מסתבר שבעיתון אתם יכולים להפוך, אבל כאן המטלה הופכת למסורבלת יותר. כל כך אהבתי את המודעה שהחלטתי לגזור את הקטע ההפוך ולהציג אותו בנפרד, כדי שתוכלו להתרשם מהמודעה בלי להפוך את מסך ה-24″. המסכה העצובה, עיניכם הרואות, היא לצורך המחשה בלבד. יש ילדים עצובים, אך באפשרותכם להפוך אותם לשמחים. בפורים, אתם יכולים להפוך עצבות לשמחה ו… פחות משקל ליום, כל אחד יכול!… מודעה זו מקבלת את החותמת שלי: “כשר לפסח” וגם לפורים.
הפכנו, לא נותר לכם כי אם להתרשם
9 תגובות
מזה זמן זמנים טובא כבר אמרו אבותינו:
אין על הקריאיטיב של מקאן!
‘איש’, גם אני אוהב מאוד את העבודות של ‘מקאן’, אבל לא אוהב שממחזרים.
מצינו הרבה פרסומות על הרעיון הזה בעבר.
ובכ”ז, הם הצליחו להעביר קריאייטיב לא מקורי בלי שנדבר על אי מקוריותו ויותר מיזה, ‘הפוך’, שנהלל אותו..
מה צריך יותר מיזה?!
איפה הקריאיטיב שאתם מדברים עליו, לא מובן לי.
זה כזה וואו להפוך מודעה שמדברת על “להפוך”? זו הגאונות עוצרת הנשימה?
חוצמזה, הגומות גורמות לפרצוף לחייך לאורך כל הדרך. יכלו להשקיע במסכה נוצצת פחות והפוכה יותר.
חנילה, יקירה.
לא לענין לקטול עמיתים למקצוע,(העתידי?…) כשזה לא לענין.
קריאייטיב מדהים- אין כאן. אבל קונפסט חזק יש ועוד איך.
מדבר ונוגע ללב, ומעורר כל הדרך אל הכיז.
זה כל הענין כאן. להשתמש במוכר והטוב, מובן, מקורי (הקטע של היכת הדף,\ לא הרעיון של ונהפוכו)
ואגב, הפה לא מחיך כל הזמן. תעמדי מול המראה, תראי שבזוויות כל פה עצוב ישנם קמטוטים זעירים אלו, שאת כיניץ גומות. גומות, לצורך הענין ולא רק לצורכו האישי, הן השקעים החביבים שעל הלחיים. ולנו יש כאן פה נטו. אין לחי ולא פרצוף.
גם נוצץ וגם מעולה.
אהבתי. מברקתי!!! (חיריק, דגש ושווא, פתח)
קבלו תיקון- כל הדרך אל הכיס.
הפיכת הדף.
שאת כינית
אמשיך לתקן, אם אשים לב
חבר’ה, עוד לא הבנתם שמודעות מהסוג הזה, אין הקריאייטיב עיקר כי אם המסר?
הקריאייטיב רק נועד ע”מ לעורר מעט מעט סקרנות במודעה, לא מעבר לכך. זה לא שבונים פה מותג, עושים לו מיצוב מחדש או כל דבר בסגנון. בסך הכל רוצים להסב את תשומת לב הציבור לארגון מסויים שעושה פעולות מסוימות, ולדעתי, הדיון פה, והעובדה שבעיתון המודעה הפוכה ומרבית הקוראים יהפכו את המודעה או את עצמם כדי לקרוא, רק ממחישים את העובדה כי לפעמים לא צריך קריאייטיב מדליק, אלא פשוט רעיון טוב גם אם לא מקורי בעליל…
שבת שלום…
אשכרה קונספט, הפכנו בהפוכה. וואלה, איך לא חשבו על זה קודם?
נוסף ע”כ, עמדתי מול המראה ולא מצאתי שום גומות, או קמטוטים או whatever בפרצוף עצוב.
הוא עדיין מחייך לאורך כל הדרך.
ולא, אנלא קוטלת בשביל ההנאה. פשוט לא מצאתי בזה משהו מיוחד. אפילו לא “משהו” סתם.
בואי נסמוך על העמיתים למקצוע שיצאו מזה בחיים.
טוב, ממסיכה למסיכה..
הרעיון יפה, אבל דווקא כאן המסיכה היוקרתית, לוקחת את הקונספט לאיבוד. הלוק אנד פיל (או התחושה בלעז) הוא של משהו יוקרתי כשאתה מדבר איתי על צדקה.
ואגב, צדקה, נכון הילד בטיזר של חסדי נעמי מעצבן ולא גורם אמפטיה (או שזה רק אצלי)?
גימזו,
בקשר לחסדי נעמי,
לא עברת על כל הפוסטים שהיו פה כשהחסרת?
🙂