עושים קופה • פרוייקט בריא

בעיצומה של ההפצצה בחזית הבית של כל אחד מאיתנו, הבטחות הסרק ומעגל המעבר בין קופות החולים על בסיס דילים, ביקשנו הפסקת-אש לבדוק מקרוב את ארסנל הנשק של כל אחת מקופות החולים, איתו הם מנסים לירות על האזרח הפשוט, ובעיקר האחת על חברתה, בכל דרכי וצורות המדיה. אנו כבר יכולים לספר לכם, שהמלחמה תסתיים יממה אחרי ט’ לחודש שבט, יום המעבר העונתי. לאחר מכן נהיה אנו אלו היורים, וספק אם מישהו בצד השני ישמע אותנו, עד הסיבוב הבא כמובן. 

הבה נדבר עסקים. כאשר המוכר משתמש בטקטיקת שכנוע של “תמורה על כל שקל”, אנו יכולים לזהות ולהריח מרחוק את המחיר הגבוה אותו הוא מנסה לעטוף בהצדקה של שווי. לעומת זאת, כאשר המחיר הוא זול במיוחד ביחס למוצרים הזהים בקטגוריה, נשמע את המוכר מדבר בהערצה על המוצר הטוב, שעל אף מחירו הנמוך עדיין מדובר במוצר מושלם, והמחיר הזול אינו אלה תוצאה של טוב לב ומידת הנתינה בו ניחן ממרומים. כאשר נמצא את עצמנו מול סויחר משופשף שינסה לדבר איתנו בשתי המטבעות בו זמנית, נעדיף להשתכנע בדבר בלבול המוחין שאחז בו. וזה קורה בדרך כלל במיקוח מזורז עם בן מיעוטים שמנסה למכור לנו סטראו מצויין לרכב + סאב וופר, בצומת הטי המחבר בין ביתר לירושלים. 

מכבי שירותי בריאות, מדברת אלינו בשתי השפות המנוגדות בו זמנית. הם אמנם מחזיקים בידם את המחיר הזול מכולם, אך ידעו שבקלות יכולים ליפול לקונפליקט ממולכד, אם זול, כנראה לא מספיק בריא. אך במקום לפתור את הקופליקט בצורות חכמות, העדיפו האדפטצים בולטון-פוטנציאל להוציא את הבסטה לשוק עם טקטיקות מנוגדות והפכפכות. ולמרבה הפלא, מה שאנו שומעים בפרינט הזול הוא “התמורה לכל שקל אותה מקבלים חברי מכבי היא הגבוהה ביותר”. אופס, הרגע סיפרתם לנו על היותכם הכי זולים, איך תקעתם לנו את טקטיקת מקדמת היוקרה ולא ההוזלה. וכך מצאנו את עצמנו מול שני פרינטים מבולבלים, שהאחד גרר את חברו, בלי חוט שדרה, עם קופי סותר. 

סולם השטיבל: 5 

ישב לו קופירייטר במשרדו המחומם, ולא רק שלא חשב על אופציית הוויתור של דחקה קריאיטיבית משובשת, אלא אף אילץ את הארטדירקטור לאייר את הפרינט ההזוי של השנה. אז הבנו שבמאוחדת עסוקים בתקופה האחרונה בדינים של אבידות משוחדות, אך לא הבנו למה חשו צורך לדווח לנו על כך. אז אם אתם בקטע של שיניים תותבות, יש לגל-אורן-BSD הצעה מושלמת, העיקר שהשיניים לא יאבדו. 

סולם השטיבל: 4 

אחד מחפש ציטטה בגלובס, השני סוגר דיל עם דה-מרקר, והשלישי עם כלכליסט. המעניין הוא שאף פעם הנתונים אינם זהים, שלא לומר סותרים. ‘לאומית’ לעומת זאת נאחזת הפעם באילנות גבוהים, המחקר הבלתי תלוי של המבחן של המדינה, שקבע חד משמעית, לאומית במקום הראשון. 

סולם השטיבל: 7.5 

ועתה אנסה לעצור את פרץ ההתאהבות שלי בפרינט הכפול המדהים מבית אפיקים, עבור הקופה הגדולה במדינה, ואתייחס במילים קרות נטולות אמוציות ככל האפשר. ראשית, לקחת ילדים עם רקע שונה לחלוטין, חסיד אשכנזי לצד ליטאי מתנשא, לצד בבלי עמוס-תום, ולשלב ביניהם באחווה, תמיד מעורר רגש חיובי. הוסיפו לזה את התרפקות האחד על כתפי חברו, וקיבלתם סוג של רעידות בקישקע. הוסיפו לזה את כיפות השינה, וקיבלתם תחושת ביתיות חמה, אוהבת ומרגשת, ולא תאמינו, אפילו דמעה מבצבצת, וגעגוע שמציף את האבא, סתם כך בשלוש בלילה, לבן הקטן בן הארבע שנם את שנתו בחדר הסמוך, געגוע שגורם לו להטביע נשיקה על לחיי הזאטוט, ממקום של אהבה נקייה וטהורה, לא כי משהו הצחיק מישהו. 

ובכל זאת, אם משהו מיותר בעיני בשני הפרינטים הקרובים לשלימות, הוא השיוך של הציטטות ל”אמא של דודי” ו”אמא של חיים מאיר”. זה מעייף ומאולץ, הגם שהבנו את הצורך להשרות אווירה יהודית, אך כבר קיבלנו מזה במנה גדושה של פאות מסולסלות מלאות חן יהודי אמיתי. 

סולם השטיבל: 9