בימים אלו אנו מתבשרים על השקת מגזין תרבות חדש במגזר הדתי. זה זמן רב האוכלוסייה הדתית דורשת לדעת מדוע אין להם עיתון ייחודי כזה, והרבה תשובות היו למשיבים. לא ברור האם המהלך נובע מביקוש עצום לדבר או שמא מתוך רצון של מערכת העיתון להשיק מוספים חדשים שלא היו עד כה. כחרדי גמור, גורנישט היה כותב, זה הימור מסוכן ויכול שיתקבל בצורה לא יפה על ידי חלק מן המנויים. כנראה, אני הייתי אומר, הם עשו סקר מעמיק כדי לא להוציא מתחת ידם משהו שיבריח מהם את הלקוחות הנאמנים.
ובכן, עיתון ‘מקור ראשון’ ישיק מגזין תרבות ופנאי לציבור הדתי לאומי. המגזין ייקרא ‘מוצש’ ובלוגו תוכלו למצוא שלושה כוכבים, כדי שתהיו בטוחים ששבת המלכה אכן יצאה ואתם חופשיים לצאת לבלות.
בעוד כחודש ייצא לאור המגזין החדש, בפורמט כרומו, והוא יכלול 84 עמודי תוכן תרבותי-חברתי. ‘מוצש’ יופץ בתפוצה ארצית בעשרות אלפי עותקים.
למה?
מסתבר כי המגזר הדתי-לאומי מוערך בכ-240,000 בתי אב בישראל ומאופיין ברמה סוציו-אקונומית גבוהה, יחסית לחברה בישראל. בשנים האחרונות חלה עלייה דרמטית בחשיפה של הציבור הדתי לתחום התרבות וכיום ישנם מיזמים תרבותיים ייחודיים למגזר כגון ערבי שירה, תיאטרון יהודי, סטנד אפ בעל תכנים מגזריים, ברים כשרים לקהל דתי ומגוון של מסעדות ובתי קפה.
‘מוצש’ מתעתד לקבוע את הרגלי הבילוי במגזר הדתי. המגזין החדש יסקר, ימליץ, יבקר, ימפה, ויביא לידי ביטוי שבועי את מכלול הפעילויות ותופעות התרבות והפנאי בירושלים, תל אביב וגוש-דן.
בין הכותבים: עיתונאים עם כיפות שקופות
בין השאר, יהיו במגזין מדורים קבועים בתחומי החברה, קולנוע, מוסיקה, טלוויזיה, במה, ספרים, טיולים, אופנה, לייף-סטייל, ועוד. את המגזין עורך אלעד טנא וישתתפו בו מיטב הכותבים מכל גווני החברה הישראלית – החל מהמגזר הדתי ושוליו הרחבים (דתל”שים, “כיפות שקופות” וגם חילונים למהדרין) – ייטלו חלק בכתיבת המדורים המגוונים.
תודה לידידנו ישורון תורג’מן מ’לרנרקום’, המטפל בתקציב היח”צ של ‘מקור ראשון’ והביא לידיעתנו אייטם חשוב זה. גורנישט מוזמן להגיב בפוסט זה, לו יהי.
עיצוב לוגו: רחלי ברניג – ארט דירקטור; שירה גליק וסיוון קדרון
11 תגובות
לוגו באמת יפה. המגזין רק ממחיש לנו את מה שחשבנו אנחנו החרדים על המגזר הדתי במשך עשרות שנים.
התייפייפות לשמה.
ההגדרה הנכונה זה ראשים שקויפים לא כיפות שקופות.
@ המעצב:
מה אתה רוצה? אין חרדים במקומות בילוי?
מה הקשר התייפיפות? יש צורך והם עונים כאן על צורך
ד”א:
כשכתבו כיפה שקופה התכוונו לחילונים.
אהבתי את המונח “כיפה שקופה”
האם הכוונה לדתי לייט או שלא הבנתי?
??? כתב:
@ ראלי
אתה מדבר שטויות, ואני מקווה שאתה יודע את זה.
זה שאנשים יוצאים במוצאי שבת למקומות בילוי (גם חרדים. ידעת? – אני בטוח שגם אתה) לא קשור לעול תומ”צ
בס”ד
לפני כמה שנים יצא לאור מגזין “פנאי” מעניין בשם “שירו לו” שרובו ככולו עסק במוסיקה חסידית (בעיקר), מוסיקה אלטרנטיבית, וגם טיפ – טיפה על הסרטים במגזר החרדי ועל ספרים. העיתון היה ללהיט במגזר החרדי \ חרד”ל, והופץ חינם ב 30,000 עותקים. בסופו של דבר העיתון נסגר, גם מחוסר תקציב, וגם כי המו”ל ועורכיו הגיעו כנראה למסקנה כי אתרי האינטרנט עושים את העבודה אונ-ליין, וגם כי המושג “פנאי” במגזר החרדי, הוא מושג זר. כי אם יש לך “פנאי”, אז שב ותלמד וכו’.
בשורה התחתונה _ עיתון מוצ”ש, כמה שיהיה מוצלח ומהודר, הוא אינו עיתון למגזר החרדי, אלא עיתון “חילוני למהדרין”.
אגב, “שירו לו” היה עיתון על רמה גבוהה מאד, וחף מכל פוליטיקה או לשון הרע, ועם כל זה הואלא שרד את “התרבות” החרדית. אז “מוצ”ש” על אחת כמה וכמה שלא יצליח במגזר החרדי. רק הערה (או הארה) למו”לים שלו.
חבורת טוקבקים אינפנטילית. תגובות מטומטמות ורמת השכלה אפסית. שילוב של התנשאות וחוסר הבנה.
מה הקשר בין סוג המגזין לתרבות החיים של הד”לים? ‘משפחה’ לא מוציא מגזיני לייף סטייל הנוגדים את אורח החיים הישיבתי? יתד נאמן לא מנפיק היום מוספים שהרב שך היה צווח עליהם?
וגם אם המוצש הזה מדי ‘שקוף’ – הדיון לא קשור לאתר כאן אלא לסאונה הדביקה בזופניק. כאן מסתובבים מקצוענים הרוצים ללמוד עיצוב, להתרשם מדעות שונות ובעיקר להפוך להכי טובים במקצוע הפרסום, השיווק, הקייאטיב והיח”צ (בסופ”ש קצת לרכל). הא ותו לא.
לא משנה מה את/ה ואת מי אתה מייצג: עם פסים, עם כיפה סרוגה, עם זקן, עם סנטר מגולח, עם פיאות יפות ומסולסלות מימין ומשמאל (כמוני), עם חולצה ישיבתית מגוהצת (דינקניק וחוצקיס), עם קאסטם או עם מטפחת – המקצוע מחבר ולא השקפת העולם. לא הטפות ולא אשכולות ‘בחדרי’ טחונים לעייפה.
חרדים – נמאסנו.
מקוה שאת לימוד הגמרא אתם עושים ביתר כשרון ובהקשרים נכונים.
ברצוני לפתוח דיון אודות האפקטיביות בפרסום ממוקד לקהל יעד דתי לאומי.
העיתונות הדתית, הרי, לא מהווה תחליף לעיתונות החילונית. זה בסך הכל פלטפורמה נוספת עליה אפשר לפרסם.
אומנם פעילויות ממוקדות לדתיים בלבד אפשר לפרסם שם, אבל חברות גדולות כמו קוקה קולה או אוסם וואטאבר – לא זקוקות לכך.
קוראי מקור ראשון נחשפים לטלוויזיה על כל תוכניותיה, בין אהרוני בין האח הגדול או הישרדות, קוראי בשבע מדפדפים בשקיקה ביומון ישראל היום וקהל היעד של עלוני השבת – אסור להם להציץ בפרסומות. אם הם רואים, נכשלים בחילול שבת, אם לא רואים, בשביל מה מפרסמים שם.
לא ברור לי למה מתעקשים לפתוח משרדי פרסום כמו זה של דודו סעדה, אני לא רואה אותו מצליח יותר מדי, למרות שהוא בולדוזר אמיתי וכל מה שעושה מצליח לו.
הייתי מאוד שמחה אם מישהו היה מפרט מה היתרונות בפרסום ממוקד לקהל יעד דתי לאומי שבכל מקרה נחשף לכל המדיה החילונית.
תודה מראש.
לימור.
ב”ה
לרגע חשבתי שמדובר במגזין חרדי והאמת שלרגע אפילו שמחתי!
מאוד צפויי ואף בנאלי מצד חברינו הסרוגים להוציא עיתון שכזה משום שתרבותם היא תרבות המשיקה (ולפעמים גם פוזלת) לתרבות החילונית הכללית..
הייתי רוצה לראות עיתון המדבר על תרבות חרדית כי מי שמכיר יודע שהיא קיימת אולי לא במרכז הקונצנזוס אבל היא שם.. הייתי רוצה לקרוא מוסף דעות חרדי לשמוע על קשיים והתמודדויות של מפיקים צירים כתבים ואומנים חרדים..
ובקשר למוצ”ש של מקור ראשון כדיי לדעת מה קורה בתרבות האמיתית והלא פוזלת והלא מתחכה הייתי מעדיף לקרוא את גלריה של הארץ ולא עוד ניסיון להיות כמוהם בפזילה חמורה כי מה לעשות ששם כבר קונים עיתון חילוני עדיף כזה שאתה יודע לכתחילה שיש בו תוכן אמיתי.
@ לימור:
אני לא יודע איזה משרד דודו סעדה פותח / פתח
הדברים שכתבת נובעים, לדעתי, מתוך סטיגמות חרדיות על המגזר הדתי לאומי.
למגזר הדתי לאומי יש תרבות צריכה משלו, שפה משלו והיא שונה מהחילונית והחרדית.
מחקרים מדברים על כך שיותר ויותר דתיים לאומיים לא צורכים תקשורת אחרת מעבר לתקשורת הדתית לאומית (ידיעות ומעריב כבר מזמן דעכו במגזר)
חומי כתב:
אחשלי,
התייפיפות נפש פירושה מחיקת ערכים על מנת למצוא חן בעיני השונה החזק…
הבעיה היא שכוווולם קופצים מקריאה פנימית ראשונה.
קודם כל הם קוראים את הפוסט. המצפון מסתער גיוועאלד!!! חשיפה לחוצות…
אח”כ הטעם המקצועי מנסה לעקוף את הטעם החמוץ הגזעני ולנסות לקשט במיטב הרזומה החופשי את הפרקטיקה.
אח”כ הם מטקבקים חזרה כדי להראות קוליים , שאננים שבמקרה גם מביעים דעה בנוסף למקצוע…
צאו מזה
חרדים לפרסומת….