אומנות היחצן » ראיון עם אבריימי קרויזר

בשבוע שבו נפתח לראשונה קורס ייחודי ללימודי רזי היח”צ במגזר החרדי, ניסה נוחעם להתקיל את יוזם הקורס, האסטרטג אברהם קרויזר, בשיחת אחד-על-אחד רווית אמוציות, בניסיון עיקש לבדוק את סיכויי ההצלחה של היחצ”ן המיומן שאינו מחובר למאכערים, לחצרות, לגאלע ולבאטע » בדרך הוא גילה את מעורבותו של קרויזר בחשיבה אסטרטגית משמעותית בעידן ההתנתקות, שמע על קשריו ההדוקים עם אייל ארד, על תמיכתו הבלתי מסוייגת בניר ברקת, על עמדתו בענין הליב”ה, וקיבל תשובה מפתיעה לשאלה, האם יהיה זה אבריימי קרויזר הראשון שיגיח משבילי האסטרטגיה למדבר הפוליטי » ראיון נטול כפפות על הפארענצ’עס בשטיבל

מי אתה אבריימי קרויזר, מהו סוד קסמך.

הרצינות מתמוגגת אט אט, והממלכתיות, שכה הזהרתי מפניה, אכן מפנה מקומה. “הופה, בוא לא נגזים”, אומר קרויזר, “אני מקדש את המחשבה, מעריץ את היוזמתיות והיצירתיות, מודה לקב”ה על מה שחנן לי, ומתפלל אליו להמשכיות בדרך היוזמה וההברקה”.

את השם ‘אבריימי קרויזר’ שמע כלל הציבור החרדי – לראשונה, מפה לאוזן – בימים הסוערים בתקופת הבחירות לראשות עירית ירושלים, אז נחשפת להמון העם כשותף פעיל של המגה-תקשורתן ‘איל ארד’, בקבוצת ‘ארד תקשורת בע”מ’, ובעצם כדוחף אסטרטגי מרכזי בעד בחירתו של ניר ברקת, והעדפתו על פני המועמד החרדי מאיר פרוש. מה שידעו קצת פחות, שאת דרכך הציבורית התחלת כפעיל רוחני תזזיתי בהקמת ישיבת ‘אור אלחנן’ במודיעין עילית, והנך משמש, בעצם, עד היום, כמחנך בכפר הנוער ‘שדה חמד’. איך נוצר הקשר בין אדם חרדי ופעיל רוחני, לבין אייקון תקשורתי חילוני מובהק כאייל ארד. הרי הניגודיות זועקת לשמים. מתי נוצר הקשר, ומה הביא לשת”פ פורה ברמה של שותפות.

“הקשר הראשוני ביני לאייל ארד”, מגולל אבריימי, “נוצר בתקופת ההתנתקות של שרון ע”י חבר משותף. הגינו יחד פרויקט אסטרטגי מורכב, שהיה קשור ישירות לתקשורת המונים ויצירת דעת קהל. הכימיה המשותפת שנוצרה בינינו היתה הבסיס לשיתוף פעולה מקצועי עתידי. החיבור בינינו, על אף שהפלטפורמה הייתה מקצועית, העניק לנו זוויות פעולה נוספות”.

אני מנסה לחשוב על מהלך שחמט בינאישי שהפעיל קרויזר יחד עם ארד (שנמנה על “פורום החווה’) על ראשם של הח”כים החרדיים, שבעקבותיו הצטננה האמבטיה, וההתנתקות יצאה לפועל בקול תרועה דקיקה מצדם. ובכל זאת, אני מעיף את המחשבה הטורדנית כזבוב מעצבן. לא ייתכן שקרויזר לא שמע את נאקתם של מפוני גוש קטיף.

אבריימי מנסה להסביר את החיבור הרוחני לאומנות האסטרטגיה. “מסתבר שללמוד סוגיה טובה בגמרא זה לא פחות אתגר אסטרטגי, להבדיל אלפי הבדלות, כמובן, מהסביבה התקשורתית. במטבע זו ניתן לומר שללמד דף גמרא זה כבר להתמקצע. בחינוך בכלל ובפרט בתחומים שבהם עסקתי, היה הרבה מן הפסיכולוגיה והשקעה של הרבה מחשבה”.

מהו רמת השותפות שלך ב”ארד תקשורת”, שאלתי. האם להסתמך על הודעות התקשורת בדבר חקירתך בפרשת גלנט & ארד, מה שמעיד על היותך שותף גם למהלכים אסטרטגיים במגזר הכללי, או האם הנך ממוקד רק במגזר החרדי.

“ההגדרה של מערכת היחסים עם ‘ארד תקשורת’ היא של שותף חיצוני”, מבהיר קרויזר, “העשייה היא סביב מחלקות האסטרטגיה והגופים הציבוריים. כמובן שבסיס השת”פ זה שירותים מקצועיים למגזר החרדי”.

עברתי במעבר חד לקופסת הפרסום, ולדסקוס על אסטרטגיה פרסומית, יחסי ציבור, ומה שביניהם: הכרזת בתקופה האחרונה על מיזם חדש בראשותך, קורס ללימודי יח”צ במסגרת המכון החרדי ליזמות “והכן פרנסתנו”. הרשה לי נא לשאול אותך. בוודאי שמעו אוזניך על היחצן רני רהב, טייקון נאמבער-וואן בישראל, המחובר לקישקעס של רוב התעשיינים והפוליטיקאים בזכות כישוריו היחצניים. רהב, לידיעתך, מעולם לא למד ולא שנה את רזי היח”צ. אני מסתכן ומהמר שגם אתה, אבריימי, כמו כל חבריך בפאנל המורים, לא למדו את רזי היח”צ. יחצן צריך לכאורה להיוולד יחצן. עם תיאבון להתחבר, להיות מעודכן, לדעת את אומנות הרחבת מעגל החברים, השאיפה לאינטרסים הדדיים, שלא לומר ליקוק רציף והתרפסות אינטנסיבית דביקה. אלו הרי הדברים שעושים את האבחנה הלא-דקה בין אדם מן השורה לבין יחצן . היבטים שהם בבסיס הגנים והבקטריות, האם אלו דברים שניתן ללמד?

“לא ארצה להתייחס להשוואות בין הקולגות”, נזהר אבריימי בלשונו, “ואני באמת חושב שזה לא רלוונטי לנושא האמור, שהוא לימודי מקצוע בתחום יחסי הציבור. יחצן הוא לא עסקן. כך נפתחת המודעה המספרת על הקורס הזה. יש בהחלט הרבה מה ללמוד בתחום היח”צ. אני מסכים שכיום ובפרט במגזר החרדי זהו תחום שאינו ממוקצע דיו, ואני מסכים שצריך כישורים בסיסיים כדי להצליח. אני לא מלמד “חיבור וסגנון”, אבל מלמד איך לכתוב “דף מסרים”, מה הם כללי החובה להודעה לעיתונות, איך מכינים מצגת, פרזנטציה בלע”ז”.

“יחצן מקצוען הוא לא לקקן. מי שמתעורר עם בשורת היתד והמודיע על מה שהתרחש אמש בקהילה ורץ לספר בקול ברמה למשפחה, כדי להיות במרכז העניינים, קולו חי כשהוא שומע מה שנכתב בחדרי חרדים, אוכל עם קול העיר, מזדעזע נסער ונרעש מכל דרמה בלעדית של הציבור ונרדם עם קולו הרגוע והשליו של ביכלר, הוא אולי מחובר, מעודכן ומעדכן, אך הוא לאו דווקא יחצן. יחצן מקצוען יודע להבחין בין טפל לעיקר, בין ספין לסיפור, יודע לזהות מי מוכר ומי מאכער, קולט מה בין כותרת לבלבלת. ליחצן של היום, לעומת היחצן של פעם, יש מטרות ויעדים, שמאחוריו יש לקוח לשרת לפי תוכנית עבודה של מיצוב אסטרטגי נכון, של חיבור ערכי המתאים למוצר. יחצן טוב יודע מתי לא לחשוף, מתי לוותר על ראיון. לדעת להגיד ‘לא’, ועוד כללי יסוד חשובים וראויים לידיעה, לכל מי שדעתו שורה עליו בדרך לתפקיד היחצן הבא”.

התשובה לא סיפקה אותי, והמשכתי להקשות: נגיד שהצלחת להביא לעולם “יחצן נולד” שלא ידע על קיום אנרגיות היח”צ בוורידיו, עד שנולד במיזם שלך. האם במגזר טעון ומסובך כמו זה שלנו, יש בכלל ערך ללימודי היח”צ? הרי כל עוד האיש המלומד ב’והכן פרנסתנו’ לא יהיה מחובר לחצרות הרבנים והאדמו”רים עד הזוטרים שבהם, ולא ינשום את ריחות חנן עשר הנוסטלגיות, או את עשן האגזוזים בחזון-איש פינת רבי עקיבא, הוא יוכל רק להתהדר בתעודה הממוסגרת, ללא שהכלים אותם רכש במיומנות יבואו לידי שימוש. במילה אחת, הכל קשרים, הכל מרושת. אם אין את זה, אין בעצם כלום. ואם יש, מי צריך ללמוד.

“כל מה שהזכרת”, מתעקש אבריימי, “בא כתוספת ובמקביל ללימודי מקצוע. ללא זה אנו שוב חוזרים למשוואת העסקן מול היחצן, וההבדל ביניהם הוא תהומי. שבילי דגדולי ישראל והסובבים אותם חשובים שיהיו נהירין לכל יחצן, אך יחצן אמיתי לא יוכל לפעול בשוק המקצועי של היום ללא ידיעת כללי היח”צ על בוריין. להזכירך, יחצן הוא לא עיתונאי מדווח או סוחר סקופים. ויש גם הרבה עבודת יח”צ הנדרשת בתחום המסחרי. כלים מקצועיים עוזרים גם לרכוש קשרים טובים, לייצר אמינות, לדברר נכון, להעביר מסרים, ולהתנהל מקצועית בשוק הכה-רווי וכה-משתנה מיום ליום בתזזיתיות מדהימה”.

האם תעמיד קריטריונים מיוחדים לתלמיד שיבקש להצטרף לקורס?

“כן. התלמיד ייבחן על סדרת שאלות ומבדקים, במסגרת מבחן התאמה מיוחד, שיבדוק ויאבחן את כישורי הבסיס וההתאמה למקצוע”.

תחום היח”צ נוגע נגיעה-וחצי באומנות הפרסום, האם גם לך, שאלתי, היו נגיעות בתחום הפרסום בצד הקריאייטיבי או האסטרטגי שלו?

“ברור שכן”, הוא קובע נחרצות כאשר זיק של ברק בעיניו, “גם וגם. סוף קמפיין במחשבה תחילה. אין שמחה כהתרת הספיקות. כלומר, גם לתחושת הסיפוק המוכרת במשרד הפרסום, כשאתה מרגיש שיש לך ביד את ‘הפיצוח’ האסטרטגי של הקמפיין”.

אפרופו קריאייטיב ויצירתיות, התקשיתי מאד, האם נכון היה לצאת לשוק הקורסים הרווי, תחת ההגדרה של ‘עוד’ מיזם מטעם יזמות ‘והכן פרנסתנו’. על פניו, השם היבשושי הזה ‘והכן פרנסתנו’ מורה על ארגון חצי ממוסגר על סף ארגון חסד רוחני לאללה, שלקח לליבו את מצב האברכים שאינם שורדים את פת לחמם, ומוצא פתרונות תעסוקתיים ‘לגמור את החודש’. האם לא היה נכון יותר לצאת ולפרוץ עם פרסום קריאייטיבי שיגרה את ‘היחצן הנולד’ לבוא ולשנות סדרי עולם. אומר ואתוודה, שכאשר אני ראיתי את הפרסום ברפרוף העיתונים השבועי, חשבתי על עוד ארגון כמו ‘קמח’, ‘מפתח’, ‘והכן פרנסתנו’. רחוק מאד מניצוצות עולם היח”צ המנצנץ.

“הם פנו אלי אחרי שנתנו את השם”, מצטדק קרויזר. “כך שאני לא בחרתי בכך, ואולי יש מקום לשינוי, אך זה ממש לא בשליטתי. ולגופו של עניין, למיטב ידיעתי זהו הקורס היחיד המציע נכון לעכשיו התמקצעות רק בתחום הזה, ללמוד באופן שיטתי ואצל המומחים הטובים ביותר בכל המגזרים”.

במעבר חד לנגיעות פוליטיות, אמרו לי שאבריימי קרויזר בלי פוליטיקה פשוט לא יהיה הוגן. ובכן, כיועץ אישי של ראש עירית ירושלים מר ניר ברקת, האם כעת, בחלוף השנים, הנך משוכנע שברקת הינו הבחירה הנכונה, וכי הוא מהלך עתה בין הטיפות בירושלים, היכן שפרוש היה מועד?

ידעתי שכאן מקומה של הציניות להפיג החששות, וכן, קרויזר אינו מתחרט לרגע. “הייתי מעדיף שתשאל אותי על כך לקראת סוף הקדנציה השנייה…”. תפענחו את העקיצה כרצונכם. “וכעת ברצינות. ברקת הוא עובדה. הוא נבחר לכהן כראש העיר ירושלים, ונותרו לו עוד שלוש שנים לתום הקדנציה הראשונה. ברקת קשוב והוגן, בעיר הכי קשה, רגישה, מורכבת וקדושה בעולם. ההשוואה למאיר פרוש לא נראית לי כלל, מאחר ולפרוש לא ניתנה ההזדמנות, ולדעתי האישית לא היה לו סיכוי גם אם היה נוקט בדרכים אחרות במהלך הקמפיין. והשאלה אם ברקת הוא הבחירה הנכונה תצוץ לקראת הבחירות הקרובות, ואני חושב וגם מקווה שהוא יישפט על פי מעשיו”.

פניתי להתייחס לנושאי הליב”ה, ולא בכדי, שמו של קרויזר שורבב בזדון ע”י ‘ידיעות אחרונות’ כאחד שמנסה להביא לידי פשרה בעניין. קרויזר כמובן הכחיש בכל תוקף.

בשבועות האחרונים, שאלתי, עלה שוב נושא לימודי הליב”ה, ויש גם עתירה בנושא שהוגשה להכרעת בג”צ. איך להערכתך יתפתח הנושא, והאם יש מקום להתערבות של עסקנים בנושא כה רגיש? ובמילים אחרות, האם יש מקום לפשרה בנושא שהוא בנפש היהדות החרדית?

מסתבר שלאבריימי עמדה מוצקה בנידון. “בנושאים דתיים ואידיאולוגים”, הוא קובע, “אין לנו זכות או מנדט לשום ויתור או פשרה, אבל יש לנו בהחלט חובת הסברה. נושא הליב”ה הוא לדעתי הנושא החם שיאחד את היהדות החרדית במאבק נחוש ללא פשרות. אין סיכוי לפשרה ואין סיבה לפשרה. אנו נושאים בהצלחה ובגאוה את דגל מערכת החינוך הטהור המוצלח והוותיק. עם אחוזי פשיעה ונשירה הנמוכים ביותר מחד, ומאידך נושאי ארון הערכים הלאומי של עם ישראל מזה אלפי שנים, ואנחנו ליבת הקיום האמיתית של העם, המדינה, ושל העולם כולו”. קרויזר מגלגל את הכדור אל צדו השני של המגרש. “לפני הכל, הייתי ממליץ שבמערכת החינוך הממלכתית יכניסו קצת לימודי ליב”ה – תורת ישראל וערכיה”.

ולגופם של דברים, אבריימי מנסה לעשות סדר לבור שכמותי, וטוען שבלימודי הבנות במגזר החרדי לומדים כמעט את כל לימודי הליב”ה, אולם במוסדות הבנים לא לומדים את מקצועות החול המדוברים. “אם הם נורא דואגים לנו”, אומר קרויזר בפאתוס, “אזי שישמרו את התקציבים על לימודי הליב”ה שמיועדים לבנים בגילאי התיכון, ויממנו איתם את החרדים שיוצאים ללמוד השכלה אקדמית או הכשרה מקצועית”. ואולי גם ללימודי ייח”צ, כחכחתי בגרוני. ובכל זאת, לפני שהתקציבים מתחילים לזרום ללימודי ההשכלה, מסתייג קרויזר ואומר: “כמובן שמעבר להכל, יש כאן ויכוח עקרוני ומהותי על שמירת עצמאותו המוחלטת של החינוך החרדי, כך שיתכן שאם בג”צ יורה לחרדים ללמוד כל יום דף גמרא, גדולי ישראל יורו לסגור את הגמרות”.

וככל שהסכר נפרץ, אני מנסה לברר האם לקרויזר פתרונים. ישנם הרבה נושאים כאובים בציבור החרדי, נשירה, דיור, אינטרנט. בכולם נגעת, האם ישנו תחום, אני שואל, שאתה יודע שאילו היה זה נתון בשליטתך הבלעדית, הנושא היה מטופל טוב יותר?

אם ציפיתי להפתעות, נכונה לי אכזבה. “לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיפטר הימנה”, מתעטף קרויזר בענווה. “שלושת הנושאים שציינת הם נושאים כואבים וכבדים. אני משתדל להשפיע ולעזור”.

ולסיום, האם אתה רואה את עצמך, במוקדם או במאוחר, רץ לפוליטיקה.

קרויזר מסנן מילים: “כל בוקר אחרי התפילה אני משנן לעצמי ‘ועשית ככל אשר יורוך’. אני אדם מלא סיפוק ואושר מהעומס והאתגר שבעשייה שלי”.

ואנו היהודים הפשוטים, הרי יודעים מי הם אלו אשר מדקלמים לפחות עשרה פעמים ביום את הפסוק ‘ועשית ככל אשר יורוך’. אלו לא האנשים אשר בשדות, וגם לא האנשים אשר על הסטנדר, ובוודאי לא האנשים אשר על האסטרטגיה דבכל אתר ואתר. אלו האנשים אשר מבלים יומם ולילה בבניין הכנסת או המתעתדים לדור שם. זהו משפט פוליטי שאין לו תחליף, ותרגומו החופשי: כן. אם יורו לי ואורה להם, אמצא את דרכי לפוליטיקה. מה שנותר לתהות, האם לפוליטיקה המקומית או הארצית – ולאסטרטגים הפתרונים. יהיה מעניין לעקוב אחרי הפוליטיקאי הראשון שאינו נצרך לאסטרטג צמוד.