חטאתי
לפני שנה וחצי, נוחעם כתב כאן פוסט עוקצני נגד המגמות החרדיות ללימודי פרסום, וגרם לסערה של ממש • היום, 18 חודשים אחרי, הוא מתוודה ומבקש להחזיר את הגלגל אחורה • "אבקש להתייחס לגופם של דברים, מחמת שגופי מלא בליסטראות ואין עוד מקום לפגע"
גוף הכתבה
האגו הטבוע בי אינו מאפשר לעטי לייצר פוסט בהחלטה של רגע. תמיד אמרתי לעצמי, אשר פוסט פרי-ידי מחויב לעמוד בסטנדרט מתחדש כדרך קבע, עם פס גיהוץ מהודק, סיפורת קטנה בתחילתו, השחזה ארסית באמצעו, ופאנץ’ מלוטש בסופו. לא כן הפוסט הנוכחי, כאשר דמי הרותח בקרבי מאיץ בי לרשום מילים ללא ציעצוע מילולי אחד.
לפני שנה ומחצה לא נהגתי כן, ובאגירת כל האנרגיה, השלילי והחיובי שבי, השחזתי העט ויצאתי למלחמה נגד בתי-הספר לפרסום במגזר החרדי, בטענה שלקחו בידם מנהג שטיבלאי לערבב צ’ולנט עם ‘מעדני-שלמה’, והא לך קורס של הכל מהכל.
לא העליתי על דעתי שיום יבוא ותטלטל נפשי כאשר יציגו מול עיני נתונים של תלמידות שמנפנפות באותו פוסט, לאמר שאנשי המגזר מצדיקים את הלימודים במגמות ללימודי פרסום במגזר הכללי. היום הזה הגיע, ולמען האמת, לא מצאתי כל דרך אחרת לומר את דברי, אלא מעל אותה הבמה בו אמרתי אולי ההיפך, אך לפני 18 חודשים.
יכולתי לעדן ולומר שלא הבינו את כוונתי, ולא באתי לפתוח פתח החוצה, אלא לייצר מגמות טובות יותר פנימה. טיעון שהוא בוודאי נכון. אך אני בוחר להבהיר ולומר ברורות, וימחלו לי מורי האהובים עלי מאד ממגמת הקריאיטיב בבצפר, הדברים שלי מכוונים פנימה, ואינם אמורים לקלקל את האהבה העמוקה ביננו:
הנזק של אלו היוצאים ללמוד במגזר הכללי, גדול ועצום הוא, מעל כל רווח עתידי. אם במגמות אחרות, כמשפטים, תקשורת ופסיכולוגיה יוכלו לקיים דיונים ומרתונים פנימיים בתוככי המגזר, ויש שיטענו בכה – להצדיק היציאה לעבודה בשוק הפתוח המתאפשר עם תואר המצריך לימודים אוניברסיטאיים (שגם לזה ישנם היום פתרונות), ויש שיטענו בכה – שפותח דבר זה פתח לטומאה ואבדון, ויתכן שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, הרי במגמת הפרסום הדבר ברור לחלוטין שהנזק גדול יותר מהרווח, מחמת שהפרסומאי מהעולם הגדול גאוותו בקרבו דווקא בכך שהוא נועז, שאינו חושש להביא את הדבר הנמוך ביותר לגבהים המופלגים ביותר. ככל שתעז יותר לנבל, לקלל, לקרוע, לתסכל, כך תלך ותינשא כתר מלכותך בעיני הברנז’ה והעם.
ולכן, כתוצאה מכך, גם תכניית הלימודים במגמות הפרסום במגזר הכללי סובבת והולכת מסביב לבריפים מהזן הנמוך ביותר, והלא המה כתובים באתרי המגמות והמזבלות למיניהם, האם ירצה אב שבתו תתעסק עם בריף למוצר זוהמה, תדוש בכך שבועיים, תתגבש על זה עם קבוצות מפוצלות בקורס, ותגיש על כך פרזנטציה? אני כאחד שכן עשיתי את הדרך הזו, אתן על כך את הדין, ומיותר להוסיף שלא אשלח לשם לא את בני ולא את בנותיי.
חובה להפריד בין מגמות שכלתניות, שם השכל קובע, ובהחלט ניתן לסמוך ולבטוח בשכלם של כל אלו המתרצים לעבור את הגדר ללמוד ולהשכיל, שידעו להעמיד גבולות שכלתניות. שונה מכך בתכלית הם המגמות שבבסיסם שלושה דברים מרכזיים: רגש, יצירתיות, ושוב רגש. כמגמת הפרסום בכלל והקריאייטיב בפרט, שם השכל ממלא תפקיד מינימלי הנצרך להפעלת הרגש. ולכן תחום הפרסום הוא אמוציונאלי יותר, נקמני יותר ואכזרי יותר מכל תחום אחר, כי האנשים השרויים בבוץ הזה מונעים מהרגש, פחות מהשכל.
במחילה מכבודכם יושבי הבית הזה, אני את הווידוי האישי שלי אבחר לעשות במקומות הרלוונטיים ולא אשתף אתכם בתענוג הזה. אך אנא אל תיקחו אותי כחיקוי, ואם אתה או את חושבים ללכת ללמוד פרסום מחוץ למגזר, עשו חסד עם עצמכם, והכניסו לשקלול הזה את הסיכונים הבועטים יותר שיש במגמות הללו במגזר הכללי. התום העכשווי עלול להימחק, הטוהר להיכתם, והעתיד להתערער. עתה כשהכל פרוס לנגד עיניכם, עשו את ההחלטה הנכונה לכם, ובהצלחה.
ואם יורשה לי הבהרה קטנה. אם נשלב את הטיעונים של אז והטיעונים של היום, אולי תבוא הישועה מצד מנהלי מגמות הפרסום במגזר, שייזמו סוף סוף מגמות נפרדות ואיכותיות לכל מקצוע ומקצוע בעולם הפרסום. קורס השכלה קר ומחושב של פלנינג, קורס בועט ונועז של קריאייטיב, וקורס חברמנים ומאכערים של יח”צ.
היום הזה יהיה חייב לבוא בכדי שהשיקול של כל איש ואשה המעוניינים באיכות המגמות, לא ימצא כל תירוץ או אמתלה לעשות את הטעות שאני עשיתי. אסור שכל אחד אחר יוכל להשתמש בטענה ש”מכיון שהפרסום חיי, הקריאייטיב עצם מעצמיי, והפלנינג גיד מגידיי, לכן אני חייב מגמה אמתית ולא מזויפת”. טענה שעלולה להיות נכונה נכון לשעה זו.
הגם שהעמדתי עצמי כאן למשיסה, אבקש להתייחס לגופם של דברים, מחמת שגופי מלא בליסטראות ואין עוד מקום לפגע.
—
קליק לפוסט שהביא את הפורענות.


