חגיגי: ביקורת עיתוני חג הסוכות תשפ”א

מאת: הגונז האלמוני

עשור שנים של כתיבת ביקורת עיתוני החג עושות את שלהן. העייפות כבר פשה בעצמות. הפרויקטים המרעישים כבר אינם מרעישים אותנו כמו פעם, אולם משימה זו משימה, וגם הפעם נהיה כאן כדי לנתח מלמעלה את כתבות החג החולף בשלל עיתוני החג השונים.

הקורונה עדיין כאן, ונדמה שהיא כאן כדי להישאר (חלילה) עוד זמן לא מועט. בשוק העיתונות, לפחות, ניכרה החג הזה קצת יציאה מהשוק וההלם שניכרו היטב היטב בעיתוני החג שעברו – פסח תש”פ, אז ראינו הרזייה ודיאטה מדאיגות ביותר בכל העיתונים החרדים, ללא יוצא מהכלל, שאיבדו מאות מדפיהם בשל שוק הפרסום שכמעט נעצר לחלוטין. הפעם, המצב טוב יותר. את השפעת הקורונה גם רואים הפעם בתוכן אף יותר מבפעם שעברה: רוב המרואיינים מצולמים עם מסכה / מסכה מונחת לידם. אווירת הקורונה בהחלט שם.

וגם, זו פעם ראשונה מזה זמן רב שעיתוני החג לא יוצאים לאחר בחירות.

הפעם גם נפלו העיתונים על שנה עם עיתויים טובים, לא חג שיוצא באמצע שבוע ולא מותיר ימי עבודה, אלא חגים שתמיד יצאו בשבת או מקסימום בראשון, ונתנו ליוצרים את מקסימום הימים כדי להוציא מוצרים משובחים ומוגהים היטב וחפים מפדיחות, כפי שאכן היה ברוב עיתוני החג.

ההקדמה הקבועה

הדברים להלן נכתבים לאחר קריאה בעיון של חלק מהכתבות, אבל גם עלעול מלמעלה של שאר הכתבות. שכן, מי יכול לקרוא כ”כ הרבה בשבעה ימים. וגם, כרגיל, משקפים את דעתו של כותב השורות בלבד, וכל אחד יכול ומוזמן בשמחה לחלוק על הדברים, הן בתגובות כאן למטה, והן במייל של כותב השורות שמאז ומעולם סופג הכל.

אז הנה תיבת המייל שלנו להערותיכם ותגובותיכם: [email protected]

נעשה את הטור קצר הפעם, בדמות הערות קצרות שלנו על חלק מהכתבות:

בקהילה

בקהילה חזר הפעם לשני מגזיני חג, כבעבר, אחרי שבחג שעבר, בשל הקורונה, איחד את כלל המוספים למגזין אחד (צעד שכזכור דווקא אהבנו).

בשבועות האחרונים שוב חל שינוי בבקהילה, ועיתון החדשות, שבשנים האחרונות נמכר בנפרד מהמגזין בחמישה שקלים, שב לשכון בחבילת המגזין המלאה, מה שגם העלה את ערכה בכך וכך שקלים, עד שהיום עיתון בקהילה עולה אף יותר ממגזין משפחה!

וכדי להדגיש לקוראים את השינוי, כבר כמעט חודשיים, שבוע אחר שבוע, המודעה על היות החדשות חלק מחבילת המגזין מופיעה בענק בשער המגזין, תופסת שליש ויותר ממנו, אחד הדברים היותר הזויים שראינו. ובכלל, בחודשים האחרונים, אולי כבר יותר, בקהילה מדשדש בבינוניות עמוקה. אין כתבות יוצאות דופן, אין הישגים מיוחדים. יש עיתון כי צריך להוציא עיתון. גם גיליון החג מדבר ברוח זו. מאידך, את מדור הדעות הדי מוצלח של בקהילה, ראינו שהעתיקו לאחרונה ב’משפחה’, בהצצה נדירה שלנו (כזכור, קוראים אנחנו את בקהילה ומשפחה פעמיים בשנה בלבד, שנסקרות כאן. איך אנחנו יודעים מה הלך בשאר החודשים? הצצנו אצל השכנים, כמו שאומרים).

שערי המגזין הכפול הפעם, לא עושים מאמץ להיות מה שהם לא: אין ראיונות בלעדיים או פרויקטים שומטי לסת. יש כמה כתבות חביבות, לא הרבה יותר מזה. 

כתבה בולטת היא על שני הסאטמרים, 15 שנה אחרי היפרדות החצרות. היא חביבה מאד, אם כי לא ממצה, וכמובן הכל נראה בה הפי-הפי, אין – מן הסתם – תזכורת לנקודות המחלוקת הכואבות בין החצרות ואזכורים למאבק העקוב מדם שהתנהל בעבר בין החצרות. אז מה העניין? וגם קצת הגהה: בגג הכתבה נכתב: “המפרים המלאים של קהילות הענק”. בצל הקורונה, אולי גם המילה “מפרים” רלוונטית לכתבה, אבל כנראה שהכותב התכוון ל”מספרים”, והמגיה – לא הגיע.

כתבת יח”צ – ככל הנראה – על הר יונה, הפכה להפניה בולטת במגזין “הזהב” הראשי. מה הולך כאן?

פרויקט חביב מאד במגזין “הזהב” (164 עמ’) הוא “העילויים”, כתבה על שישה-שבעה מצעירי גאוני הדור, שעלולים – לדברי הכותב – להפוך למנהיגים הרוחניים של הדור הבא. אז כמובן שגם היא אינה ממצה (וכי רק הם ואין עוד?), וגם לא השיגו תמונה של כל הנלבבים, שלא לדבר על ראיון איתם, וגם העיצוב, אפעס, קצת מיושן (בעיה לכל אורך המגזין). אבל הרעיון חביב מאד, וזו כתבה שנקראה בין הראשונות.

במגזין גם פרויקט של הרב ב. פרידמן שמשווה בין לימוד התורה בצל הקורונה ללימוד התורה במצוקות שונות במהלך השנים בעולם הישיבות. ההפניה על כך ברורה קצת בשער, אולם הכתבה אינה ברורה כלל וכלל. היא מתחילה בטור דאבל עמודים של פרידמן, ומיד אחר כך מתחילים הקטעים ההיסטוריים. אין משנה ולא גג שמסביר – במגזין עצמו – מהי הכתבה הזו. תמהנו.

כתבה חביבה שמופיעה גם בבקהילה וגם במשפחה, היא על “הזילברמנים” (שוב פעם ריגול בין המגזינים, אחרי שבחג שעבר ראינו את זה עם “הינוקא”?). בשניהם היא יצאה מעניינת. בבקהילה היא יותר תמציתית וקצרה, אם כי לא ממצה. ואילו במשפחה, כדרכו, היא ארוכה מני ים, אבל גם כוללת שיחות עם מנהיגי הקהילה ובניו של הרב זילברמן (אם כי לא ראינו שצוטטו בשמותיהם המלאים, אז לכו תדעו). בגדול, בחלקן הגדול של שתי הכתבות הן חופפות אחת לשנייה ומספרות אותם סיפורים בדיוק. מה שהיה חסר לנו בשתיהן, הוא מי הם אישי הציבור שיצאו מהקהילה הזאת. למשל, בכתבה בבקהילה מופיעה תמונה של ח”כ יצחק פינדרוס, שהוא כידוע בוגר ת”ת וישיבות זילברמן (וייתכן גם שהיה מקור המידע לכתבה בבקהילה ואולי גם במשפחה), אבל הוא לא רואיין בשמו ואפילו לא הוזכר בכתבות עצמן, וחבל, לא הוא ולא אישי ציבור אחרים שגדלו בקהילה. ואם ב’בקהילה’ הכותב מדגיש שבקהילה כלל לא חפצים בפרסום, מהכתבה הענקית במשפחה, נראה כי חפצים גם חפצים… שני העיתונים גם השתמשו בקרבת המשפחה של הכותבים כדי להשיג את הכתבה. בבקהילה, מזכיר חיים פרידלנדר, הכותב, את סבו והקשר לקהילה, וגם באחת התמונות מופיע רב פרידלנדר מסוים. גם ב’משפחה’ מציינים הכותבים כי השתמשו בקרבת המשפחה לקהילת זילברמן, כדי להשיג את הפרטים.

הלאה: אם במשפחה ראינו כמה וכמה ראיונות אקטואליים בלעדיים (מנדלבליט, גנץ, ברנע, גמזו ועוד) בחלק החוליני, כאן הדבר הזה נפקד לחלוטין משורות בקהילה.

בקהילה גם מתעקש לעשות כתבה חו”לית, ושלח את יצחק הורוויץ לקרואטיה, שעדיין קיבלה אזרחים מישראל כשהוא נשלח, אבל לא כשהמגזין כבר חולק… (חולק, אגב, לפני כולם).

כתבה נוספת במגזין היא על “אונטרען”, הצגות ביידיש המועלות באמריקה. קראנו, אבל לא חשנו חלק מהמסיבה: לא טרחו להסביר לנו בדיוק מי הם ומה הם, אלא יותר נכנסו לעובי הקורה של ההצגות עצמן, שכמובן עניינו רק את מי שצפה בהצגות הללו. חיכינו קצת להסבר מרחיב יותר, והיה פוטנציאל.

במגזין הכסף (84 עמ’), מצאנו ראיון חביב עם זאנוויל וינברגר, הכוכב העולה, מסע בשניים משמים למדי, עם דאבל מוזר של צילומי מדרגות, ראיון יפה עם בערל ווין, וזהו פחות או יותר.

החדשות הוקדש הפעם כולו לכתבות יח”צ.

כרגיל, הפנינה המרתקת ביותר בבקהילה, שבגדול לעתים רק בשבילה שווה לקנות את חבילת החג, היא המוסף הפוליטי, שנקרא הפעם “עולים לרגל” (48 עמ’), ומספר את סיפורי מפגשיהם של ראשי הממשלה והנשיאים בבתי גדולי ישראל. מוסף מרתק למדי (אם כי רובו ככולו סופר כבר כאשר בוצעו המפגשים עצמם. כאן היה זה מעין סיכום של הכל). הערה קלה: באחד העמודים מציין יעקב ריבלין, הכותב, כי מרן הגראי”ל שטינמן לא נהג להיפגש עם פוליטיקאים חילונים, ויוצא מהכלל היה נשיא המדינה רובי ריבלין. אלא שכמה עמודים לפני כן מתפרסם קטע בו מסופר שהגראי”ל פגש גם את שמעון פרס, פלוס תמונה… הפרק החותם, עם אהוד אולמרט, אותו כתב יצחק הורוויץ, הוא בעצם שחזור של הראיון שנתן אולמרט לבקהילה, בשנה שעברה.

אז מה היה לנו כאן? מגזין זהב – 164 עמ’. כסף – 84 עמ’, פנינה – 108 עמ’, חדשות – 40, 2 מוספים העולם החרדי – 64 עמ’, “חברים” – 32 עמ’, עולים לרגל – 48 עמ’, ומוסף סיפורים “הכתר” – 96 עמ’. כן צורף דיסק דרשו עם שירים מסיום הש”ס האחרון.

לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי “בקהילה” החג הזה מ-636 עמ’ (מול 556 בחג שעבר).

משפחה

מגזין משפחה עשה פרומו ראוי לשמו עוד לפני צאת מגזין החג, כאשר ערב לפני כן הגיעה ההקלטה מהראיון שמתפרסם עם אביחי מנדלבליט במגזין, לחדשות 12, ועוררה קול מהומה גדולה. מנדלבליט אכן לא מרבה להתראיין אם בכלל. שבועיים לפני הראיון במשפחה, פורסם סוג של ראיון אתו, שהוצג כ”שיחת רקע”, ב”מקור ראשון” ותפס כותרות בפני עצמו. כאן, במשפחה, הוצגה השיחה כ”ראיון בלעדי”, לאמור רשמי לחלוטין, אבל משום מה, אם הוא כזה רשמי, למה לא היו תמונות מגזין מיוחדות של מנדלבליט, וישנה רק תמונה אחת, חצי מטושטשת, עם הכתב המראיין (ישראל יוסקוביץ), מה שתמיד מעלה את החשד שמדובר היה בשיחת רקע – שכמוה עושה מנדלבליט רבות עם עיתונאים – שהוצגה כראיון. מה האמת? נדמה שלעולם לא נדע… מה שאולי יכול ללמד אותנו על הכיוון, הוא העובדה המוזרה שבאתר חדשות 12, נמחקה הקלטת מנדלבליט מהראיון האמור, והיא מובאת רק בטקסט, אבל ללא ההקלטה. אז מה קורה כאן?

ועדיין, שיחקו אותה עם הפרומו הנאה והכותרות בחדשות 12.

פרומו מאוחר יותר למגזין החג, היה בטורו השבוע של נחום ברנע ב”ידיעות”. ברנע רואיין למוסף היח”צ “המהפך” של משפחה (ככתבה היחידה שאינה יח”צנית במוסף), ואז בסוכות הגיע להתארח בסוכתו של עורך משפחה, יוסי אליטוב, חילץ ממנו כמה היגדים, וגם הרחיב על הסקופ ה”אדיר” של ‘משפחה’ בפרויקט הקורונה במגזין החג: שהשב”כ לא יודע לאכן את הטלפונים הכשרים (הרי אין בהם GPS ואין בהם כלום). וואלה, זה דבר שכל ילד יודע, אבל הנה, הגיע לכותרת נאה בטור של ברנע.

משום מה, בשער המגזין לא בחרו כתבת שער בולטת, למרות שזו עם שלושת האחים האדמו”רים מסדיגורא בהחלט יכלה להתאים לשער (אגב, גונבה שמועה לאוזנינו שהרבנית, אמה של מלכות, צלצלה – או שלחה שליחים – לכמה ממנהלי העיתונים השונים וביקשה שלא יעשו על בניה כתבות לחג. מעניין איך זה עבר כאן). מדובר בפרויקט מקיף וממצה מאד על סיפור סדיגורא, אם כי ארוך בהגזמה, כרגיל. כשאנחנו אומרים “מקיף”, זה אומר: ראיונות עם שני האדמו”רים “המשניים”, וכתבת פרופיל על האדמו”ר “הראשי” (והצעיר מביניהם), אותה הכין דוד דמן, שבמקרה מכיר אותו היכרות קודמת מאנטוורפן.

פרויקט בולט נוסף במגזין, פוליטי בפעם השנייה מאז כניסתו של אבי בלום ל”משפחה”, הוא “ימים אדומים”, מעין סיכום של כל שלבי הקורונה וההתייחסות הפוליטית והציבורית במרכז מקבלי ההחלטות. הפרויקט אכן מקיף – אולי אפילו, כרגיל, בהגזמה – ומספר את כל הסיפור בכמה פרקים. אין כותרות גדולות (כאמור, זה שהשב”כ לא יודע לאכן את הטלפונים הכשרים זו לא כותרת חדשה, והוא לא “הפקיר” בכך את המגזר החרדי, מאחר ואין את היכולת הטכנולוגית לעשות זאת), אבל יש ראיונות עם הפרויקטור גמזו, עם נפתלי בנט, עם יולי אדלשטיין, ועוד. בחלק החרדי של הפרויקט, כאשר מסופרת ההשתלשלות בין דרעי לראשי הישיבות, ניכר כאן הרצון לתת לראש ישיבה מסוים, שבמקרה מוזכר 900 פעם בכתבה, את הקרדיט המלא למתווה הישיבות. נכון? לא נכון? אתם תחליטו.

כתבה שבלטה כבר כשראינו את השער היא עם מפיק “האח הגדול” אלעד קופרמן, אחד המפיקים הנודעים בישראל, שחוזר לאחרונה למקורות. והשאלה הנשאלת כאן היא: אבל מה הקשר לקוראי “משפחה”? הרי לא אוזכר, כמובן, במילה שהוא היה המפיק של “האח הגדול” ועוד שלל תכניות הטלויזיה המשוקצות (בפעם היחידה שכן אוזכרה, מבלי שמה, הסדרה “עוד ניפגש”, נכתב שהוא “חבר לשני יוצרים חוזרים בתשובה, ויחד הפיקו ‘סדנא'”), אז מה בדיוק אומר לקוראי משפחה החרדים השם “אלעד קופרמן”. אגב, צריך להזכיר שגם לקוראי “ידיעות” החילונים השם אלעד קופרמן לא אומר המון, הוא מפיק, דמות של מאחורי הקלעים, לא סלב או משהו.  אפילו לא ארז טל, שהיה אומר אולי משהו לחלק מהקוראים. אבל בסדר. הכתבה עצמה נחמדה, כמובן שכשהיא לא יכולה לגעת בהיסטוריה של האיש אלא רק בהתקרבות, אז העיקר חסר מן הספר.

עוד כתבה עם פונטציאל זו הכתבה, לכאורה, על הרב יהודה עדס, ר”י קול יעקב, אלא שיש שם משמש לא ברור: לכאורה מהשער נראה שמדובר בכתבה על הרב יהודה, בפועל זו כתבה כזאת על כל משפחת עדס (שאגב, כבר נעשתה בעבר), ומספרת על הסבא וגם קטעים על הבן, המקובל רבי יעקב (שבעבר פרנס כתבות – במקביל – גם במשפחה וגם בבקהילה), וכך יוצא שהדמות הראשית, הרב יהודה, לא מכוסה מספיק: למשל, לא נכתב מילה על “מרביצי”, הפלג הספרדי ביהדות הליטאית שפרש מהעולם הספרדי, נכתב – שוב – רק ברמזים על הקרע ועל השלום עם מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, מבלי שבכלל נכתב על מה שקדם לכך. אין שם את הקשר לפלג, את חתימתו לאחרונה שפורש מהנהגת הציבור, את חברותו בעבר במועצת גדולי התורה ולמה עזב. הקשר למרן הרב שך זצ”ל. בקיצור, פוטנציאל מצוין וללא ממומש מספיק. 

הכתבה עם בני גנץ ניסתה להידמות למה שהיא לא (ראיון חביב ושגרתי עם התקשורת החרדית, כמותו עושה גנץ פעם בשבועיים שלושה באתרים וברדיו), כתבת חג שמפגישה בין גנץ לבין המפקד שחזר בתשובה. לא חייבים בכח לדחוף את זה כדי שתהיה תמונה לשער. בפועל, המפגש בין השניים תפס קטע לא מהותי מהכתבה, והשאר – ראיון על יחסי כחול לבן חרדים, וקצת על היהדות.

אפרופו יהדות, זה גם מה שהרגשנו אצל מנדלבליט: נכון שהיתה כותרת או שתיים מהראיון, אבל הן נבעו מפסקונת קטנטונת בכתבה, זו לא כתבה שבמהותה היא אקטואלית, אלא באה לספר – שוב, בפעם המיליון – את סיפור החזרה בתשובה של מנדלבליט והקשר שלו לאשלג.

כתבה צילומית יפה מופיעה דווקא לקראת סוף המגזין, משפחת ששון החב”דית מקראון הייטס חצתה את ארה”ב, וחזרה עם תמונות מהממות וכתבת שטח נחמדה. 

המרגל הדיגיטלי אליוס היגינס נכנס לקטגוריית הריגול שמוכרחת להיות בכל עיתון חג חרדי, ונעשתה מעולה. סיפור טוב.

שאר החלקים

שאר החלקים ב”משפחה” היו מוסף היח”צ “המהפך”, שכלל המון המון כתבות יח”צ, ועוד כתבה אחת פותחת שאינה כזו, ראיון עם העיתונאי הוותיק נחום ברנע (שאגב, כבר העניק בעבר ראיונות נרחבים לעיתונות החרדית, ‘בקהילה’ ו’קו עיתונות דתית’), שדווקא לא נגעה ביחסי חילונים-חרדים אלא במה עבר הציבור הישראלי מאז המהפך וכניסתו של מנחם בגין לשלטון. הקטעים המרתקים בכתבה הם דווקא ה”בוקסות”, המסגרות, בהם נתן ברנע כמה אנקדוטות חביבות שחווה לצד ראשי הממשלה בישראל וחילק להם ציונים. גם לביבי כמובן.

אגב, במספר מקומות במוסף, מופיע שמו בכלל כ”תמורות”, ולא כ”מהפך”.

אז מה היה לנו כאן? מגזין – 292 עמ’, המהפך – 124 עמ’, בתוך המשפחה – 212 עמ’, מוסף ילדים וזמן – 48 עמ’, מוסף סיפורים “שעון חול ומועד” – 100 עמ’, קולמוס – 32 עמ’, וגם דיסק “בזכות התורה” משירי “דרשו”.

אגב, אם קראתם היטב את עיתון החג, גם ציפה לכם במהלך החג מין חידון חביב על הגיליון:

https://mishpachag.quizioner.info

מהעיתון יצאה הודעה כי החידון הופק על ידי “מחלקת הדיגיטל” של ‘משפחה’. אם יש כזאת מחלקה, וכמו שכתבנו בפעם הקודמת, נדמה כי עדיין לא פיצחו את הדיגיטל. אין שום קשר בין שבועוני הפרינט לדיגיטל, לא אתר מעודכן, לא ארכיון כלשהו מסודר. אפשרות חיפוש. כלום. וחבל

לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי “משפחה” החג הזה מ-808 עמ’ (מול 696 בחג שעבר)

יתד נאמן

גם יתד הנפיק עיתון חג מלא וגדוש. אגב, חייבים לומר כבר בתחילה שאחד המגזינים הכי טובים של ‘יתד’ החג הזה, היה דווקא …קטיפה. הוא שם, לדעתנו, בכיס הקטן את שאר מוספי הנשים שיצאו החג הזה (“בתוך”, “קראט”, “פנינה”, “המבשר לבית”), עם שלל פרויקטים יפים ומעניינים שעניינו לחלוטין גם את הגברים שבחבורה.

מוסף “כיסופים”, מוסף הכרומו המרכזי של ‘יתד’, מוקדש הפעם לשירי הכיסופים והשירים הגדולים במוזיקה החרדית בעשרות השנים האחרונות, כאשר כל כתבה מוקדשת לשיר אחד. ראינו, מן הסתם, קצת שחזורים, למשל בכתבות על שירי הרב הלל פלאי, השתמשו בראיון עבר שנתן – לפני כשנתיים – למוסף ש”ק של יתד, והיו עוד כמה כאלה. אבל בגדול יצא מגזין חביב למדי, שאמנם מטפל יותר בשירים ישנים שעברו בעולם הישיבות, ופחות בשירים החדשים שהפכו ללהיטים. בוא נגיד שאחד השירים הכי “חדשים” שם, הוא השיר “מה אשיב לה'” של הרב אביעזר וולפסון, פלוס ראיון – נדיר למדי – עם הרב. אבל בסה”כ מוסף חביב מאד, שחובבי מוזיקה לבטח נהנו ממנו מאד. אגב, חלקו הראשון של המוסף, חופף וכמעט זהה למוסף בשם “לבקר בהיכלו” שהוציא ‘משפחה’ לפני מספר שנים, כמעט באותו נושא בדיוק: השירים שעברו בהיכלי הישיבות מדור לדור.

במוסף “קטיפה לבית” אהבנו מאד את הביקור ב”חמולה” של משפחת מעודה בראש העין, שם מתגוררות משפחות בנות כמה דורות במשפחת מעודה, במין מתחם שקצת מזכיר את זה של בן לאדן, להבדיל; כתבה יפה על אמנים וסופרים שהיו במרכז הבמה, אבל העדיפו להשאיר אותה לצעירים, וגם כתבה נחמדה על “התכניות הגדולות של הציבור החרדי שנגנזו”, כדוגמת יוזמה בה היה מעורב חיים ולדר לפתור את מצוקת הדיור ועוד כמה. בכתבה אחרת “מטרילה” כתבת המגזין משרדי ממשלה שונים בדובאי ועוד משרדים פרטיים, בניסיון להסביר להם על הציבור החרדי שמתישהו בקרוב ימלא בהמוניו את דובאי. וראינו עוד פרויקטים וכתבות מרתקים במיוחד.

מוסף חביב נוסף הפעם, היה “מוסף ש”ק – אושפיזין”, בו מצאנו כתבה מעניינת ומרתקת במיוחד עם האנשים סביב העולם היהודי שאירחו את מרן הגראי”ל שטיינמן במסעותיו בחו”ל וסיפרו על הנהגותיו המיוחדות ומה שחוו במחיצתו.

מוסף הסיפורים “המשת”פים” לקח הפעם קונספט של אנשים שונים שהצטוותו לסופרים כדי לתת להם רעיון שיופיע בסיפורים. נחמד. אגב, כזה קונספט כבר היה בעבר ביתד, עם בעלי המקצוע. במוסף מופיע סיפור יוצא דופן של חיים ולדר, שבנוי רובו ככולו על המכתב הפומבי והמטלטל שהוציא במוצאי ל”ג בעומר השתא, הרב ארז משה דורון, על ג”ד והמתרחש בסדנאות שקוף. הסיפור היה מוצלח במיוחד, אם לא היה הופך באמצעו למניפסט ארוך וטרחני במקצת.

אגב, בתמונה של הגרמי”ל לנדא זצ”ל שמופיעה במוסף על ר’ ניסים זצ”ל, נכתב כי המצולם הוא אביו, הגר”י לנדא. האם הטעות בכוונת מכוון וד”ל? זאת לא נדע.

אז מה היה לנו כאן? מוסף “כיסופים” (84 עמ’), קטיפה (180 עמ’), יתד סוכות ( 168 עמ’), מוסף סיפורים “המשת”פים” (100 עמ’), מוסף ש”ק “מעשי ניסים” לזכר הגר”נ קרליץ צ”ל (64 עמ’), מוסף ש”ק חג “אושפיזין” (128 עמ’). יתד שלנו – 32 עמ’. חדשות – 16 עמ’. 

לסיכום, קוראי “יתד נאמן” נהנו החג הזה מ-772 עמ’ (מול 556 עמ’ בחג שעבר)

המודיע

כמה כתבות יוצאות דופן ראינו ב’המודיע’. ראשית, כתבה גדולה על ביקור כתב המודיע בדובאי, מתומצתת, רחבה ומעניינת. צריך להזכיר כמובן שמשפחה היה הראשון, כששלח כתב לדובאי ממש שבוע לאחר חתימת ההסכם.

עוד כתבה/מונולוג יוצא דופן, היא של מנחם גשייד, האיש והקשרים, שבמונולוג ארוך ומעניין (ואגב, רצוף טעויות כתיב, ונראה שלא עבר הגהה), הוא מספר על היחס לחרדים “מהצד השני”, ומשורת דוגמאות שחווה בשנים האחרונות, מסיק שהיחס לחרדים הוא לא של שנאה, אלא כעין יחס לנחותים שמובנה באחינו החילונים משום מה. הוא פורס בכתבה הזאת תכתובות שניהל עם …גיא פינס (שמוזכר כמובן רק בראשי תיבות), בפרשיית המופע “מדיר הנשים” של עזרה למרפא מוקדם יותר השנה, עליה הוא מרחיב כאן לראשונה מהצד שלו, כמי שליווה את עזרה למרפא בפרשייה, ומספר עוד דברים שחווה על בשרו וכותב בגילוי לב יוצא דופן ומפתיע, במיוחד בהתייחס לבמה בה מפורסמים הדברים.

מוסף הכרומו “המבצעים הגדולים” איגד כמה כתבות בנושאי “מבצעים” מסוגים שונים. מוסף מרתק ומעניין. הכתבה המרכזית והמרתקת היא עם הילד חיזקי טורנהיים ואהרון מרגלית, אבל יש גם כתבות על מבצעי צבא וריגול שונים ששינו את פני ההיסטוריה, “מבצע חתונה” המפורסם ועוד כמה כתבות חביבות ביותר.

אז מה היה לנו שם? מוסף “המבצעים הגדולים” (132), קראט (196), שואפים גבוה (72), סיפורים (84), ולקחתם לכם (64), פרקים (64), הושע נא למען לימודך (64), מוספי “המודיע לילדים” (64). חלק החדשות (8). 

לסיכום, קוראי ‘המודיע’ נהנו החג הזה מ-748 עמ’ (מול 524 עמ’ בחג שעבר).

המבשר

המבשר, די כרגיל, שם את כל הכתבות השוות שלו במוסף “מועדים”, והשאיר את הפירורים לשאר המוספים.

הכתבות הבולטות בעינינו: מרדכי גולדמן מבקר בניו יורק החרדית של ימי הקורונה, שומע על הגל הראשון ועל המצב כעת, רגע לפני שהמצב הידרדר שם שוב, ממש בערב החג; מאיר ברגר מראיין שורה של פרשנים (רוני רימון, מתי טוכפלד, אלי ציפורי ו…חיים לוינסון) על המצב הפוליטי ו”שלטון הפקידים”, וגם כתבה על החוויות מאומן בראש השנה האחרון, והניסיונות לזעזע את כל העולם, כולל הנשיא טראמפ, כדי לקיים שם תפילות אנ”ש בחג. במשנה, אגב, הוזכר כי “הגאון החסיד רבי שלמה הרוש השליך נפשו ללא לאות למען קיום הקיבוץ”. הרב שלמה הרוש? כנראה הכוונה לרב שלום ארוש.

אז מה היה לנו כאן? מועדים (160), לבית (132), ‘הללוהו’ – סיפורים (52), ושאבתם מים בששון (100), תורני (48), נקודות לילדים (32), חדשות (12).

לסיכום, קוראי “המבשר” נהנו החג הזה מ-536 עמ’, מול 386 עמ’ בחג שעבר.