אם היינו פותחים את הפוסט בצמד המילים “כמה צפוי”, היינו חוטאים בחוסר מקוריות. לא היינו מפתיעים או מרגשים. כי גם זה צפוי. אז נוותר על הקדמה וניגש ישר לנקודה המרכזית, לשמה פרסמנו את הפוסט הנוכחי.
ובכן, נשות דמיון מארגנות כנס ראשון מסוגו “יוזמות” לבעלות עסקים חרדיות בשיתוף עם מט”י. הפולמוס שייתכן ויווצר כתוצאה מכנס זה בעיתונות החרדית (הנה רעיון לכותבי מכתבים למערכת, הנה רעיון למחלקת היח”צ) הוא הדיון המיתולוגי והוותיק מבין כולם: האם הבעל צריך לשבת בכולל כשאשתו עושה את כל השאר (מפרנסת, מחנכת, מנקה, מבשלת ועוד ידיה נטויות) או שמא עליו לשאת בעול כלשהו.
גדולי ישראל שליט”א וז”ל הבהירו לא פעם כי אכן לפי שטר הכתובה תפקידו של הבעל הוא לכלכל, אבל כיום נשים רבות נטלו זאת על עצמן כדי לאפשר לו לשבת ללמוד. ובזכות נשים צדקניות נגאלו האברכים מעול העבודה. קומץ בטלנים שרובץ באפס מעשה ומחמם את ספסלי הכולל אינו מלמד על כלל האברכים הרציניים שנשותיהם עובדות במסירות כדי להביא את הלחם הביתה – אז אל תזכירו אותם בכלל. כי הן רוצות את המצב הזה והן בוחרות בו מלכתחילה. כי כך חינכו אותן מבית ומחוץ.
ומה הרב וולבה היה אומר על זה? טוב נו, אני את שלי אמרתי. עכשיו תורכם.
34 תגובות
לפני הדיון האידאולוגי, נעבור למקצועי.
למען ה’ מה זה המודעה הבלתי קריאה בעליל הזו? מה זה הקשקוש הלבן שאמור לכאורה להיות אות וא”ו? איך ‘כנס’ עם נושא אחד מצ’וקמק מגיע לשרתון סיטי טאואר?
למה נראה לי שזו בדיחה טובה ולא יותר?
אהממ..
ובזמן שהרעיה הצדקנית תתייצב בכנס, הכוייללניק יעבור לחמם ת’כסא בבית?
מוטי תתחתן!
והעיצוב לא עושה חסד עם היוזמה.
בהצלחה רבה!
היתה בעיה בפרינט הקודם בהמרה מPDF לקובץ תמונה
הפרינט עודכן.
למה זה נקרא כנס בעלות עסקים ? שיהיה כנס נשות עסקים !!!! הבעלים נשארים בבית זה לא הסיפור כאן ?
כל הכבוד על הפוסט!!
תמשיך להעלות פעם ביום פוסט מענין.
מה נסגר עם פשקוויל?!?
מי שלא רצה את פנינה וינרב קיבל פנינה רוזנבלום…
המבקר (במלעיל) כתב:
פניני לשון.
מה הקטע?
מה יוצא לי מזה?
מילים כדורבנות מגבר חרדי!
הגע הזמן באמת שגם הגברים יודו בזה ויפסיקו לחמם ספסלים בכולל.
טוב , אז אני חושבת דווקא שמדובר במודעה מצויינת!!! שמשרתת את המטרה שלה נהדר!!
מודעה בולטת לעין בתוך עיתון, שחורה, נקייה ומקצועית – (אני מדברת על המודעה שאחרי העדכון)
הצבעים שמשדרים צמיחה ומצד שני נשיות
כותרת ברורה, מסר ברור, פירוט כללי על האירוע.
אני חושבת שמדובר פה דווקא בהפקה רצינית.
הרבה זמן לא שמעתי מהם
אבל אני חושבת שמגיע שאפו לדמיון!!
נייס…
כל הכבוד על היוזמה…
כל הכבוד להם .
לנשים
הזדהיתי יותר מכל עם תגובתו הצינית של דינקיס.
שרה חוץ כתב:
דמיון מודרך.
אמרנו?
ונראה אותן יוצאות ואת באהל…
רציתי לשיר.
ואני לתומי חשבתי שהפוסט הזה יהווה טריגר לדיון מרתק. אז אם אף אחד לא יודע את התשובה לשאלה שחוצניק הציב: (“האם הבעל צריך לשבת בכולל כשאשתו עושה את כל השאר (מפרנסת, מחנכת, מנקה, מבשלת ועוד ידיה נטויות) או שמא עליו לשאת בעול כלשהו.”) אני אנסה לענות עליה…
אם הוא מתכנן רק לשבת אכן אין לו מה לעשות שם ושיפטור את רעייתו מהעול המיותר המגיע לו בצדק. אבל אם הוא באמת מבקש להגות בגמרא יומם או מחצית לפחות, זו הזכות שלו ושלה.
יוזמה יפה
פאנל ‘נשים עובדות’ חרדי ראשון בלי מירי שניאורסון, היסטוריה
ולמה משרד דמיון סבור(ה) שפחות מסי טאואר לא יהיה באזז? היסטריה
אהבתי את הרעיון והיוזמה, פחות את הביצוע… 🙂
אני בעד להפוך את אורחות הארצישראלים לאורחות אחינו האמריקאים.
הגברים עובדים ולומדים.
כמעט כל איש עסקים, קובע לעצמו שעות לימוד לפנות בוקר ובשעות הערב, ולפי החשבון שעשיתי פעם, איש עסקים ממוצע בחו”ל, לומד ביום אחד יותר משלוש שנות אברך כוילל כאן בארץ.
פרט לכך, ואלי בעקבות כך, הכוללים שם מיועדים בעיקר לאנשים שבאמת רוצים להקדיש את כל יומם בלימוד אינטסיבי ורציני, כי שם זה לא בושה להתחפר בתוך מדי חאקי של עובד תעשייה, להשתחל על גרם המדרגות על סמינטריילר כפול, ולעבוד קשה עשר שעות ביום, ובמקביל לבנות בית יהודי לתפארת, עם הפייעס והזקן העבות.
כאן בארץ הסטיגמות, אברך כולל הוא ‘אין’, ו’תכשיט’ שמחליט לעבוד הוא ה’בן החמישי’, אאוט מאופס. בגלל הסטיגמה האכזרית מייבשים אלפי אברכי כוללים ספסלים שמאחורם מודבקים מסטיקים דביקים, והנשים נקרעות בין תפקידם כעקרת בית, לבין תפקידם לפרנס את הצאצאים.
אינני רוצה להחליא את עצמי במחלת ההכללה. אז אומר, שעדיין יישנם אלפים רבים שרואים בלימוד התורה יעד נשגב שממולא במאת האחוזים, אך לעומתם ישנם אלפים רבים, שבתוך תוכם נוטרים את הדרך בה הם עצמם צועדים, ואינם יכולים לצאת לשוק העבודה “החרדי”, בגלל ה”שמא יאמרו”.
ת’חפפו, צאו להתפרנס בכבוד, בתוך המגזר השמור. יש די והותר מקומות עבודה מעולים שמתפתחים והולכים בקרב המגזר. תקדישו לכך שמונה שעות יומיות, את השאר תקבעו לתורה, ותתחילו לנשום כ… יהודים. בלי משטמה פנימית שמקנפלקט אתכם עד הקישקע.
פרט לכך, שנשותיכם יהיו שמורות יותר. בחיי, מעולם לא הבנתי את הראש המוזר הזה, של “אני יושב כל היום באהלה של תורה, ואשתי – שאמורה להוות “כל כבודה פנימה” לשיטת התורה אותה אני חובק כל היום – אמורה להתרוצץ במקומי בשווקים וברחובות”. כאילו דה, אתה חרדי על חשבון אשתך? אבסורד! ניגוד!
הפרינט המתוקן נראה יותר טוב.
בזאת תיבחנו, דמיון, אם תצליחו להפוך את הכנס הזה למשהו בר משמעות. המלצה שלי: שפרו את התוכניה או לפחות הציגו אותה ביתר דרמטיות.
איש קטן כתב:
כאברך כולל עד לא מזמן, שנסיבות החיים הביאו אותי לצאת ולהתפרנס. אני ממש לא מסכים שזה המצב בכוללים. ישנם בודדים אומללים, אבל לרוב, לומדים ברצינות.
למרות ההסתייגות הזאת, אני מסכים מאוד עם רוב דבריך ובעיקר עם הרעיון.
אפשר ללמוד בכולל, זה יפה, מי שמוכנה להקריב עבור זה – כל הכבוד לה. אבל צריך לדעת לשים את הגבול. לא על חשבון עקרונות אחרים לא פחות חשובים. לא על חשבון מחסור לילדים. לא על חשבון אחרים.
מה לגבי נשות המשרדים המתחרים? שקורעות את הנשמה, הרוח והלב בעבודה?
“קנאת עם הארץ לתלמיד חכם”
@ איש קטן:
כל מילה בסלע,
אפשר לשבת באהלה של תורה בלי לקבל מלגה, ולעבוד כמה שעות.
ואפשר לשבת בכולל באהלם של יושבי קרנות היושבים בטל אל מול הגמרא הסגורה (פתוחה?).
ואין זה מוריד מערכו של מי שזכה לשבת בכולל באהלי תורה.
“ובזכות נשים צדקניות נגאלו האברכים מעול העבודה”
יוצא לי לשמוע אנשים שעוסקים בחינוך באזורים רוויי כוללים,
שמספרים על ילדים בתלמוד תורה ובבית יעקב שבאים ליום לימודים
בלי כריך או משהו אחר להכניס לפה,
מכיוון שהם “בני אברכים”.
תסלחו לי, אבל אין לי מושג כמה אהבת תורה תהייה לילד כזה.
גדולים ממני כבר אמרו “יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ”.
ולא מזמן למדנו בפרשת השבוע על המרגלים.
לפי הפירוש החסידי, קשה:
איך המרגלים, שהיו אנשי מעלה, הגיעו לחטא וכתוצאה מכך לעונש חמור כזה?
אלא שהייתה להם “השקפה”: הם לא רצו לעזוב את פינוקי המדבר (מן,באר,ענני כבוד וכו’),
שאיפשרו להם לשבת ולעסוק בתורה כל היום.
הם ידעו שלהיכנס לארץ פירושו להתחיל לעבוד את האדמה, ולהתעסק עם גשמיות העולם,
וזה היה נראה להם פחיתות מעלה.
בא משה רבינו ואומר להם:
לא משנה מה אתם חושבים על המדבר, אבל כל מטרת יציאת מצרים הייתה הכניסה לארץ!
לפני שאנחנו מצווים על שמירת היום השביעי, אומר הפסוק:ששת ימים תעבוד!
לא כי אין ברירה. לא כי התורה לא דורשת לימוד.
אלא בגלל שהמטרה האמיתית היא להיות יהודי, לעבוד עם גשמיות העולם ולעשות
ממנה רוחניות. היה יהודי בצאתך! בכל דרכיך דעהו.
וואוו, רציתי רק לכתוב תגובה ויצא לי מסה.
אבל אם הגעתם עד לפה, לפחות יצאתם עם איזה רעיון חסידי.
מה רע?
פוטנציאלית כתב:
חח פוטנציה אני מאמינה שגם הן מוזמנות 🙂
@ איש קטן:
יופי יופי
כתבת היטב!
המבקר (במלעיל) כתב:
צ”ל
טוב שרצו אותה מאד במקום אחר!
אסתי כתב:
ומה עם הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה?
איך ייתכן אהבת תורה אם אין כסף בבית?
מחלוקת הפוסקים
חז”ל נגד גולש פשקוויל.
@ המצטט:
אני לא חולקת על חז”ל, להיפך, ציטטתי מחז”ל.
בני עניים הם אלו שלא היה כסף בבית, אבל לא האשימו בזה את התורה.
היום, הם אומרים: אבא שלי אברך, אז אין כסף.
והם שומעים אותו דבר בחנות הנעליים כשהאמא מבקשת הנחה בטענה ש “בעלי אברך”…
ואני אומרת, רוצה לחסוך מפיתך? זכותך!
אבל ילדים צריכים אוכל.
אכן, הבעיה מתחילה בזה שאומרים “אבא שלי אברך, אז אין כסף.”
זהו פרוש נוסף לאדם המנצל את תורתו לקרדום לחפור בו. אם לימוד התורה של אב המשפחה הופך לסיבה הברורה שבגללה אין כסף בבית, והתחושה היא של קורבן תמידי ומסכנות גוברת, הדרך מלתחילה אינה נכונה.
מי שבוחר בלימוד תורה – צריך לחיות באהבת תורה. אתה בוחר מלכתחילה בדרך של פשטות והצטמצמות – זוהי זכותך. וזוהי אכן זכות. אבל תשדר לילדים שמחה והסתפקות מתוך בחירה.