אוצר אגדות אגד • ביקורת קמפיין

זה קרה לי פעמיים. באחד המקרים איבדתי את מפתחותיי. במקרה השני את ההחסן הנייד (דיסק און-קי בעברית של משרדי פרסום) שהכיל את כל חיי, כמעט.

שני המקרים המצערים התרחשו באוטובוס של ‘אגד’. בשני המקרים נתקלתי בנהגים, סדרנים ומפקחים אנושיים ואדיבים, חייכנים ונכונים לסייע.

הנה. תרמתי בזה הרגע עוד שני סיפורים למאות הסיפורים ש’אגד’ הצליחה לאסוף בתוך ימים ספורים מאז השיקה את הקמפיין ההזוי וחסר ההיגיון שמצטרף להתנהלות פרסומית תמוהה במיוחד בשנים האחרונות.

אני תוהה מי יושב במחלקת השיווק של אגד ומה עובר לו בראש שעה שהוא משגר בריף לקוח למשרדי הפרסום שלו. לטובת אלה ששכחו, הנה תזכורת: לפני כשנה וחצי יצאה אגד בקמפיין “לחינוך” הילידים החרדיים. במסגרת הקמפיין רמזה אגד “בעדינות” ראויה לציון שהיא רואה בלקוחותיה החרדים גנבים פוטנציאלים והטיפה להם על חשיבות התשלום על הנסיעה. (תזכורת: מה דעתכם על הקמפיין המעליב של אגד?)

נו, שוין. חלק גדול משנותיי האחרונות עבר עליי בתוך קווי אגד. מעולם! מעולם! לא ראיתי חרדי שלא שילם, שניסה להתחמק וכן הלאה. מאידך ראיתי גם ראיתי אנשים שאינם חרדים שמצאו דרכים יצירתיות לא לשלם.

הקמפיין ירד מהר מאוד מהמדיה וזמן קצר לאחר מכן התבשרנו שאגד איבדה קווים רבים במגזר ומשכך בכוונתה להוריד פרופיל ולפרסם פחות במגזר החרדי. שתקנו. רק אנחנו ואגד יודעים כמה תורם הציבור החרדי המאותגר תחבורתית לכיסה של המפעילה הגדולה בישראל.

ועכשיו הגיע תורו של הקמפיין ההזוי הזה שהמסר שלו – לפחות לפי הבנתם של חרדים רבים המשתמשים בשירותיה של החברה – הוא כי הנהגים אמורים להיות אנטיפתיים, אדישים, קשוחים וחסרי סבלנות.

זה מה שאתם אומרים כאשר אתם מבקשים מהציבור להעלות על נס את ה”סיפורים היפים והלא מוכרים שיאזנו את התמונה הלא מחמיאה הנובעת מהממשק האינסופי של הנהגים עם כמיליון נוסעים כל יום” (מתוך מדורה של ר. שטיגליץ ב’יתד’ יום ב’ האחרון).
חכמי אגד היקרים. אם אף אחד לא עושה זאת, אתנדב לעשות זאת עבורכם. התמונה הלא מחמיאה נובעת מהתנהגות לא ראויה. סיפורים שליליים יש למכביר והם הרוב. הסיפורים שאתם מבקשים מציבור הלקוחות, הם הנדירים ו”הלא מוכרים” כלשונכם.

רוצים שינוי תדמית? תשקיעו בשירות. אנחנו משלמים ממיטב כספנו על-כך. זה מגיע לנו בזכות ולא בחסד. חסכו מאתנו סנדביץ’ לילדה בת שבע ואל תתגאו בסיוע לעיוור (זו חובתכם לפחות כשמדובר בנכים), ולא תצטרכו לבקש מאיתנו “סיפורים יפים”.

אם לא תזלזלו בזמננו היקר ותעמדו בלוחות הזמנים, אם רק תפעילו היגיון ותגדילו את מספר האוטובוסים מירושלים לבני ברק, בית שמש ואשדוד בתקופת החתונות (רק אומר) ולא תזלזלו באינטליגנציה שלנו עם פרסים דוגמת חופשה באילת, טאבלט וחופשה זוגית בברצלונה, שאיך לומר בלשון עדינה, לא בדיוק מתאימים לציבור החרדי, לא תצטרכו “סיפורים” ואגדות שיאזנו את התדמית שלכם.

ובמאמר מוסגר, מעניין אותי כמה מתוך הוגי הקמפיינים האלה משתמשים באוטובוס מעשה יום ביומו. רדו לעם, הצטרפו לסבלותיו, עמדו גם אתם דחוסים בתוך קופסת פח ירוקה תקועה במעלה הקסטל ללא מזגן ביום הכי חם בשנה, ואז אולי תצליחו להבין מדוע התדמית שלכם צריכה איזון…

הכותב ערך במשך שנים מדורי פרסום בעיתונות החרדית ומרצה לפרסום ותקשורת