מגזין המקום
ירחון לחרדים עובדים
מרכז העניינים
חינמון ארצי
גיל גרופ
פתרונות מדיה ופרסום
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
WebDuck
בניית אתרים
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
תחום הפרסום מזמין המון ציניות שמחלחלת לטוקבקים ולפעמים גם לפוסטים. לפעמים זה כלפי משרדים, לפעמים כלפי מגזר, לפעמים כלפי אנשים מסוימים, כך או כך, זו זירה שיותר מדי פעמים הופכת ללא נעימה ולא נכונה • אנצל את ההזדמנות הזו לשאת דברי זיכרון קצרים, למורה של הרבה מאוד אנשי קריאייטיב: תרצה גרנות ע”ה • תגובה לטוקבקיסט המתוסכל
מנדי פרומר
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

מאת: מנדי פרומר

אני לא כותב טוקבקים. בעיקרון.

לא רוצה לצאת בהצהרות מפוצצות דוגמת “לעולם לא אכתוב טוקבקים” – הצהרות כאלה, בדרך כלל, מתנפצות אחרי יומיים בערך על איזשהו סלע והופכות את כותבן למגוחך, במקרה הטוב. אז לא אצהיר, אבל אספר שעד היום לא כתבתי טוקבק. לא מרגיש בנוח בזירה הזו ולא אוהב אותה, ותכף תבינו מדוע.

בתור הקדמה להסבר, אנצל את ההזדמנות הזו לשאת מיני הספד או דברי זיכרון קצרים, למורה של הרבה מאוד אנשי קריאייטיב, תרצה גרנות ז”ל, שהלכה מאיתנו לפני שנה וקצת. המון פעמים יוצא לי להזכיר אותה והתגובות לעניין כבר ידועות מראש והפכו לדבר שבשגרה, אבל לי לא איכפת.

לא איכפת לי, מכיוון שהאישה הזו לימדה אותי ועוד המון אנשים בארץ כמה דברים. בוא נגיד ככה – אני לא בטוח שאני יודע משהו מהחיים שלי, אבל אם אני כן יודע משהו – הבסיס וההתחלה שלו היו אצלה ועל כך מגיע לה קרדיט. אחד הדברים הראשונים, אולי אפילו הראשון שאותו למדנו ממנה (או אם לדייק – שהרביצה בנו), הוא “תבין ותכבד את מי שעומד מולך”. אל תדבר אל, תדבר עם. אל תנסה לדבר כמו אמא, בנקאי או מחוסר דיור – תהיה אמא, תהיה בנקאי, תהיה מחוסר דיור. אל תתנשא, זה שקוף, וגרוע מכך – כך בחיים לא תוכל לגרום למישהו לעשות משהו. ובשורה התחתונה, פרסומאים אמורים לגרום למישהו, רצוי להרבה “מישהואים”, לעשות משהו.

אני אומר בפה מלא, שעוד לפני שהדבר הזה השפיע עלי בתחום הפרסומי, זה השפיע עליי כבנאדם. כי כשאתה נכנס לראש של מי שעומד מולך, אתה באמת מצליח להבין, להזדהות, לעורר אמפתיה, להיות רגיש. כשאתה נכנס לראש של מי שעומד מולך, אתה אשכרה נהיה בעל יותר טוב ואבא יותר טוב. זה, כאמור, לזכותה.

למה כל זה חשוב ואיך זה קשור לעניין בו פתחתי? כי תחום הפרסום מזמין המון ציניות שמחלחלת לטוקבקים ולפעמים גם לפוסטים. מילא ציניות – אבל לא אחת מדובר בחוסר כבוד מינימלי. לפעמים זה כלפי משרדים, לפעמים כלפי מגזר, לפעמים כלפי אנשים מסוימים, כך או כך זו זירה שיותר מדי פעמים הופכת ללא נעימה ולא נכונה.

את חטאיי אני מזכיר היום, ועל הדרך מלמד זכות על ה”לא מכבדים” השונים: גם אני, צעיר חצוף, כתבתי בתחילת דרכי מניפסט עוקצני מדי עד לא מודע לעצמו – כלפי משרד שלם. אני עדיין צעיר, עדיין קצת חצוף (תכונה שדווקא עשויה להיות חשובה בפרסום), עדיין בתחילת דרכי, אבל פרק קטנטן בהלכות צניעות למדתי.

לכן אני לא כועס על מי שלא מכבד, רק מנסה להאיר נקודה חשובה, להסב את תשומת הלב.

בכלל, אני לא חושב שצריך לכעוס או להיפגע מעקיצות כאלה ואחרות. מי שלוקח ללב כל הערה או קטילה, כנראה שהוא לא בתחום הנכון. יתירה מזאת – כמות הקטילות שאחטוף בחוץ על כל תוצר קריאייטיבי שהוא, קטנה לאין שיעור מכמות הקטילות שייפלו עליי במשרד עצמו. כל מילה, כותרת, ויז’ואל, מודעה וכו’, שיוצאת מהסטודיו, עוברת דרך המון עיניים של המון אנשים, שמחווים את דעתם בחדות ובמהירות לשבט או לחסד. לרוב לשבט…

ככה זה, אי אפשר אף פעם לרצות את כולם, והמדהים בקריאייטיביותו בעיניי הוא העלוב ברדידותו בעיני זולתי. העלו עכשיו לפשקוויל כל מודעה שהיא, של כל משרד שהוא, קטן כגדול – אני צנצנת אם לא תמצאו עקיצות בטוקבקים.

אז חבר’ה, תעקצו בסבבה – אבל תכבדו. להשתלח אישית באנשים כאלה ואחרים, ביניהם שועלים ותיקים בתחום שיכולים להיות סבא שלי, או לבוז לאקט שמכבד את רגשותיהם של אלפים בישראל בשעה קשה – זה ממש לא מוסיף כבוד לכותב. ואדבר קצת יותר בחריפות: אם אתה כבר בתעשייה, זה מפחית מכבודך וגם יכול לחזור אליך בבומרנג מחר. אם אתה עדיין לא בתעשייה – לא זה מה שיכניס אותך פנימה.

ואם למישהו קשה, אהיה הראשון לכבד. אני עובד בגל אורן BSD – כולם יודעים את זה, זה מצוין מן הסתם כאן למטה. אני מאושר ושמח בחלקי ונהנה לבוא לעבודה כל יום, ובמקביל לא מתבייש לומר שיש קריאייטיב בכל המשרדים במגזר. אנשים יודעים לעשות קריאייטיב, ונותנים בראש וממציאים את עצמם כל יום מחדש – לכו חפשו במגירות ועל רצפת חדר העריכה. זו לא פחיתות ערך לכבד את המתחרים, אדרבה, זה רק מדרבן אותך להוציא מעצמך יותר.

זה אולי קצת דביק או לא באופנה, אבל בכל זאת – אנשים, שלושת השבועות עכשיו, עוד דקה תשעת הימים, בואו נשקול מילים, בואו ניתן כבוד.

נ.ב. חבר’ה, אתם מוזמנים לטקבק. אני מבטיח לקרוא, ממש לא מבטיח להגיב.

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

20 תגובות

  1. ואני מצטט סטטוס בפייסבוק של אחד מכותבי הטורים באתר מוביל:

    שאלת השאלות: מה עדיף, התלהמות או התעלמות? 500 טוקבקים שליליים או 2 טוקבקים פושרים?

  2. תמיד כייף לשמוע את קול ההיגיון.

    מילים כדורבנות

  3. מנדי היקר, אני נהנה לקרוא אותך בעיקר מפוסטים וכאלה וזה חשוב שאתה מייחצן את עצמך. אבל ברצינות, מתי נקרא איזה קופי טוב שלך שיקפיץ קצת את המודעות של גל?
    תן לנו להכיר את הצד הקריאייטיבי שלך שמשום מה נחבא אל הכלים…

  4. רגע. אם אני כותב לך בטוקבק שכתבת מעולה, וממש נכון. אבל אני לא מזדהה. אז זה טוב הטוקבק?
    כי באמת רציתי לכתוב לך שכתבת מעולה וממש נכון.

    🙂

  5. מנדי,
    אתה נשמע טוב, יש לי בשבילך הצעה עסקית מפילה.
    דבר איתי בפרטי.

  6. מה לעשות,
    טובי המגיבים פה גדלו בח”ח, שנת 2004.

    זה בגנים 🙂

    (יפה מאד כתבת)

  7. זאל שוין זיין די גאולה, זאל שוין זיין די גאולה, משיח זאל שוין קומען…

  8. מסכים מאוד עם הקטע של כבוד האדם.
    אחת לתקופה קם מישהו ואומר את האמת כאן בפשקוויל.
    בין פוסטים מעקצצים ותגובות נשכניות, יש עדיין אנשים.
    והפעם, יש לציין, נאמרים הדברים ללא תסכול וכעס. באמת מתוך כבוד האדם.

    אבל… יש נקודה אחרת שמפריעה לי.
    ואני יודע שאני הולך לקבל עליה אבנים, דוקא כאן בפשקוויל.
    בכל זאת נראה לי שהגיע הזמן לומר אותה.

    לכל אלה שלמדו אצל תרצה, ובעיקר לכל אלה שכותבים עליה כאן בהערצה השכם והערב:
    אין ספק שהיא היתה מורה דגולה לקופי ולפרסום בכלל.
    כנראה (לא הכרתי, אתם תגידו: בגלל זה) היא היתה אדם עם הרבה ערכים.
    אבל… עם יד על הלב:
    מגרד לקרוא גברים חרדיים, שכותבים על אישה ואשה לא חרדית בצורה כזו.
    ואם מדברים בפרסום על טון ואוירה, אז נסחפתם, חבר’ה, מזמן.

    רציתם מאוד ללמוד קופי, ולא היה איפה? בסדר.
    החלטתם ללכת ללמוד בת”א? בסדר.
    קורס לחרדים, אבל בסופו של דבר מי שעמדה ולימדה שם אישה? בחירה שלכם.
    אבל לחזור ולספוד קבל עם ועולם את רגשותיכם ההומים לדעת?
    למחזר בקולי קולות אמירות אישיות ומחמאות ועוד?
    ולשמר את הסאגה הזו באדיקות, כאילו היא הדבר הטבעי בעולם?

    לא נראה לכם שהגזמתם?
    לא נראה לכם שהגיע הזמן לסיים עם הסאגה הזו??

  9. @ נועם:
    אתה עובד עם המבקר של המודיע או משהו?
    לגברים שלמדו אצל תרצה אין שום רגשות הומים מלבד הכרת הטוב, תרגיע

    ושוב, מי שלא למד ממנה לא יבין

  10. נועם כתב:

    לכל אלה שלמדו אצל תרצה, ובעיקר לכל אלה שכותבים עליה כאן בהערצה השכם והערב:
    אין ספק שהיא היתה מורה דגולה לקופי ולפרסום בכלל.
    כנראה (לא הכרתי, אתם תגידו: בגלל זה) היא היתה אדם עם הרבה ערכים.
    אבל… עם יד על הלב:
    מגרד לקרוא גברים חרדיים, שכותבים על אישה ואשה לא חרדית בצורה כזו.
    ואם מדברים בפרסום על טון ואוירה, אז נסחפתם, חבר’ה, מזמן.

    רציתם מאוד ללמוד קופי, ולא היה איפה? בסדר.
    החלטתם ללכת ללמוד בת”א? בסדר.
    קורס לחרדים, אבל בסופו של דבר מי שעמדה ולימדה שם אישה? בחירה שלכם.
    אבל לחזור ולספוד קבל עם ועולם את רגשותיכם ההומים לדעת?
    למחזר בקולי קולות אמירות אישיות ומחמאות ועוד?
    ולשמר את הסאגה הזו באדיקות, כאילו היא הדבר הטבעי בעולם?

    לא נראה לכם שהגזמתם?
    לא נראה לכם שהגיע הזמן לסיים עם הסאגה הזו??

    אבל למה אני חושב בדיוק אותו דבר ?

  11. @ נועם: היי נועם, לא יודעת איפה אתה גדלת אבל כנראה שהחברה פה
    (כמוני דרך הגב) שגדלו בעיר התורה והחסידות גילו גם את הצדדים הפחות יפים (בלשון מעודנת)
    באנשים בעיר הזאת או בכלל, ולכן כשנפגשים עם האנשים או נשים ומגלים אנושיות וערכים כאלה ואחרים, מתרגשים. כל עוד שאת תוכו אכל וקליפתו זרק . מה רע בציטטות שהוא מביא ממנה.

  12. מגרד לקרוא גברים חרדים כותבים בהערצה כזאת? ואם תגלה שכותב השורות אינו נמנה עם המגזר החרדי יגרד לך פחות?
    השכם והערב סוגדים לה כאן, נו באמת. מתי הזכירו כאן את שמה בחודשים האחרונים?

  13. חוצניק!
    אתה באמת לא מבין על מה הוא מדבר?

  14. אולי אפשר לפחות לצרף “אזהרת הספד” לטובת כל האלרגיים לשמאלץ

  15. נועם כתב:

    מסכים מאוד עם הקטע של כבוד האדם.
    אחת לתקופה קם מישהו ואומר את האמת כאן בפשקוויל.
    בין פוסטים מעקצצים ותגובות נשכניות, יש עדיין אנשים.
    והפעם, יש לציין, נאמרים הדברים ללא תסכול וכעס. באמת מתוך כבוד האדם.

    אבל… יש נקודה אחרת שמפריעה לי.
    ואני יודע שאני הולך לקבל עליה אבנים, דוקא כאן בפשקוויל.
    בכל זאת נראה לי שהגיע הזמן לומר אותה.

    לכל אלה שלמדו אצל תרצה, ובעיקר לכל אלה שכותבים עליה כאן בהערצה השכם והערב:
    אין ספק שהיא היתה מורה דגולה לקופי ולפרסום בכלל.
    כנראה (לא הכרתי, אתם תגידו: בגלל זה) היא היתה אדם עם הרבה ערכים.
    אבל… עם יד על הלב:
    מגרד לקרוא גברים חרדיים, שכותבים על אישה ואשה לא חרדית בצורה כזו.
    ואם מדברים בפרסום על טון ואוירה, אז נסחפתם, חבר’ה, מזמן.

    רציתם מאוד ללמוד קופי, ולא היה איפה? בסדר.
    החלטתם ללכת ללמוד בת”א? בסדר.
    קורס לחרדים, אבל בסופו של דבר מי שעמדה ולימדה שם אישה? בחירה שלכם.
    אבל לחזור ולספוד קבל עם ועולם את רגשותיכם ההומים לדעת?
    למחזר בקולי קולות אמירות אישיות ומחמאות ועוד?
    ולשמר את הסאגה הזו באדיקות, כאילו היא הדבר הטבעי בעולם?

    לא נראה לכם שהגזמתם?
    לא נראה לכם שהגיע הזמן לסיים עם הסאגה הזו??

    יש בזה הרבה מן האמת. וגם ההתעלקות העוורת על הדמות, מקסימה ככל שהיתה, והיתה. יש בה מן הטרנדיות החרדית שיענו גילתה שלא לכל חילוני יש קרניים. ואפשר להעריץ גם חילונית ערומה שהיא לא אדמו”ר.

  16. נועם,
    התשובה פשוטה מאוד, רוב אלו שמזכירים בפורום נכבד זה את תרצה, אלו אנשים שהכירו אותה שנה שנתיים לפני מותה, כלומר הם ירוקים בעולם הפרסום.
    הם חושבים שאם הם יגידו שוב ושוב שהם “למדו אצל תרצה” , אולי מישהו ישתכנע כאילו הם בשטח יותר מיומיים.
    לדעתי הם די פאתטים.

    בכל מקרה רובם למדו אצל גיא ולא אצל תרצה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן