מוכסן עשיר עשה משתה ל”בר-מצווה” של בנו והזמין אורחים מן העיר. הסתכלו האורחים בבחור וראו שחתימת-זקן לו, תהוּ ואמרו למלמד: כלום רק בן שלוש-עשרה הוא בחור זה? החזיר להם המלמד: לא בן שלוש-עשרה, אלא בן שמונה-עשרה, אבל כל אותן השנים היה “המפטיר” מעכב… (דרויאנוב, שם, שם)
במה דברים אמורים? מותג הכובעים האיטלקי בורסלינו חוגג 160 שנה. לא מצאו אותם כובענים לציין את החגיגה אלא בחגיגות בר מצווה. לדבריהם, ואין סיבה להניח שלא מדובר בדברי אמת, החגיגות הן של 160 שנות יצירה.
את החגיגה היצירתית הזו הם מתרגמים למצע חסר תקדים שיגרום לכם לשמוט לסת: כובע במחיר מציאה של החל מ-740 ש”ח טבין ותקילין. חיני חינם, בבחינת “לא אני לא אתה”, “זה מה שעולה לי”, והכי טוב: “אני מפסיד עליך”.
אין ספק כי ה”מפטיר”, במקרה זה, עלינו. גם הקידוש. והטיפ.
אולי זה המקום לשאול למה חתיכת לבד, לא מיוחדת (בייסיק, על פי המודעה) עולה במחיר במבצע סכום שמתחיל ב-740 ש”ח? יש הצדקה לזה?
ובקשה צנועה לסיום: במשך שנים מיתגו מילר פונט את בורסלינו כאיכות כובשת. במודעות תדמית מהממות הם חיזקו את המותג והוסיפו לו נופך. אנא, אל תיגררו למודעות הסייל. שבענו.