להיכנס למסעדה שידועה באוכל היהודי המסורתי שלה זו חוויה קולינרית מרגשת, וכשזה ככה, בשיאו של יום חמישי, כשכל המי ומי יושבים וסועדים להנאתם, זו חוויה מענגת וגדולה בפני עצמה. אז תארו לכם כל זאת, רק שאני הוזמנתי פנימה אל הקודש ממש, לרגל השקת חדר ה-VIP החדש במסעדה.
אני עושה את דרכי בין השולחנות אל תוככי המסעדה כשבקצה מחכה לו חדר ה-VIP היוקרתי ערוך בטוב טעם. פירות מכל הצבעים, חתוכים במקצועיות ומונחים באלגנטיות על צלחות יפיפיות. נכון, אני בדיאטה, אבל פירות מותר, אז אני נוגסת קצת מהאננס, קצת מהמלון ותוך כדי תוהה איך אני מסוגלת ככה לרצוח את עיצוב הפירות הזה. שמעו, זה היה יפיפה!
אני באה ללכת, כי מבחינתי זה לגמרי הספיק אבל אני עוד לא מסיימת לומר “היומיומחמישיחמישיהיומיומחמשי” וכבר, באלגנטיות מעוררת השתאות מונחת לפניי צלחת יפיפה כשעליה זוג סיגרים טובלים בטחינה ועוד כמה חומרים מיוחדים מספיק כדי שלא אדע את שמותיהם. אני טועמת, בין השאר כדי לעודד חווית אכילה ישראלית כשכולם מנסים לפצח את בצק הפילו עם סכין ומזלג (כאילו, באמת? אתם מחפשים סיבות מגניבות לעצבן את עצמכם?) וואו, היה טעים.
כיף להימנע מאוכל ולא משנה הצורך, בינתיים אפשר לנהל פטפטת נשית פולנית על כל הדא והרבה על ה-הא. פוליטיקות חובקות פרסום ותקשורת פנים חרדית ובעיקר לפגוש מזה שנים רבות חברת ילדות (שיפי חריטן האגדית! כן!) ולהעביר חוויות גן העיר והמסתעף.
צלחות הבשר המרכזיות מלאות רוטב, שום ופלפל (ובצלצלי שאלוט מדהימים) הסיטו את תשומת לב כולם למרכז השולחן. אין מה לומר, אם לא הטבעונות שאט-אט אני מסגלת לעצמי, כנראה שהייתי ממלאת לי צלחת עמוסה בגלל ולמרות צלחת הטשולנט פרווה שסיימתי זה פחות משעה קודם לכן בהאפי האוור של אמפרסנד. אל תאשימו אותי, אני לא נגד בשר טעים, אני סתם נגד.
את הארוחה המפנקת סיימנו בקינוח תותים ואוכמניות טעים ביותר שסגר את הטעמים בפה בצורה המתוקה ביותר.
אז כן, אין לי ספק, שאם רק יורשה לי ואם זה לא יצא מכאן, את יום ההולדת הקרב ובא של אפרת פינקל אעשה בהפתעה מוחלטת בזה החדר.