מאת: אריה פרנקל
המתקפה בה נתון הציבור החרדי בשבועות האחרונים – העלתה שוב ושוב את המודעות לחשיבותם של יחסי ציבור, כמקצוע המחייב ידע, מיומנות, מחוייבות והרבה מאוד סייעתא דשמיא. יש רבים הטועים, שיחסי ציבור מתבטאים בפעילות של זבנג וגמרנו: הברקה חד-פעמית, ספין הסמוך לשקר, כותרת, קשרים במקומות הנכונים וכו’. תהום של ממש פעורה בין מאכעריי לבין יחסי ציבור. אלה שני עולמות נפרדים לחלוטין. מי שאינו יודע להבדיל ולהבחין בין שני התחומים – טועה ומטעה וחמור מזה – זורה חול בעיני לקוחותיו.
מומחים להסברה, בעיני עצמם, שהוכתרו בציבורינו כ”דוברי היהדות החרדית”, התגלו בשבועות האחרונים במלוא חדלונם. הדרך להלחם ברשע אינה בגיוס הרשע והשקר לצידך. הסברה המבוססת על חצאי אמיתות איננה אלא הסבר רע, רע מאוד, ברוב המקרים. האמת איננה ביישנית. אין מה להתבייש באמת שלנו.
כאשר היו כתבים בתקשורת הכללית שתקפו את סגן השר הרב ליצמן על ש”העז” לצאת בשירת נשים במהלכו של טקס, היו שביקשו לסנגר על מעשיו בשלל הסברים “מלומדים”. אחד המסבירנים, הממלא אף הוא תפקיד ציבורי-ערכי, חשוב מאין כמוהו, אף נתן בקולו הסבר מלומד. מנסיוני אני יודע, אמר אותו בעל תפקיד בכיר, שהפעם עטה עליו את איצטלת “סניגורם של ישראל”, שכאיש ציבור אינני יכול להישאר בכל אירוע עד סופו. פעמים רבות יש התחייבויות או שיחות טלפוניות דחופות המחייבות את יציאתי מהאירוע. זה מה שקרה להרב ליצמן, שהיה צריך לצאת בדחיפות מהאירוע. למותר לציין, כי דבריו התקבלו בחוסר אימון ובגיחוך.
לא היה קורה דבר, אם אותו בעל תפקיד ציבורי-ערכי סמכותי, היה מציג את האמת הפשוטה: אכן, הרב ליצמן יצא בשירת נשים כי על-פי ההלכה הוא מנוע מלשמוע שירת נשים. כיהודי שומר תורה ומצוות וכחסיד – הרב ליצמן נהג כפי שההלכה מחייבת.הסבר כזה אין מי שיכול שלא לקבל. זאת האמת הצרופה. הצהרת האמונים של הרב ליצמן, או כל ח”כ שומר מצוות אחר, לא כוללת התחייבות להפר את כללי ההלכה.
גם היהודי הלא דתי, שאיננו מחוייב לשמירת תו”מ, יודע להעריך את מי שחי ודבק בעקרונותיו. שום תרגילי יח”צ, ספינים וכו’ לא יסייעו בטשטוש האמת הפשוטה: כיהודים שומרי מצוות יש עלינו סייגים ותבניות אותן אי אפשר לפרוץ. הערכה לטיעוני אמת, להצגת האמת השורשית שלנו ללא כחל וסרק – גדולה יותר מאשר ל”תירוצים”, שאין מאחוריהם דבר.
במיתקפה הקודמת, לפני כחצי שנה, סייעתי בידיה של שושנה חן (אשה חרדית מהכותבות המוערכות ביותר ב”ידיעות אחרונות”) בארגון ביקור היכרות בבני ברק של סבר פלוצקר, מבכירי העורכים הכלכליים בישראל. התלוויתי לאורח בשיחותיו עם הרבנים וגדולי התורה. פלוצקר הציג לבני שיחו שאלות לא פשוטות, לעיתים מביכות את האוזן החרדית, אך התרשם מאוד מהתשובות הכנות, גם אם נגדו את השקפת עולמו. ביטוי לכך נתן במאמר מקיף שפרסם בעיתונו בעקבות הביקור, שהיה בבחינת “גילוי” ופתיחת צהר לעולם קסום, בלתי ידוע.
בויכוחים אידיאולוגיים, בעניינים שבאמונה – האמת חייבת להיות נר לרגלנו. אין כמו אמת הפורצת כל אטימות. האמת היא לא ביישנית.
ומכאן בקשה ופניה לח”כינו המייצגים אותנו בכנסת, למסבירנים למיניהם, אנא ראו גם באמת אופציה סבירה לשמש “נשק יום הדין” בשלל בהתמודדות על נפש העם ועל מקומה של הציבוריות החרדית במרחב הציבורי.
הטור פורסם בזירת פרסום בעריכתו של יוסי צלניקר בחודש טבת תשע”ב, ופרסמנו אותו שוב משום שהוא רלוונטי היום יותר מתמיד.
3 תגובות
האמת היא,
שהאמת לא זקוקה לשום הסברה.
ואם כל כך מעט משתכנעים מעודף ההסברה שלכם.
כנראה שאתם מוכרים מוצר גרוע.
מה נסגר עם המחזור?
הבנו שאתם רוצים להתחיל לעדכן את הבלוג מחדש, אבל למה עם מחזור חומרים, תנו לנו דברים חדשים ומעניינים. אנחנו ממתינים.
לאחת ואחת.
האמת היא,
שהאמת היא תובעת ולכן ידוע שבעוה”ז מעטים הקונים שלה.
ולוואי שאנחנו בציבור החרדי נזכה להיות דורשי האמת לאמיתה ואך אותה לבדה.
כשנזכה לזה יש הרבה סיכוי שנצליח להעביר את האמת הזו הלאה.
אבל כשאנחנו מדברים על תורה ומתכוונים על תקציבים, שאנחנו בוכים על התערבות וליבה ושוב הכאב הוא בכיס, מה אנחנו רוצים מאחרים???
(וזה למרות האפליה ואי הצדק שבדבר, אני מדברת רק על נקודת האמת שלנו ולא הצדק והיושר שלהם)