יש כלא אחד…

הספד לתרצה גרנות מאת פנינה וינרב
קריאייטיב פלנר, בוגרת כלא תרצה קופי יולי 04 ומרצה.

יש כלא אחד…
שם החופש הוא אמיתי יותר מבכל מקום אחר,
שם כולם אזוקים זה לזה, אבל בכבלי אהבה, וזה משחרר.
זה כלא שאי אפשר לברוח ממנו, אבל מי בכלל רוצה,
זה כלא שבו,  “לפתוח דף חדש”, זה הכרחי, וזה כל הזמן קורה.
אפשר לצאת קצת לחופשות, אבל תמיד חוזרים,
זה מקום שממנו, “נורמלים” כבר לא יוצאים.
בחצר מסתובבים, כאלה שהמגירה שמרה,
ולהם “לתלות” זה לא עונש זו מחמאה.
סוהרים אף פעם לא היו,
החומה היא רק עוד מילה טובה,
ואם תכבד אותה היא תתרחב ותעשה מקום להמון חמלה.
אבל היא, כבר איננה,
היא הלכה לנוח.
היא לא יוצאת לי מתחת לעור,
היא איתי בנימים, בעליות הלב, ברוח.

אתמול רציתי “הביתה” והתכוונתי אליה,
לאהבה שהרעיפה על כל מי, שיחד איתה, על מילים השתגע.
ומסתבר שאי אפשר להגיד למה שהיתה די, או שזה  כבר איננו,
כי אנחנו כבר נושאים אותה בתוכנו.

שלי, שלה הוא. אוהבת.