שוקולד השחר
משרד הפרסום בריליאנט, מצליח לתת קריאייטיב טוב, וגם מדויק, לכמה לקוחות. למה אני מתכוון? למשל למודעות של שוקולד השחר (ברדיו המסר פחות עבר).
בכל שנה הם מקפידים במודעות לדתיים לשים מצת מכונה מרובעת ובמודעות לחרדים מצה עגולה של עבודת יד, זה מצטרף לדקויות נוספות של רק מוצרי מהדרין לחרדים, 70 שנה לדתיים וכו’.
המשפט אי אפשר לחצות את הפסח מתכתב גם עם האפיקומן, וגם עם הניסיונות האינסופיים שלנו לחצות את המצה המרוחה בדיוק באמצע (חשוב לזכור: קודם חוצים ואז מורחים).
במקרים רבים משרדים מתעצלים להכין שתי מודעות בגלל הבדלים קטנים ושולחים לעיתונות הדתית את המודעות החרדיות, אז נכון שדתיים יבינו גם עם מצה עגולה, אבל זה פחות ידבר אליהם. המסר עובר. הטעם נשאר.
ארקיע
ממשיך בפרגון, בבחינת פעמיים כי טוב שמקדים את יומו.
עוקב יקר, נקרא לו א’, שלח לי את הסרטון של ארקיע. תזמון טוב, מבצע חביב, מוגש יפה. כבר מתחיל להצטער שאני לא בכור במשפחה של 11 ילדים.
איקאה
איקאה מציעים לנו מבחר גדול לליל הסדר במודעה עם רעיון מצוין. השימוש בשפה של החג, בלשונות הגאולה (ואולי גם הקישור בין ארבע כוסות לארבע לשונות) מצוין. זו מודעה שכיף להסתכל עליה ומיד מובנת.
בכל זאת יש לי יש ארבע קושיות:
- למה צריך את המשפט באמצע? איזה מידע הוא הוסיף לנו? אם מתעקשים לא להשאיר מקום ריק חלילה, הייתי כותב משהו בסגנון של: כל מה שתרצו לחג. לא מסביר את הקריאייטיב המובן כל כך.
- למה הוסיפו בסוף המשפט שלוש נקודות? המשפט הזה הוא חד, בסופו צריכה להיות נקודה.
- מה ההיגיון במשפט הזה? איקאה אומרים לנו שנרצה לקחת הכל בגלל שהם מציעים הרבה אפשרויות. מה הקשר בין שני חלקי המשפט? ממתי מבחר אופציות היא סיבה לקחת את כולן? אם היו מוסיפים מילה אחת, והיו כותבים כשאיקאה מציעה כל כך הרבה אפשרויות משתלמות לשולחן הסדר (למשל) זה היה מובן, אבל ככה? מוזר לי.
- חייבים 4 קושיות? משאיר משהו לליל הסדר.
דובק
רבים כבר כתבו על המודעה הזו לסיגריות, האם צריך לפרסם או לא. לא הייתי נדרש לה לולא הייתי מקבל באחת מקבוצות הוואטסאפ, את מה שנכתב בילקוט מעם לועז. (כן, אני יודע שזה נכתב לפני שידעו כמה סיגריות מזיקות. זרמו)
רשות הטבע
אחרי שנכשלו בניסיון למכור לי כרטיס מטמון במקום זר, בעלות גבוהה פי שלושה בערך (ראו לעיל), מצליחים ברשות הטבע והגנים לשכנע בצורה טובה לבוא אליהם בחג. מאוד אהבתי את התמונה שמשלימה את הכותרת בצורה טובה ומשעשעת, והכי חשוב: מעבירה את המסר שבאמת הם יעשו הכל בשביל שיהיה מושלם.
סרטוני פוליטיקאים
אומנם באיחור קל, אתם יודעים – חג וזה. למרות שזה ארוך אנסה לקצר ואחלק לפסקאות.
לקראת החג ראיתי חמישה סרטונים של פוליטיקאים (בנט-שקט, ליברמן, כחלון, דרעי וסמוטריץ’) ומודעה/ציור אחד (נתניהו). אין ספק שהסרטון המדובר ביותר היה של בנט-שקד. השניים החליטו להתחפש לדמויות ראובן ואסתי מארץ נהדרת ודקלמו טקסט שנכתב בהשראת המערכונים. ולמרות כל ההשקעה, כל הצילומים/חזרות/תלבושות, נראה לי שזה הסרטון המפוספס ביותר מבין החמישה.
נתחיל מהארבעה האחרים כדי להמחיש זאת.
ליברמן היה ממוקד במסר שלו: אני שר ביטחון יש לי המון על הראש, מקבל החלטות גורליות. ואני מאוד מאוד אחראי. רוצים הוכחה? אפילו אין לי סמארטפון. לדעתי זה מדבר לקהל היעד שלו, יש כאן מישהו שדואג לכם.
דרעי לא השקיע הרבה, אבל נראה שהתאמץ לדבר לקהל היעד שלו המסורתי-דתי, לא מחפש הצגות ושטיקים בפסח. מביא את ריח בית אבא, את הניגונים והמסורת – שזה בעצם פסח. וכמובן הכניס את המסרים שלו על דאגה לחלשים וכו’
סמוטריץ’ ניסה קצת בהומור (תגידו, מה הקטע שלו עם כוסות תה?) להעביר את המסר המרכזי לקהל היעד שלו. דיבר על עם ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל. המסר שלו ברור.
כחלון הצליח להביא סרטון, למרות שאולי קצת ארוך ממה שהיה אפשר וצריך, שמעביר את המסר במשפט אחד בסוף, , בלי להגיד בפירוש אני ואני, בלי לספר כמה עבודה הייתה לו, להעביר את המסר הזה בדיוק. בעיני מאוד מוצלח.
ומכל הסיבות האלו, בנט ושקד פספסו. מה היה המסר בסרטון שלהם? אין כזה דבר פוליטיקאי שמפיק סרטון בשביל לשמח את עם ישראל, הוא לא סטנדאפיסט. הציבור לא רוצה פוליטיקאי שמצחיק אותו, הוא ישמח שיהיה לו חוש הומור, אבל לא כדי להצחיק את העם. בסרטון, אפילו המסרים של העשייה שלהם נבלעו אי שם במשפטים בסוף.
שימו לב לנקודה חשובה: בכל הסרטונים, וגם בסרטונים שנתניהו השתתף לפני הבחירות, הפוליטיקאים לא השתטו. מקסימום שתפו פעולה עם מי שהשתטה לידם. לא התחפשו. כששר פוזל לתפקיד ראש ממשלה הוא חייב להישאר רציני, להראות אחריות. בסופו של דבר בקלפי רוצים לבחור מישהו שאפשר לסמוך עליו, מבוגר אחראי שיכול לקחת את המושכות. המסר הזה צריך להיות משודר על ידו כל הזמן, בכל פעולה שהוא עושה.
נקודה נוספת שפוספסה: הם לקחו מערכון מתוך תכנית שלא ידועה באהבתה הרבה למסרים של הבית היהודי (עם-ארץ-תורה) מתוך סדרת מערכונים שלועגים לדת, מלאים ברמיזות מיניות מעברה, לכאורה, של אסתי, ואפילו לא “גיירו” אותו. האברך החיוור שאוכל קלמרי נשאר. בורותה של אסתי נשארה. לקחו את המערכון וניסו לחקות אותו, במקום ללעוג עליו (ואפשר היה). אני בטוח שזה הפריע למצביעים פוטנציאלים רבים.
ומי שהצליח בקלות להעביר מסר של רצינות עם קמצוץ הומור, היה נתניהו. בציור שהוא צייר, בכתב ידו, העביר גם מסר ברור וגם אישי.
י.ח. דמרי
עוד קצת פירורים מפסח.
י.ח. דמרי פרסמו (כנראה ללא משרד פרסום, או שהמשרד התפדח לשים קרדיט) בשיטת “אני זורק מילה ואתם תזרקו את המילה הראשונה שעולה לכם לראש”. באמת שלא הבנתי את פשר המילים שנזרקו שם בלי קשר אחת לשנייה, אני מקווה שבבנייה הם משקיעים יותר. לפחות עיצוב לשבועות כבר יש להם.
