תּוֹרָה דִּילֵיה

מאת: מנחם פינס

דַּף שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּך עַל פָּנָיו
בֵּין נִים לִפְקִיחַת עַיִן
פַּרְצוּפוֹ נָחַת עַל סְטֶנְדֵר שֶלְּפָנָיו
הַכֹּח, הַכֹּח מֵאַיִן?

פֶּתַּע פִּתְאוֹם הוּא נִנְעָר
מִזְדַּקֵּף, מַרְחִיב אִישׁוֹנִים
כּמוֹ הַחֹזֶק בְּיָדוֹ לַחֲצוֹת הַר
בְּשָׁבוּעוֹת, אֵין יְשֵׁנִים

שָׁנִים שֶׁהוּא שָׁם
עַל יַד הַגְּמָרָא
לוֹ הִיא תְּרוּפָה וּמִרְשָׁם
מַמְתִּיקָה כֹּל דַּקָּה מָרָה

וְהַקּוֹלוֹת, וְהַבְּרָקִים, מַרְעִימִים בָּהֵיכָל
כֹּל הַלּוֹמְדִים חַיִּים, כְּמוֹ נֵעוֹרוּ עַכְשָׁיו
לְהַעֲתִיק הַמַּבָּט מֵהֶם, מִי יוּכַל?
הַתּוֹרָה בַּלֵּב, קָנְתָה לָה מוֹשָׁב

וְהַלַּפִּידִים, וְהַקּוֹל הַקּוֹרֵא, שָׁבִים
כְּמוֹ נִתְּנָה כָּעֵת, עִם רוּח מְלַטֶּפֶת עַל סִינַי
תֵּן לוֹ רַק לִשְֹחוֹת בַּמַּיִם הָרַבִּים
אֶל אַהֲבַת הַתּוֹרָה לְלֹא גְּבוּל, לְלֹא תְּנַאי

לֵב טָהוֹר נִבְרָא מֵחָדָשׁ
שָׁב מִדֶּרֶךְ רְחוֹקָה
אִי לָאו הָאי יוֹמָא, הוּא נִרְגָשׁ
כַּמָּה מִמֶּנוֹ הָיָה בְּשׁוּקָא?

איור: אבישי חן