זכות הציבור שלא לדעת

מאת: א. יצחקי

התקשורת הישראלית החילונית האמונה על סיסמת “זכות הציבור לדעת”, אינה נאמנה לעקרונותיה אלו. יש לעורכיה אג’נדה ברורה, והם מקדמים אותה דרך העיתון שלהם, גם אם כלפי חוץ הוא מוצג כעיתון פלורליסטי. ואין מדובר רק בביטאון השמאל הקיצוני “הארץ”, שהוא במוצהר עיתון אידיאולוגי המשרת את מחנה השמאל הקיצוני בעקביות. גם העיתונים הגדולים האחרים, שלא לדבר על כלי התקשורת האלקטרוניים, פועלים לקדם את השקפת עולמם של האחראים להם, כאשר הדיווח המאוזן או הדיווח בכלל, אינו עומד בראש מעייניהם.

דוגמא אחת מני רבות היתה בראיון תקשורתי של מנהיגת מחאת האהלים, דפני ליף. כל ערוצי התקשורת ראיינו אותה רבות בשבועות האחרונים, אבל מראיין אחד העז לשאול אותה בשידור חי האם היא שירתה בצבא. לדידו של הציבור החילוני, כידוע, אין “עבירה” גדולה יותר מאשר אי שירות בצבא… המראיין כנראה ידע את התשובה מראש ולא הופתע לשמוע תשובה שלילית, עם הסבר שהיא שוחררה מטעמי בריאות. התקשורת כולה התנפלה על המראיין, כיצד הוא העז בכלל להעלות את הנושא, ומה הקשר בין המחאה לבין השירות הצבאי. אותה תקשורת שכחה לציין כי חלק מהמאבק הוא לשפר את זכויותיהם של המשרתים בצבא, על חשבון קיפוחם של אלו שלא שירתו, אבל זהו פרט “שולי” בעניין.

תחקירן חרוץ בדק ומצא כי הגברת ליף, לא רק שלא שירתה בצבא, אלא לפני שהגיע מועד גיוסה, היא פרסמה מכתב גלוי בו היא מודיע שתסרב לשרת ואף קראה לאחרים לעשות כמוה. במכתב היא תוקפת את המדינה וקובעת כי זו מבצעת “פשעי מלחמה” ו”הוצאות להורג” כמו גם “ביזה” ו”עינויים” של פלשתינאים, ולכן היא זו האשמה בפיגועי הטרור המתבצעים נגדה. מישהו שמע על הפרסום הזה? לו היה זה איש ימין, היתה התקשורת מפרסמת זאת בעמודיה הראשונים, אבל כאשר זה נוגד את תמיכתם הטוטלית במחאת האהלים, כחלק מקמפיין הפלת נתניהו, אזי שקט מוחלט. רק אחד הערוצים פירסם את דבר המכתב, כאשר הכיתוב שהופיע במהלך הפרסום דיבר על כך ש”נמשכת מתקפת הימין על דפני ליף”. הגילוי שמדובר בסרבנית גיוס ומשמיצת המדינה, אינו אלא “מתקפת הימין”.

יש עוד דוגמאות, כמו ביקור של שדרן אמריקאי פופולרי, שהגיע לארץ עם מאות תומכים ואנשי קונגרס, כדי להכריז את תמיכתו המוחלטת במדיניות ממשלת ישראל נגד מדינה פלשתינאית ובעד אחדות ירושלים. חבורה זו היא עמוד השדרה של המפלגה הרפובליקנית התומכת במדינת ישראל, מול הנשיא הדמוקרטי המכהן. מה לא עשתה התקשורת כדי להסתיר את הביקור? ואם כבר היה דיווח, הוא ברובו לעג לשדרן ולהופעותיו. כי אסור לציבור לדעת, שיש אמריקאים לא מעטים בכלל, שתומכים ללא סייג במדינת ישראל.

וכאשר תבוא התקשורת הפלורליסטית כביכול, ותתקוף את התקשורת החרדית על כך שהיא מגמתית ומעלימה מידע, ידעו כולם כי התקשורת החילונית, אינה שונה במאום, עם הבדל מהותי אחד: העיתונות החרדית פועלת מתוך מניעים טהורים של חינוך ודאגה לדור הצעיר, ואילו התקשורת הכללית — זו המשחיתה את נפש הצעירים — פועלת ממניעים פוליטיים נלוזים.

פורסם במקור כמאמר מערכת בעיתון ‘יתד נאמן’