WebDuck
בניית אתרים
מילר פוינט
משרד פרסום
מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
מרכז העניינים
חינמון ארצי
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
היום התקיים יריד הלימודים והתעסוקה למגזר החרדי בבנייני האומה בירושלים • קמפיין מאסיבי הבטיח “במקום שתחפש עבודה, העבודה מחפשת אותך” • לא פלא שמאות חרדים – המבקשים להשתלב בעבודה – הצביעו ברגליהם: נשים וטף בבוקר, גברים בשעות אחה”צ • תקוה סובר הייתה שם והתאכזבה • סיקור, סיכום ומסקנה אחת כואבת
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

מאת: תקוה סובר

זה סופי. ישראל לא קונה שחור לבן.

קפצנו הבוקר ליריד(ת) הלימודים והתעסוקה בבנייני האומה בירושלים, בתקווה קלושה שמישהו יצוד אותנו בדרך.

היריד התיימר להיקרא “יריד לימודים ותעסוקה”. את החלק הראשון הם קיימו, למרות שאף אחד לא התחייב שכסיסת ציפורניים אינה נכללת בקטגוריה תעסוקתית כנ”ל.

בגזרת הלימודים נכחו:

המכללה החרדית, מכון טל, המרכז החרדי להכשרה מקצועית, שלם, לומדה, אימג’, סיעור מוחות, הבצפר, מכון לנדר, האוניברסיטה הפתוחה ועוד. אלו הציעו באדיבות ראויה את מיטב המקצועות שנמרחו על רול-אפים צבעוניים בכרומו משובב עין. שמענו על תארים חדשים, קורסים משולבים והכשרה בטכנולוגיה חדשנית שהבטיחו להפוך את הפרזיטים שאנחנו – אחת ולתמיד – לקרייריסטים.

ההשקעה נכרה, גם ההשמות התאמצו. מפת”ח, קמח, הג’וינט, תבת, מנפאואר בראשית, לשכת התעסוקה, התמ”ת, גלאט-ג’ובס וחברים לצרה הבטיחו לעיין ליותר משניה בקורות החיים שגדשו את הסטנדים. וחבל שלא יכולנו להרים את המפות האטומות שעיטרו את השולחנות המארחים, אולי היינו מגלים שם מגרסה.

צוות קול חי ראיינו במשמרות ב”אולפן השקוף” את חלוצות המקצוע בציבור החרדי, ביניהם מירי הופמן משלם, איתן דובקין מהבצפר, זכריה ממשרד התמ”ת וגם יענקי פלאי, סמנכ”ל השיווק, שהראה נוכחות והתפנה לענות בסבלנות לצמד בנות שביקשו להיות “המָגִידוׂת של החדשות”.

כמו בקלישאות, נפתח היריד כשההמוניות צובאות על הדלתות, כאשר בשביל הסטטיסטיקה, היה על כל נכנסת להירשם בפתח בטרם הכניסה. במבט קצר סביב ניתן היה לראות כי קהל היעד שנענה לפרסומים היה מגוון ביותר: נשים בגילאי ה-40 פלוס מלוות בילדים ועגלות גדשו את האולם והתפרסו בשטח. ערימת העטים חרוטי הלוגו אותם הציגו בעלי הדוכנים השונים נמצאו עד מהרה כתעסוקה הולמת לבני שנתיים ומעלה, גם השוקולדים שנדבה גב’ בר שלום, המארחת בדוכן המכללה החרדית לא שבו ריקם ונבלסו בשמרטפייה המאולתרת בעזרתן האדיבה של סוכריות בטעם מכון טל.

מי כן הציע עבודה?

ויצ”ו גנים הסכימו לקבל קו”ח של גננות. מטריקס ועוד דיברו על משרות פנויות לפיתוח תוכנה. סלקום ובזק היו בכלל נדיבים עם שרות השרות לקוחות שלהם, וטבע חיפשו – לא תאמינו – כימאיות ואחראיות ייצור.

ובאמת רגע, בנימה רצינית להחריד: היה עצוב להיות שם ולראות את הצמא האדיר, הנתונים המחרידים של האבטלה-בטלה במימדים מבהילים. ולא, לא מדובר רק בגילאי פנסיה פלוס נכות, גם מי שמבחינת כשרון והשכלה היה אמור לצלוח את המשוכות, הגיע לשם ופגש את חבריו ללימודים שגם הם, כמותו, מחפשים תעסוקה.

אנחנו לא עובדים כי אנחנו לא טובים? כי אין לנו ניסיון? או כי יש עודף ייצור?

אם נתמקד, ניתן לחלק את האוכלוסייה שהצטברה לשניים: נשים מבוגרות ללא הכשרה אקדמאית בעלות משפחות ברוכות וצורך לפרנס, וכאלה טריות, מסיימות הכשרה שנתית, בעלות תארים או בוגרות מסלולי לימודים בסמינר שיצאו כעת לשוק.

עם כל המאמץ והנכונות למצוא התאמה, דומה כי הפער המציאותי הינו עצום בין הרצוי והמצוי.

גם החברות היחידות שהציעו משרות היו כאלו שלא תאמו לעולם הידע של הפונות.

אם המדובר בנשים בעלות משפחה שנאלצו בהינף יד לסנן את הצעות העבודה שדרשו משרה שהיא לא רבע-משרה, ואפילו בוגרות לימודי הנדסה ומינהל עסקים נתקבצו תחת אותה השמשייה, ומשום מה, בעלי המכללות בהם למדו והציגו את מרכולתם באותו יריד שכחו מהבטחת ההשמה שלהם והחזירו אותם כבומרנג אל דוכן הראווה.

תחושת ההחמצה מההיצע הדל נכרה היטב על כל פנים. בייחוד לאלו ש”סלקום-שלום-מדברת-אודליה-במה-אוכל-עזור” לא מדבר אליהן.

היוזמה הייתה ברוכה ונצרכת, אך דומה שהמענה אמור להיות רחב יותר ופורץ דרך.

אז מה נשאר? מדורי הדרושים בעלונים שכונתיים, שיחות טלמרקטינג, שיטות פירמידה ומנוי חינמי לפורטלי דרושים. וזה, ממש לא סוד, כבר היה קודם.

לבד מזאת, אני חושבת כי אם מעט הפונות יזכו בעקבות כך לאייש את תפקיד הסדרניות ביריד התעסוקה תשע”ב, אולי, והיה זה שכרם.

taasuka (2)taasuka (3)taasuka (5)taasuka (6)taasuka (7)taasuka (8)taasuka (9)taasuka (10)taasuka (11)taasuka (12)taasuka (13)taasuka (14)taasuka (15)taasuka (16)taasuka (17)taasukataasuka (1)

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

13 תגובות

  1. .
    התיאור הזה עצוב, ולפיו, חבל שהמארגנים לא עמלו יותר על סינון המציגים.
    היו יכולים למנוע מפח נפש מכל הצדדים.
    .

  2. חרדים לא עובדים כי לרוב אינם יודעים עבודה מקצועית מה היא.
    בנוסף, קשה לדרוש מהמעסיקים להתפשר בכל מצב על משרה חלקית / רבע משרה.
    ביום בו ישוב העולם לסדרי בראשית הגברים ילמדו מקצוע ויתהדרו בתארים אקדמיים ובעבודת משרה מלאה מכניסה והנשים – אם אין ברצונן לאבד את ילדיהם על מזבח הכסף – יאלצו להשלים הכנסה מהבית, או מעבודת רבע משמרת בשירות לקוחות, אין מה לעשות עם זה.

  3. נו, באמת! מה חשבת? שיהיו שמה אלפי הצעות עבודה לאנשים שאין להם ניסיון/ידע בתחום/השכלה וכו’?
    היריד הזה הוא משהו גדול וחשוב, הן לציבור והן למעסיקים שראו ציבור גדול שרוצה לעבוד.

  4. בעיית התעסוקה לא פחות חשובה מבעיית הפרנסה, ולא, זאת לא אותה בעיה.

    כל פתרון ולו חלקי מבורך כי הוא עדיין עדיף מאי עשיה ואי חשיבה.

    רומא לא נבנתה ביום אחד ומהפכות מתרחשות על סקאלה של שנים ארוכות.

    בכל מקרה, הסיקור מעניין ונותן תקווה להמשך פוסטים משובחים.

  5. אישה משכילה בת 40 שהיתה סיכמה את הענין בקצרה: “לעג לרש”
    אני באה לחפש תעסוקה, וכל מה שהיה להציע מעבר לתכנות, טבע, ותחנות שרות… זה לימודים…
    נו…?

  6. לא מבחוץ כל זה היה נראה סוג של

    “אמץ לך חרד”

  7. חרדים מחפשים עבודה בדיוק כמו החילונים.
    התואר האקדמאי הינו רק תירוץ נוסף לחסימת עורקי עבודה בציבור החילוני.

  8. וכך כותב לי מישהו:

    תחזוק שנתי של אלו שהפכו את החרדיות לשפחות. שוק עבדים תשע”א. אם לא היו את כל העסקנים ש”מקדמים” את כניסת החרדים לשוק העבודה, חובשי כיפה שחורה היו מקבלים קצת יותר משכורת.
    המצב כיום הוא שמנהלי חברות אומרים במפורש: אתה חרדי? מזרימים לנו הרבה כמוך, זה השכר וזה מה יש…
    לפחות כמה חרדים באמת מרוויחים מזה. את התיווך.

  9. אני לא מבינה מה התהייה ..
    באמת חשבת שיריד התעסוקה הוקם על מנץ לתת פתרון אופרטיבי ?
    אז בואי נחדש לך, הוא כולה עוד תירוץ / יוזמה עתיקת יומין, לעשות כמה זלוטים מדוכנים וחסויות.
    מארגני היריד לא באמת חושבים על היצע עבודות אמיתי אלא אך ורק על הכסף שיכנס מה׳יריד׳, ואם על הדרך יקבלו יחצ הולם ככאלה שספקו עלק פתרונות תעסוקה- מקסימום זה יעזור להם ליריד הבא והם מחפשים נושא אגב..
    אבל צאו צאו מהסרט . הכל כלכלי.

  10. הערה כללית : כל מה שרשמתי בתגובתי בלשון זכר ו/או נקבה מתכוון בכל מקרה ל-2 המינים.

    ראשית, אני מיצר על גישתה של הכתבת באומרה : “וחבל שלא יכולנו להרים את המפות האטומות שעיטרו את השולחנות המארחים, אולי היינו מגלים שם מגרסה “.
    זאת גישה לא בריאה ולא נכונה, כנראה גם שלא אמיתית. לא בכל כתבה צריך לפרוץ החוצה שד הרוע של הכותב/ת.
    שנית, הצגתי בכנס כמנכ”ל חב’ “עבודה עברית”, חב’ כ”א המעסיקה ברחבי הארץ עובדים מכל המגזרים ומתחומים רבים.
    לאחר נסיון של למעלה מ-15 שנים בתחום, משהו בהחלט קורה בציבור החרדי הכ”כ איכותי. נכון ששינוי כזה לא יבוא ביום אחד, אבל, הוא בהחלט מידפק על דלתנו. שמעתי רבות את המוטו החדש : “רוצה להיות לגיטימי”, “רוצה לעבוד כמו כולם”, “רוצה לעשות שינוי”. גברים ונשים כאחד.
    ידרשו לא מעט התאמות לכוון את הציבור הרב שהגיע לתור אחר עבודה. ללא ספק עמל רב.
    כמו תקוה סובר הכתבת – היו רבים וטובים שיבלעו את הכובע כשהשינוי ימשיך ויקרום עור וגידים. אין כאן מקום לסקפטיות, אלא, אופטימיות זהירה ומבוקרת.
    בלי נדר, אביא בעצמי את המלח לאלו שיאכלו את הכובע כשהדבר יקרה.
    והוא בע”ה יקרה.
    אנו עדים ל”אתחלתא דגאולתא” בענין.

  11. @ מימי:
    גם את מקבלת מימון מ”הקרן החדשה לישראל” כמו כל הטוקביסטים באתרים החרדיים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן