חגיגי: ביקורת עיתוני חג הפסח תשע”ג

 

מאת: הגונז האלמוני

ההתנפלות על החמץ הטרי (?) הסתיימה, זמן המנוחה ניתן, והנה אנחנו כאן כמידי מוצאי חג הסוכות וחג הפסח לנתח איתכם בצוותא את אשר הורישו לנו עורכי העיתונים החג הזה. בראש ובראשונה – כמויות בלתי נדלות של נייר לטובת הגניזה הקרובה, המתפרנסת, כך נראה, מאיתנו בלבד. מאות ואלפי דפים המלאים בתוכן כזה ואחר, המיועדים למלא את כל כולנו בימי חול המועד הכה קצרים.

כל עיתון מעיתוני החג חושב (או מקווה לפחות) שהוא ה’בן יחיד’ אצל כל קונה וקונה, ומשכך דואג לצ’פר אותו במוספים על גבי מוספים, שיכלה הזמן והם לא יכלו.

ראשית כל

החג הזה אמנם לא התאפיין יותר מידי במקוריות – למרות כמה פנינים שעליהן תשמעו בהמשך – וסבל מרדידות מחשבתית מסוימת. לא היה איזה פרויקט או מוסך שהפיל אותנו מרגלינו העייפות מההכנות לחג.

כמו כן, לעומת החציון שעבר, בו עברו על העיתונות החרדית תמורות משמעותיות ביותר – ביתד נאמן ועוד (ראה כתבה עם מנכ”ל יתד זליג אורלנסקי שפורסמה ב’פירמה’ האחרון), חצי השנה האחרונה דווקא התאפיינה בשקט יחסי ובגידול קל ביותר בעמודי העיתונים. לא הוקם עיתון משמעותי חדש (אם לא נכליל את ‘הציבור החרדי’ שהוקם לאחרונה), ולא נסגר, לפחות בינתיים, עיתון מאלו הוותיקים הקיימים.

מה שכן, גם החג הזה ממשיך במסורת החגים האחרונים שחייב אדמו”ר או אחד ממרנן לפאר את שער המגזין בכתבת פרופיל עליו. לכאורה, הז’אנר הזה מעט נמאס. מילא היה ראיון עם אדמו”ר ייחודי ומעניין או גדול בישראל, אבל שוב פרופיל חיצוני בן 20-30 עמודים על אדמו”ר ידוע? קצת נמאס, וזה כבר לא כל כך מעניין, במיוחד שבא נאמר את האמת שעל כולם פחות או יותר ניתן לכתוב את אותם דברים (שעות הלימוד תורה בלילה, קבלת הקהל שעות על גבי שעות ומעשי החסד הלא ידועים…).

אבל למה להכביר במילים כשאתם כבר במתח, נתחיל מיד לא לפני שנבהיר כרגיל כי הדברים משקפים את דעתנו ודעתנו בלבד, ודעתכם תתקבל בברכה במערכת התגובות.

בקהילה

העיתון שרד את עזיבתו של העורך הקודם, בנימין ליפקין (שאיווה לו מושב בינתיים כעורך ‘המבשר’), ערב חג הסוכות הקודם, וכעת העריכה החדשה מופקדת בידיו של אברהם דב גרינבוים, חסיד גור וסגן העורך הקודם. במפתיע, בחודשים האחרונים נעלמה שורת הקרדיטים ואם תחפצו לדעת מי נושאים במלאכה – תצטרכו לנחש.

העיתון גם ממשיך לזוז ולהתארגן תוך כדי תנועה. העיתון לא מפסיק לסגור מגזינים ולפתוח חדשים (ראו ביקורת קודמת). בחודשים האחרונים שינה המגזין את עיצובו, ודווקא לטובה, לדעתנו, בשל המעצב הקבוע שבחר לעזוב את עיצוב המגזין ובמקומו נכנסו מעצבים חדשים.

גם החדשות השתנה מאד בחודשים האחרונים, ושוב השתנה מעט לפני פסח. המוסף החדשותי, שאך עד לאחרונה היה נפרד, ‘סוגרים שבוע’, נסגר לגמרי. בתחילה הוא עוד צורף כמספר עמודים לגיליון החדשות, ובאחרונה כבר אין בעיתון כלל עמודים תחת השם הזה. בשל כך, טורו הוותיק של יעקב ריבלין עובר דירה שוב ושוב. מהעמודים הפותחים של המוסף הנפרד עבר לאמצע העיתון, לעמודי “סוגרים שבוע” ולאחר שהמוסף נסגר גם באמצעו של העיתון – עבר לעמודים הפותחים של גיליון החדשות, בערבוב של טורים וידיעות. כך פותח לו עמוד כפול של טורו של ריבלין את החדשות ומיד לאחר מכן יש כמה ידיעות שלו, לא דבר מקובל בעולם התקשורת הכללי ואף החרדי.

כמו כן העיצוב של החדשות שינה פניו כמה פעמים לאחרונה, ואף התוכן. אם בעבר בקהילה היה ידוע כמי שמאכלס ידיעות רבות על הנעשה בציבור החרדי, לאחרונה זה כבר לא כך – בשל שינוי אחר שאירע בעיתון: זה התחיל עם סגירת “העולם החרדי” הוותיק (שפורשיו הקימו את “הציבור החרדי”). בתחילה צירף בקהילה את המתחרה, “כל העולם כולו”. ומספר שבועות לאחר מכן הקים עיתון תמונות ונייעס חדש משלו בשם “קהילות הקודש”, שלראשונה בעיתונות החרדית נתן עמוד כרומו שלם לידיעות חסידיות פשוטות על הנעשה בחצרות בצירוף תמונות לא-איכותיות. בערך חודשיים החזיק העיתון מעמד (ואז תחום הנייעס וחדשות החרדים ירד לגמרי מעיתון החדשות שלפתע נהיה דליל מאד), ואז זכו מנויי בקהילה לתחיית המתים עם חזרתו של “העולם החרדי” זצ”ל, בהוצאת בקהילה הפעם, רק עם תמונות ובלי נייעס, כאשר הנייעס החרדי חוזר לעמודי החדשות בכמה מדורים בני עמודים בודדים, ומדורים וותיקים נעלמים להם לפתע. מוסף ‘מקרו’ נעלם סופית ואף כבר לא מופיע החג הזה כסוג של מוסף בנושא כלכלי כלשהו, כפי שהיה בחגים האחרונים.

בקיצור, שינויים עד אין סוף. בתחילת הוצאתו המחודשת של בקהילה לפני כשלוש שנים, כתב העורך  דאז, בנימין ליפקין, כי העיתון ישתנה מעט עם הזמן לפי תגובות הקוראים. אף אחד לא חשב שגם שלוש שנים אחרי הוא לא יגיע אל המנוחה ואל הנחלה…

ולמרות כל ההקדמה הארוכה הזו, החג הזה מפתיע בקהילה עם שלל חידושים חביבים ומקוריים במיוחד, בעיקר בדמותם של המוסף “60 רגעים” ומוסף “עשרה מי יודע” שמיד נידרש אליהם.

המגזין (128 עמו’)

במגזין הפעם 128 עמו’ (לעומת 96 בחג שעבר) – הגדול ביותר עד היום, ו-10 כתבות (המספר הגדול ביותר של בקהילה במגזין אחד עד עתה).

המגזין הפעם היה המעניין מבין שאר המגזינים החג הזה.

בשער הפעם מפציע הגר”ח קנייבסקי, בכתבת “יממה בביתו” שכתב מי אם לא הרב יעקב ב. פרידמן. אז הרעיון הוא לא מקורי, במיוחד כשבחג שעבר עשה הרב פרידמן את אותו רעיון בדיוק רק אצל הגראי”ל שטיינמן. הפעם הוא עושה יום שלם בביתו של הגר”ח קנייבסקי (ודווקא הפעם אין תמונות שלו ברחבי הבית כבפעם שעברה, לבד מאחת שייתכן שהיא ישנה), ומספק סחורה חביבה, אך לא חדשה. למטיבי הלכת, רק בחג שעבר, סוכות, פיאר הגר”ח את שערו של עיתון “שעה טובה” בכתבת פרופיל משלהם. הפעם עושה זאת בקהילה, וסך-הכל אין חידושים מיוחדים בכתבה שלא ידועים לכלל הציבור (לבד מה”בוהה” החדש. ראו בעיתון), והכל מתואר כמובן בסגנונו הידוע והמנופח של פרידמן.

הגר”ח קנייבסקי הוא כה דמות ידועה ומוכרת, שהיה קצת מוזר למצוא אותו על שער העיתון. מה כבר אפשר לחדש? התשובה היא שא”א הרבה, כאמור.

ואם ב’משפחה’ טוחנים את דמותו של האדמו”ר מהרז”ל מסאטמר עד דק, גם החג הזה (ראו בהמשך), וגם בקהילה לא מוותר. לאחר ראיון שנתן האדמו”ר למשפחה בחנוכה, כעת בשער בקהילה מוצגת דמותו של האדמו”ר כביכול נתן שיחה לעיתון. אלא שזה לא מדויק בכלל. מדובר על תיאור מפגש של המשב”ק של האדמו”ר ה’ברך משה’ בצעירותו, אדם ישיש חובש כיפה סרוגה שנפגש עם האדמו”ר והעיתון מביא את הדברים ככתבת חג. אלא שלפני חודש התראיין נשוא הכתבה, דוד הולנדר, ל’קו עיתונות’ ובראיון מגזיני ארוך סיפר את כל מה שהיה בחדר האדמו”ר, וגם זאת לאחר ראיון לפני מספר שנים ב’משפחה’, כך שחידוש אין כאן כלל.

שני סיפורים הופכים את המגזין למעניין, לפחות לפי המובטח בשער: האחד, ראיון עם אסיר יפן גרינוואלד, שלמרות שהוא בחור ולא נשוי הסכים לראיון ארוך ומצולם בעיתון, בו סיפר על חוויותיו בתוככי הכלא, כמובן בפיזור דברים על אמונה ואמונה בכל משפט שני.

כתבה מעניינת הייתה אמורה להיות, לפחות לפי תמונותיה, על המיליארדר החרדי דן גרטלר. גרטלר קנאי מאד לפרטיותו בשל סיבות מסוימות כאלה ואחרות, וכמעט לא פורסמו עליו כתבות עד היום. יתירה מכך, השמועה אומרת שהוא מעסיק אנשים שתפקידם לבלוש אחר כלי תקשורת שעתידים לפרסם עליו כתבות ולגדוע אותן בעודן באיבן. ואילו בקהילה הפעם מקדיש כתבת מגזין שלמה על דמותו.

כאן יצוין כי זה לא ראיון אתו אלא פרופיל (לראשונה פרופיל ולא ראיון גם על עשירים חרדים, נו נו…), הכתב עצמו מציין שלא הצליח להשיג ולו אחד שיסכים לספק פרטים על גרטלר, אך הבעיה הגדולה שכמעט וגם כאן אין חידושים. גרטלר הוא חרדי מובהק, אך הכתבה רובה ככולה מועתקת מהעיתון הכלכלי בלומברג, לו העניק לאחרונה גרטלר ראיון בלעדי וראשוני. אין כאן את הצד החרדי כמעט, והכל מאד כלכלי ופחות-מעניין. גם מבחינת תמונות כמעט ולא מצאו את ההקשרים החרדיים ב’בקהילה’ (ולמרות זאת השמועה אומרת שהוא כועס על פרסום הכתבה במגזר החרדי).

כתבה נוספת מביאה את סיפורו של צביקה יחזקאלי, כתב ערוץ 10 שחזר לאחרונה בתשובה. רק לפני כחודשיים עשה זאת ‘שעה טובה’ בכתבה מגזין וראיון ארוך, וכעת חוזר בקהילה ועושה את אותו דבר, בכתבה שבנויה משאלות-תשובות, שחלקן שאלות לא מעניינות ומעט מוזרות.

בכתבה נוספת מביא בקהילה את סיפורו של יוסף אברמסון, השחור החרדי שעובד בממשל בארה”ב. כתבה אודותיו פורסמה ימים ספורים לפי החג במוסף “24 שעות” של ידיעות אחרונות, ומי שקרא כבר שם נאלץ לחזור על הקריאה גם פה. גם התמונות בשתי הכתבות חופפות.

סיפורים נוספים במגזין הם ראיון בלעדי עם אלן דרשוביץ הפרקליט האמריקאי הנודע (חביב), ועוד שני סיפורים (פרווה) על הגדות ישנות ומתים קלינים.

אך למרות האמור לעיל והשחזור של כתבות שפורסמו במקומות אחרים, בסך הכל הוציאו בבקהילה את המגזין המעניין ביותר מבין שלושת השבועונים הנמכרים.

לא אהבנו את הכותרות בשער של דבר והיפוכו: “שנאה, ידידות; חושך, אור” וכו’. סתם מעצבן בעין.

מוסף “60 רגעים” (64 עמו’)

למרות שניתן לחשוב שכבר אי-אפשר להמציא את הגלגל במוספים חדשים, בקהילה מפציע במוסף מקורי ופשוט – 60 אישי ציבור ורבנים שבחרו תמונה ומספרים עליה, כל אחד עמוד אחד.

כמובן שלא ניתן להימלא מהאמירה “כל שלא ראיין את שלושתם בגיליון החג עדיף שלא יוציא אותו, ואלו הן: הרב גרוסמן, אריה דרעי והרב לאו”. שלושתם כמובן בין המרואיינים במוסף, אך מלבדם עוד 57 אישי ציבור שבחרו תמונות מעניינות ברובם עם סיפורים מעניינים גם כן. גם כאן זהו לדעתנו המוסף המעניין ביותר החג הזה, ולו בגלל שלכל אחד יש כאן משהו שיכול לעניין אותו. אם למשל מוסף משפחה דה והא על הלקסיקון החרדי לא מעניין אותי, הרי שאני מודר לגמרי מהמוסף, ואילו כאן – גם אם נניח דרעי לא מעניין אותי, אז הקטע על ליצמן יעניין, ואם לא הוא – אז על אהרן רזאל או אלי ויזל. מוסף מגוון מאד עם הרבה מאד אישי ציבור מכלל המפה בישראל (ומעט מחוצה לה).

כמובן שנעשה שימוש במעט מהאישים בחומרי ארכיון של בקהילה, למי ששם לב. מעט מן המרואיינים השיחה איתם לקוחה מכתבות ישנות שפורסמו בעיתון, אבל שתי הערות: תמונה מסוימת בעיתון כבר הייתה מוכרת לנו, והיא נמצאת בערך על אחיו של הגר”ע יוסף, נעים. חיפוש פשוט בגוגל מעלה כי התמונות בכתבה זו – וגם הכתבה עצמה ככתבה וכלשונה פורסמה באתר ‘כיכר השבת’ (שנותן קרדיט ל’שעה טובה’), כך שבקהילה מעתיק ראיון שלם מכיכר השבת, שלקח משעה טובה. לא מקצועי בעליל, העתקה לשמה ובושה ל’בקהילה’.

הערה שניה היא בדבר מרואיין שאינו דתי במוסף, אריה סימונסון, המוצג כילד שמרים את ידיו בכניעה לנאצי בתמונת השואה המפורסמת. בויקיפדיה, בערך על התמונה הזו, נכתב כי יש בין שלושה לחמישה אישים שטוענים כי הם הילדים שמרימים את ידיהם בתמונה, ולא ברור מדוע החליט בקהילה כי זהו סימונסון ולא אחר.

אבל ככלל, המוסף פשוט מקורי בפשטותו ומעניין למדי.

מוסף “עשרה מי יודע” (32 עמו’)

ב’בקהילה’ זה כבר נהיה למסורת, מבורכת, להעניק מוסף פוליטי אישי ומעניין (רביעי בסדרה) ליעקב ריבלין, הפרשן הפוליטי הבכיר, והפעם אף בדפי כרומו מהודרים, לראשונה.

הפעם הפציעו ב’בקהילה’ עם רעיון מקורי ומיוחד, אך אליה קשה בו, לדעתנו. הרעיון באמת מקורי: עשרה פרקים בעלי עשר שאלות ותשובות בסגנון מבחן אמריקאי על מכלול סוגיות פוליטיות הקשורות לציבור החרדי (בעבר כבר פרסם ריבלין שאלון אמריקאי כראיון לנציגים חרדיים). אך בקהילה ביקשו לקחת את המקוריות צעד קדימה, ובמקום שלמטה יהיה כתוב לנו את התשובות לשאלות, בחרו להשאיר את הכל בסימן שאלה, כאשר הקוראים מתבקשים לשלוח את התשובות למערכת תמורת הגרלה על פרסים יקרים.

אז הרעיון הוא מקורי ויפה, אלא שהוא גם בעיה: היה מקורי לעשות דבר כזה, למשל, על מוסף חידונים הלכתיים או משהו דומה מיוחד, אבל אם אנחנו רוצים ליהנות ממוסף פוליטי כדרכו של ריבלין (שבאמת ניכרה בו השקעת שעות וימים רבים) – היה עדיף לתת את התשובות שכל אחד יוכל להשלים לעצמו מה האמת בכל תשובה, ואת ההגרלה להפנות לחידון מיוחד כזה או אחר, בנפרד. הנקודה השנייה היא שפוליטיקה, כדרכה, נתונה לפרשנויות רבות, אז איך יתכן שעל כל שאלה התשובה היא בדיוק מה שריבלין חושב? הרי אם נניח לדעתו התבוסה של דגל בראשות עיריית ביתר עלית באה בעקבות מעשה מסוים (שהוא מצפה מאיתנו לדעת אותו בתשובה) יבוא פרשן אחר ויגיד שזה הגיע בעקבות משהו אחר לגמרי!

על משקל המשפט “הסקרנות הרגה את החתול”, ניתן לומר “המקוריות גמרה את המוסף”, כי בשל עודף המקוריות – קצת הפסדנו מוסף מרתק של ריבלין הפעם, שבעבר אהבנו אותם מאד.

ועדיין, כאמור, זהו מוסף חביב לקריאה.

מוסף סיפורים “קריסת מערכות” (80 עמו’)

זהו עוד לדעתנו סממן מעודף המקוריות של בקהילה שפוגע בקוראים הוותיקים. הרעיון מקורי מאד. הסיפור “קריסת מערכות” של חיים גרינבוים נמצא בפרק ה-56 שלו, ובבקהילה כנראה לא הצליחו להתארגן כיאות או בזמן על מוסף סיפורים משלהם, כמיטב המסורת, ובחרו להביא ב-80 עמודי כרומו את 55 הפרקים הראשונים של הסיפור בהמשכים.

אלא ש: אם השבוע זה היה הפרק האחרון של הסיפור, זו הייתה מתנה נפלאה לקוראים – ספר של ממש על כל פרקיו. וכן, אם הייתה מגיעה החלטה להגיש לקוראים את כל (נניח) 50 הפרקים הבאים בחוברת אחת – זה פשוט היה מרתק ומיוחד. אבל מה העניין להגיש לקורא 55 פרקים שכבר פורסמו? למה הדבר דומה, למוסף חג בו יאוגדו 15 כתבות שכבר פורסמו בעיתון בשלוש שנים האחרונות.

אז ברור שמדובר בצעד שיווקי מול קורא שנחשף רק בחגים לעיתון, שכאן יקרא 56 פרקים ויתמכר לסיפור ומעתה יקנה בקהילה בכל שבוע, אבל בשביל הקוראים הוותיקים – בקהילה בזבז 80 עמודי כרומו יקרים, בה בשעה שיכל למלאות אותם בחומר מקורי עבורו. שכן אף אחד לא יתחיל לקרוא שוב את כל 55 הפרקים הראשונים, עוד בטרם הגיע הסיפור לסיומו.

שאר המוספים

שאר מוספי בקהילה הם החדשות (32 עמו’), הכולל גם ראיון פרישה חביב של הרב מצגר (שעוד נשאר איתנו כמה חודשים. ראיון פרישה מוקדם), וכן את מוספי “פנינים” (80 עמו’) המלא בתוכן, בעיקר בנושא השידוכים וסיפורים על שידוכי אישים ידועים, ולראשונה הרב יעקב ב. פרידמן כותב בו, בנושא הנישואין, וכן מוסף ילדים רגיל “חברים” (32 עמו’) ומוסף תמונות “העולם החרדי” (32 עמו’) בלי איזה פרויקט יוצא דופן במיוחד.

שאפו לבקהילה גם על כך שהפעם הצליח למכור את העיתון בזמן כמו שאר השבועונים ולא נתן לנו להמתין יום נוסף עד להופעתו.

צריך גם לציין שבקהילה הוא העיתון היחיד מבין שאר העיתונים (לבד מ’הציבור החרדי’) שהעניק דיסק חדש לקוראיו. לפי הפרסום שבוע קודם בעיתון נדמה היה כי מדובר בדיסק חסידי הכולל את כל הזמרים החסידיים, אך למעשה זהו דיסק קונספט על “אמן” עם מילים מקוריות על שירים חסידיים ידועים. לא משהו.

למרות כל הביקורת לעיל, הפעם קוטף ‘בקהילה’ (אחרי הפסקה של כמה חגים!) את כתר העיתון המעניין ביותר לחג הזה. אם הייתם איתנו בטור הקודם, אתם גם יודעים למה: כתבנו אז כי על העורכים לא לחפש מה מקורי ויוציא את העין לעורך ולכתבי העיתון המתחרה עם איזה מוסף בומבסטי, אלא מה מעניין את הקוראים, ואכן זה בדיוק מה שעשו בחג הזה. דברים מעניינים, עממיים ושווים לכל אדם.

לסיכום, בסה”כ קוראי בקהילה נהנו מ-480 עמודים (בחג הקודם הם נהנו מ-472 עמו’).

משפחה

‘משפחה’ הוא כרגיל העיתון שמספק את החלקים היוקרתיים משאר העיתונים (אם כי לא תמיד המעניינים).

במשפחה כמו במשפחה, בקושי ניתן לראות שינויים מחג לחג, ואם הם נעשים הם מינוריים ובמידה. בחלק החדשות, בחודשים האחרונים, הוחלט כנראה לא להשקיע מידי, במיוחד בשל העובדה שנעשית חלוקת חומרים גם לחינמון שיוצא בחודשים האחרונים ביום שני בשבוע. המגזין ממשיך להיות מושקע יותר ומעניין לעיתים.

המגזין (140 עמו’)

במגזין הפעם 140 עמו’ (לעומת 132 בחג שעבר), ו-9 כתבות (לעומת 7 כתבות ופרויקטים במגזין החג הקודם).

כרגיל כבר, מגזין משפחה בחג מותח את פניו ואף זוכה לשער עבה עם “גב” מה שבינתיים בשבועונים האחרים (ובמיוחד ‘בקהילה’) עוד לא עשו עד היום.

שער העיתון הפעם יפה פחות מבחג שעבר, ועוד פחות מבחג לפני – פסח תשע”ב, אך עדיין זהו שער מהודר ויפה.

בשער: כתבת פרופיל מיוחדת על האדמו”ר מבויאן. כרגיל העיתון מקדיש לכתבות הפרופיל החגיגיות כ-30 עמודים, והפעם על בויאן. השמועות אומרות כי היה כבר מי שחטף ממקורבי האדמו”ר על שיתוף הפעולה עם העיתון, כי האדמו”ר סולד מזה. כבר פתחנו קודם שמעט נמאס מז’אנר הפרופילים על האדמו”רים, אך עדיין מדובר בכתבה נחמדה המביאה זוויות שלעתים אינן ידועות על האדמו”ר מבויאן שליט”א. לא נפלנו (וגם לא שרדנו את כולה. כבר הערנו בעבר על האורך המוגזם שניתן לכתבות האלה, על חשבון כתבות אחרות שיכלו להתווסף למגזין).

העיתון המתחרה ‘בקהילה’ לא הביא הפעם כתבה מוזיקלית, כנוהג שבועוני החג, ומשפחה עושה זאת, ומפתיע מאד (סתאאאם) – עם יוסי גרין. כאילו לא מוצה האיש עד תומו (פעמיים בבקהילה ובעוד שלל הזדמנויות במשפחה), מביא הפעם משפחה עוד פעם כתבה אתו. העילה הפעם היא הרס עסקיו בסופה סנדי, אלא שמהסופה כבר עברה כמעט חצי שנה, והסיפור שלו כבר פורסם בזמן הסופה, ומשפחה אף הקדיש כתבת שער עם שכנו, הזמר מרדכי בן דוד, כשבוע לאחר הסופה, על נזקיה. חצי שנה אחרי זה כבר פחות מיוחד, וכתבות על גרין שוב פעם גם הן מעט נמאסו.

כתבה מרתקת במיוחד היא עם הרב יעקב יוסף, החולה במחלה ומתראיין לראשונה על מצבו לעיתון בכתבה נרחבת. מרתק ומדמיע, ועם תמונות יפות ומקוריות.

כתבה נוספת היא ראיון עם הרב משה פרידמן, הגבאי (‘מוישה גאבע’) של האדמו”ר מהרז”ל מסאטמר. משפחה בחצי שנה האחרונה מיחצן היטב את פלג החסידות הזה (לאחר שלפני כשלוש שנים הביא שער לאחיו, המהר”א). לפני הנסיעה של האדמו”ר ארצה נשלח כתב למקום מגוריו של האדמו”ר, ויליאמסבורג, ויצא משם עם שלוש כתבות (לפחות): האחת ראיון עם האדמו”ר, השנייה עם תושב המקום המלחין פינקי וובר, והשלישית פורסמה עתה – ראיון עם הגבאי הוותיק, ככתבת חג. בעוד בקהילה מביא כתבה עם האדמו”ר עצמו, משפחה מסתפק בגבאי. אלא שלפני כשלוש שנים, הביא שעה טובה בכתבת שער במוסף החג שלו – ראיון בלעדי חגיגי וארוך עם לא אחר מאשר… מוישה גאבע. כך שההישג כבר מתגמד, והדברים פחות או יותר חוזרים על עצמם.

אהרן גרנות נשלח הפעם לספרד, לכתבה על צאצאי האנוסים. על הרב עליו הוא כותב, הרב ניסן בן אברהם, כבר נכתבו לפחות פעמיים כתבות בשבועונים החרדים האחרים. הפעם הוא מתמקד בסיפורם של צאצאי האנוסים בספרד. מרתק למדי, והתמונות – יפהפיות.

כתבות נוספות הן על הנגיד פישהוף מגור, וכן נסיעה לאחת מארצות ברית המועצות לשעבר ופרופיל של משה גרילק על נתן בירנבוים. לא כתבות מיוחדות מאד.

סך הכל הפעם מגזין משפחה אכזב, בשל מעט נושאים מעניינים.

מוסף “דא והא” (84 עמו’)

גולת הכותרת של עיתון משפחה החג הזה, מבחינתם, הוא מוסף “דא והא”, כעין המשך למוסף החג הקודם “פה ושם” על ה”ארץ החרדית”. אז נכון שבטור הקודם כתבנו שכה נהנינו מהמוסף הקודם שנשמח למוסף שיסקור עוד מקומות חרדיים נוספים, אלא ש: אם אכן המוסף היה כחלק 2 לאותו מוסף מקורי ומיוחד, זה היה מאד חביב. אבל בחרו הפעם להמשיך בדרך אחרת, והפעם – הלקסיקון המלא של הציבור החרדי.

בתחילה זה היה נשמע לנו לא מעניין כלל, ובמיוחד לאחר שהמוסף איבד כבר את המקוריות שלו כשיצא באותו פורמט וכמעט באותו עיצוב של המוסף הקודם. עם הקריאה נוכחנו שהמוסף מעט יותר מעניין ממה שהוא נראה, אך עדיין לא כל כך אהבנו. זהו נושא המצדיק כתבה נרחבת של 10-12 עמודים או משהו דומה, אבל לא מוסף שלם בן 84 עמו’.

לבד מזאת, לקסיקון של הציבור החרדי אמור לעניין את מי שלא נמנה על הציבור (והמוסף אכן קיבל פידבק ב’ידיעות אחרונות’), אבל מי שבתוכו – לא זקוק לו, למרות החיוך שמעלה על הפנים אי אלו ערכים במילון. ישנן גם טעויות רבות בעברית ועריכה לאורך הגיליון, ובסך הכל התאכזבנו מהניסיון להיות מקוריים מאד – כך שבסוף יוצאים לא מקוריים.

אם היו רוצים להמשיך את הצלחת המוסף הקודם, ניתן היה לעשות לו חלק 2, אם לא – לעשות משהו אחר לגמרי, אבל לא להמשיך באותו קו לנושא נושק. לפי אי המקוריות, בפעם הבאה יוקדש מוסף ללבוש החרדי. נו, באמת. די.

מילה טובה צריך לומר על העיצוב המוקפד של המוסף, ולפני שניפרד ממנו מילה רעה נוספת – כמה וכמה ערכים במגזין ‘גנובים’ מהרצאותיו וספריו של הבדרן החרדי קובי אריאלי, ובייחוד קטע שלם על התא הקולי וקטע נוסף על ה”חרדי שמתקשר לתכניות רדיו חילוניות”, שלקוחות כמעט ככתבן וכלשונן מהופעתו הידועה במחנה בני-תורה, מבלי לתת אף קרדיט מינימלי או לציין שהרעיון שלו. לא יפה.

מוסף “עיני העדה” (56 עמו’)

אם לא הספיקו לנו עשרות הפרופילים על האדמו”רים וגדולי ישראל שפורסמו במשפחה ובשאר השבועונים בשנים האחרונות, בא משפחה וקיבץ את תולדות חייהם של כל גדולי הדור. העילה: בעקבות הקמת וכינון מועצות גדולי התורה מחדש, פרופילים ותולדות חיים של כל חברי מועצות גדולי התורה (גם חברי מועצת חכמי התורה נכללים במוסף למרות שלא חלו שם שינויים לאחרונה).

בולט במיוחד חסרונו של חבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה, הגר”ש אויערבאך, שאמנם לא השתתף בשני הכינוסים האחרונים, אך לא התפטר מחברותו במועצה. אנשי הפלג הירושלמי, אמנם טוענים שרק כבוד הוא לו שעיתון ‘פסול’ כמשפחה לא כתב עליו, אבל האמת היא שהיטב חרה להם. גם לדעתנו זו החלטה מוטעית ומגעילה. למרות כל מלחמה על השבועונים, ואולי דווקא גם בגללה, א”א להוציא שמו של גדול מישראל משיקולים צרים.

כמו כן, כאילו לא קראנו את ההיסטוריה של הגראי”ל / האדמו”ר מויז’ניץ ועוד שאר גדולי הדור בגיליונות החג הקודמים של משפחה, כאן חוזרים שוב על הדברים, ולשיא מגיע האבסורד בכך שמוקדש עמוד גם לאדמו”ר מבאיאן, שנמנה גם הוא על מועצת הגדולים של אגו”י, בו בזמן שבמגזין משפחה יש עליו 30 עמודים נרחבים.

השנים שבהן הועזב האדמו”ר מויז’ניץ מחצר החסידות מכונות כאן: “18 השנים שבהן חווה ייסורים מרים, מחמת עניינים נשגבים מהבנת אנוש”. כמה שטויות במשפט אחד, בניסיון להיות פוליטיקלי-קורקט ולא להזכיר תקופות אפלות בחסידות. או שלא תזכירו כלל או שלא תבלבלו את המח עם משפט מטומטם שכזה. “עניינים נשגבים מהבנת אנוש”, עלק.

לשלל הפרופילים שכמעט ואין בהם חידוש (ה’כמעט’ זה כדי לא לפגוע), מצורפות לפחות מספר כתבות היסטוריות על מועצות גדולי התורה, ששופכות מעט אור חיוור על המוסף.

מוסף חדשות משפחה “לאן הולכים מכאן” (48 עמו’)

לאחר שבחגים האחרונים חלק החדשות הוזנח ולא הוכן כל פרויקט פוליטי כלשהו כמעט, החג הזה מפצים במעט. שער החדשות הוסב להיות כמוסף בפני עצמו בבחינת “פנינו לאן?” לאחר ממשלת השמד נגד עולם התורה. אלא שהשער נראה מלא תוכן, למוסף משמים למדיי ומלא בחומרים הנראים ‘אסופים’ אי מפה ואי משם, כביכול הוכנו למוסף חגיגי בנושא.

במוסף ישנו גם ראיון משותף של ליצמן ודרעי יחד. ראיון משותף של השניים ניתן היה למצוא גם בבקהילה לפני שבועות ספורים. השניים מנפקים אמירות  וסיסמאות משמימות. שום דבר מיוחד.

המוסף עצמו הוא אוסף של כתבות בנושא החרדים והצבא (והשירות האזרחי). לא פרויקט אמיתי של פני החברה החרדית לאן, וחוץ מהטורים שהצליח העיתון להשיג מכמה אישי ציבור נחשבים, אין בו הרבה. במסגרת הטורים, נחשף יו”ר ועד הישיבות בפעם הראשונה בתקשורת החרדית בטור מיוחד (עד עתה עוד לא התראיין, ככל הידוע לנו).

מוסף לא מספק, ולא ממלא אחר ההגדרה שבשערו “לאן הולכים מכאן”.

שאר המוספים

שאר חלקי העיתון הם “בתוך המשפחה” (96 עמו’), המושקע מאד כבכל מוספי הנשים בחגים האחרונים שיחות עם רבניות, ומספר פרויקטים חביבים (ומעוצב יפהפה). מוסף סיפורים “בצאת ישראל ממצרים” (100 עמו’), קשיח כבחגים האחרונים. ספרון חמישי בסדרה שבעצם משלים כמעט לספר של ממש, בן 500 עמודים. כמו כן, בנוסף למוסף “ילדים” (32 עמו’) החגיגי מעט יותר מתמיד, ממשיך משפחה להשקיע בילדים מעט יותר (סוף סוף זהו דור העתיד של קוני משפחה) ומצרף אף להם מוסף מיוחד של סיפורים “קושיות” (32 עמו’), הכולל גם משחק חוויתי קשיח באמצע עמודי המוסף. כל הכבוד וכן את גיליון “קולמוס” (32 עמו’) הקבוע שעדיין לא הבנו מה מקומו בחבילת החג מלבד ההשלכה המיידית לגניזה בעת קבלתו.

‘משפחה’ אכזב אותנו מאד החג הזה, ולא נתן את המצופה ממנו. אולי בחג הבא.

לסיכום, בסה”כ קוראי ‘משפחה’ נהנו החג הזה מ-620 עמו’ (!) – לעומת 572 עמודים בחג שעבר.

שעה טובה

אי-אפשר לה לביקורת עיתוני החג מבלי להתייחס לאח הקטן והחמוד “שעה טובה”, אלא שהפעם עדיף היה אולי שאכן לא נתייחס אליו, שכן העיתון כביכול שכח שפסח בפתח. שום פרויקט מיוחד, אף מוסף מנקר עיניים, ואף לא ראיון בלעדי.

המגזין (80 עמו’)

במגזין הפעם 80 עמודים (כבחג שעבר), ו-7 כתבות (כבחג שעבר)

כבכל חג, מגזין החג מוגדל לבדיוק 80 עמודים. לא ברור איך במשפחה ובקהילה לעתים יוגדל ל-96 עמו’, לעיתים ל-124 ולעיתים ל-136, ואילו בשעה טובה לעולם יעמוד על 80 עמו’, לא יותר ולא פחות.

בשער המגזין מתייצבים שני האחים האדמו”ר לבית ויז’ניץ. אמנם על האדמו”ר מויז’ניץ נערכו כבר לא אחת פרופילים ושערי עיתונים, אלא שהפעם זה על שני האחים גם יחד. על האחדות בויז’ניץ ופרופילים על כל אחד מהאדמו”רים. כרגיל ב’שעה טובה’, חלק מהכתיבה הוא עובדות, חלק פרשנות וחלק לא היה ולא נברא. אם סיפורי האחדות המתוארים שם היו כולם נכונים אחד לאחד, היינו כולנו כבר בעת המשיח. הכתבה מתארת אחדות אידיאלית בין שני פלגי החסידות, וכולי האי ואולי.

כבר בפתח העיתון מקדיש ‘שעה טובה’ מאמר מיוחד בו הוא בעצם מנמק ומסביר מדוע לא עשה אף פרויקט מיוחד במינו, לבד מהגדלת העיתון מעט. “עיתוני החג הפכו לאבן ריחיים על מנהלי העיתונים”, כותב שעה טובה. “הרב גרוסמן כבר הופגש עם כל אזרח במדינה מעל גיל 18, ובכלל בשנים האחרונות הפרויקטים נעשו דלוחים עד אימה”. בקיצור, שעה טובה עשה את העבודה שלנו… אבל עשה אותה כתירוץ מדוע הוא לא חידש או עשה דבר. הכל נעשה כבר, הוא בעצם כותב. ולא היא. עדיין נותר לחדש המון, אך כשעיתון שלם יוצא מאיש אחד בלבד, כך זה נראה.

המגזין מביא באיחור של שבועיים, אחרי שאר השבועונים, את סיפורו של הרב דומב מנהיג נטורי קרתא שנפטר, וכיוון שאין לו בחגים גיליון חדשות (המוסף מגיע על חשבון החדשות) – הוא נותן גם כתבת פרשנות על “נפילתו” של אריה דרעי, וכן “ראיונות חג” (איך הוא הצליח להשיג אותם, איך) בפעם ה-9,000 עם ראשי הערים משה אבוטבול ומאיר רובינשטיין.

“מוסף חג” (48 עמו’)

המוסף כולל 5 כתבות.

שעה טובה מצרף בכל זאת עוד מספר כתבות רגילות, אך במקום להגדיל את המגזין עוד הוא בוחר לחלק את זה למוסף כרומו נוסף, ששערו נראה בדיוק כפי המגזין הרגיל של שעה טובה ועם אותו לוגו גדול, רק עם המילים “מוסף חג” לידו.

כתבת השער במוסף היא כתבה יחצנית לעילא על “עוז והדר”, כתבה על נושרים, וכן ראיון עם הרב שלמה נקי שנושע בבן אחרי 34 שנים, בדיוק שבועיים אחרי שמשפחה ובקהילה ראיינו אותו ושבוע לאחר שכתבה איתו הופיעה גם ב’ישראל היום’. בשעה טובה מנסים לסחוט את התפוז שוב.

בסוף המוסף הזה מצורפים כמה סיפורים המתוארים כ”סיפורי חג”. נו נו.

שאר המוספים

שאר החלקים הם עיתון הנשים ‘שעה טובה בבית’ (32 עמו’) ו”שעה טובה ילדים” (32 עמו’). אפילו לא ניסו להגדיל ולו בעמוד אחד את המוספים הללו.

אם העיתון אפילו לא ניסה, מי אנחנו שננסה לבקר את מה שיש. לפחות שעה טובה, שלא כמו משפחה ובקהילה, לא העלה את מחירו ערב החג ל-20 ₪ אלא נשאר על 16.90. ב”ה, גם זה משהו.

לסיכום, בסה”כ “נהנו” קוראי “שעה טובה” מ-192 עמודים (בדיוק כמו בחג שעבר).

יתד נאמן

כבחגים האחרונים מפתיע “יתד” מבעבר עם כמה מוספים, חמישה במספר הפעם, דבר שאפשר רק היה לחלום עליו ב’יתד’ של לפני מספר שנים. ביחוד לא מוספי נושא שכעת מצורפים ליתד למרות שיסודותם של מוספי נושא בהררי טומאה.

מוסף “אמת או זיוף” (124 עמו’)

כרגיל בוחרים ב’יתד’ כנושא איזשהו נושא ערטילאי שעליו ניתן להעמיס כתבות מכל הבא ליד. הפעם זה האמת מול הזיוף, כאשר ב-16 כתבות המוסף כל דבר המתקשר איכשהו לתורה נכלל ב”אמת” וכל דבר שקשור איכשהו בנושא ה”שקר” נכלל בזיוף.

במסגרת זו מתקיים גם פאנל עם ראשי ורבני ערכים (“מנחילי האמת”), ומובא טור של הרב נויגרשל על מיהם האמיתיים בעם ישראל, סיפורי מופת על האמת של גדולי התורה, וגם (מצד ה’זיוף’) על זיופים תורניים, זיופי כשרות ועוד זיופים ושקרים בתקשורת וכו’.

לא מוסף מיוחד מידי ובלי ראיון בלעדי לבד מהפאנל החביב עם ראשי ערכים.

מוסף ש”ק “אבא, בן” (128 עמו’)

כרגיל בוחר מוסף ש”ק נושא אחד ומקיף אותו על כל זוויותיו התורניות. הפעם לוקח המוסף את נושא האב והבן, ומקיף אותו על כל צדדיו בלמעלה מ-35 כתבות, בשיחות עם גדולי התורה כמו מרן הגר”ח קניבסקי, הגר”נ קרליץ (שרעייתו מתראיינת במוסף קטיפה), דברים מהגראי”ל שטיינמן ועוד. כבכל חג, שו”ת מרתק בנושא המוסף עם הגר”י זילברשטיין ועוד, וכן 2-3 כתבות חולין עם בנים-של, מאיר פרוש (עוד ראיה להידוק הקשר דגל-שלומי אמונים), יצחק רביץ וישעיהו ליברמן מנהל בית יעקב.

כרגיל העיצוב לוקה בחסר והאותיות קטנטנות וכמעט בלתי קריאות, וחבל.

כמו כן, בעבר במוסף ש”ק החגיגי היה נוהג לתת יותר כתבות מגזיניות קלילות בנושא המוסף ולא רק תורניות גרידא. הפעם המוסף כמעט כולו תורני מאד, וחבל (בעיה שקיימת גם במתחרה “הפלס” החג הזה. ראה להלן).

ישנם קוראים רבים של ‘יתד’ שחפצים בעיתון כחומר קריאה לשעות מנוחת המח. לא צריך להקשות עם כל כך הרבה כתבות כבדות.

שאר המוספים

שאר החלקים הם מוסף “קטיפה לבית” (100 עמו’) הכולל שיחה עם הרבנית קרליץ, פאנל נשות חינוך וסיפור נוסף של חיים ולדר (חוץ מהסיפור במוסף הסיפורים); מוסף “סיפורי חול ומועד” (64 עמו’) הקבוע עם הסיפורים היפים ממיטב הסופרים (בעיקר סופרות) החרדיים, וכן מוסף סיפורי ילדים “יתד שלנו” (48 עמו’) וחלק החדשות (24 עמו’).

העיתון מעט אכזב החג הזה, ביחס לדברים טובים שנתן בעבר הלא רחוק בחגים.

בסה”כ נהנו קוראי יתד נאמן מ-488 עמו’ החג הזה (מול 464 בחג שעבר).

הפלס

לא אנחנו שנפריד בין הדבקים ואת “הפלס” נסקור בדווקא מיד אחרי האח (?) הוותיק, יתד נאמן.

אחרי שחגג לא מזמן את גיליונו ה-200, והראה יציבות בשטח עם חידוש בחודשים האחרונים של הפצה רוויה וחינמית בימי שישי (בינתיים רק בירושלים, מעוז העיתון), מתפנה “הפלס” לתת פייט של ממש לשאר העיתונים בעיתון החג.

עיתון החג של הפלס סיפק שבעה חלקים:

מוסף כפול “שרשרת הדורות” (128 עמו’)

החלק התורני של הפלס החג הזה הוא מוסף כפול, כל אחד בן 64 עמו’ הכוללים 23 כתבות, בנושא שרשרת הדורות. גם הן, כיתד (סה”כ הפרי צמח מאיזה עץ), בוחרים נושא מעט ערטילאי ועליו מעמיסים שפע של כתבות בנושאים די שונים האחד מהשני.

את פתח המוסף מעטר (כמדומה לראשונה) מאמר החתום על ידי עורך העיתון, ‘נתן זאב גרוסמן’ (נתי בשבילכם), שבמאמר תורני ומנומק מסביר מעט על נושא שרשרת הדורות.

בחלק הראשון של המוסף מובאים קטעי הוד מגדולי הדור שעבר הרב שך והגרי”ש אלישיב, וכמובן מהנהגותיו של הגר”ש אויערבאך שליט”א, הדמות הרוחנית של העיתון. כמו כן החלק הזה כולל כתבות מלאות חומר (בדומה למוסף ש”ק של יתד) על הכנסייה הגדולה וראיונות עם אנשים של פעם, שמספרים על הדורות הקודמים, וכן פאנל מחנכים מיוחד, בהנחיית הרב ישעיה ויין.

החלק השני כולל שיחות במעונם של הגרמ”ד סולובייצ’יק, הגר”צ פרידמן, הגר”י רצאבי ועוד, ועוד מספר כתבות על רבנים וסופרים יהודים רבי הוד.

מוסף “חג המצות” (56 עמו’)

זהו המוסף ה’חוליני’, בו 10 כתבות, הכולל גם כתבות מהנהגות הגרי”ש אלישיב ועוד גדולים, ראיון עם עו”ד רפי שטוב על הסכנות לציבור החרדי מהממשלה החדשה, וכן כמה כתבות מגזיניות – סיפורי שואה (לא נמאס כבר?) כאלה ואחרים, לצד כתבה יפה בה מפגיש העיתון בין צאצאי משפחה שנוכרי הציל אותה באירופה מיד הנאצים, עם המציל הגוי. כתבה חביבה מאד.

שאר החלקים

שאר החלקים הם מוסף לנשים “נופך” (64 עמו’) שאמנם מעוצב גרוע אך מלא בחומר, ובין השאר בשיחות עם בנותיהם של הגר”ש שבדרון, הגר”ש וולבה והגרר”ב טולידאנו זצ”ל, ומקבץ סיפורי חג וכמה פרויקטים קטנים; מוסף סיפורים “מים שלנו” (48 עמו’) שלא מצאנו בו שמות של סופרים ידועים, וכן, לראשונה כמדומה, מוסף סיפורי ילדים “מים שלנו לילדים (32 עמו’), המנוקד ומעוצב נפלא. בו אגב כותבת הסופרת או שמא המאיירת היחידה שפרי עטה נכנס החג הזה גם במשפחה, גם בשעה טובה וגם בהפלס (!) ושמה רחלי דוד. חלק החדשות הוא בן 16 עמו’.

החג הזה המשיך הפלס והפתיע, כי לא ניתן לבקר יותר מידי עיתון צעיר בן פחות משנה, בייחוד שהביא שלושה מוספים לכל ועוד שלושה מוספים לחלק הצעיר יותר של הבית.

לסיכום, בסה”כ נהנו קוראי הפלס מ-344 עמודים (מול 304 עמודים בחג שעבר).

קו עיתונות

גם עיתוני ‘קו עיתונות’ נהנים החג מגידול בעמודיהם (חכו לסוף הקטע), וכרגיל בחגים הם מביאים עיתון שהוא מעבר לסטנדרט הרגיל אצלם וכמעט מתחרה בשבועונים הנמכרים.

מוסף חג (64 עמו’)

המוסף הפעם כולל 7 כתבות, ועוד כמה כתבות יח”צ וסיפורים לקראת סופו. העיתון מפתיע עם ראיון בלעדי עם הגר”י אבוחצירא מאשדוד במלואת 30 שנה לפטירת אביו הבבא מאיר (ראיון שעליו רבו עם שאר השבועונים), וכן פרופיל (תמוה מעט) ושיחה עם האדמו”ר מסאסוב וסיפורה של קרית סאסוב במלאות 50 שנה לייסודה. אומרים שאת מספר החסידים ניתן לספור על אצבעות יד קטועה.

כמו כן, איך אפשר בלי, העיתון מפגיש בין הגרי”מ לאו לאדם שניצול בזכות אביו של הרב, וכאן ראיון משותף ראשון ומעניין של האחים רזאל. אמנם לאחרונה פורסמה בבקהילה כתבה עם אהרן רזאל ובעיתונים אחרים עם יונתן רזאל, אך בקו עיתונות חיברו בין שניהם יחד לראשונה, לטענתם, בראיון משותף. חביב.

בשל העובדה שאין מוסף פוליטי פרופר, הכתבה הפוליטית מופיעה אף היא במוסף זה – והיא קיבוץ של כל השרים והח”כים החרדיים שעברו במסדרונות עיריית ירושלים, לקראת הבחירות הקרובות לראשות ומועצת העיר. הכתבה מספקת כמה רגעי קריאה משעשעים למדיי, על סיפורי ניסים זאב, וכן כמה כותרות כמו זו שישי דורש את ראשות העיר ירושלים לש”ס, אך נודף ממנה ריח קל של יחצנות זולה.

כתבות נוספות הן פרויקט שאלות למסבירנים חרדיים וכתבה היסטורית (שכבר נהייתה קבועה בחגים אצלם) מאת יהודה משי זהב.

מוסף “שביעי” (48 עמו’)

3 כתבות במוסף.

לדעתנו, דווקא כאן נמצאת גולת הכותרת של העיתון החג הזה: בפרויקט מיוחד מביא העיתון כתבה מצולמת של מיטב הרגעים שצילם צלם הפפראצי החרדי הנודע מהיר חימה (כך בת.ז., הכינוי הוא בועז בן ארי). הכתבה מתפרסת על פני כחמישה עמודים והסבה לנו עונג מושלם. יש שם תמונות אמנותיות ומיוחדות במיוחד של תפיסת רגע מיוחד. מאד אהבנו את המקוריות (אם בעבר עיתונים היו מביאים כתבות כאלה, תמיד זה היה מתוך ספר חדש שיצא. פה זה תמונות המופיעות לכאורה לראשונה).

שאר המוספים

שאר החלקים הם ‘פרופיל’ (16 עמו’), המכיל 2 כתבות מוזיקליות שהיח”צ נודף מהם וכן מוסף ביזנס (16 עמו’) עם ראיון עם סגן השר היוצא יצחק כהן מש”ס וכתבת יח”צ נוספת, וחלק החדשות (32 עמו’).

לכאורה זה אחד הטובים שהוציאו בקו עיתונות בשנים האחרונות (לא בשל האיכות הלוקה בחסר, אלא בשל הגיוון הרב במוסף עם כתבות בנושאים שונים ובזכות פרויקט הצילום).

בסה”כ נהנו קוראי “קו עיתונות” החג הזה מ-176 עמודים (מול 144 בחג שעבר).

“מרכז העניינים”

מרכז העניינים לא הסתפק בגיליון שהוציא יום שני שבוע לפני החג, והוציא גיליון נוסף ביום שישי, יומיים לפני חג הפסח. אלא שעדיף היה לו לעיתון להוציא מוסף עבה יותר ביום שני מלהוציא עיתון דק בן 48 עמו’ בלבד ביום שישי.

העיתון, שלעתים נשמע לאזהרותינו בגיליונות החג שלנו באשר לאיכותו ולעיתים לא, כולל בתוכו את המוסף גם יחד (ולא בנפרד). רוב העיתון הוא ידיעות חדשותיות, לבד מ-3 כתבות רחבות יותר. האחת על הנהגות הגרי”ש אלישיב בפסח מאת הפרילנסר שלומי קוק, אחת היסטורית על ימי השואה, והדבר היחיד שיש לעיתון להציע הוא ראיון (ראשוני לדברי העיתון) עם שר הדתות לשעבר אהרן אובחצירא במלאות 30 שנה לבבא מאיר. פה לא הלכו על רבנים שמתראיינים על רבנים אלא על שרים לשעבר, אבל אם זה בלעדי וראשוני זה גם בסדר.

חבל מאד שאפילו לא ניסו שם, במרכז העניינים.

לסיכום, קוראי מרכז העניינים נהנו מ-48 עמודים (מול 64 בחג שעבר).

המצעד

כרגיל לקראת סיום נדרג את העיתונים (לדעתנו כמובן): במקום הראשון ניצב לו הפעם בקהילה, ואחריו בסדר יורד: משפחה, קו עיתונות (יתד נאמן הפעם אחריו כי הוא בעיקר תורני ולא מעניין מעבר), יתד נאמן, הפלס, שעה טובה, ואחרון אחרון חביב (כשם מדור שבו) – מרכז העניינים.

המודיע והמבשר לא נסקרו כאן, כרגיל לצערי, מכיוון שאינם תחת ידי, וגם את זה אתם מוזמנים לעשות בתגובות.

נתראה באותו מקום (בעז”ה) בעוד כחצי שנה, איסרו חג הסוכות תשע”ד.

אגוט’ע זימער! (לפירוש עיינו במוסף דא והא של משפחה).