ליל שישי בשטיבל #98

איך נפתח השבוע את המהדורה?

1. נספר לכם על הנהירה ההמונית שלכם לפאשקעוויל בעקבות הקאמבק.
2. נפנק אתכם בהמלצת קריאה כדי לעורר את התיאבון.
3. חדש! סטטוס שבועי.
4. נסגור פינה עם צלניקר.
5. נמליץ על כתבות באתרים חיצוניים שעשויות לסקרן אתכם.
6. נעדכן על התזוזות בענף.
7. נדווח על חדשות מפה ומשם.
8. נערבב הכל יחד ונקווה לטוב.
9. יאללה, יוצאים לדרך.
10. ויש גם ראיון עם מוטי הלר.

תודה על האמון

חזרנו לפני קצת יותר משבוע להפעיל את הבלוג “כמו שצריך” ובדקנו בגוגל אנליטיקס אם שמעתם על כך. השבוע רשמנו עליה יפה ומשמעותית בכניסות: 30% יותר מהממוצע בשנה האחרונה. תמונה מתוך הגרף: שבוע שעבר והשבוע החולף. תמשיכו לבוא כדי להתעדכן, להשתתף, להגיב ולשתף. אנחנו נשמח, וגם אתם.

המלצת קריאה

ארבע פרוסות לחם מלא ‘קלי קלות’ של מאפיית ברמן, טחינה של פיקניק, שתי עגבניות טריות וגבינ   צהובה דק דק. המלצת הגשה: מורחים את הפרוסות בנדיבות בטחינה, פורסים פרוסות עגבניה, מוסיפים פרוסת גבינה צהובה עם קמצוץ מלח ולסגור לסנדוויץ. לא לשכוח למזוג כוס ספרייט קרה.‬ בתיאבון.

סטטוס שבועי

כדי לקיים ‘ובלכתך בדרך’, למדתי גמרא תוך כדי הליכה. נתקעתי בעמוד הראשון. [קרדיט: ישיבישערים מצייצים.]

צלניקר, בוא נסגור את הפינה הזאת

לפני שנתחיל, הרשו לנו לסגור כמה פינות עם צלניקר. הדברים נכתבו במהלך התכתבות אישית, אך בשל היותם ראויים לפרסום, המילים נערכו וטעויות מקלדת הושמטו. מאמר ההשקפה שפרסם כאן יוסי צלניקר עורר גלים נרחבים ויש אומרים שהוא קיבל הצעות עבודה באחד היומונים היותר שמרניים, כפובליציסט.

בעקבות הפוסט, יצא לי השבוע לנהל עם הכותב דיאלוגים ארוכים וכמעט שלא נרשמו חילוקי דעות וויכוחים. שאלתי אותו, בין השאר, מדוע הוא בחר לתקוף את הנושא הזה ובשביל מה הוא היה צריך את זה. או בקיצור, למה לא פרסם תחת שם בדוי.

“אמת”, אמר לי צלניקר. “הייתי יכול לכתוב זלמן יוחובוביץ בשם הכותב, אבל אז כל המגיבים האינטליגנטיים היו זועמים שזה פשקוויל, ובעילום שם, וארור מכה רעהו בסתר (את זה הם יודעים לצטט בע”פ), ובכלל לא עונים למי שמסתתר מאחורי כינוי בזוי כמו זלמן יוחובוביץ. אז לא הסתתרתי. כתבתי תחת שמי המלא, ומה יצא? מתוך הטוקבקים שלא אהבו את הנכתב, חצי זה אישי, כמו ‘מי אתה שתוכיח’, ‘אל תהיה צבוע’, ‘מכירה אותו מהעבודה’, ‘מתייפיף’, ‘מתנשא’ ועוד. אני לא נעלב, אני אישרתי את התגובות לפרסום, אבל רמה גבוהה זה לא”.

הבנתי, ומסכים איתך. מה יש לך נגד פעילי ‘טוב’?

“מכאיב לי הנסיון הזה מצד אנשים להכריז כאילו כתבתי נגד ‘טוב’, שאגב לא הוזכרה בכל המאמר אפילו פעם אחת. בוא נפסיק את הפיקציה הזו של חרדים עובדים שעושים אוי אוי אוי. אני חרדי עובד, אתה חרדי עובד, רוב האנשים שבחיי היומיום שלנו, סביבינו, הם חרדים עובדים, ועדיין חרדים גמורים. אדם יכול להיות חרדי גם אם הוא לובש חולצה כחולה, מרכיב משקפיים בצבע ירוק ומתהדר בשיער סגלגל. אם לבו במקום הנכון, אם זה שהוא יצא לעבוד לא הפך אותו למשכיל יותר מגדולי ישראל, הוא חרדי. אבל אם הוא יודע יותר טוב מכולם, למה לו לסבול? למה לנו לסבול? החיים קצרים, למה להעביר אותם במאבק אינסופי. אני אמרתי: היפרד נא מעלי. זה הכל”.

יוסי זלושינסקי כתב לך מאמר תגובה, ולא הגבת לו. הוא שואל, בעצם, מי אתה שתחליט על אנשים אם הם חרדים.

“אני לא מכריז. הם מכריזים. את מבחן המויש’לה המדהים של ר’ שולם עושה כל אחד מול המראה, שם הוא חושב בשקט איפה הוא ממקם את עצמו בקרב חובשי הכיפות. מעניין אותו גזירת הגיוס או האם קמים באוטובוסים חרדים ועושים כבוד לחיילי צה”ל, הוא זה שהכריע, לא אני”.

אפשר לשאול אותך, אם כן, מיהו חרדי בעיניך?

“אין תשובה ברורה לשאלה הזאת, אבל היא ממוקמת איכשהו בארבע מילים בפרשת בשלח: ‘ויאמינו בהשם ובמשה עבדו’ אמונה ברורה בבורא עולם ותורתו, עם ציות מוחלט לגדולי ישראל”.

יאללה חפרת, בוא נעבור לנושא הבא.

בכיף.

כתבות שקראנו

יום בחיי אביגדור רבינוביץ, בעלים של מקום בילוי לצעירים חרדים ושותף במיזם להשמת חרדים. [לינק לכתבה]

ארי מנדל, יוצא בשאלה מארה”ב, החליט למכור באתר איביי את מקומו בגן העדן. המחיר ההתחלתי עמד על 99 סנט אך כשחצה את מאה אלף דולר איביי עצר את המכירה בטענה שמקום בגן עדן אינו דבר מוחשי. [לינק לכתבה]

המבשר פרסם את הידיעה הבאה, יום אחרי שהסיפור עורר עניין ברשת. בטח נתקלתם בזה.

אברומי נויבירט, שפעם היה כותב באכסניה הזאת, ואולי עוד יחזור לכתוב, סיפר לנו: “אם ראית את הקומקום הדומה להיטלר, אל תחשוב שזה משהו הזוי ומטורלל. יש את האייקון הידוע, עם הקו הדק שמפריד בין אסוציאציה של צ’ארלי צ’פלין, ובין היטלר.
מצ”ב: ישנו קו דק שמבדיל בין טרגדיה לקומדיה”.

תזוזות בענף

עם מינויו של אבי רוזן למנכ”ל ‘קול חי’, התמנה חיים פלאם למנהל תוכניות ובצלאל קאהן למנהל חדשות (קודם היה עורך חדשות). נשלחו להם שוקולדים עם ברכה לכבוד שבת.

תקציב הפרסום של יינות ביתן הגיע לדמיון, בהנהלת רותי אטיאס. המשרד טיפל בעבר ברשת כמעט חינם‬. כידוע, לפני מספר חודשים, יינות ביתן רכשו את כמעט חינם. בעבר, הקמפיין נשאר ברמה המקומית, על אש נמוכה, יש אומרים בפריפריה, ואולי עכשיו אטיאס תפציע ותפתיע. בהצלחה.

גולש פאשקעוויל #1332: סיפרתם שאליהו אליוביץ עזב את גל אורן, אבל לא סיפרתם שמי שיושב על הכיסא שלו עכשיו עונה לשם מיכאל ירט, בוגר הבצפר.

גולש פאשקעוויל #1212: ג’רוזלם פוסט לייט (חדשות קלילות באנגלית לציבור החרדי) פרסם היום מודעות באמצעות ‘אליקים הרמן’ ולא דרך גל אורן כבעבר. מעניין מה קרה שם.

חדשות מפה ומשם

הפרסום בפייסבוק עובד? העיתונאי בדימוס חיים גריידינגר פתח משרד יח”צ וזו לא חדשה מרעישה כי היא כבר לא חדשה. אנחנו מספרים לכם את זה בגלל שאחד הגולשים (גולש פאשקעוויל 675#) קלט פרסומת מעניינת בפייסבוק, צילם מסך ושלח למייל.

חוגגים בקפה גרג: אריאל ברמן חגג במוצ”ש יומולדת 32. הוא חשב שעליו לפגוש לקוח טרלהלהלה שמתעקש להיפגש במוצ”ש בענייני עבודה בקפה גרג בתל אביב, אך כשהגיע למקום הוא גילה כי מדובר במסיבת הפתעה. חיכו לו: עופר גדנקן, אבי רוזן, ישראל פריד, אייל וולקוביץ, מנחם הלפרט, יעל איבר, שגיא פרלמוטר, אריה מונק, שימי סגל, רחלי גרינוולד והניה שוחט עם בעליהן, דודי אינהורן, יוסי מרק, אסתי חדד, מוטי לביא, שלום איזנבך, משה ארלנגר ודבורה פרקש.

הרצל קוסאשווילי מעדכן: עורך המבשר בנימין ליפקין הכניס השבוע את בנו בבריתו של אברהם אבינו. וייקרא שמו בישראל: צבי. קצר וקולע.

גולש פאשקעוויל #321: יש מוסד תורני באלעד בשם ‘משכן התורה’, שהוקם על ידי משפחת רווח. יגאל (ממשרד פרסום אפיקים) שם כסף, אח שלו רב ואבא משפיע וכדו’. הם עושים חנוכת הבית והכנסת ספר תורה ומשרד הפרסום של יגאל מכניס למדיה ועושה יחסי ציבור, אבל בלי קרדיט על המודעות. יפה, לא?

גולש פאשקעוויל #321: נשיאה בנטל זה לא לכל אחד, ואומרים שחרדים לא ממש מתגייסים. כדי להפריך את התיאוריה הזאת, אלי הלמן תיעד את עצמו בשבועות האחרונים בצאלים, ואמר לכולם שהוא במילואים. יפה, לא?

גולש פאשקעוויל #2241: תמיד ידעתי שיתד גאונים, לכתוב פוסט שלם על זה שגל אורן הגישו את העבודה שלהם על מגזין זמן לתחרות אפ”י, ולא להזכיר חס וחלילה את המגזין ה”פסול” אפילו במילה אחת, גאונות לשמה.

בולטון פוטנציאל פרסמו לאחרונה: דרוש/ות תקציבאי/ות. שמועות לא מאומתות מדווחות על שתי תקציבאיות שאמורות להגיע בקרוב למשרד. כנראה שהמשרד מתרחב והוא זקוק לכוח אדם נוסף.

זה לא בגלל שאילה מרברג (עכשיו פלדמן) התחתנה, כי היא פלנרית במשרד, אז זה לא קשור. החתונה נערכה באחד האולמות באזור המרכז, שלא לומר בני ברק, או כתר הרימון. יגאל רווח, הבוס לשעבר, הגיע לאחל מזל טוב וישב בשולחן של עובדי בולטון לצד הבוס לשהווה אברהם בריסק. לפאשקעוויל נודע כי אחד הנוכחים ביקש לתעד, כנראה כדי לפרסם, ונתקל בסירוב מוחץ.

גם העובדה שתמי עזבה לטובת משרד פרסום אחר, לא קשורה למודעה הנ”ל ולתקציבאיות החדשות, כי היא גרפיקאית.

אגב משרד פרסום אחר, בראשית של מוטי קוטיינר קיבל תקציב קטן: עדן קינוחים.

אם כבר מדברים על מוטי קוטיינר, אנחנו יכולים לפרסם כבר (הותר לפרסום) שבשבוע שעבר הוא חיתן את בנו באשדוד, וכמיטב המסורת, לא נשלחו הזמנות לאנשי המדיה. מזל טוב.

מחתונה מצומצמת לחתונה מתוקשרת: בחתונת צאנז השבוע הסתופפו להם ביציע הכבוד: יעקב ליצמן, משה גפני, מאיר פרוש, אריה דרעי שהגיע מלווה בידידו איש העסקים משה רייך. גם אנשי תקשורת הגיעו לשם: יעקב רייניץ (המודיע) חיים אילוז (כיכר השבת) ישראל כהן (כיכר השבת). אירח בכבוד מלכים: יוסי יעקובוביץ. מישהו מהם, מן הסתם, נעל נעליים נוחות.

טוב, הזכרנו באייטם הקודם נעליים נוחות כדי להביא לידיעתכם את הבשורה המיוחדת, כפי ששוגרה השבוע על ידי היחצנית מירי רחימי. הכותרת של הקומוניקט היא: PAEZ נעלי הבד הארגנטינאיות, שכבשו את העולם עכשיו גם בישראל (ברשת קרוקס, כמובן). אנחנו מתייחסים לזה כי הנעליים מיובאות מארגנטינה, וגם חוצניק שלנו מגיע משם, והוא מכיר את הנעליים אבל לא ידע שהן כבשו את העולם.

אגב לא ידע שכבשו את העולם: אבי מימרן, יעקב ריבלין ואבי בלום נצפו סועדים ומדסקסים ביום חמישי בערב בשולחן צדדי במסעדת רודריגז בירושלים.

כשאומרים נצפו, אי אפשר שלא לחשוב על מהיר חימה, הלא הוא בועז בן ארי. אומרים שהוא סיכם בימים האחרונים על שובו לעבודה באתר בחדרי חרדים. ניצלנו את הצ’אט של ג’ימייל כדי לשאול אותו על אודות השמועה.
‫אתה חוזר לבחדרי?‬
בועז: נכון, כפרילנס
‫ואתה לא מעדכן את מערכת ליל שישי בשטיבל?‬
בועז: יצא מוקדם מהצפוי. המחתרת האלה גנבו את הידיעה.
אז מה הכותרת?
בועז: מהיר חימה חוזר לבחדרי חרדים. מיד אני מעלה אשכול ברוכים הנמצאים עם כמה תמונות
לאקשן.
‫בהצלחה.

לא כל אייטם חייב להיות קשור להבא אחריו, נכון? אז בלי קשר, מוישי ברגמן נראה מתרוצץ במרכז שירות של חברה סלולרית לאחר שמכשיר הבלקברי שברשותו שבק חיים. אשר גרייבר “מחדר החדשות המרכזי של מבט לקהילה ברדיו קול חי” הביא לו מכשיר חלופי, אבל זה לא כל כך עזר לו לחדש את הקשר עם אלפי מכותביו. “אני מחכה לבקברי 10 שמישהו מחו”ל הבטיח לי”, הוא סיפר לחבריו.

אנחנו מדברים על בלקברי, אז אי אפשר להתעלם מהאייטם הבא: שרגא ניימן לא מחכה להבטחות. לפאשקעוויל הגיעו תמונות טריות של הנ”ל בזמן שהוא מנסה לרשום סטטוס באמצעות המכשיר החדש, בלקברי Q10, שהושק רק לאחרונה וטרם הגיע לחנויות בישראל.

האם חרדים זקוקים ליח”צ מקצועי?

האייטם הזה יעסוק בהרחבה ביח”צ, על כל המשתמע מכך. מוקדם יותר הלילה, בסביבות השעה 23:10, נפתחה התכנית “ליל שישי חי” של רדיו קול חי, בהגשת חיים קליגר וחיים שטרן, במונולוג של המגיש הראשון. קליגר ביקש מן המאזינים המחוברים לרשת החברתית להזמין את לפיד לשמוע את התכנית ואת הפנייה האישית שלו אליו, מלב כואב, מלב דואב. “נראה לך שבצד השני אין אנשים שמכירים טריקים תקשורתיים?”, אמר קליגר, “תפסיק לחשוב שדעותיך ינחילו לנו חיים טובים יותר. לא קם מנהיג שהצליח לאלץ אנשים לפעול בניגוד לאמונתם”.

מיד לאחר מכן הציגו את האורחים בפני המאזינים וסיפרו כי מסביב לשולחן יושבים אריאל סנדלר (גלעד קשרי ממשל), זאב ינאי (יועץ תקשורת ומנהל PRguru), שעיה איצקוביץ (תוצאות אפקטיביות) וארי גלהר (מעריב). הנושא לדיון: האם המגזר החרדי זקוק ליחסי ציבור? נציג פאשקעוויל שהתבקש להאזין לתכנית בילה חלק נכבד מזמן השידור במסע קניות לשבת, וכשהגיע הביתה וסידר את הקפואים במקפיא כדי שלא יפשירו, האזין ברוב קשב. מוקדם יותר, ינאי העלה סטטוס בקבוצת הגורו בפייסבוק וביקש מחבריו להשתתף בדיון באופן וירטואלי.

כרמית ראובן, עיתונאית בדימוס, הפתיעה את חברי הפאנל החרדים בתגובה חריגה: “פעם חשבתי שכן, שהם זקוקים נואשות ליחסי ציבור, אבל הציבור החרדי לא זקוק ליחסי ציבור. אם יש משהו ששייך לציבור הזה ואי אפשר לקחת אותו ממנו – זאת האמת שלהם, הדרך שלהם. הציבור הזה לא צריך להשתנות וליחצן את עצמו בשביל הציבור החילוני, כפי שלא עשה את זה בשביל אף רודן אחר באלפיים שנות גלותו.

“הסיפור המזעזע שהיה היום על ההפרדה בין ערבים ליהודים בסופרלנד גורם לי לחשוב, אנחנו לא רואים תהיות מן הסוג של – “אולי הציבור הערבי פשוט צריך יחסי ציבור טובים יותר”, ובצדק. ולמה? כי עצם המחשבה שהם צריכים להתאמץ כדי למצוא חן בעינינו היא גזענות לשמה.

“אז למה כלפי עצמינו אנחנו לא מסוגלים לנהוג באותה סבלנות? יש חילוקי דעות, זה בסדר. שיוויון בנטל זה דבר חשוב. אבל לדעתי הלכנו רחוק מידי עם העליהום הזה, אנחנו (החילונים) צריכים לעצור רגע, לחשוב. אולי אנחנו מגזימים? אולי אנחנו בכלל צריכים יחסי ציבור”.

אומרים שהיה מרתק, וההקלטה תעלה אי”ה בימים הקרובים, להנאתכם.

שאלנו את הגורו, זאב ינאי, מה דעתו בנושא, והוא הבטיח לכתוב מאמר מפורט, שיתפרסם בפאשקעוויל בימים הקרובים. בינתיים, הוא אמר בקצרה, כן, החרדים צריכים יח”צ. שאלנו כמה זה יעלה לנו, והוא אמר: כמה עולה מכונית? ככל שישלמו יותר, יקבלו יותר.

“בגדול”, הסביר לנו ינאי, “צריך ללמוד מנתניהו ומהימין שנכוו קשות מהמתקפה התקשורתית עליהם לאחר בחירתו ב-1996 ונקטו בשלושה מהלכים”, מלמד אותנו ינאי פרק באסטרטגיה תקשורתית: “1. בנו מערכי דוברות מסודרים. 2. עודדו אנשי ימין להשתלב בתקשורת שעד כה היתה שמאלנית ברובה. 3. הקימו גופי תקשורת משלהם, או יצרו מערכי שליטה על גופים קיימים”.

אנחנו נמתין למאמר המקצועי שלו, שיתפרסם במהלך השבוע הבא, שבוע שיוקדש לדעות ומאמרים בנושא המורכב הזה מאנשי מקצוע שונים.

מסרבים להיות אויבים: אם מדברים על הסברה ויחסי ציבור או דוברות, השבוע הצטלמו חילונים וחרדים בתל אביב, כשהם מחזיקים שלט “חרדים וחילונים מסרבים להיות אויבים”. גורם באתר דוסים, שהפיץ את התמונה, סיפר לפאשקעוויל כי התמונה הפכה להיות ויראלית במיוחד, והיא הגיע לסטטוסים מצייצים. “השגנו את התמונה מהצלם והעלנו אותה בדוסים. מדובר באנשים מהמחאה החברתית שהחליטו להבהיר למנהיגים כי אין מלחמה בין חרדים לחילונים”. התמונה, אם שאלתם, חצתה את רף ה-100,000 צפיות.

מאחדות בשטח לאחדות בכנסת: גלאון וגפני הציגו השבוע תוכנית כלכלית חלופית, שתכניס לקופת המדינה 43 מיליארד שקל, בלי לפגוע במעמד הביניים. זה עוד כלום. תשמעו את הסיפור הבא: יו”ר מרצ בירושלים, מאיר מרגלית, התראיין ל’קו החשיפות’ ואמר: “אני לא פוסל את החרדים. הם אנשים ראויים. במידה ויוסי דייטש יתמודד לראשות העיר, נבחר בו באישור מוסדות המפלגה. אם החרדים לא יריצו מועמד, נביא מועמד משלנו מול ברקת”. עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל.

מיני-ראיון עם המאייר מוטי הלר

ימים ספורים אחרי שפרסמנו את הסרטון החדשני של המודיע לפורום מנהלים 8, ביקשנו לשוחח עם מוטי הלר, המאייר המוכשר שאחראי על הציורים בסרטון. רצינו לפרגן לו על העבודה המקצועית, אבל יותר מזה היינו סקרנים לדעת איך זה נעשה ומי עמד מאחורי הקלעים.

אחרי שהחמאנו לו על כשרונו, שאלנו כמה זמן לקח השרבוט הידני של הציורים. “לקח לי בערך שלוש שעות, לא כולל הצבת מצלמה ותיקונים ומחיקות”.

מה זאת אומרת? כמה זמן עבדת על כל ציור?

מוטי: על כל ציור 4 דק’ בערך.

מי כתב את הטקסטים?

מוטי: הרעיון הוא של קלמן V.

על מה ציירת?

מוטי: לוח מחיק.

מוטי הלר אחראי על הקריקטורה השבועית בעיתון המודיע, בין השאר, כבר 10 שנים. שאלנו אותו למה לא צירפו לסרטון גם פספוסים, ותשובתו כמו הייתה מוכנה מראש: “לי אין פספוסים”, וחייך. הוא סיפר שהסרטון הופק ע”י חברת אימאג’ והצילום נערך במשרד שלהם.

במהלך המיני-ראיון הזה, הוא סיפר שלפני שבוע עשה הפקה כזאת עבור אחד ממשרדי הפרסום החזקים בשוק, וסירב לנקוב בשמו. לאחר מכן הוא סיפר שהיה גם במאי, ישעיהו ברנשטיין.

בשביל מה צריך במאי?

מוטי: התפקיד של הבמאי הוא לדאוג שהדמויות עשויות ברוח המפרסם וכן העמדת דברים.

מה עוד אתה יכול לספר על העבודה הזאת?

מוטי: עבודה קשה ומפרכת, אבל כייפית ומספקת את הסחורה. זה גם משהו מרענן בשוק שלנו. אני באופן אישי כבר עשיתי עשרות הפקות כאלו לסמנרים, אבל לא בתחום הפרסום.

‫למה אתה אומר שהעבודה הייתה קשה ומפרכת?‬

מוטי: העבודה הקשה היא להימנע מלהיכנס לפריים של הצלם, וזה גורם לך לעבוד בתת-תנאים.

‫לסיום, שאלנו אותו אם יש משהו נוסף שברצונו לציין, ואמר: “שאנשים יידעו שאין דבר שיוצא בקלות, למרות שנראה שזה רץ”.

התפעלנו מהמסר המיוחד וביקשנו שיסתכל על הלוגו של פאשקעוויל וישרבט משהו, כדי שנוכל לסיים את המהדורה עם טעם טוב בפה, במקום הסנדוויץ הזה עם גבינה וטחינה שלא יצא כמו שחשבנו שייצא. אז הוא צייר. שבת שלום.