מילר פוינט
משרד פרסום
מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
מרכז העניינים
חינמון ארצי
WebDuck
בניית אתרים
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
pius
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

מאת: ר. אבני

השמש שוקעת במערבו של האופק, ולילה דרומי מתפרס על המרחב.
המכונית מנכסת לעצמה קילומטר ארץ ישראלי נוסף.
שירים עבריים ישנים ברקע.
מכוניות חולפות מתהדרות בדגלי ישראל מתנפנפים.
אדמה קשה ויבשה מצידי הכביש.
שלטים מזהירים לחילופין מרוחות צד, גמלים ושטחי אש.
ארץ ישראל בעצמאות 2009.

אני נדהמת לגלות שהלילה הזה, המנוקד בזיקוקים הוא לא עוד לילה קיצי, הוא ליל יום העצמאות גם עבורי.
כך, למרות שפגשתי בצהרי היום מודעות רחוב מכוסות דבק המספרות על הפגנות ועצרות תפילה ולמרות שרבני המגזר שלי הורו על חיי שגרה וביטול כל גילויי שמחה, אני מוצאת את עצמי שותפה לגל השמחה והאחדות ששוטף את הארץ הקטנה שלנו.
אני פוגשת במסעודה משדרות עם שבט הצאצאים המורחב שלה, מביטה בנועם בן 10 שממתין מאז השקיעה למופע הזיקוקים שיגוון את השמים המשמימים שמעל לביתו, רואה מופע דגלנות גרוע של שכבת בנות מבני עקיבא, נעצרת בהשתאות מול שירה פורצת וריקודים סוערים בסיום תפילת המעריב בישיבת הסדר ואני מרגישה חלק מהווי הארץ הזו.
חלק שקט, בלתי מורגש, ללא קול או ייצוגיות.

pius(תמונה: צו פיוס)

אני גרה בארץ ישראל, מטיילת את נופיה, מחסירה פעימה בשעת מלחמה או אסון, מרגישה הקלה בגילוי מצבור גז מול חופי חיפה ומשקה את האדנית במרפסת רק פעם ביומיים עד שהכנרת תשוב לחייך.
אני מגחכת על חידושי המילים מבית האקדמיה ללשון, ממהרת לרכוש יוגורטים מסדרה חדשה, מזג אוויר הפכפך גורם לי להזכיר אותו בשיחות חולין, רשת קימעונאית שעושה עליה מעוררת בי התרגשות ושיגעון הסודוקו והקרוקס שטף גם אותי.
כאשר חברת התחבורה הציבורית מחליטה לרכוש אוטובוסים מסדרה חדשה ונוחה הרכושנות שבי מתעוררת, טיזר מוצלח בקמפיין חוצות מצליח לגרות את סקרנותי, מחלף חדש שממגר באחת את פקק הבוקר הקבוע כמעט וגורם לי לתרום למע”צ. ובזמן בחירות אני מתפללת לטובת המועמד המועדף באמונה עיוורת שבבחירתו הכל יהפך לוורוד יותר.
אני חיה את אותם חיים כמו שבעה מיליון אזרחים נוספים.

אם לרשימה החלקית הנ”ל לא היה חלק בחיי הייתי אדם שונה לחלוטין. ומן הסתם פחות שמח ושלם.
הייתי מתגוררת באקלים לא נח, מרבית תושבי עירי היו ערלים, שפת אימי היתה שפת ניכר, חוקי המדינה היו מקוממים, האנטישמיות היתה מורגשת בשגרת החיים ולעולם לא הייתי מרגישה קשר ושיכות לעולם הסובב אותי.

אני ישראלית, זו עובדה.
ואני שמחה על המציאות הזו.
היום המציין את קיומינו על האדמה הזו הוא יום שמח עבורי.
ובשמחתי אין שמץ ציונות, או כפירה, או חוקות גויים.
אני שמחה שאנחנו כאן, יהודים מכל הגלויות, שאנחנו רוקמים את חיינו אחד בשני וסדר היום הציבורי עוסק ברפורמות לטובת כולנו, בנסיון לקדם את איכות החיים שלנו, את האחדות, את הביטחון האישי. ואת העתיד.

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

14 תגובות

  1. איזה קטע, הרעיון של המגן דוד שנפרד לשני משולשים, נולד בתאים אפורים שמורכבים מה ד.נ.א שלי, מישהו גנב לי,הצילו!…
    מעבר לכך- כל מילה פנינה

  2. וואו, אחת שמבין עניין מי שכתבה את זה,
    כ”כ נכון, כ”כ צודק וכתוב חבל”ז…
    האמת, יש תקווה.

  3. על הפנים.
    לא שפה לא סגנון לא תוכן ולא מעניין.

    מי כתב את זה?

    האיש בתמונה מהפוסט הקודם????

  4. טקסט ענק,
    הכותבת בהירת מחשבה ומלאת חכמה.
    אחד הפוסטים הטובים בפשקוויל מאז היווסדו.
    תביאו עוד כאלה!!!!

  5. “ובשמחתי אין שמץ ציונות, או כפירה, או חוקות גויים.”
    או שכן או שלא, מה שבטוח – טור נפלא! מתגעגעים לפוסטים אורחים. מה קרה שהפסקתם להביא?

  6. תיקון טרחני:
    יש לכתוב:
    ‘אין שמץ ציונות או כפירה או חוקות הגויים’
    במשפט כולל אין לפסק בין חלקים חוזרים שלפניהם ‘או’.
    מלבד זאת, כבר אמרתי.
    מעולה

  7. מרגש ומעורר מחשבה על יחסי הציבור הגרועים שמייצר הציבור החרדי על עצמו.
    שיקוף מציאות מורכבת במילים של השלמה עם דרך חיים שלמה.
    אסביר את זה הלאה

  8. עוד דוגמא להתרפסות של ה”החרדים החדשים” (מודרנים בלע”ז) כלפי הציבור החילוני.
    אני מבינה את רגשותייך, טוב לך פה,
    אבל לחיות בארה”ב או בכמה ממדינות אירופה טוב עשרת מונים.
    שם את מקבלת שכר ששווה ערך למאמץ העבודה שלך. בישראל אנו הנשים החרדיות -כח עבודה שמשתווה למדינות העולם השלישי…
    שם סך הקצבאות ילדים גבוה כ”כ שאפילו בזמנים הטובים בישראל לא חלמת לקבל.
    בסדר, אז יש שם קצת אנטישמיות
    תגידי, איפה את חיה
    פה אין ערבים שמטופלים בזרועות של משי? אין שמאלנים שונאי דת? וכתבות נוטפות ארס על היהדות?
    אם את רוצה לראות ולהווכח תפתחי את וואי-נט ותקראי את הטוקבקיסטים המתלהמים בכל נושא שקשור איכשהוא לדת.

    אני לא נוהגת להגיב באריכות בד”כ
    ויעידו תגובותי עד עתה
    אבל לא יכלתי להחריש עוד,
    קיימתי את חובת המחאה!

  9. שרה יקירה,
    ראשית שמחתי לגלות שמאמרי הקצר עורר בך אי אלו תחושות, גם אם שליליות משו.
    התחושות שלי לא התמקדו בבחירה בארץ הקטנה הזו ( למרות שדעתי גם כאן ברורה והחלטית) אלא במציאות ובאופי החיים המשותפים בפיסת ארץ זהה.
    וקשה לי להאמין שקיים ויכוח על עובדת היותינו אזרחים כאן.
    ולא, אני לא “חרדית מחמד”, “חרדית חדשה” או כל תואר דומה.
    אני בסה”כ חרדית חושבת ומרגישה.
    ברור לי שברגשות כגון אלו לא עברתי על שום לאו, איסור, או בעיה הלכתית כלשהיא.
    (ההפך, אני רואה בדפוס ההתנהגות החרדי חוסר שלמות עצמית. אחרת אין שום הסבר להתקפה בתירוץ הלכתי או השקפתי מול כל דיעה שאינה שגרתית.)
    שבוע מעולה.

  10. לא יודע למה אבל נראה לי שאם הכותבת היתה רושמת את שמה היא הייתה נסקלת באבנים 🙂

  11. סליחה???
    חוקי המדינה אינם מקוממים אותך???
    האפליה של הציבור החרדי אינה מקוממת אותך???
    הדריסה של השבת והפריצות אינה מקוממת אותך???
    כמו שהייטבת להגדיר את עצמך את ישראלית!!! אבל כנראה שיוסודות היהדות אינם חלק ממך!
    אני גם שמח מאוד שאני גר בין יהודים.
    אני גם עצוב שהכנרת מתרוקנת
    אני גם מטייל בארץ הקודש
    אבל.
    אבל קודם כל אני יהודי!
    המדינה תרמה לי והרבה
    אבל הזיקה לי המון!
    זה שהיום אני רואה רכב נוסע בשבת וכבר לא כל כך מציק לי זה בגלל המדינה!
    זה בגלל שהתרגלתי לראות בירושלים עיר הקודש שיהודים נוסעים בה בשבת
    וכל זה בחסות מדינת ישראל!!!
    שלא לדבר על העלייה מתיימן שהם החריבו במו ידיהם יהדות שלמה
    אני יכול לכתוב עוד הרבה דברים שהמדינה הרסה
    אבל די לנו להתבונן ברשימה קצרה זו כדי לדעת שיותר ממה שבנתה היא הרסה את הצלם היהודי שלנו!
    אל לנו לשכוח את יהדותינו שהיא קודמת למדינת ישראל….

  12. מתחילת הפוסט חיכיתי לתגובה של בוס.
    אפשר לגור בארץ ישראל, ואפשר לגור במדינת ישראל.
    כותבת השורות בחרה לגור במדינה – מעניין מה היא מקבלת ממנה,
    (בלי קשר ליופי מחזה הזיקוקים ומופע הטיס)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן