הזדעזעתי מהמודעה הראשונה, אבל בגלל האיזון עם המודעה השניה בסדרה – החלטתי לדבר עליהם. וסיפור שהיה כך היה: במבט ראשון לא הבנתי את המודעה הזאת עם הילד בן השלוש שרוצה ללמוד גמרא, אבל חשבתי לעצמי “קהל היעד הוא אמא שלי, לא אני” והלכתי לשאול אותה. היא לא הבינה מה אני רוצה ממנה, “לא מתאים לך”, גערה בי והייתי צריך להתנצל ולהסביר שזה לא אני. קהל היעד אולי הן אימהות צעירות שחולמות על היום בו התינוק המתוק יטפס על הספרייה, ייקח את עצמו בידיים ויתחיל ללמוד גמרא. הלכתי לשאול אותן. 3 אימהות צעירות שלא הבינו את פשר המודעה, גיחכו לעברי “מתאים לך לעשות פרסומת כזאת…” והייתי צריך להתנצל ולהגיד שזה ממש לא נכון.
המודעה השנייה כבר הרבה יותר ברורה ואפשר להגיד שהיא די טובה. התקציב של סנו עדיין מחולק בין אפיקים למימד במגזר החרדי, ואם אתם לא מבינים מה הבעיה, קחו סנו.
7 תגובות
המודעה השניה, נו מילא. אבל הראשונה?
אני מניח שהראשונה באה לומר שהרהיט (הכוננית) נראה כל כך יפה שהילד ילמד גמרה ובלבד לגעת בה….
קצת מוגזם הייתי אומר.
אוי, פרשנות מרחיקת לכת!!!
מעוותת, הייתי מפרגנת אפילו.
ואתה היית אומר ‘קצת מוגזם’, לדעתי הפרשנות שלך מוגזמת ביותר!
המפרסם סך הכל מדבר אל אמא חרוצה, שלא יודעת איך להתמודד עם הדילמה של לתת לילד להתפתח כרצונו, ואם בקהל חרדי עסקינן, ינתבו זאת להתפתחות רוחנית, לבין הפדנטיות שלה, להשאיר את הבית נוצץ כבית מרקחת.
\זו דילמה משותפת לכל האמהות בישראל, הרעיון לקוח מן ההווי היומיומי, עונה על התירוץ העצלני (סתם, סתם) של ‘הסלון נראה כמו אחרי קרב, אבל אני נותנת להם. אני לא אמנע מהם להתפתח על מזבח הנקיון’
אז הנה, בשביל אלו שבאמת רוצות גם וגם- הגיעה הפרסומת. ויש בזה גם נחת וכו’. מתאים למגזר, ולדעתי לא מגזרי בכלל, למרות הכיתוב הדבילי על בן השלוש, שהקופירייטר יכול היה לפרגן לו עוד דקת שכתוב והיפוך.
בקיצור- נוגע, לקוח מן ההווי ועונה על נקודות בוערות. פרפקט!
וחוצניק, תלמד כלל:
אם אתה בא לשאול דעה, במיוחד של אשה, והיא יודעת שאתה מבין התחום, היא תזדרז לקטול את זה. זה מכבד יותר… רק חסר לה לאשר, ולקבל תגובה בסגנון של: ‘נו, אצלנו במשרד ממש לא אהבו את זה, וגם עוד שתיים ששאלתי’
כמובן שהמודעה השניה טובה הרבה יותר, הלב בה מתרחב בהרבה יותר נחת, ויסלחו לי המבקרים על העדפת המראה על הגמרא.
זה פשוט מתוק יותר… (נראה מתוק יותר, לא באמת מתוק יותר, חס וחלילה, חס ושלום עפ”ל וכו’)
אחח, קצת זמן שלא היה לי זמן להגיב כאן, והרבה לא השתנה : )
אך לכבוד פורים, אתחיל בחיובי. אהבתי את הגריד. נותן תחושה של וִיש (vish) של נקיון שנגמר בניצוץ של הברקה. סחתן לארט. אבל למה להשתמש באותו פונט של בזק?!?! ריבונו של עולם, כמה עולה פונט חדש של כתב יד?
וקולה, אני חולק עליך, המודעה הראשונה נופלת בזה שאין קשר בין הקופי של רק בן 3 והסגיר שמדבר על נקיון.
המודעה השניה, מדברת באופן ברור על נראות במראה, וממילא מתחברת לנקיון שלה באופן מצוין. כך ששם הויז’ואל של הילד הוא לא תירוץ מאולץ כמו בראשון אלא חיבור טבעי.
בראשונה, אנסו את הסדרה לעוד מודעה (למרות שאפשר היה לעשות חיבור טוב יותר) שהחיבור שם צולע. זה לא רק הניסוח. החיבור של ילד חמוד שרוצה ללמוד גמרא, לנקיון של הספריה.. נו.. קצת רחוק
ועל זה אמר הכתוב
לא צריך לאנוס את המסר בכדי שתהיה סדרה.
יש לכם מודעה טובה? רוצים תקציב כפול? לכו על דבל…
(בינינו. כולם יודעים שסנו הוא הלקוח היחיד שנכנס למדיה בחרדי רק בעסקה של 1+1.
ת’אמת מגיע להם, הם האמינו בפרסום במגזר עוד כשהיה ביחתוליו.)
ואגב, הייתי עדין מדי. המודעה השניה פשוט נפלאה
עוצרת, מדוייקת, נוגעת, ומרגשת. שאפו.