מאת: אברומי נויבירט
תפילת שחרית רגילה של יום ג’ – שטרודל – דאבל כי טוב – קונבנציונלי. קדיש, ברכו, עלינו לשבח.
שתי דפיקות על הבימה. זלדקן בעל חזות צ’אלמית – אלא מה – פוצח בנאום נרגש בעניין יהודי עבדקן החולה במחלה קשה וזקוקים לסכומי עתק לצורך ריפויו. את נאומו הקצר והמשולהב סיים במילים: מי שיכול גם להתפלל בעבורו, תבוא עליו ברכה. וכאן הזכיר את שם החולה ושם אמו, פלוני בן פלונית.
המהלך צלח, צלצול מתכתי של מטבעות נוחתות לכף היד הפשוטה לרווחה. ועל פי רמת המיקרו-דציבלים, [לא תמצאו בגוגל] הצליל חרג מהרגיל בשטיבל. וכלפי מעלה.
המשולח, בהתייחסו לתפילה כחשובה לא פחות מהכסף, שינה את דפוס המחשבה של המתפללים. במקום לבהות בו כבקבצן הנוהם [!] התורן – ובמקום לעקוב אחריו בסיבובו ללקט את המתכות ולעלות על סיבה הגיונית למה לא החליף בגדים חודשיים, או לחשב כמה הוא סוגר ביום כשסטטיסטית יקבל שקל על כל עשרה מתפללים – פשוט ניגשו אליו והושיטו לו ביד רחבה.
ללא ספק, יצירתיות במיטבה. ברגע שה’פּר הסגול’ שיתף את הקהל בשם החולה למטרת תפילה, כאילו לומר, ‘זה לא הכסף’, זה פשוט ‘אנחנו רוצים את האיש בריא’ – עשה משהו היוצא מכלל המצוי בממלכת גיוס הכספים השטיבלאיים. בניית אמון והזדהות וכתוצאה מכך גם היענות משמעותית. ובמילים פשוטות: הצלחת המשולח בעל האתוס נבעה בין השאר מדיבורו בפאתוס, אך הלוגוס הוא מה שהפך את נאומו למיתוס.
אפשר להיתקל בהם בכל תחומי החיים, אנשים פרודוקטיביים מבלי שהשתלמו בבתי ספר וקורסים למיניהם, הם פשוט נולדו כך. וזו מעלה התופסת בכל התחומים, פרסום, שיווק, ו…כן, גם פשיטת יד דורשת ידע בסיסי של ‘כיצד פושטין’.
צריך ש’יהיה לנו את זה’. שאם לא כן, לא משנה כמה כספים נזרוק על לימודים, השתלמויות, תרצות וגרנותות עליהן השלום’ות, לא יועיל בשנקל, כי “אין לנו את זה” ותכל’ס הגיע הזמן לבחור במשלח יד שיש לנו מושג בו: “כן אדוני, מה לשים’ך בלאפה?”.
20 תגובות
טוב,מפה אפשר רק לעלות…
תענוג.
גם כתיבה משובחת וגם נכון במיוחד.
תודה!
חזק….
אברומי כמובן שיש לך את זה….
אהבתי
ללקק ת’אצבעות
הבנאדם מוכשר בטירוף
גם כתיבה, גם ציור, וגם כשרון מוזיקאלי.
הקוצקפן שבדבנת זה המשפט הבא: “הצלחת המשולח בעל האתוס נבעה בין השאר מדיבורו בפאתוס, אך הלוגוס הוא מה שהפך את נאומו למיתוס”.
יפה מאוד אבריימי.
במילה אחת: נויברט פיצח את הקוד של נוחעם ברזעסקי.
שאפו! מה לשים’ך בלאפה?
צודק-
ובמילים פשוטות יותר:
“סייעתא דשמייא”
א. מזכיר את הסיפור של אוגילבי. העיוור התחיל לעשות כסף כשהוא הוסיף על שלט הקרטון שלו: ולכם השמש זורחת.
ב. כתבתי לך באישי.
לכאורה זה הסיפור שהביא אותך למקצוע הכתיבה התפור עליך, בלי ללמוד.
שתי ציפורים במכה אחת!
השחיל לנו באחורית, גם “נוחעם” וגם “תרצה” בפוסט אחד
דיייי נמאס כבר.
תיקון טעות!
התגובה היא על תגובתו של מייזליש.
ט.ל.ח.
יפה וקולע. מזמן טענו בפניי כי מי שאין לו את זה , אין לו את זה ולא יעזור בית דין או בית צפר.
אך, תמיהני, האם אכן בכל פוסט הנרשם בכל מקום שהוא על כל דבר שהוא, צריך תמיד ללכת בציקצוקי לשון, ולדבר מילים גבוהות או משונות – מדוע לא לדבר בצורה יפה וברמה גבוהה.
או אולי אני טועה? וככל שתכתוב ותדבר שונה, ומשונה – זה יהפוך אותך ואת כתיבתך לנורמה מקובלת.
אשמח בתשובות לתהיות.
נייס
מצאתי לנכון כבעל ניסיון של קרוב ל8 שנים בענף וכעצמאי למעלה מ 4 שנים, להדגיש את תובנת הכותב ולהבהיר לקוראים כי הדבר החשוב ביותר בעבודה, הינו החיבור הנפשי והרגשי לעבודתך.
מי שאיננו כישרון מולד בפרסום, שיפנים זאת ויתנחם במקצוע מתאים יותר (לא כל הנוצץ, אכן כך).
בהצלחה לכל הכישרונות החדשים בתחום,
קובי רוטנברג
מנטה
רק לי מתוק מדי ?
אברומי
חשבתי שרק באיור ציור וגרפיקה אתה מוכשר
עכשיו אני מגלה שבכתיבת תוכן מדהים אתה עולה על כולנה
מעניין אותך במקצוע הכתיבה?
יש לי עבודה בשבילך יקפצו עליך
אני בטוח
@יהושע המאירי
אם לדבר בצורה יפה וברמה גבוהה
למה בכלל לכתוב פוסט,
אוכל לכתוב טוקבק ודי…
🙂
וברצינות, השתדלתי שלא להגזים,
אולי בפעם הבאה גם אצליח.
@איש בער
כבר מזמן המציאו לזה את האינסולין.
🙂
אותו צ’אלמר היה גם במנין שלי,
אפילו שקל לא קיבל…
הפתיח צ’אלמער…
הוא מכליל ציבור שלם
יש הסולדים מכך
בפרט שנושא הכתבה היא שנור.
נומר שת’צודק, אז מה אתה מציע?
אין לי מה להציע
מה גם שאם היית מוותר
גם היית צריך לוותר על הויז’אל המדהים.
עד כאן לטעמי.
ראובן
אברומי כל כך הרבה כישרון באיש אחד והגולשים כאן עוד לא יודעים על החיקויים שאתה יודע לעשות הגרפיקה השנונה הכתיבה היחודית החשיבה מחוץ לקופסה ברור שעוד תגיע לירח