גולשי הרשת החברתית התפעלו מאוד מהברקה של פרסומאי ושבחים רבים הורעפו על ראשו. היו אלה הגולשים החרדים שהתקשו להחמיא לקמפיין משום שהם היו במוקד הסערה על לא עוול בכפם.
המסר שביקשו הפרסומאים להעביר הוא: היום הוא יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. איך ממחישים זאת? מציבים שלט חוצות בבני ברק עם דוגמנית ומסתירים תחתיה את המסר במילים. החרדים, תושבי המקום, יתלשו את דמות האישה מהשלט ובחלל שייווצר יתגלה המסר החשוב. לא זו בלבד, אלא שפרסום על אודות השחתת השלט המושקע יביא להתפשטות הבשורה כאש בשדה קוצים וכך ירוויחו זמן אוויר יקר וחשיפה תקשורתית נאותה.
ממחשבה למעשה, השלט נתלה ונקרע והבשורה הופצה.
עם שוך ההתלהבות החלו להופיע סימני התפכחות: “למה אי אפשר לקדם יוזמות באמת חשובות בלי לקחת את החרדים על הדרך?”, שאל שמוליק אברהם, “יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים כל כך משעמם את הציבור שחייבים לערבב את הדוסים הקורעים והזורקים כדי לקבל רייטינג וחשיפה? אני רק מקווה שבאתר אייס לא באמת חושבים כמו שהם כותבים שחרדים קרעו את המודעה. זה נראה קרוע יותר מידי מקצועי”.
אברהם חסידה הגיב: “פרסומאי גאון ונבל. מבין תשע עשרה (!) נשים שנרצחו מתחילת השנה על ידי בעליהן, כמה חרדיות?! החינוך כושל, האלימות גואה ו… יש חרדים!”.
ובתוך שלל התגובות השליליות נגד יוצרי הקמפיין מצאנו את תגובתו של אביתר גת (Evyatar Gat), הממחישה לנו שוב, לדברי שמואל דרילמן, עד כמה תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים. הסכיתו לדבריו המאלפים של אביתר:
עוד קמפיין שילוט-כפול מבריק!
הפעם במקום אחר, במגזר אחר.
ובנימה רצינית:
אכן, מדובר בקמפיין גאוני ושאפו ענק. המסר חשוב מאין כמוהו. ולא רק ביום המאבק.
מצד שני, נשאלות השאלות-
האם בשם הקמפיין מותר להסית נגד מיעוט?
האם קמפיין כזה במגזר הערבי היה מתקבל ב”ואוו! נפלא!” או ב”אוי, נו באמת, איזו שנאה!”
מותר גם לשאול-
מי באמת קרע את השלט? הוכח חד משמעית שאלו היו תושבי המקום? השלט נחתך באופן כל כך סימטרי (שלא יתפספס המסר התחתון) שזה מעורר שאלות ותהיות.
אך גם אם נצא מנקודת הנחה שאכן חרדים השחיתו את השלט- למעשה, הקמפיין הוא בעל מוסר כפול:
בואו נטיף נגד אלימות, תוך התעמרות במיעוט.
המטרה מקדשת את האמצעים? כשהמסר מספיק חשוב בעייני השבט הלבן, כנראה שכן.
נסו לחשוב מה היה קורה אם מסר הקורא לדו קיום במדינה *היהודית* היה מסתתר תחת שלט עם דגל ישראל בוואדי-ערה, למשל.
אם גם אז זה היה ליגיטימי?
האם זה לא היה נחשב לפרובוקציה שנועדה לעורר שנאה וכו’ וכו’?
ותחשבו על זה 🙂
• • •
מפרויקט דוסים נמסר בתגובה: “מדובר בקמפיין אירוני שמפספס את מטרתו. השימוש בהסתה כלפי ציבור חרדי לא רק שאינו משרת את המטרה למניעת אלימות בחברה אלא יוצר אותו. אם המוצר המשווק הוא סובלנות, קמפיין אלים לא יכול למכור אותו. אנו קוראים לנציגי העמותה הפועלים נגד אלימות כלפי כל אדם, באשר הוא, להקפיד להבא לבחור משרד פרסום שיידע להבין את מטרת העמותה וישכיל למנף את המסר בדרך הראויה, במקום לרמוס אותו במו ידיו בחוצפה ובגסות שאינה במקומה”.
4 תגובות
סביר להניח שזה תוכנן
מודעות שמוגדרות לא מוסריות זוכות להדבקה עליהם
http://room404.net/wp-content/uploads/2011/09/IMAG0003.jpg
א. זה לא היה בלב בני ברק, זה היה בז’בוטינסקי על גבול רמת גן
ב. הבעיה היא לא הקמפיין (שהיה מצוין גם אם מלכתחילה היו תולים רק את השלט הקרוע). הבעיה היא יחסי הציבור שהיו לו שבאו על גב החרדים.
פרסומאי גאון שחשב שני צעדים בפרסום. סוג של פרסום גרילה בשיתוף הקהל. בתור חרדי. דיי מספיק עם הריגשי. אפשר לחשוב שביום יום החילוני המצוי פשוט מעריץ אותנו. אוקיי עשו סיבוב על גבנו אבל רעיון אדיר ביצוע נפלא ונהניתי מאוד סוף סוף רעיון שלא גובל בשיעמום על גבול היאוש שאני רואה בעיתונים החרדים בפרסומות. אולי אנשי מגדל השן יאמצו חלק מהחשיבה מחוץ לקופסה
אותי לא קומם הפרסום כמו איך שחברת הפירסום הוציאה את זה לתקשורת וכך היה כתוב באתר פטריה (אתר העוסק בפרסום)
“כידוע, באזורים רבים בארץ בהם יש ריכוז של אוכלוסיה חרדית קיצונית, מושחתים חדשות לבקרים שלטי פרסום עליהן מתנוססות תמונות של נשים. ב”טוויסטד” ניצלו את התופעה המכוערת הזאת לטובתם, ויצרו שלט פרסומת מיוחד. בצומת הרחובות ז’בוטינסקי-בן גוריון, על גבול בני ברק-רמת גן, נתלה שלט פרסום כפול של מותג אופנה נשי פיקטיבי בשם “Violence” (אלימות), כשעל חלקו העליון והחשוף מתנוססת תמונה של דוגמנית ולצידה שם המותג, ומתחתיו פרסומת נוספת שתיחשף רק במקרה בו יושחת השלט העליון. ואכן, 24 שעות מרגע תליית שלט הפרסום במוצאי שבת, על פי הדיווח של טוויסטד, הושחת השלט בלילה שבין ראשון לשני וחשף מתחתיו את הכיתוב “יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים 25/11/2013 ”
אגב, הציבור לא קנה את זה, ולפי התגובות באתר כולם הבינו שחברת הפרסום היא עצמה קרעה את השלט.