דולב
כמה מילים על מסר, או: ככה נראה פספוס של רעיון טוב.
ישבו המוחות של משרד הפרסום והחליטו על קונספט: כשקונים בית ביישוב קונים את כל היישוב (אולי בניגוד לבית בעיר) וכך מי שיקנה אצלנו ייהנה מיתרונות של יישוב.
הכותרת: יישוב קומפלט במחיר של בית.
רעיון מצוין.
אבל, בעיה קטנטנה: לא רואים את זה במודעה. מה רואים? תזמון מרחקים. קרוב לשם וקרוב לכאן, יש ספריה במרחק של דקה ויש בריכה במרחק של 5 דקות ויש ירושלים ויש מודיעין. זה מה שיש למכור ביישוב? איפה האווירה היישובית? הקהילה? השכנים? הביחד?
הרי בסופו של דבר, נגישות לדברים בעיר היא גדולה יותר (מעולם לא אמר בן עיר שהוא קופץ לקניות ביישוב. מעולם לא פורסמה מודעה לקניית בית בעיר ותזמנו את הקרבה להתנחלות הקרובה)
רוצים למכור יישוב? רעיון מצוין. באמת. למה לפספס אותו עם מסר אחר לגמרי?
רשות הטבע והגנים
רשות הטבע והגנים מציעים לי לא להוציא סביב 100 ש”ח על זר, אלא סביב 300 ש”ח על כרטיס מטמון. לא יודע, לא השתכנעתי.
לא נראה לי שבזה האנשים מתלבטים. אולי דווקא כאן זה המקום לשחק עם מטמון – אפיקומן.
מכשירי שמיעה
– צריך למכור לדתיים, מה עושים?
– ניקח פסוק מתאים
– הכי מתאים שמצאתי זה “אזנים להם ולא ישמעו”
– זה לא טוב. מה עוד יש? מקסימום נשנה קצת.
– נכתוב: “אזנים להם וכן ישמעו”. הא?
– לא, צריך משהו חיובי, תבדוק רגע בגוגל
– יש! והיו עיניך רואות את מוריך. נכתוב והיו אוזניך שומעות את מוריך.
– ענק. מעולה. גאון.
תגידו, בשביל מה צריך את הציטוט הזה? גם לא ציטוט, גם לא מוסיף כלום למודעה. כותרת שצועקת: היי, תראו דתיים אני יודע לפרסם לכם. ודרך אגב: המצולמת נראית כמו המורה ולא כמו מי שצריך לשמוע את המורים.
בנק לאומי
האמת, קצת התאכזבתי השנה מבנק לאומי. כל שנה הם מציעים הלוואה לקראת יום העצמאות, 1,000 ש”ח לכל שנה, לא מסעיר במיוחד אבל אחלה של רעיון.
אבל כל שנה הם ידעו לתת פרינט שמשחק על הרגש, מטוסים שמסמנים בשמיים את מספר שנותיה של המדינה. לא מתוחכם מדי, אבל נחמד, זכיר ומעורר גאווה לאומית. מטוס כי אין כמו חיל האוויר שלנו, ומרמז למטס המסורתי – שמיים יפים – יום הולדת למדינה. יום העצמאות במלוא הדרו.
והשנה? סתם! שבעים בתוך מגן דוד, על רקע עננים בשמיים. למה עננים? למה שמיים? למה נראה שהשנה התאמצו פחות?
דיזל
בהמשך להערה על מכשירי השמיעה, בטח גם אתם שואלים את עצמכם, למה היה צריך להוסיף את הפסוק הזה? לא פורסם כאן שיעור בבית הכנסת או שחידשו פסוק שאף אחד לא יודע, כאילו המוסר שאותו פרסומאי נותן לקורא הממוצע יחזיר אותו למוטב ומיד הוא יחליט לשמור מאוד לנפשו.
הערכה שלי: משרד הפרסום הדתי – חרדי היה צריך להוכיח ללקוח (במקרה הזה לפמ) שלא סתם הוא שוכר את שירותיו, הוא יודע לפנות לקהל הדתי. אז התשובה היא לא. לפעמים צריך להגיד ללקוח שבגלל שאתה יודע לפנות לקהל הדתי אתה יודע גם איך לא לפנות אליהם (רמז: ככה)
דרך אגב: שמעתם את הפרסומת לזה ברדיו? רק לי הקריין נשמע כמו אחד ששאף הרבה דיזל וממש מדגים כמה זה מסוכן?
מעבר לשעון קיץ
כידוע, תזמון הוא עניין של טיימינג. הנה שני מותגים שעשו שימוש יפה במעבר לשעון קיץ
תיאדנט
שלוש הסיבות לבקר את המודעה הזו.
- טיפות הן בלשון נקבה. אומרים וכותבים שלוש הטיפות. שלושת לזכר, שלוש לנקבה. ואני מקווה מאוד שלא רצו לעשות משחק מילים עם המילה סיבות (גם בנקבה). בלבול בין זכר לנקבה אלו טעויות שלא אמורות להיות בפרסום.
- אין סיבה לחזור בטקסט למטה על מידע שקיבלתי בטקסט למעלה מתחת לטיפות (מונע עששת, ומרענן)
- אם כבר השקעתם בתיאדנט כשר לפסח בתמונה למעלה, לא כדאי להשקיע גם באלו שלמטה?
מג’ימיקס ובוש
בשבוע שעבר כתב מי שכתב, אחרי דברים שכתבתי כאן, ששימוש בפסוקים דווקא עוזר. עניתי לו מה שעניתי, בעיקר שצריך לעשות את זה נכון. ורציתי להביא את המודעה הזו של מג’ימיקס כדוגמה.
שימו לב איך שתי מילים מספרות סיפור שלם בתוך מודעה שנעים להסתכל עליה. נותנות לדמיון שלנו לעבוד קצת. כל מילה הייתה גורעת. ואיחול קטן של חג שמח. אפילו על המשפט למטה אולי היה אפשר לוותר (דרישה של הלקוח וכו’).
רציתי להוסיף שמהיכרותי עם משרדים מגזריים אני יכול לדמיין כמה משרדים שהיו הורסים את הכותרת עם משהו כמו: עבדים היינו ועתה מג’ימיקס. שתי מילים נוספות שממסגרות את הסיפור. ואיחול בסגנון של “ניופאן מאחלת ללקוחותיה ולכל בית ישראל חג פסח כשר ושמח” במקום שתי מילים.
ואז הסב את תשומת לבי אחד מהעוקבים הותיקים למודעה של בוש. מ.ש.ל
תגובה אחת
אחלה פוסט!