סיקור: תחרות הכרזות להנצחת הגבורה היהודית בשואה

לקראת יום השואה הבין לאומי הזמין “גנזך קידוש השם” את קהילת המעצבים וגרפיקאים ליטול חלק בתחרות יצירת כרזות נושאות מסר בנושא “גבורת הרוח היהודית בתקופת השואה”. כפי שפורסם בעבר בפאשקעוויל, תחרות הכרזות נועדה לתת הזדמנות ואתגר לתרום לחיזוק הנחלת מורשת השואה באמצעות כרזה גרפית.

מתוך למעלה ממאה כרזות שנשלחו, עלו עשר כרזות לשלב הגמר. מתוכן, הכריע צוות השיפוט, על שלושת הכרזות הטובות ביותר. ועדת השיפוט שליוותה את התחרות הורכבה משופטות בעלות זיקה ומעורבות בנושא השואה, האומנות והפרסום. השופטות: אסתר פרבשטיין – היסטוריונית ויועצת אקדמאית ב”גנזך קידוש השם”, נורית סירקיס בנק – אוצרת במוזאון היכל שלמה, וציפי בר און – בעלים במשרד ‘מילר פוינט’.

ד. בלוך, יוזמת תחרות הכרזות, ציינה בהתרגשות באירוע: “אני כדור שלישי, נחשפתי לשואה בגיל צעיר מכדי להכיל בצורה בוגרת את הסיפור והשלכותיו. השואה התקבעה בתוכי כמושג אסוציאטיבי שקשור ברגשות שליליים של פחד, אובדן וכו’. משבגרתי, נחשפתי לסיפורי הגבורה המוסרית של בני עמינו, שנסכו בי גאווה, ושינו את נקודת המבט שלי. ביקשתי לשנות את התפיסה המקובלת בקרב הדור השלישי, דווקא דרך המדיה הגרפית. כרזה בכוחה לעקוף את התפיסה הראשונית ולפגוע ישירות באמוציות של הצופה…”

הרב דוד סוקולסקי, מנכ”ל גנזך קידוש השם, שפתח את האירוע ציין בדבריו את חזונו של המייסד, הרב משה פראגר, הנחלת מורשת קדושי השואה בקרב הדור הצעיר.

העיתונאית סיוון רהב מאיר שנכחה בקהל, כתבה בטורה הקבוע, על גודל תרומתה של הרבנית פרבשטיין בהנצחת מורשת השואה. “במחקריה היא מרבה לעסוק בדילמות ההלכתיות שהעסיקו יהודים בשואה: האם לאכול בשר טריפה כשאין אוכל אחר? כיצד לחלל את השבת כמה שפחות במהלך עבודות הכפייה? מה לענות לנער שחושב שלא יגיע לגיל בר מצווה ומבקש להתחיל להניח תפילין מוקדם? כלומר, הגבורה אינה רק הקמת ארגון פרטיזנים ביערות. הגבורה היא גם הדלקת נרות חנוכה בסתר. גם הסרט שהוקרן בערב היה מפתיע: מעולם לא ראיתי סרט על גטו ורשה שלא עסק במרד, אלא באדמו”רים שפעלו בגטו”.

העיתונאים שושנה חן, דור שני לשואה, סיפרה את הסיפור המשפחתי שלה וריגשה את הנוכחות. לאחר דבריה, הכריזו על הכרזות הזוכות כשצוות השופטות מנמקות את הבחירה.

מקום ראשון: פערי אויש.

מקום שני: שושי סירקיס.

מקום שלישי: ברוריה לוי.

מתוך נימוקי השופטות לכרזה הזוכה: “הכרזה משלבת בין שני סמלים המזוהים עם זיכרון השואה וזיכרון היהדות. מצד אחד צריבת כתובת הקעקע, ומאידך הסימן של כריכת התפילין על הזרוע. השילוב בין אלמנטים אלו יוצרת קוטביות מוחשית שמעבירה מסר חד וברור של סבל לצד עמידה ואחיזה עיקשת במורשת בת אלפיים שנה. השימוש במספר האסיר שנועד למחוק את זהותו של האסיר, מחטיא את מטרתו כשהוא מורכב מהמספר 613, שמסמל עבורנו מקור של גאווה וסימן היכר”.

האירוע המרגש הוא הסנונית הראשונה בפרויקט החשוב של הנצחה יהודית אמיתית. הרצון לרתום את בני הדור הצעיר הוא המוטיב שינחה את פעילות המכון בעז”ה בשנים הבאות מתוך תפילה לגאולה אמתית ולביאת משיח צדקנו במהרה וימינו אמן.