מאת: קובי רוטנברג מנהל קריאייטיב ומנכ”ל משותף במנטה.
כולנו חיים בתוך הבועה שנקראת “חרדי”. כחלק מהבועה הזאת, יש לנו גם עולם מושגים “חרדי”.
מה למשל?
“ארגוני חסד חרדיים” ארגונים כדוגמת ארגוני ההצלה למיניהם, קופת העיר, ועד הרבנים, עזר מציון, עזרה למרפא, יד אליעזר וכן הלאה כיד הדמיון הטובה עליכם.
יש גם “לבוש חרדי”, הלא הם המדים הייצוגיים כמו בורסלינו, קאפיטלה, צ’רבו, ברנדולינו, שטריימל, ספודיק, בקעטשע, גארטעל, פראק, חליפה קצרה וכדו’.. הנלבשים בכל עת, אפילו כשמטיילים בהרים ובעמקים.
כמובן שיש גם “תקשורת חרדית” יתד, המודיע, משפחה, בקהילה, בחדרי.., פאשקעוויל, הקול החרדי, קו הציבור, רדיו קול חי ועוד כמה מגזיני קומיקס בתמונות למתקשים בקריאה, בהם בודקים מה ה”נייעס” על בסיס חצי שעה מתחלפת.
אבל, “קריאייטיב חרדי”?! מי המציא את המושג המוזר הזה?
קריאייטיב, הוא קריאייטיב. אין זה משנה אם העיתון הינו חרדי, חילוני, או חס וחלילה נכרי. המושג הזה של “קריאייטיב חרדי” נובע מחוסר הערכה עצמית בצורה מזעזעת לאיכות העבודה של משרדי הפרסום החרדיים.
נכון שאנחנו איננו יכולים “להתפרע” בקריאייטיב חסר רסן כמו אחינו התוהים ואליליהם הנכריים, אבל לנו יש הרבה מאד פעמים את האפשרות לחייך ולהגיד “הצלחנו לשחק אותה עם קריאייטיב גם במוגבלויות הקיימות אצלנו של מה מותר להציג ולהגיד ומה לא”.
עולם הקריאייטיב יכול להפתיע בכל פעם מחדש וזה מה שיפה בו, אבל עוד יותר יפה זה להמציא בכל פעם מחדש משהו שיכול להיכנס למדיה כל כך מוקפדת ומפוקחת, כמו המדיה של המגזר החרדי. אני מודה שישנן הרבה פרסומות ומודעות שמופיעות במדיה החרדית שכשאני רואה אותן, הן מעוררות בי בחילה, אך יפה תמיד לראות ולהיזכר שגם אצלנו, המגזר המוגבל (לא שכלית, רעיונית..), אפשר ואפילו מצליחים להתגבר גם על בעיית הקריאייטיב.
המגזר החרדי התפתח בשנים האחרונות, ומאז הוא גם מבין טוב יותר מה קורה סביבו וגם אינו מוכן שימשיכו למכור לו לוקשים דרך משרדי הפרסום.
אז עם כל הכבוד (ויש כבוד), מותר למשרדי הפרסום לאמץ את התאים האפורים ולהשקיע בגימורים, באיכות ההדפסה, בסגירות ובכל שאר הדברים הקטנים שעושים את ההבדל בין מודעה מושקעת ורצינית לבין עוד מודעה למגזר החרדי שבו ניתן לזלזל.
יותר מדי מודעות וקמפיינים גדולים ויקרים יצאו לאחרונה מתחת למכבשי הדפוס עם טעויות גרפיות אומללות ושגיאות כתיב שמתאימות לגרפיקאית שסיימה אתמול “בית יעקב” ולא למשרד פרסום שמחזיק בתקציב פרסום של לקוח וחייב להביא תוצאות.
ללא שום קשר למצב המשק והמיתון העולמי, אם המשרדים המובילים בתחום (מבחינת תקציב) היו משקיעים מעט יותר בלקוח שלהם, גם הלקוח החרדי היה מפסיק לזלזל בהם ובעצמו ומבין כי אין כזה מושג “קריאייטיב חרדי”, יש קריאייטיב. מוצלח יותר, או פחות, אין זה משנה, הוא מוצלח כי הוא משלנו.
20 תגובות
אכן, תמונות קשות…
ועכשיו שיעורי בית – מחשבה לשבת, בכמה ממשרדי הפרסום החרדיים,מנהל/שותף איש קריאייטיב בהכשרתו? (כגדעון עמיחי, ראובן אדלר, ספי שקד, שוני ריבנאי)
שמחתי לראות שאתה כזה. ככל שיהיו יותר כאלה, רמת הקריאייטיב בביצתנו תעלה. בכל זמן שמאכרים ימשיכו לנהל את המשרדים, כך תראה גם רמת הקריאייטיב.
באמת כמה עובדים חרדים במשרדי פרסום של המגזר אכן עברו הכשרה מקצועית קרי לימוד ספציפי של התחום?
נראה לי שחלק גדול פשוט הרגיש שיש לו את זה וכיון שהשוק עדיין… אז הם שם.
אם כי בגדול אסור להכליל כי גם במגזר רואים עבודות יפות לא מעט
אותה תגובה שכתבתי לפוסט “פניה נרגשת למנהל הקריאטיב החרדי”
תקפה כאן.
קופי = קופי פייטרית
קריאייטיב הוא קריאייטיב.
ישנה אמירה המבשרת כי ההגבלה היא שורש היצירה. ככל שיתנו לי יותר הגבלות המודעה תהיה יצירתית יותר, אך לצערי אני יודע כי רמת הקריאייטיב לא תעלה כל עוד לא ייתנו מספיק הערכה למחלקת הקריאייטיב.
משל למה הדבר דומה? (ובדברים אלו אצטרף אל גיזמו) למסעדה:
בא הלקוח ונכנס אל המסעדה.
מייד מגיע אליו מלצר ופונה אליו:מה תרצה היום? וכו’?
מראה לו התפריטים מסביר לו על המחירים וכו’.
נכנס המלצר אל תוככי הקודש פנימה
ומסביר לשף כי הלקוח רוצה משהו מיוחד מאוד
שאף פה טרם טעם מעדנים אלו.
מהרהר השף עם עצמו (ופעמים גם עם הסו שף)
לוקח את החומרים (הכשרים למהדרין)
רוקח לו איזה מרקחת
ונותן לטבחים להכין ולעצב את המנה.
קורא השף למלצר ומוסר לו את המנה…
הלקוח טועם , פעמים מרוצה ופעמים מבקש לחמם/ להוסיף מלח וכו’.
מה עושה בעל מסעדה נורמלית?
משקיע במטבח… שולח את השף להכשרות…
מפרגן לשף במשכורת מתגמל את הטבחים וכו’.
אך לצערנו בעולם המסעדות הדתי-חרדי המלצרים שולטים וצ”ע.
בברכת “שובו והתענו תחת ידם”
אביהו
אחלה פוסט.
לא ירדתי אמנם לסוף כוונתיו הנסתרות של הכותב, אך ניתן לסווג את המאמר הזה כמאמר מהיותר מוצלחים שהופיעו כאן בפשקעוויל מאז החלו לכתוב בו אנשי המקצוע.
קופי,
וואלה אין לי מושג למה את מתכוונת.. מה הקשר בין תגובתך שם למאמר דכאן???
אתמה..
אדוור
אקדים ואומר כי אני מנהל קריאייטיב במחלקה החרדית ב-“מגזרים”.
תוך כדי עבודתי אני מתבקש מידי פעם לכתוב קופי גם ללקוחות הפועלים במגזר הכללי, כאשר אני בא להשוות את עבודת הקופי במגזר החרדי לכללי, הקופי בחרדי הרבה יותר קריאטיבי ולו מהסיבה הפשוטה, בכללי מעורבים אלמנטים נוספים המוסיפים נופך שאינו קריאטיבי בהכרח אך מושך את העין ועושה את העבודה.
בחרדי אני לא יכול להשתמש בכל ויז’ואל, סלנג, פסוק, אמירת אמת צרופה על מנהגיו של הצרכן ועוד… על כן הקריאייטיב חייב להיות שנון, פוגע, קולע ומחודד.
קחו קופי חרדי שימו אותו במגזר הכללי, עבודתו תהייה קלה יותר, התוצאות יהיו מוצלחות יותר מהחומרים שמפיקים כיום בכללי. כי הוא חושב קריאייטיב נטו. כך הוא הורגל כי לא הייתה לו ברירה.
אז כותב יקר, תן כבוד לעמיתך למקצוע הם עושים עבודת קודש.
רובי יקירי…
אינני מבין את המשפט ואני מצטט “בכללי מעורבים אלמנטים נוספים המוסיפים נופך שאינו קריאטיבי בהכרח אך מושך את העין ועושה את העבודה”
מה זאת אומרת?
אם זה נופך שמושך את העין ועושה את העבודה- מדוע אינך מכנהו קריאייטיבי?
אני מניח שכשאתה מתכוון קופי אתה מדבר על איש הטקסטים
אך אותי לימדוני כי קופי הוא רעיונאי.
קופי הוא לא רק טקסטים- קופי טוב הוא מחשבות קריאייטיביות, ויז’ואל טוב, מסר מדויק, פרסום ב360′, תלי דלת מדליק, מתנה מגניבה ללקוחות, רעיונות להפתעה לאשתו של הלקוח הכי חשוב של המשרד, רעיונות לסטריפ שוכב, רעיונות איך לפרסם ספר חדש של חיים ולדר בלי להגיד “ילדים מספרים על עצמם” וכולי
מחד אני מסכים עמך כי השפה במגזר הדתי עשירה יותר,
אך מאידך גיסא יש לנו ברעיונות עוד הרבה מה ללמוד.
אחת הסיבות היא שאיש קריאייטיב בציבור הכללי חשוף ליותר מידע/ הכוונה/ ניסיון/ ביקורת בונה/פרסומות מהעולם/כתבי עת ועוד.
אז מנהל יקר תן כבוד לעמך כי עבודה טובה הם עושים.
רובי,
ראשית עלי להגיד כי יפה שחשפת את עצמך ולא הסתתרת מאחורי הפרגוד.
שנית, הכותב למיטב הבנתי לא רצה לפגוע הוא ניסה לעורר את המשרדים בכלליות ולהדיג שבפניהם כי לפני שרצים לחפש את הלוקחות ולהסביר להם על המגזר החרדי, חייבים לעשות בדק בית ולבדוק שלא מפדחים ועושים שגיאות וטעויות עם הלקוחות הקיימים בעבודות שאותם מוציא המשרד.
ואגב, סתם שאלה..
למיטב זכרוני במגזרים עבד מנהל קריאטיב בשם אלכס, רוסי חילוני ולא ידוע לי על מנהל קריאטיב חרדי שם..
יתרה מזאת, בדיקה מדוקדקת שלי ובירור עם אחד הותיקים בתחום העלה, כי הכותב עצמו עבד בתור קופירייטר במגזרים לפני כשנתיים ימים!
אז.. כנראה שיש לבחור מה למכור..
אדוור..
רובי,
כמי שחי ועובד בעולם הפרסום החרדי אי יכול להעיד שכל מה שכתב הכותב הינו נכון במאת האחוזים, רוצה הוכחות? בוא לטיול קצר ברחוב.
ראשית תיתקל במודעה של משרד הפרסום שרייבר מגזרים, המודעה נועדה לפרסם תרופה בשם קרבוסילן באמצעות קטע מהרמב”ם המדבר על יצא לו רוח מלמטה, מוכר? שוס.. כל החרדים רצים לקנות עכשיו. אח”כ תעבור על עיתונות ותפגוש פרסום של חברת jhk סלקום עם דוגמן שהצריבה שלו מהרקע נעשתה בידי ילד בן 3 שהרגע נגע בפוטושופ פעם ראשונה, תמשיך למודעת הפרסום של אלתר מחשבים שם כמו שפורסם כבר כאן בפשקוויל תמצא טעות שפה בולטת, תמשיך למודעת הצעטאלך של אפיקים, בעיון קל תמצא שסרט המתנה בהשתקפות אינו תואם לסרט המתנה בתמונה. נחזור רגע ללוח המודעות, בפרסום האחרון של jhk-סלקום למכשיר החדש שלהם, המסך בפלאפון הכשר עומד על הודעות, מה שלא אמור להיות במכשיר כשר למיטב הבנתי..
להמשיך..? זה רק מדגם, יש הרבה טעויות, ואני לא אומר, גם אצלנו ישנם טעויות אבל לפחות לא כאלו שנובעות מזלזול..
אביהו
ניסיתי לשמור על “שפה חרדית” אך הכוונה הייתה שזה לא חוכמה למכור סובארו אם אני משתמש בויז’ואל של בחורה בלבוש מינימלי.
אדוור
תתעדכן, הרוסי ברוסיה כבר שנה…
וואייייי כמה פלפולי שכל על עובדה פשוטה אחת.
במקום להתבכיין תתחילו לתת בראש ולהתחיל ליצור פרסום שלא מזלזל באינטלגנציה…
שלומי,
אני לא העזתי להיכנס לפרטים, אני שמח שמישהו כאן העיז ואני מזמין כל אחד לבדוק את אמיתות הדברים.
רובי,
וואלה?! שמח בשבילך ובשביל כל תושבי מגזרים..
אדוור
נראה לי שתגובתי באותו פוסט די ברורה אבל אני אסביר לך
במילה אחת: פרוטקציה
בשתי מילים (או יותר): כל המישפוחה במשרד אחד
ככה נראה הפרסום שלנו כשמכניסים למחלקת הקריאטיב והגרפיקה את כל מי שחייבים להכניס לעסק המשפחתי או לסדר לו עבודה,
אז לא נורא שהוא לא קופירייטר העיקר שהוא … לא יודעת מה
ולא נורא שהגרפיקאית למדה פוטושופ בבית יעקב .
כאחד שמתעסק בין הייתר גם בקריאיטיב חשוב להבין שהמדיה החרדית מוגבלת מאוד . לא רק בתכנים אלה בעיקר באמצעי המדיה העומדים לרשות הקופי . בעיתון 7 ימים או סופשבוע של מעריב בדרך כלל לא תמצאו מודעות קראייטיביות .רובם מודעות ארד סייל בסגנון חגיגת מחירים .בלי מעמ.1 פלוס 1 .הפרסום הקריאייטיבי מופנה למאגזינים.עיתוני נישה . טלביזיה ואינטרנט.אצלינו במדיה החרדית אין אפשרות לפנות לקהלי יעד מסויימים .אין כמעט עיתוני נישה ולכן הפרסום הוא בדרך כלל שבלוני כמו במדיה ההמונית הכללית .הבו לנו פרוייקט כמו מדד המותגים של גלובס מאגזין בלייזר וכיוצא בזה.נגיב וננשוך
ישראלי.
כאחד שמתעסק בעיקר בקריאייטיב דתי/חרדי אתה צריך לדעת שאין דבר כזה ישראלי.
יש או יהודי או לא יהודי.
ההערה שלך לא נכונה !
נכון שיש מודעות הארד סייל וכו’.
אבל הקביעה כי אין קריאייטיב במעריב/ידיעות?
נו באמת?
אם הייתי יכול להמליץ לך לקנות עיתונים כלליים הייתי ממליץ,
אבל רבה שם התועבה על כן תצטרך להאמין לי.
אז במקום להתלונן” אילו היה לי” “קום עשה”.
בהצלחה.
נשיכה נעימה.
אדוור, אני לא מכיר את קובי רוטנברג ולא שמעתי עד כה על מנטה (נחשפתי כאן לראשונה לעוד כמה משרדים שלא הכרתי כמו פרסום דביר ופרסום מרכז). הפוסט שלו אכן נחמד אבל לסווג אותו כפוסט אורח המוצלח ביותר שהיה כאן? הגזמת….
פירס,
עניין של טעם וריח…
יש ערך מוסף בציבור החרדי, בו משחקי דו לשון וכדומה מתקבלים ביתר הבנה עקב הרמה הגבוהה של ניתוח הנקרא.
בקמפיינים מסויימים זה הופך לטעם לפגם כאשר משחקי לשון תתי רמה שיועדו לציבור הכללי מגויירים לטובת הציבור החרדי. או אז הפרסומת קורצת לנחיתים ולדלי שכל בלבד.