פוסט אורח (תגובה לטור של נוחעם) מאת קובי סלע
שיחת הטלפון המנומסת, לא ממש נפלה על אוזניים חפצות. זה קרה שלוש דקות אחרי ששיגרתי ידיעת יחסי ציבור, “לקוח חדש” הייתה הכותרת הסמי חגיגית.
“תשמע”, התפתל הקול בחוסר נוחות, “לא שמעת ממני, כמובן, אבל למרות שהידיעה ששלחת מאוד מעניינת אותנו כי בדיוק עכשיו אנחנו מכינים כתבה מקיפה בנושא ואולי נשתמש דווקא בתמונות שצרפת, חשוב ש… זאת אומרת… כדאי.. ש.. תדבר עם מחלקת השיווק”, היא לחשה וכמעט נחנקה.
על מה? שאלתי בתמימות מעושה (ומאוסה גם), אני מספק יחסי ציבור, איני משרד פרסום ואת בהחלט יודעת את זה, לא?
“נכון”, היא ניסתה לחזור לנשום בכוחות עצמה, “רק שאם זה לא מתואם עם השיווק, אסור לי להכניס את הידיעה…”.
את עיתונאית? שאלתי בחוסר נימוס.
“כן”, היא ענתה בגאווה גדולה. “יש לי אפילו תעודת עיתונאי כבר הרבה שנים… אבל אתה יודע, היום זה לא משנה בכלל. כי אם השיווק לא מסכים, אין ערך לידיעה ולא משנה כמה היא חשובה. מצטערת” – היא חתרה לסיים את השיחה הלא נוחה בעליל – “אז אני מבינה שאתה לא מסכים שנשתמש בתמונה ששלחת?”
פה כבר התמלאתי חמה, מה שהצדיק, לפחות מבחינתי, לשפוך עליה את מה שהצטבר לי “עד כה” בסוגיה. אמרתי לה שזה לא ממש ‘אתי’ להתנות פרסום מידע בתשלום על מודעות. היא אמרה שהיא יודעת “אבל ככה זה אצלנו”.
הרחקתי לכת ואמרתי שזה נוגד את האמנה שנחתמה במועצת העיתונות. היא שאלה “מה זה?”, אז ציטטתי באוזניה את הסעיף שמדבר על צורך בהפרדה מוחלטת בין ‘ידיעות מערכת’ ל’מחלקה המסחרית’. בתגובה היא נאנחה בקול גדול.
זה היה הרגע המדויק להגיד שבעצם אני מתנצל ולא התכוונתי. לא ידעתי שהעיתונאים בכלי התקשורת שלה הם בעצם סוכני מכירות ו”שזה בסדר, כמובן”, אבל אני מעדיף שלא תפרסם את הידיעה וגם אני, אם רק יקשיב לי הלקוח (כי יש לו משרד פרסום שמטפל בו) אשמח לשכנע אותו שלא להטיל את מעותיו בכלי התקשורת הנקלה הזה.
סופו של הסיפור, אגב, הידיעה נכנסה דווקא ואפילו זכתה לקבלת פנים חמה ורחבה. “ללקוח חדש מותר לפרגן”, יסבירו לי אח”כ באותו עיתון, “כי אולי זה אפילו ישתלם בעתיד…”.
רני רהב, אדם שאני מחשיב מאוד, הוא איש שיודע לרתום את יחסי הציבור לטובת לקוחותיו ועושה זאת במקצועיות ראויה להעתקה. ובכן, רהב אמר פעם, וסליחה אם אני לא מצטט באופן מדויק, כי “איש יחסי הציבור הוא בעצם מישהו שמוכר תוכן בחינם, לכלי התקשורת”. אם לתרגם את דבריו לעברית מדוברת, הרי שהעיתון נזקק למלא את עמודיו בתוכן שירתק את קוראיו, היחצן, יודע כיצד לעניין את הקוראים ולהגיש להם סיפור יפה, גם אם המחיר הוא לאזכר את לקוחו. זוהי מהות העבודה של היחצן והיא לא תשתנה, אף לא בעתיד.
מצד שני, שואל מנהל השיווק ברשת מקומונים גדולה ואהובה, “למה שאתן את מעט שטחי הפרסום שלי ללקוח שאינו מפרסם אצלי, על חשבון לקוח שמגיע לו כי הוא מפרסם?”. השאלה צודקת והעדפה מוצדקת גם. אבל אם הידיעה ששלחת מעניינת את הקוראים כי יש בה חדשה מרתקת, הלקוח לא מפרסם כי הוא קמצן, טיפש או שניהם יחד, אך במקביל עושה הידיעה שירות לקוראים, לא חבל לאכזב אותם?
קראתי את המאמר המשכנע של נוחעם בגיליון המיוחד של ‘פרוג’, אפילו הופתעתי קלות שלא נשאלתי שאלה לצורך הכתבה (לדבר על יחסי ציבור במגזר ולא לדבר עם יחצנים שזהו מקצועם?), מילא. זאת לא עבירת אתיקה, אבל זאת נאיביות מסכנת חיים לתלות חוסר יצירתיות וחוסר מקצועיות של יחצן, כשהגוף מולו הוא עובד פועל כאחרון הסוחרים בבזאר טורקי.
במילים אחרות: אם מחר יחליט העיתון לפרסם ידיעות יח”צ, רק בתנאי שמנהל המשרד (או מנהלת) יגיעו אליו הביתה, ישטפו לו את הרצפה, יקפלו כביסה ויחתלו את עולליו (“כי ככה זה אצלנו”) נראה לכם שהלקוח יצפה ממשרד יחסי הציבור שלו לתחוב שם ידיעות? שיתחב אותן בעצמו.
משרדי הפרסום החרדיים עושים עבודה טובה בתחום הפרסום, כנראה. מעייף לחזור על זה, אולם לא לחינם שני המגזרים היחידים בעולם שעדיין לא הפרידו את מחלקת יחסי הציבור מעבודת משרד הפרסום הם המגזר החרדי וה… ערבי. זה לא עובד כך בעולם, זה כבר לא עובד כך בארץ ועד תו שין פא זה כנראה יפסיק לעבוד גם אצלנו.
אבל המדיה, כפופה לשיקולים כלכליים ככל שתהיה, יודעת את האמת ומכירה בהיגיון. איך אני יודע? אותם מנהלים שולחים אליי לקוחות, מפרגנים ליונת החן במשרדי ושכמותה (יש?) על העבודה וסומכים עלינו שלא נשגר אליהם ידיעות יח”צ משמימות, עבשות או סתם מֵעוּלָגוֹת ניסוח, הנה, סוג של קרן אור קטנה בדרך ל-2020.
רוצה היומון החרדי (או השבועון, או הירחון) לתלות פרסום ידיעות בפרסום מודעות, לבריאות. מסורת ה”גילוי הנאות” מחייבת אותו לפרסם בראש העמוד באופן בולט את המילים “תוכן שיווקי”. לכשעצמי אני חושב שיותר הגיוני שכלי התקשורת הנ”ל יצרף את צמד המילים ההן ללוגו העיתון.
יחצנים טובים ימשיכו לרגש ולהפתיע את העיתונאים ביצירתיות ותעוזה קריאטיבית. אני מניח שכל מי שעוסק בתחום לא יפסיק לחשוב מחוץ לקופסה גם בתש”פ. אבל אם כלי התקשורת הנ”ל רוצה להרגיש כמו “עיתונות”, שיתחיל להתנהג כמו.
הכותב הוא מנכ”ל ‘קובי סלע יחסי ציבור כהלכה’
31 תגובות
איזה פוסט!
צודק לגמרי!!
צודק בכל מילה!
בקשר ליונת החן, שמור חזק שלא תעוף, כי לא תמצא עוד שכמותה.
תסלח לי קובי סלע אולי המצב האידיאלי (לפחות בשבילך) הוא שלא יהיה קשר בין יחצ לפרסום, אבל אם יש לך מחשבה כלשהי שעתונות קיימת למען “זכות הציבור לדעת ” ואתה מאמין במשפט כמו “חופש העיתונות” ושאר ירקות , אז אתה בעצם קונה את הדברים שיחצנים אחרים אמרו לפניך (יחצניהם של העיתונים).
כל עיתון קיים דבר ראשון בשביל לדחוף ולקדם את האינטרסים של בעלי העיתון ולהיות שופר שלהם בכל מיני אג’נדות שהם רוצים לקדם כך היה מאז ומעולם וכך כנראה יהיה תמיד.
הראיה הברורה לכך היא כל העיתונים המגזריים (חרדי , ערבי), העיתונים הפוליטיים של ימין ושמאל (מקור ראשון, בשבע, הארץ וכו’), וכן העיתונים עם האינטרסים הבולטים (ישראל היום), וברור גם לכל בר דעת שכך הוא המצב בכל העיתונים.
רק כדי לשבר את האוזן, אני אשאל אותך האם מישהו מעלה בדעתו שבעיתון “מקור ראשון” יהיה כתוב שמתנחלים תקפו ערבים או ש”הארץ” יכתוב שהמשט הטורקי הוא פעולת טרור או שעיתון “ידיעות אחרונות” ישבח את התרומות הנכבדות של שלדון אדלסון (הבעלים של “ישראל היום”) וכו’.
כלומר רק אינטרסים.
אחד מהאינטרסים שיש לכל עיתון הוא אינטרס כלכלי (אינטרס קצת מוזר) ולכן כאשר ישנה אפשרות לחזק את הצד הכלכלי על ידי פעילות יחצ רק למי שמפרסם זה בהחלט הגיוני.
חוץ מזה אתה בעצמך מצטט את אחד מגדולי הדור באומרו “שיחצ זהו תוכן חינם לכלי התקשורת”, כלומר גם הוא הצליח להבין שהסיבה שהעיתון מכניס פעילות יחצ לעיתונו היא כדי לשרת עוד אינטרס שקיים אצל העיתונים והוא למלא את העיתון בחינם ללא השקעה מרובה, העובדה היא שהוא לא דיבר בכלל על חובתם “העיתונאית” של העיתונים.
כלומר- רק אינטרסים .
המשוואה הפשוטה היא שבעיתונות החרדית האינטרס הכלכלי יותר חזק מאשר אינטרס התוכן החינמי.
אלא שאתה בעצם כנראה מיצר על כך שהאינטרס האחרון לא קיים כל כך בעיתונות החרדית וגם לכך יש מספר הסברים ואחד מהם הוא שבעיתונות החרדית יש עקומת ביקוש קשיחה, כל עיתון פונה לקהל יעד שלו בלי תחרות ממשית, מקסימום שני עיתונים באותה קטגוריה מה שלא ממש מצריך את העיתון למלא אותו ב”תוכן חינם” .
ולכן לבוא ולומר “האם אתם עיתונאים” ולדבר בשם יצר העיתונות זוהי בסך הכול דמגוגיה זולה שייצרו העיתונים עצמם כדי שהם יוכלו לכתוב גם על דברים שהשתיקה יפה להם וזאת בשם ” חופש העיתונות”.
לסיום אני מקווה מאוד שהדברים הללו היו ברורים לך מלכתחילה אלא שהאינטרס שלך, שהוא לספק תוכן שאין לו למעשה ביקוש על ידי העיתונים והאינטרס של הלקוחות שלך, שהוא לשלם מעט (לך) ולקבל הרבה (מהעיתונים), גברו עליך.
מילה בסלע…
@ ריאלי:
מדויק להפליא. לא קצר אך קולע.
משרדי הפרסום והיחצנות החרדיים, לא בטוח הלכו על חתונה קתולית או קשר גורדי במסלול לוגי כלשהו, סביר להניח שמדובר בתסמונת עייפות החומר ברמת X עפ”י סולמות האפי והקקטוס המונעת ביצוע שינויים שעלולים ו\או חשודים להקרין על שינוי בסטטוס קוו נבג”מ ו\או בכל דבר שלא שערום מצוקי ארץ ופטישים הימניים.
למרות זאת תופעה זו מחוייבת מציאות מקצועית, בשל הסיבה הפשוטה שמשרדי הפרסום החרדיים על הקו האחיד המעייף והלא יצירתי שקיבעו על עצמם ניתנים לתאור (מרגע זה ועד להודעה חדשה) כמשרדי יחצנו”ת ויזואלית, קומוניקט מעוצב אך לא יותר מזה, בשנת תש”פ כשיצאו המעצבים החרדיים מהארון, תהיה הסיבה להקים את חומות תקני המקצוע לבין היחצנות השטיבלאית, והאחרונה תזכה מן הסתם לחיים מופלגים.
לראשונה בחרתי להגיב בפלטפורמה מקצועית ומכובדת זו, עשיתי זאת מכיוון שאני מכיר את שני צידי המתרס והיה לי חשוב להציג זווית שונה לפוסט של קובי סלע. במשך שנים עסקתי ביח”צ וכיום אני הוא זה שאליו מגיעים הקומניקטים שעוברים ממשרדי היח”צ וממחלקות היח”צ של משרדי הפרסום על מנת ש”אאשר” אותם (או לא) כפי שהנך כותב קובי ידידי! כך שבנקל אני מבין את תחושותיך ומאידך גם נוח לי להסביר את הצד השני, אני מקווה שבסיום קריאת תגובתי גם לך יהיה קל יותר לקבל את אותן החלטות שהן ממש לא שרירותיות…
המדיה בכלל מתנהלת כעסק כלכלי לכל דבר ועניין, ידיעות היח”צ הנשלחות ממשרדי הפרסום נשמרות בתיקיה שנקראת “יח”צ” מגיע יום רביעי בו אני שולח לעורך לעבור על הידיעות ולשכתב היכן שצריך, בסופו של יום אני מקבל 40 קומינקטים ערוכים ומוגהים, אך מה לעשות שבעמוד הצרכנות שלי נכנסים רק 30 מתוכן. את מי לדעתך עלי להשאיר ואת מי לדעתך עלי להוריד? אין מה לעשות כשיש לי ידיעות של משרד פרסום שבאותו שבוע או שבוע לפני כן שם אצלי מודעות ב 50-60 אלף שקל אני לא יכול להעדיף ידיעה של משרד שלא שם אצלי כסף. זה לא מצביע על חוסר מקצועיות לטעמי, זה רק מצביע על חישוב כלכלי נכון!
אני לא אתעלם מכך שלעיתים מגיעות לשולחני ידיעות שהן באמת חשובות כמידע צרכני חשוב לקוראים ולמרות החישוב הקודם הן כן תכנסנה, אך זה לא שאין כאן שיקול דעת וודאי לא שזה מצביע על חוסר מקצועיות.
@ מקארתור:
ואת זה אתה אומר כ…?
@ ריאלי:
ריאלי יקר,
ערבבת קצת, הקצנת קצת ודחפת אותי קצת מהקשרי.
בסיס הדברים שלי היו תגובה למאמרו של נוחעם שהצר על עבודה שבלונית ומובנת מאליה של עדת היח”צנים באשר הם. הבאתי דוגמה מהימים האחרונים ממנה אפשר להסיק שלא היצירתיות המקצועית שלנו עומדת כאן למבחן, אלא חישובים ושיקולים כלכליים (שזכותם להישקל ולהיחשב כמובן) אך אין בינם לבין הגדרת העיתונות כפי שמקובל בעולם, דבר.
אז אוקיי, החלטת שאני נשען על כללי זכות הציבור לדעת וניזון מתקנות חופש העיתונות ושאר ירקות. אתה טועה כי א. זה לא נכון וב. זה לא משנה. שום עיתון לא באמת מחויב לכללים האלה ואם לא בא לו – הוא גם לא יהיה חבר במועצת העיתונות. מה שכן, אם הוא מערבב בין ידיעות לפרסומות זה עשוי להטעות (זה דו סיטרי – כשמישהו מציע תשלום ע”מ שהעיתון יפרגן לפעילותו הפוליטית, זה לא שונה בהרבה מדרישת תשלום של כלי התקשורת על ידיעה בעלת ייחוס צרכני, כלכלי או אפילו תמונה של חתונת האדמו”ר ועדת חסידי)ו, לכן במקרה כזה וכדי למנוע לזות כלשהי, מקובל (בעולם, סתם בעולם) לציין זאת כדי שהקורא “לא יטעה”.
מדבריך אני מבין שחוקים ותובנות שמקובלים בכל מקום, מיותרים עד כדי מגוחכים בעיניך כשמדובר בעיתונות שלנו. אני יכול להצר על כך, בלי שום קשר למקצועי כיום (עד לא מכבר הייתי בצד השני, ומעולם לא נאסר עליי לשדר ידיעה “כי לא שילמו עליה”). אתה מוזמן להציץ בעין השביעית, הנושא מעסיק את אנשי המקצוע גם מחוץ לתקשורת החרדית, אבל שם לפחות “לא נעים להם”, אצלנו כאמור “הכול אינטרסים”.
אישית ומקצועית אני חושב וגם מסביר ללקוחותיי שפעילות יח”צ לבדה לא תביא אותם כמעט לשום מקום, אני מקווה שגם הפרסומאי שלהם לא משלה אותם במחשבה שפרסום לבד – מספיק. אני גם לא קונה את העקיצה (בקטנה) לגבי התשלום (“המועט”) שאני מקבל ע”מ שהלקוח יקבל “הרבה”.
פעילות יח”צ שאני מציע ללקוחותיי נשענת אך בקושי על העיתונות הקלאסית. תיק עיתונות גדוש זה סבבה, כמו שאומרים, אבל אנחנו בכת היחצנים, מקפידים לספק תמורה נוספת לכסף, מחוץ למדיה. כשהפעילויות מגוונות, מפתיעות ויצירתיות ואפילו משאירות באז נעים באוויר, זה לבדו הופך את הסיפור לראוי ושווה לאזכור תקשורתי (בין שהלקוח משלם ובין שאין לו תקציב לפרסום).
אני חושב שהמדיה יכולה לעמוד בכלל הבא: “אם האייטם מעניין, לא צריך כסף כדי לתחוב אותו למדיה. אם הוא לא מעניין, לא תעזור העובדה שהוא משולם”. אם המדיה תביע התלהבות מאייטם שאין בו דבר מלבד התשלום שבו, הקוראים כבר יצביעו ברגליהם.
ובשולי הדברים, כשאדם משלם 13 שקלים כדי לרכוש עיתון מערכתי והוא מוצא בו, נניח, רק פרסומות, הוא עלול להתעצבן. לכן, אם יציינו בכותרת שמדובר באוסף של פרסומות – התעצבנותו תהא לשווא.
בשורה האחרונה, על זה בעצם מדובר.
ואפרופו, ברדיו המצב הרבה יותר גרוע/טוב (מחק את המיותר), שם (לפחות בקול חי), קונים רישמית תכניות שלמות, אייטמים וכל מה שבא, יש אפילו מחירון מפורט…
עד כמה שידוע לי הם כבר חטפו קנסות על זה מהרשות השניה, אבל המצב לא השתנה.
בעצם, זה מפריע למישהו?
הפוסט והתגובות האחרונות… אחחח… התגעגעתי לימים הטובים
תודה לכל המשתתפים!
הודעה לטוקבקיסט המתוסכל:
השבוע, ואולי גם בהמשך,
נשתדל מאוד לאשר אך ורק טוקבקים ענייניים
דורה מבול, דורה פלגה וכל השותפות: אני מצטער, אבל תצטרכו להבריק במיוחד
כדי לראות את הניק שלכן מתנוסס ב’תגובות אחרונות’.
ושוב, למעננו, למענכם – מקווים שתקבלו בהבנה.
ותפיקו את מירב התועלת.
חוצניק, בשם צוות פאשקעוויל (כולל נוחעם 🙂 ).
קובי, כתבת כדורבנות, אך האשמה חמורה בכנפיך. אתה בעצם בא ומטיח שהעיתונות החרדית לא יכניסו אייטמים חדשותיים מעניינים, אם לא שולם על זה כסף, טבין וטקילין.
הרשה נא לי לחלוק עליך, ולומר, שכנראה הידיעה החדשותית עליה אתה מספר, לא היתה שווה כותרת כשלעצמה. אלס גוט און פיין, אמרו לך שעשו כתבה בנידון, ואולי ישתמשו בתמונה ששלחת, כל זה רק מחזק את דעתי, שהסיפור שהבאת, כבר היה במערכת העיתון ממילא, כך שהגירוי עליה דיברתי בטור ליחצן העתידי, כנראה לא היה קיים בסיפור החדשותי שניסית לדחוף. מקסימום היה בו “עוד סיפור די מעניין, ותו ליכא מידי”.
ראה הרב סלע, אני עוקב קצת אחרי רמי לוי, והמאבק שלו בעיתונות הכללית. שם מכסחים אותו מידי שבוע עם קריקטורות מקריקטורות שונות ומשונות, ובכל זאת, לרוב זה מגיע למצב שמלאך רע בע”כ יענה אמן, הם מורידים את הכובע בפני שיטת השיווק של רמי לוי, גם אם בסופו של דבר הם המפסידים הגדולים של השיטה, מחמת שפרסומות ממנו – אין, ובכל זאת, הם חייבים למרוח המון כותרות על הסנסציות שרמי עושה.
בקיצער, במילה אחת, הסיפורים שרמי לוי מניח לפתחם של כל העיתונים הגדולים בישראל, “חייבים” להיכנס ולכבוש כותרות, כי הם כל כך מעניינים, שאף אחד לא רוצה להפסיד אותם. מי לא רוצה לדווח על קילו מצות בשקל, ועל עוף בשקל, ועוד ועוד.
יש לי תחושה חמוצה, שפיספסת את הפואנטה עליה דיברתי. אמרתי, שאם נשקיע את כל יסודות הקריאייטיב והגירוי בתוך מחלקות היח”צ, ונבריק סיפורים מדהימים ששום עיתון לא ירצה לפספס בגלל המידע האקטואלי הבוער שבו, אזי בא לציון גואל.
גם חיים קליגר, ממשיך לטבוע בבוץ של “תיק היח”צ” שהוא מכין בכל יום רביעי, הוא שוב מתבוסס בשטויות מגוחכות של “שמונים המילים”, המצאת העיתונות החרדית. הוא לא אשם בזה, זה מה שהוא מקבל. זרוק לו סקופ על “נייד בשלושים ש”ח”, או על בקבוק יין כרמל מזרחי בחצי שקל, וכבשת כותרת בעמודים הקדמיים, בלי שום תשלום.
.
קובי, תעשה לי יח”ץ.
.
קובי סלע עובד באמצעות יונות דואר? (הוא אמר, “יונת- החן”)
מי היא ומה תפקידה?
פאשקעוויל!
נראה לי שאתם יכולים לרשום את היום הזה כיום מפנה במעמדו של האתר, אם חיים קליגר מתחיל לכתוב כאן בשם המפורש שלו נראה לי שבהחלט חל כאן שינוי חשוב במיקומו המקצועי של האתר.
נוחעם כתב:
יקירי,
להגיד שרמי לוי לא עושה פרסום, במקרה הטוב מדובר בבורות,
כמות שטחי הפרסום שרמי לוי קונה היא עצומה,
אז נכון,יש לו יח”צ חינמי ע”י מגישי חדשות וכו’
אבל אין זה מבטל בכהוא-זה את שטחי המדיה העצומים בפריפריה (שהיא אגב קהל היעד שלו)
אגב הוא עושה גם טלוויזיה. (במנות קטנות- אך עדיין עושה)
רוצה לקוח בקובי שלו יותר מתשעה קבים של עיתונים.
אייל, תעשה לו סטיקר!
ברנז’אי, חיים כתב לא מעט פוסטים בשמו.
חיים, יש ידיעות שאין להן מה לחפש במדור צרכנות. נדמה לי שקובי כיוון במיוחד לאלו.
חוצניק, איש ואשת איש זה לא התחליף לדורה מבול ודורה פלגה?
ריאלי, בעיתונות הכללית, יש הפרדה ויש איזונים. זה לא סותר את מה שכתבת.
לא, לא הי לי כוח לקרוא את כל התגובות ועל כך אני מתנצל, גם את מאמרו של נוחעם לא היה לי כוח לסיים וגם זו לטויבהה…אבל את של קובי קראתי ואני חייב לומר שכל מילה בסלע אולם מה לעשות שגם תגובתו של קליגער נכונה ונכוחה לגמרי כי המדיה היא הלא גוף כלכלי שכל מטרתה היא לשלב בין הבאת דברי גדוילי ישרואל לציבור ובין לפרנס את מחזיקי השופר…
ואכן בתקופתי הקצרה כמנהל השווק של עיתון “חדש בבית שמש” הייתי אחראי גם על שווק שטחי הפרסום למשרדים וגם על קבלת היח”צ ועריכתו לפרסום בעיתון והיה זה מעין לולינות לשלב בין שמאל דוחה וימין מקרבת.
וביננו לחשוב שזה עובד או אמור לעבוד אחרת נשמע לי אפעס קצת נאיבי.
אביהו.
כמה לינקים שיעזרו לך:
http://irgunit.wordpress.com/2010/05/16/%D7%93%D7%A8-%D7%92%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%90-%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%95%D7%9C-%D7%A8%D7%9E%D7%99-%D7%9C%D7%95%D7%99-%D7%A2%D7%9C-%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95%D7%9C-%D7%AA%D7%99/
ציטוט מתוך הלינק לעניינינו, מפיו של רמי לוי:
“על עניין הפרסומות בטלוויזיה
חלק מהמדיניות של רמי לוי היתה לא לפרסם בטלוויזיה, פרסום יקר שיבוא על חשבון המחירים הזולים. לפני כמה זמן היה פרסום של לוי בטלויזיה ועל כך נשאל לוי מדוע שינה את מדיניותו. לוי ענה כי היה זה חד פעמי (30,000 שקל אם אתם שואלים), בתגובה למגה שפרסמה שיצאה הזולה ביותר בסקר של דה מרקר, והוא היה חייב לתקן את הטעות”.
…………
http://supplychain.co.il/archives/175
………..
תנסה לגגל, תמצא את הקו הנכון: עדיפות ראשונה – יח”צ. כשאין ברירה – פרסום.
בדרך כלל העדיפות של רמי לוי היא יח”צ אמיתי על פני פרסום במדיה. והתקשורת כאשר היא מסקרת את רמי לוי, יודעת שזה יבוא על חשבון הפרסום, כי הרי זה הקו הכללי של רמי, “אם הצלחתי להשתחל לכותרות החדשות, אני מזניח את ההשקעה בפרסום”, ובכל זאת התקשורת מסקרת אותו בהרחבה, כי הוא מביא סיפור אמיתי.
הרי כרישי התקשורת הכללית היו יכולים להיכנס לקטנוניות, ולטעון, איננו מפרסמים סיפורי רמי לוי, מאחר ובעצם הפרסום אנו מפסידים כסף נקי, כי אילולי היינו מסקרים, היה רמי חייב לפרסם במדיה, ובמחיר מלא. הם לא עושים זאת, כי הסיפור הוא ברמה כזאת של ענין לציבור, שאין מצב של התעלמות.
יכול להיות שאני תמים, וכטענתכם שהעיתונות החרדית הפוכה מקצועית מזו הכללית, וכל עוד אין מרשרשים, אין דיווח, ויהיה הסיפור חם ולוהט במעלות סהרא צלזיוס. אני משום מה עדיין נוטה להאמין שזה קשור לתוכן הסיפור שאנו משחררים לפתחם.
הכניסו קריאייטיב ליח”צ, ספרו על מכות בתורים הארוכים, על התעלפויות ועל-מה-לא, ותראו גדולות ונצורות.
הסיפור של רמי לוי קצת לא מדוייק, הוא הרי היה שנים רבות בירושלים ואף אחד לא שמע עליו וייתכן מאוד שבזמנו אפילו אם הוא היה מוכר עוף בשקל זה לא ממש היה עושה באזז.
חוץ מזה רמי לוי הוא קשקשן לא קטן שמייצר כותרות גם בגלל הפה הגדול שלו,
אבל גם במקרה שלו, ברור שאם הוא ימכור מיץ ענבים ב-15 שח ולא בחצי שח אף אחד לא יכתוב על זה כלום.
למעשה אם המפרסמים ימכרו במחירי הפסד ,זה לבד יעשה להם יחסי ציבור ולאו דווקא עבודתו של היחצן אבל מה לעשות שהם רוצים פעילות יחסי ציבור בלי שהם יורידו לעצמם את הראש ולכן יש את הודעות 80 המילים.
קובי ידידי, אני חייב לומר לך שהתסכול הרב שאתה חש ניכר בכל מילה ומילה בפוסט, אבל מתוך הפוסט ניכרת חוסר הבנתך המוחלט במגזר החרדי שאינך משתייך אליו.
אם אתה מחפש אתיקה במדיה החרדית אתה פשוט לא בענין ואין לך מושג קלוש כי אם לדוגמא היה אתיקה כזאת היו נותנים לחברות ולגופים שנפגעים מחרמות ודעת תורה למיניהם זכות תגובה למשל.
ואם היה אתיקה כזאת היו נותנים לפוליטיקאים מכל הזרמים להגיב ולהיות מסוקרים ולא רק לפי השתייכות חסידית/ליטאית וכו’.והדוגמאות אין ספור.
לכן, ידידי אתה מוכיח שאין לך מקום כלל כיחצ”ן במגזר שאינך מכיר את אורחותיו על בוריין ואין לך אפשרות לייצג באמת חברות שמעונינות ביח”צ מגזרי.
תתרכז בשליחת קומוניקטים למדיה הסרוגה לעיתון “בשבע” ו”מקור ראשון” שם מקומך (יש לבשבע מדור צרכני של כמה סנטימטרים נצל זאת בתבונה…) רק אל תאשים את כלל המדיה החרדית כשהיא מתנהגת בצורה “חרדית”.
חוצניק כתב:
צוות פאשקוויל (כולל נוחם)
גם זו לטובה:)
נוחעם!
“בדרך כלל העדיפות של רמי לוי היא יח”צ אמיתי על פני פרסום במדיה. והתקשורת כאשר היא מסקרת את רמי לוי, יודעת שזה יבוא על חשבון הפרסום, כי הרי זה הקו הכללי של רמי, “אם הצלחתי להשתחל לכותרות החדשות, אני מזניח את ההשקעה בפרסום”, ובכל זאת התקשורת מסקרת אותו בהרחבה, כי הוא מביא סיפור אמיתי.”
לא מסכים!
העדיפות של כל גוף כלכלי היא יח”צ ולא פרסום- למה? בגלל הכסף!
לכן כל גוף מנסה לייצר לעצמו באזזזזזזז כמה שיותר גדול, ורמי לוי פשוט מצליח- בגלל תדמית של מחירים זולים יותר מכולם!
אני לא מאמין (ויכול להיות שאני טועה אם כי צריך לשאול בעניין הנ”ל את ברלזון) שבמידה ויש באזזז סביבו הוא לא מייצר מדיה.
אך כפי שאני חש, וודאי הלינקים שלך יעשו עבודה טובה יותר ממני.
כל טוב
רענן –
אני מאוד מקווה שקובי יתאפק ולא יגיב לתגובה הטיפשית שלך שלא ראויה לתגובה.
אני לא נכנסת למהות הויכוח בפוסט הארוך (מדי) ולפי שעה לא נוקטת צד, אבל אני כן חייבת לצאת נגד קביעות לא מבוססות ולא מנומקות. (ומתנצלת מראש אם ארד לשפת הביבים שלך)
אם הסקת שהוא לא מכיר את את המגזר ושהוא “לא משתייך אליו”, אתה כנראה לא מכיר אותו. בגלל שהוא מיצר על תופעה “לא אתית”? מה אתה יודע על ההשתייכות שלו?
הבאת דוגמאות של חוסר אתיקה שוודאי מסיבות לך המון נחת, מצטערת, אותי הן דווקא מצערות. אתה כמעט יוצא במחולות של אושר מתגלגל ומשוויץ ב”דוגמאות אין ספור”, לחסוך ממך את משל הבריכה והמקפצה? חסכתי.
הוא כתב ונימק את עצמו בצורה רהוטה ואם הצלחת להבין ממאות המילים שהוא לא מבין איך זה עובד, כדאי לך לתרגל קצת את הבנת הנקרא.
עבדתי ואני עובדת איתו, אני מקבלת ממנו הודעות רהוטות ומתומצתות לעיתונות. אני לא צריכה לערוך ולהגיה אותן, אני מקבלת מעוד משרדים ויודעת להצביע על הבדלים. אני מוזמנת לאירועים שהוא מפיק ושותפה לפעילויות שהוא בוחר לשתף אותי. ראה זה פלא! העיתון שאני עורכת בו אינו בשבע וגם לא מקורישון. גם האנשים שעובדים איתי שמחים לשתף עמו פעולה כי הוא מקצוען או רוצה להיות כזה.
זה לא הספד על האיש ואיני יח”צניתו. אך אלמלא אנחנו מתחבאים מאחורי ניק, הייתי “מסדרת” לך פגישה איתו. יש מצב להחכים אותך בכמה תובנות על איך עובד משרד יח”צ מקצועי (ולאו דווקא של קובי), אבל אם כתבת “תתרכז בשליחת קומוניקטים” זה ממש, אבל ממש, לא הוא.
ברור שעם אנשים כמו קובי 2020 כבר לגמרי כאן =)
בעיה אמיתית ואקוטית שתלך ותחמיר ככל שכמות אמצעי המדיה במגזר החרדי גודלת וכולם מדשדשים באותם מי פירסום רדודים, כך תגדל תופעת העיתונאים רודפי השנקל.
אפילו בתחום הפורומים זה הפך לנורמה שמסננים הודעות יח”צ של לקוחות פוטנצייאלים שכל חטאם הוא שיש להם תקציב פירסום, לעומת אחרים שישארו רק בגלל שאין להם תקציב מפתה…
אל תראו את עיתונאי רמי לוי יוצאים פרייארים,
הזכירו פה שהוא חטף כותרות ראשיות, הם לא חייבים לאזכר כלל, ואם כן, אפשר לדחוף לאזור המחסנים, אם אכן הוא קיבל קידום לכותרות מכובדות יש כאן עדיין רווחים:
1] חוסר משווע בחדשות
2] תשלום יחצני טבין ותקילין + כתבות שהוא לא משלם וצריך פרסום (לכופרים סדרתיים: רמי לוי כדוגמא)
3] אי תשלום ואמת לשם שינוי בידיעות, אך שמירת קשרים עסקיים לזמנים שהוא מחליט לפרסם
4] כלום, רק קריצה להזמנה למסיבה, שימון חלודה תחת תקווה,
וכל זה לא היה קורה אילו סוף כל סוף יש כאן אייטם חם.
צד נוסף שאינו נוגע בקייס רמי לוי עצמו אך עם רווחים מופלגים, ניגוח ועידוד המתחרים לשחרר עוד פירורים, לקטלג תחת הערך יחצנו”ת רעה לזרוז עצלנים, כתבה בנושא תשבור את מנגנון תגובות הפוסטים.
@קליגר, אל תגיד שאתה הצלחת להעניק לתיקייה את השם יח”צ כולל המרכאות הבלתי תקניות (ההדגשה אנטי טרולים)
ואם כבר, תיקיית השורש של יחצ היא “מרור” או “הלל”
קראתי ברוב סבלנות את הפוסט.
אני רותח מזעם.
אתה יודע למה?
כי אם הכל היה כמו שכתבת, ניחא.
אם אכן, היו היחצנים מביאים כתבות מעניינות אף אחד (טוב, לא נגזים, אני בכל אופן) לא היה מבטל אותן.
אלא מה, שכתבות היחצ היום, נוטפות רק את שם המוצר או האובייקט. אפ’חד לא צריך לתת מקום לאבקת כביסה (מחקר בדרום אפריקה על יעילות חברה מסויימת זו לא ידיעה שאמורה לעניין קוראים. נקודה.) אם אחר כך הוא רואה פרסום בעיתון מתחרה.
בקיצור, יש גם צד שני
עיתונאי, שאין לו תעודה, אבל משתדל לעשות את עבודתו נאמנה (גם למשכורת של עצמו…)
פששש
לא התכוונתי לכזה פולמוס, אבל שמחתי לעזור.
מזועזע אורח,
אני לא יודע אם אתה מכיר את קובי סלע, אבל בתור אחד שיושב על תיקיית קומוניקטים גדולה יותר מחיים קליגר (הוא גילה. באמת חיים, אתה מתמודד רק עם 40?), אוכל לומר שידיעות היח”צ של קובי נוטפות עניין.
אני כל פעם משתגע מדרכי הניסוח שלו ומי שיושב לידי באותו רגע יכול לשמוע אותי מכתיר אותו בכל שבוע מחדש כיחצ”ן אמיתי.
למעשה, אין מישהו כמוהו בציבור החרדי עדיין, וחבל.
ישראל כתב:
אבל בתור אחד שיושב על תיקיית קומוניקטים גדולה יותר מחיים קליגר (הוא גילה. באמת חיים, אתה מתמודד רק עם 40?), אוכל לומר…”
אוחח עיתונאים. אפילו בתוך הטוקבק משחילים על עצמם יח”צ…
אין עליך, שרוליק 🙂