אנו, המהדרין, משתמשים בשמן זית הראוי לאכילה בבואנו להדליק נרות חנוכה. שמן זית לאכילה, עליו אנו משלמים 35 שקל לליטר (במבצע). האפשרות השניה שעמדה לנו, היתה לקנות שמן למאור ב-10 שקל. השתא, חברת מיה השיקה שמן מיוחד – למאור, הראוי גם למאכל. סוג של שעטנז, כלאיים. איננו מתכוונים לתבל את הסלט באותו שמן, אך מי שיבקש לחסוך כמה שקלים (ומי יבקש אם לא אותם אברכים הממיתים עצמם באוהלה של תורה) יוכל לרכוש את השמן הזה. מיהדרין מן המהדרין.
לא מזמן, ביתד נאמן, פורסמה טבלה ובה דירוג ההידורים בשמן זית על פי הגרי”ש אלישיב. השמן של מיה לא מתיימר להיות, על פי אותה טבלה, השמן המהודר ביותר להדלקה, אך בהחלט תופס את מקומו איפשהו באמצע, בין שמן זית לאכילה (בכבישה קרה וכל זה), לבין שמן למאור “רגיל”. אולי יש מי שהתבלבל ותמה איך ניתן לאכול שמן למאור, אך המעמיקים הבינו את המסר והם עושים בימים אלו חשבון נפש עם עצמם, האם יסתפקו בשמן של מיה תמורת 25 שקל או יחסכו פרוסת לחם נוספת כדי להדר עם שמן של 35 שקל.
ובכלל, לאלו שלא הבינו את הפואנטה, הייתי אומר: “אתם לא קהל היעד”. איכשהו, זה תמיד מתקבל.
קרדיט • פרסום: תוצאות אפקטיביות • מנהל קריאייטיב: משה איצקוביץ • ארט דירקטור: בנימין קריספין • מנהלת תיקי לקוחות: שרי בר ששת • תקציבאית: יהודית רוט • יח”צ: מטי שפיצר (וינברג)
11 תגובות
המודעה מרשימה ומשכנעת אין ספק.
אבל אני כחובב פרסום מושבע עדיין בהלם הכיצד גופת המת מונחת לפניו (טעמן)
וכבר תוצאות אפקטיביות חוגגים בגדול עם המתחרה.
אין שום חיבור אמיתי בין משרד/לקוח?
האם משרדי הפרסום הינם חרב להשכיר ותו לא?
ואני שוב, לא מדבר על המודעה המרהיבה בעיניי אלא על העיקרון.
מה שמצחיק אותי במודעה זו חותמת הבד”ץ…
קראו אותה…
נטע נינארי כתב:
איך עושים כאן לייק לתגובה של נטע?
נטע נינארי כתב:
חותמת הבד”ץ הזאת אומרת כי השמן אינו מזויף אך אין הבד”ץ אחראי לכשרותו לאכילה
באמת מוזר, מיה ויחצנ”ה מוזמנים לתת הסבר מפורט ל”שמן למאור הראוי לאכילה” ובתוספת השגחת הבד”ץ “למאור בלבד” ועם כל הכבוד למודעה המרשימה הציבור לא טיפש…
אותי מעניינת יותר הרשימה של הגרי”ש..
אפשר להביא אותה?
אפרופו פרסום, שמתם לב לכובע של הבחור?
http://www.osef.co.il/affiliatepopup.asp?afid=3408&forceemail=1&zip=1&popheight=500&popwidth=911
אם נשיחל לידו השמאלית אקדח זה ייראה כמו דוס במערב הפרוע….
@ אלי:
כבר היה פוסט בנושא
ככה עושים אינטראקטיב בציבור החרדי
אגב למה יש את הכילאיים הזה זה לא דבר חדש וכבר כמה שנים בביהכנ”ס מוכרים איזה שמן ספרדי עם דף מעבדה שאומר שהשמן ברמת חומציות של פחות מאחוז וראוי לאכילה.
רק מה כאשר מייבאים שמן מחו”ל למאור ולא למאכל אז משלמים פחות מיסים!
ולכן כותבים שהשמן למאור.
רק איני מצליח להבין איך מותר לפרסם כזה דבר בריש גלי כנראה שאם כתוב על הבקבוק שלמאור מספיק אפי’ שכל העיתונים צועקים שהשמן ראוי למאכל.
פינת המידע:
א. משום אל תמנע טוב, ומשום שהוזכרו המחירים: ברשת כלשהי בגבעת שאול (ולא רמי לוי)… ראיתי אמש שמן זית למאור של מיה, המדובר, ב-20 ש”ח. שמן למאור של טעמן נמכר שם ב-8 ש”ח. אז אם חיפשתם זול – לכו (ועל הדרך תבדקו גם ברמי לוי, אני משוכנע שהוא לא הותיר את המחיר הזה ללא מענה…)
ב. ועדיין, המקפידים להדליק בשמן לאכילה, אני מניח, יקנו שמן זית לאכילה מזוקק ובהיר יותר (טעמן, 24 ש”ח באותה רשת, אם שאלתם), שדולק, מנסיון, הרבה יותר יפה מאשר כל שמן למאור שהוא.
את השמן למאור של מיה, שאגב, הוא שמן מעולה, אני מנצל ל”נר תמיד” הדולק בביתי כמנהג חסידי ברסלב (מי שמדליק נרות גדולים יודע שככל שכמות השמן גדולה יותר, איכותו חשובה יותר).
מעבר לשיטת הרב אלישיב (והוא אינו היחיד, בין אם מסיבתו ובין אם מסיבות אחרות), שמן למאור חייב להיות איכותי, אחרת הנרות לא דולקים כראוי, הלכלוך, שאינו נשרף עם השמן, מצטבר ככל שכמות השמן פוחתת, ובשלב מסוים, בשמנים זולים, כמות הלכלוך פשוט מכבה את הנר.
ולגבי ה”למאור”
ראיתי פעם שהמיסים וההיטלים על שמן למאור, נמוכים יותר מאשר על שמן לאכילה, שעל כן חברות רבות מגדירות שמן שראוי למאכל אדם ככל שמן אחר – כ”שמן למאור” על מנת שיוכלו למוכרו במחיר נמוך יותר.