ביקורת עיתונים • פרשת צו

לפני שנתחיל, השבוע לא הגיע לשולחננו עיתון יום ליום. נדמה לנו שכבר כתבנו על כך, ואם לא אז זו הזדמנות טובה, שלצד השיפור בעיתון החבר’ה מפתח תקווה חייבים לשפר גם את מערך ההפצה, אם הם רוצים להגיע לאנשים ולצערנו במרבית הקיוסקים שביקרנו שמחזיקים את שאר העיתונים, אין את יום ליום.

רמת המאקרו

נשארו בקופסה: הנושא שהעסיק השבוע את התקשורת היה תקיפת הכור הסורי ב-2007, אך נראה שאת התקשורת החרדית זה קצת פחות עניין. אמנם השבועונים (מלבד הדרך) הקדישו לכך את הכותרת הראשית, אך בניגוד לשבועות עבר בהן פרגנו על הסיקור המקיף והמסודר, כאן אין הרבה על מה לפרגן.

ראשית, נלמד זכות, מי שקצת מכיר את מערכות העיתונים החרדיות בפרוס הפסח, יודע שנס שבכלל יצא עיתון לשבת הגדול, כשכולם בשיא הלחץ על חבילות החג האימתניות. שנית, וכאן זו דווקא ביקורת, בשבועונים החרדים תחום הצבא וביטחון לא מפותח כ”כ, וחבל מאוד.

פרס הסיקור הולך לשולמן שהקדיש לכך את טורו המורחב. ראוי לציון גם ריבלין שהוסיף נופך מאחרי הקלעים.

סילוקן של צדיקים: הנושא שיותר העסיק את התקשורת החרדית, זו פטירתו של האדמו”ר מויז’ניץ ממונסי זצ”ל. משפחה, בקהילה וכל ישראל הקדישו לכך את שער המגזין (עם אותה תמונה, מהבודדות שיש לאדמו”ר מהשנים האחרונות) וכתבות רבות ונרחבות. הדרך הסתפק בעמוד אחד בחדשות, והפניית ‘אוזן’ בשער.

עוד בנושאים: הפיגועים הרצחניים ודמותו של הנרצח עדיאל קולמן הי”ד, ולהבדיל בחירתו המחודשת של פוטין.

רמת המיקרו

משפחה

בחדשות כמה כתבות כלכליות חשובות, על הלוואות, דירות וקמחא דפסחא.

כמחצית מהמגזין (כלומר המחצית שלא הייתה עמודי פרסום) הוקדשה לכתבות על האדמו”ר מויזניץ ממונסי, כולל עמודים של רק תמונות (כאן המקום לעדכן את אריה ארליך: הבנו שהאדמו”ר התגורר בפיליפ סטריט 27, לא צריך לכתוב את זה 27 פעם).
מיתר הכתבות במגזין, אהבנו את הכתבה על ישראל סלר, חסיד גור שהיה מתכנת והפך ליינן.

בקהילה

אחרי עומר אדם בשבוע שעבר, השבוע הוקדש טורו של שלמה קוק לסיכום המונולוג של ליאור שליין נגד לפיד מלפני שבועיים, כולל צילום מסך של שליין מהתכנית בערוץ 10. נכון שליין “עשה לנו את העבודה”, כשנכנס בלפיד, אבל בל נשכח ש90% מהתכנים שלו מחרידים כל אוזן יהודית. ספאסט ניישט.

אמרנו לכם כבר שטורו של מוטי וינשטוק הוא אחד הדברים המעניינים? אם לא, אז הנה אמרנו. שילוב של ידע היסטורי, שמוגש בשפה קלילה וחביבה.

הדרך

כבר כמה פעמים הערנו על בחירת כותרות תמוהה בשער החדשות. גם הפעם הוקדש הכותרת הראשית על פני רוב העמוד לשני פיגועי הטרור שהיו השבוע, ורק מסגרת קטנה בצד להפצצת הכור הסורי. נכון, מבחינה ‘טהורה’, לרצח של שלושה יהודים (אגב, למה כתבתם ‘נהרגו’?) צריך להקדיש יותר תשומת לב מאירוע שהתרחש לפני 11 שנה, אבל מה לעשות שתקשורת לא עובדת ככה.

4 עמודים הוקדשו לראיונות על הכשרות לפסח, נחמד. בגזרת הטורים, טורו הפוליטי של דוד הלוי הורכב כמעט כולו מקופי-פייסט לפרסום של 100 ימים של שקיפות והתגובות לפרסום, חבל כי בעבר הביא הלוי לא מעט פרשנות ותובנות מעניינות ומקוריות. נלמד עליו זכות שכנראה, כמו יתר עמיתיו היה עסוק בעיתוני החג.

כל ישראל

במגזין הוקדשה כתבת מגזין לאדמו”ר מויז’ניץ ממונסי, כתבה אחריה הוקדשה לדמותו של אביו, ה’אמרי חיים’, שהשבוע חל היארצייט שלו. כתבה נוספת, של יענקי קצבורג, האירה זווית מעניינת על החוגגים את פסח בנופש בחו”ל (רח”ל).

יאללה, עד כאן מה שהצלחנו לדוג בין הררי עמודי הפרסומות, הקומוניקטים והתוכן השיווקי. הלכנו לצבור כוחות לטריליוני עמודי החג. שיהיה לנו בהצלחה.