שטראוס עלית מכריזים בשעה טובה ומוצלחת על הכשרת קו הייצור של העוגות הביתיות וכניסה לתחרות מול עוגות הבית של אסם, אחווה ושאר הקטגוריה.
הכשרות כמובן היא בד”ץ העדה החרדית, כמו המתחרות. רובין, חוג חתם סופר או הרב לנדא לא משחקים במגרש הזה. שם יש מקום רק לשחקן אחד והוא לובש ‘זברה’.
משרד הפרסום הביתי – בולטון פוטנציאל – מלווה את המהלך ובסדרת מודעות שהפיק הוא מבשר על כל הטוב שנותח עלינו במתנת שמיים. אין תפילה חוזרת ריקם. אם עד היום לא ידענו מה נעשה בלי עוגות בית של עלית, הנה. לה’ הישועה.
כחלק מהתרוממות הרוח שאחזה במשרד, הם מיהרו לתפוס את כל עמודי הגב של המגזינים והמוספים של העיתונות בשבוע האחרון.
וכך, ביום חמישי בבוקר, כשהעיתונים נשלפים, צדה את עינינו המודעה הברורה עם הבשורה. לאחר שסיימנו את מחול החרבות ששמור רק לאירועים בסדר גודל אטומי, חזרנו לעבור על המודעה ולגלות שבין העוגות שזכו לכשרות המחמירה קיימות גם 2 אחיות העונות לשם עוגה קטנה ומטריפה.
פעם זה היה נקרא שהבד”ץ לא מאשר כל שם אבל מילא. הפלא הגדול הגיע למחרת כאשר בתוספת לעיתון המודיע – זו מההתנצלות והמבוכה והבושה – הופיעה המודעה ככתבה וכסדרה ללא שינוי. היתכן? איה המבקר שעינו כעין הבדולח, שרואה צל הרים כהרי עד, המצרף צירופים, מפיל על צבעים, מתערב בניסוחים ומותיר את הפרסומאים מותשים. ועתה אבדנו כל זאת?
על משקל זה חמק לי בצוק איתן המלצנו טוב על המבקר שהיה טרוד בעשרות הודעות לעיתונות מאת ח”כנו הנמרצים שמגינים על שבת קודש הנרמסת. ועדיין יש לתמוה ודו”ק.
2 תגובות
אכן. בהמודיע אין מקום למילה מטריפה.
יחד עם זאת, כשהמילה מופיעה ככיתוב על המוצר עצמו, ובקטן. ייתכן שהמודיע בחר להתעלם. בעניין כזה יש משמעות גם למיקום, גם לגודל וגם לתצורה בהם מופיע הביטוי הלא-מתאים.
ואני לא בטוח שכל הקוראים קיבלו באהבה את ההחלטה שלו להתעלם…
ממש טריפה בהכשר הבד”ץ…