משהו רע עובר על העיתונים בעקבות האינטרנט
האינטרנט והפרינט. נתחיל בשני אייטמים שפורסמו לפני תקופה. בשנה שעברה היה טקס מעניין בשם ‘האריה השואג’, בו השיקו את הסקר הבא: 80 אחוז מהחרדים קוראים את החדשות בכל יום באינטרנט ולא בעיתונות המודפסת. רגע, עוד מילה: הסקר נערך ע”י חרדים גולשי איטרנט בלבד. מעולה.
האייטם השני: סקר הטי ג’י איי האחרון (פברואר 2012) גילה שכל העיתונים שאנ”ש נוהגים לשלם עליהם כסף, הוי אומר: המודיע, משפחה, המבשר, יתד נאמן וכו’, התרסקו בתוך שנה אחת ביותר מעשרה אחוזי חשיפה. בהשוואה משנת 2010 לשנת 2011. כולם ללא יוצא מן הכלל, כולל המבשר שרק כעת מהדק את המגבת הרטובה על ראשו אחרי הקפיצה למים.
ומה הקשר בין שני האייטמים? לא ממש מסובך. הם מראים שככל שהחשיפה לאינטרנט עולה בקרב מחנינו, פחות אנשים ממשיכים לשלם על עיתון הקפה של הבוקר. ובצדק, למה למוישה אייזנבאך לשלם כסף לעיתון יתד נאמן ביום שני אם הוא מקבל גם כך את החדשות באינטרנט?
להמבשר יש יותר סיבה לדאוג?
הקונפליקט והשבירה. כעת, כנסו רגע למחלקת הנהלת החשבונות של עיתון ‘המבשר’. למה דווקא המבשר? תיכף נסביר. העיתון נדמה כהצלחה מסחררת, מגייס אלפי או עשרות אלפי מנויים בתוך שנה ושנתיים. אין אפס. לדבריהם הם מחזיקים כבר ב-15,000 מנויים. וגם גם שונאי העיתון האידיאולוגיים והכלכליים יודו שלעיתון בתחילת הדרך זה יפה מאד.
ואז מתברר שיש בעיה. והיא לגמרי אקוטית. לאחר ארבע שנות עלייה המגמה מתהפכת. בתוך שנה אחת יורדים 10 אחוז מכמות מנוייו. וזו לא ירידה נקודתית שקשורה למהלכי שיווק כושלים או במתחרים, זו מכה שפוגעת בכלל הקטגוריה – המודיע ויתד סובלים אותו דבר. לטווח הארוך היא רק מתעצמת, כשהחרדים נכנסים, ובענק, למעגל גולשי האינטרנט. מעריב וידיעות הם רק הדוגמא להתרסקות העיתונים בתשלום, והחרדים לא ממש מחוץ למשחק.
ומילא המודיע ויתד, מסודרים יחסית כל אחד בתחומו. יתד יום גימ”ל החינמי מפצה על החור הטורפני שמייצר העיתון בשאר ימות השבוע. המודיע עדיין אחרי ההתרסקות נהנה מכמעט פי 2 אחוזי חשיפה, בשל זקנים סכיזופרנים שלא יודעים משהו אחר חוץ מהעיתון של אגודת ישראל ובשל נאמנות עיוורת של חסידי קהילות מסויימות. (ולא, לא שהוא חף מסכנות, אוהו הוא בבעיה; יש לו כיסי התנגדות בעייתים כמו משכורות ענק לבכירים, ויבלות נפוחות שאין מצב לנעוץ בהם מחט).
אך לעומתם, המבשר לא יכול להרשות לעצמו אחרי שנים ספורות של הופעה להתרסק ברמה כזו. וגם אינו דומה התרסקות כמו המודיע מהר גבוה, להתרסקות מרכס בינוני. ומהר מאד הוא מצא את עצמו לפני שוקת שבורה. המנויים לא עומדים לגדול, ולהיפך; תקציבי הפרסום גם ככה נודדים למקומונים ושבועונים ואפילו מתחילים לפזול לכיוון הדיגיטל. בקיצור, מה יהיה?
שחר הדיגיטל?
כך או כך, באסיפות אפופי עשן וציפרניים מרוטות, מחליטים מנהלי השיווק ברחוב המגיד ממזריטש להשיק מהדורא דיגיטלית של העיתון המודפס. לדון בהשלכות מאקרו על הזויות הקהילתיות, וחדירת האינטרנט נשאיר לאנשי ה’תחנות החרדיות’. אנחנו נדון במה שרלוונטי אלינו – אנשי המדיה והפרסום.
פרדוקס מושלם. המבשר, עם 15,000 מנוייו מתמודד עם קשר גורדי סבוך. עיתון יומי מונשם באמצעות 2 צינורות. אל”ף, הוראות הקבע של מנוייו. בי”ת, תקציבי הפרסום.
האם 15,000 מנויים מספיקים להחזיק כלכלית עיתון עם דסק כתבים נרחב ותפוצה יומית? התשובה היא בהחלט – לא. לא כתזרים קבוע של כספי מינויים קטנים, ויתירה מכך: כמות הוראות הקבע של המנויים קובעת בתכלס גם את מחירי הפרסום. ואי לכך, כל עוד אין לעיתון חשיפה מספיק גבוהה אין סיבה למפרסם לשלם כל-כך הרבה על האינצ’ים שבו. הא בהא תליא.
(אפרופו 15,000 מנויים, קצת תמוה שבמשך שנה וחצי העיתון לא גודל גם לדברי מנהליו במנוי אחד, שימו לב למספר שנוקב כאן לפני שנה וחצי חיים קליגר, ולמסמך הרשמי שבסוף הפוסט שעדיין מצהיר רק על אותו מספר – מה שבהחלט מאשש את סקרי הTGI בהודאת בעל דין גמורה)
וכאן בעצם יצאו אנשי המבשר בתרגיל מפתיע: אם לטווח הארוך אין מצב להגדיל את הכנסות הוראות הקבע, לפחות נגדיל את החשיפה של העיתון, וכך פרמיית הפרסום תגדל. נוציא מהדורת אינטרנט, שעלותה גרושים בודדים וכך לפחות נפצה על חוסר ההכנסות מצד משרדי הפרסום. אם הבנתם נכון, זה מה שעשו מנהלי יתד נאמן ביום שלישי, הם גרמו להכנסות הפרסום לפצות בגדול על מיעוט הכנסות המינויים. אז יתד בחינמון, המבשר בדיגיטל. מה רע?
כמה באמת שווה חשיפת אינטרנט?
ועדיין אנחנו תוהים לאמר: כמה באמת שווה חשיפה נוספת באינטרנט. המסה האדירה הזו של המידע המקוון גרמו לכך שמחירי הפרסום באינטרנט יהיו מגוכחים לגמרי. שיטת הפרסום היא כמו בשוק מחנה יהודא. כמה אתה משלם לקליק? עשרים אגורות? שקל? סבבה. וכמה לאלף חשיפות? גם, כמה גרושים בודדים. המודל של עיתון בגירסת פידיאף כמובן אינו יכול לעבוד מול שיטות של קליקים והמרות, והוא יכול לפעול רק במודל החשיפה.
ואז, אם נניח המבשר יגביר את החשיפה שלו בעוד 20,000 מנויים באינטרנט, הוא אכן יצליח לגרום לעוד פרמייה של עשרות שקלים למודעה, נו באמת, כאן מבצבץ חמורו של משיח?
או, לא כי. אין ספק שמודעה שמתפרסמת ביומונים, מטבע הדברים משולם עליה פרמייה של ההכרה של היומון וקהל היעד שלו. עובדה שמודעה בהמודיע עם חשיפה של נניח 17,000 מנויים (סתם זורק מספרים, אולי 30) עולה פי כמה ממודעה ברשתות מקומונים עם מאות אלפי מנויים. וכל-כך למה? מפני שעצם הפרסום בהמודיע מעניק תחושה לקהל היעד כי מדובר במשהו אמין, יוקרתי, מקובל על הקהל וכו’. וגם כאן, ייתכן שעדיין הפרמייה הזו של המבשר כעיתון יומי מאורגן תישמר גבוהה גם במעלה החשיפה.
ואולי לא. חשיפת אינטרנט היא חשיפה עממית וזולה ולא חשיפה איכותית, ושוב המדד לא יהיה שונה משל כל אתר אינטרנט נורמלי.
ולכם פתרונים.
23 תגובות
עם כל הכבוד לכל הניתוח הזה, אין ספק שהמודיע כעת יחשוב פעמיים לפני שהוא מחרים את ההאטינטרנט. כבר הוא יקלוט שהוא צריך גם לעבור אליו.
מה שבטוח בלבלת את כולם,
פעם הבאה תכתוב חצי חומר, אולי נבין אותך
האומץ של המבשר להשתמש באינטרנט גורם לחשוב חזק מי באמת מורי הדרך שלו. ומצוקה כלכלית ככל שתהיה אין לה זכות לערער על איסורי גדולי דורנו.
המהלך של המבשר הוא פורץ דרך ביותר.
לא אתפלא אם בהמשך נראה את המודיע מארגן דף נחיתה לפורום מנהלים עם ממשק שמאפשר בחירה וירטואלית של מקום הישיבה באולם.
הרבה מלל, הרבה אי דיוקים, ואין שורה תחתונה. חבל.
1. ההנחה החוזרת על עצמה שוב ושוב שלעיתון יש הכנסות מדמי מנוי היא שגויה מאד. דמי המנוי, כמו שיודע כל דרדק בתעשייה, מכסים בקושי את ההדפסה וההפצה. וזה עוד לפני מנויי החינם שהם מאסט במחוזותינו.
2. במקום כל המלל, הרבה יותר פשוט לסכם כך: קליגר ושות’ מצאו פתרון מבריק להגדיל את החשיפה למקסימום בלי לשלם שקל. שקל! וזו כל הגאונות. יתד ומשפחה משלמים ה מ ו ן כסף על הגברת החשיפה באמצעות חינמוני יום שלישי. המבשר עושה את זה ממחר בבוקר בעלות אפסית. פשוט לקחת את הפי די אף, לכווץ אותו ולשלוח בלחיצת כפתור לעשר, עשרים או חמישים אלף כתובות מייל. כמה פשוט, ככה מבריק.
3. עכשיו תעשה לבד את החשבון מה זה יעשה לנתוני טי. ג’י איי הקרוב, ותבין אם מדובר במהלך משתלם או לא.
חובבן צודק ב1000%
בשונה מיתד ומשפחה שמשקיעים כסף בחינמונים, המבשר משקיע בזה גרושים
מה גם שכידוע יתד של יום שישי דל יותר בעמודי פירסום כי הרוב מפנים את המודעות לשלישי,
אבל כאן, לא משנה באלו ימים יופיעו עמודי הפירסום, הרי הכל היינו הך, אותו עיתון עם אותם כתבים בלי תוספת השקעה. כמובן שהכל במידה ואכן הם יצליחו למשוך מפרסמים.
לכסיף
כנראה שלא שמעת על “המודיע” באנגלית, גם להם יש מהדורה אינטרנטית, אלא שאצלם מצורף לינק לאתר שלהם, וכאן הכל בתיבת הדוא”ל האישי.
אני עוד לא הבנתי מה כ”כ חכם בצעד הזה של המבשר:
נניח שרק חצי מהמנויים יש להם חשבונות דוא”ל, החל ממחר ביטולי המון למנוי, כך שיצא שכרם בהפסדם.
@ אוהב פרסום:
דבר ראשון, להמבשר יש מוספים מעניינים ביותר (קהילות וכלכלי יותר מוצלח מהיומן שלהם)
ואת אלו לא יתאפשר לקבל במייל. לקנות ביום שישי ב15 לשבוע כפול 4 יוצא 60 ש”ח לחודש, אותו דבר כמו שעולה לי מנוי, אז למה לי לבטל ? מה ארויח מזה?, חוצמזה, מה אני יקרא בשירותים,
המחשב לא נכנס שם?.
כמו”כ אני מתאר לעצמי שיעשו טיזרים ופירסום לקטעים מתוך המוספים ויקראו -ישכנעו את המדוגטלים לרכוש או להצטרף כמנוי., ואם יעבדו נכון יש סיכוי גדול שיאפילו ירויחו מנויים נוספים.
אין ספק שאתה משתייך לחסידות גור,
היית יכול להסתפק בכך מבלי להרבות במלל
@ שימי:
יש דברים צודקים במה שאתה אומר, שבגלל המוספים הם לא יפסידו.
אבל אחד שמקבל את זה יום יום בדואר הביתי וגם בדוא”ל ירגיש פתאום שמה כל העיתון המודפס חסר לו, וזה מה שיגרום לו לביטול המנוי.
וחוצמזה שלסוף שבוע יש דברים יותר מעניינים מהמודיע והמבשר, למשל משפחה.
אין עיתונות מודפסת רווחית היום. נקודה.
גם אם היא מופיעה דיגיטלית במייל או באתר, ישראל היום יוכיח – הוא חי מסבסוד.
מעבר לכך, הועלתה כאן נקודה חשובה. אנשים רוצים את העיתון שלהם מקופל על השולחן עם הקפה של הבוקר, בתיק לאוטובוס בדרך לעבודה, במיטה/ כורסה/ ספה, בשירותים. שם פתאום מתחילים לקרוא מודעות שבמחשב לא היית רואה אותן לשבריר שנייה.
כך שעל הנייר אולי הגדילו את החשיפה, אבל בלידים לא יעלו עם הפרסום שם בכמות תואמת.
ועכשיו אחרי שראינו את ה – pdf המהולל. שמישהו יסביר לי ברצינות.
מי בדיקו ישקיע כסף בפרסום של כמה אינ’צים מפוקסלים, האא?
חובבן מצוי כתב:
חבל שאתה לא ממש מתמצא בנעשה. אתה יודע מה, תעשה חישוב פשוט.
נניח יש להמבשר 13,000 מנויים. כמה זה 13 אלף כפול 90 ש”ח בחודש? מליון 170,000 שקל בחודש.
כמה עמודים יש בהמבשר לפי ספירה ממוצעת של יפעת, בערך 80 עמודים בחודש. כל עמוד בעיתון המבשר 4000 שקל (הלואי) יוצא – 320,000 שקל.
המודיע יתד והמבשר, כולם אותו דבר, המנויים זה תזרים המזומנים הכי טוב והכי חשוב שיש לעיתון.
עד שהייתה פה שמורת טבע,הגערערס הגיעו להרוס גם כאן.
@ ניב:
הגזענות הצבועה הזאת כ”כ מגעילה.
צודק@ ראלי:
אמנם זה נכנס לתחום האפור של האינטרנט המותר והאסור
אבל – זה מהווה מקום טוב להתחיל בו את הכניסה לרשת
זה לא עולה הרבה כסף לייצר את זה ולא ממש ימחק להם הכנסות עקב ביטולים – אנשים לא נכנסים עם מחשב לשירותים והמנוי עולה בדיוק אותו דבר במידה ותבטל אותו ותקנה רק את השבועון בנוסף לכך שהצרכן יאלץ לגשת לקנות את השבועון במקום לקבל אותו ליד הדלת
הכניסה לעולם הדיגיטל נכונה מאוד והמינון פה הוא פשוט רק היומון ללא מוספים כלשהם
בקשר לשאלה מי ישקיע אינצ’ים בכזה דבר
מאוד פשוט – ברגע שחברות הפרסום יבינו שיש להם פה קהל יעד מוגדר מאוד !
הם ייצרו לו מודעות וידיעות מותאמות אישית,
תחשבו לרגע מי באמת יקרא את זה ? מה הצרכים שלו ?
ברגע שתחשבו על תשובה אתם תמצאו גם דרכים לפרסומות לקהל הזה
בכלל במבט ממעל זה נראה כאילו כל העיתונים מחכים לראשון שיקפוץ למים ומיד אחריו יכנסו כולם, הרי כבר היום יש לכמה עיתונים שירות כזה בשפה האנגלית שמראה שכולם מבינים שיש קהל יעד ברור רק שהגישה הרבנית לא מאשרת את זה בציבור החרדי הישראלי שמא…….
כל אחד יעשה מה שנוח לו
אני יהיה מנוי לזה אפילו שאני לא קורא את המבשר בכלל (לכו תדעו אולי אני יהנה מכך ויעשה מנוי ?)
תחשבו קדימה קצב הגדילה המרשים של העיתון לא ימשיך לעד, זה הזמן למצוא דרכים חדשות
ההתלהבות ממש לא במקומה.
העיתון הדיגטלי של המבשר לא בנוי בצורה נכונה לצופה באינטרנט.
אינטרנט זה לא קבצי פי די אף של עיתון. צריך לעשות הבחנה ברורה בין אינטרנט לעיתונות כתובה.
ולכן לדעתי כל המיזם הזה הוא רק עוד תוספת. אבל ממש ממש לא מהפכה.
המפרסמים מהר מאד יגלו שהחשיפה באינטרנט ממש לא עשתה להם טוב.
שורה תחתונה:
קצת יותר חשיפה , ממש ממש לא מהפכה.
אחיקם כתב:
צודק אמנם לגבי אופן צריכת התוכן שצריך התאמה ל NEWSLETTER אבל ככה מתחילים.
ברגע שיהיו מספיק מיילים לשליחה אני מאמין שהם יבצעו את השינוי בכדי לחדד את הנוחות שבדבר ולהגדיל כמויות של נמענים ומפרסמים
אחד ש… כתב:
לו יהי
עצם הרעיון של המבשר – יפה. התעוזה – עוד יותר.
אם יהיו לו תוצאות? בתחילה – כן, בהמשך – כנראה שלא.
ולמה?
קשה מאוד לקרוא עיתון, ויהיה מעניין ככל שיהיה, במהדורה דיגיטלית.
אלף, זה לא נוח.
בית, למי יש זמן לשבת שעות ליד המסך.
גימל, שבת. נצטרך לזכור להדפיס (גודל A4, עוד יותר לא נוח) וכו’.
תכל’ס יגיע הרגע שהמפרסמים ידרשו לראות תוצאות.
מערכת רב-מסר (או כל מערכת הפצה לרשימות תפוצה) מאפשרת לעקוב אחרי התוצאות.
כמה פתחו, כמה זמן קראו, וכו’.
אז נחמד שתהיה להם רשימת תפוצה של 180 אלף או אף כפול מזה.
אבל אם זה יהיה עוד אחד מן הספאמים המטפטפים מידי בוקר לתיבה שלי, ונשארים בסטטוס ‘בלתי נקרא’ – כסף הוא לא יביא.
מהלך תדמיתי? מלמד על חדשנות ותורם למובילות? כן.
מכירתי? לא.
@ שון:
זה מהלך שלא אמור להיות מכירתי בכלל לטווח הקצר זה השקעה במותג ואפשרות לתת לאנשים לקרוא את העיתון ולראות אם הוא לרוחם או לא לטווח הארוך
בקשר למפרסמים
העיתון קודם כל רק התחיל !
מה ציפית שישר יביאו לך את העיתון בצורה הכי נוחה ?
קודם בונים את רשימת התפוצה הבסיסית לראות שיש בשר לעניין
אחרי זה אני מאמין שהם פשוט יסדרו את זה בצורה שנוחה לקריאה במחשב רק תשים לב שרוב הצעירים במדינת ישראל היום לא קוראים את היומונים אלא צורכים את המידע ברשת, גם כאן כל מי שמקבל את המייל זה ברובם אנשים עם ראייה טכנולוגית מעבר לרמה הבסיסית (אם הם כבר משתמשים באינטרנט למרות האיסורים כנראה שהם ממש מבינים את הצורך והטכנולוגיה) לכן גם הם לא יתעייפו לקרוא את זה במייל [שוב בתנאי שזה יהיה קריא ולא כמו היום]
בקשר לבדיקה מצד המפרסמים כמה פתחו ועל מה התמקדו – אני רק מזכיר זה מגיע במייל ולא כדף אינטרנט לייב שזה אומר שלא ניתן לבדוק את זה אלא אם תתקין תוכנה ייעודית