סיור מוחות

מ-9:00 עד 17:00 * מה קורה כשכתב הולך לבדוק באופן בלתי אמצעי מי הם היח”צנים החרדיים * יש קשר בין דליפת גז לניצול הזדמנויות? * ישראל מונטג, יצא לבדוק מי הם האנשים האחראים על שליחת הקומוניקטים (ידיעות לעיתונות בלה”ק) לדואר האלקטרוני שלו בכל שבוע מחדש (ולא מדייקים לעולם בזמנים), וגילה עולם חדש ולא מוכר: יחסי ציבור * הוא הוזמן ללוות מחלקת יח”צ חרדי בתוך משרד פרסום למשך יום עבודה מלא, פתח אותו באופטימיות ורודה וסיים בעיניים עצומות למחצה ובשרעפים עמוקים על ניהול משברים, אסטרטגיות שיווקיות, קבוצות מיקוד וארגון טיסה אחת בשמי הארץ * מאחורי הקלעים.

מאת: ישראל מונטג [יואל שני] / מרכז העניינים

יום רביעי בשבוע. השעה קרבה לחצות היום. הדד-ליין למדור הצרכנות, שמקומו כבוד במוסף העיתון שאחוז כעת בידיכם, מתקרב בצעדים נמרצים והחלטיים.

ואז, כמו בכל שבוע, מתעוררות מחלקות יחסי הציבור במשרדי הפרסום השונים לפעולה, מקבצים שלל קומוניקטים, הודעות לעיתונות וידיעות עם עניין לציבור, ומריצים אותם אל תיבת הדואר האלקטרוני (מייל בלע”ז) של עבדכם הנאמן.

לפעמים זה מתיש יותר. כך זה נראה.

“יוסי (בדוי, בדוי, י.א.), אתה יודע שהמדור סגור מזמן. הידיעות ששלחת לא תוכלנה להיכנס, עם כל הכבוד, ויש כבוד”.

(רגע לפני הניתוק המהדהד מצליח יוסי ‘לדחוף נעל בדלת’) “ישראל, זו ידיעה מערכתית סופר-חשובה. ת’שמע, הלקוח אישר לי אותה ברגע שאחרי האחרון ו…”

“נראה, נראה. אבל לא לשכוח את המועד הסופי בפעם הבאה, אם אתה רוצה את הידיעות עם תמונות”.

מה אתם חושבים, לא נכנס? נכנס. עם תמונה.

אולם משהגיעו מים עד נפש, לו”ז עד רפש וידיעות לעיתונות עד לגג מערכת העיתון, הוחלט להכיר את מנפיקי המלל הצרכני מקרוב. להתחקות אחר עבודתם, לבלוש את צעדיהם ולחשוף, אולי בפעם הראשונה, מהי עבודת היח”צנים המקצועיים, שרשתם פרושה עמוק-עמוק בהוויית הציבור החרדי.

כך מצאתי את עצמי, בסתם יום של חול, בשעה 9:00 בבוקר, במרומי מגדלי ‘שקל’ הבני-ברקיים, בשעריו של ‘תוצאות אפקטיביות’ – משרד פרסום ויח”צ חרדי גדול וידוע, שמחלקת יחסי הציבור שלו הסכימה לאכלס אותי במשך יום עבודה שלם.

וזה – אימוץ עיתונאי סקרן ובעל שאלות רבות, רבות מדי, כולל כוסות קפה חם למספר שעות ארוכות – תודו, אלטרואיזם יוצא דופן.

בסופו של יום, אני עדיין לא יודע כמה הצלחתי לחוש את עומק המונח ‘יחסי ציבור’ על כל גווניו, אולם בדבר אחד אני בטוח: יחסי ציבור הם לא ידיעות לעיתונות. הם הרבה מעבר. הרבה.

9:30: מה כתבו עלינו?

כוסות קפה מהביל מועמסות על מגש הדור. את הדרך הקצרה מהמטבחון המשרדי לחדר הישיבות, עושה נושא המגש הלוהט עקב בצד אגודל. אל תנסו את זה בבית, אבל כשתחת בית שחייכם ערימת עיתונים חרדיים נוטפי אקטואליה, לא קל לשמור על שיווי משקל של ארומה מתקתקה מעוררת, כפול מספר כוסות כמעט דו ספרתי.

המסע עובר בשלום, הכוסות מונחות בזהירות סביב השולחן האובאלי וערימת הדפוס הריחני נזרקת למרכז.

עתה, עסוקים הנוכחים, קרי מחלקת יחסי הציבור של ‘תוצאות אפקטיביות’, בלגימה זעירה-זהירה של הנוזל הממכר ובקריאה רצופה בעיתוני הבוקר. לא, הם לא מתעדכנים בחדשות וגם לא מרפרפים על הכותרות הצעקניות. ברגע זה נסקרות ידיעות מאוד מסוימות, קומוניקטים שהנפיק המשרד, גודלם, מיקומם, נראותם וכמובן, תמונות הצבע המלוות אותם או שלא.

התסקיר לא תמיד מעודד. לא פעם, נגנזות, נקצצות או סתם מתעוותות, ידיעות חשובות בעודן באיבן, אם כי אני פה אולי בשביל לומר להם דבר או שניים בקשר לכך.

“אתם לא משקיעים קצת יותר מדי בידיעות לעיתונות הללו?”, אני שואל את הגב’ ריקי איצקוביץ’, בעלת משרד הפרסום ‘תוצאות אפקטיביות’ ומנהלת מחלקת היח”צ במשרד.

“אתה צודק במאת האחוזים”, היא אומרת ולא בהתנצלות יתרה. “אבל ככה אני, עד שהידיעה לא מושלמת ולא עונה על כל צרכי הלקוח, לא אוציא אותה לפרסום, בשום פנים ואופן”.

אז אם אין סיכוי להתחיל להתמודד בכל הקשור לפרפקציוניזם המלווה את הקומוניקטים, לכל הפחות אבין מה זה, פשוט מה זה, ‘יחסי ציבור’.

“כל איש עסקים, חברה או תאגיד, יודע שהיום אי אפשר להצליח לבנות חברה או מותג ללא יחסי ציבור”, מנסה ריקי איצקוביץ’ להבהיר מונחים גבוהים לבור ועם הארץ שכמוני, בין דפדוף לעלעול. “לפרסום יש מקום של כבוד, קודם בצורך המיידי של כל חברה ליצור קשר עם הלקוח ולחשוף בפניו את יתרונות החברה או המוצר. יחסי ציבור הם כלי שיווקי ליצור קשר תמידי עם הלקוח, להעביר מסרים, לשייך את החברה או המותג לקהל היעד וכמובן, למנף את הפרסום הקונבנציונאלי.

“חברה או תאגיד ללא יחסי ציבור מקצועיים, עלולים להחטיא את מטרת הפרסום ולבזבז כספים רבים ללא תועלת של ממש, שכן אין הם יעמדו במבחן הציבור.

“תחום יחסי הציבור הוא הרבה מעבר למה שנראה מעל לפני השטח. זה אומר ללוות לקוח מהרגע הראשון בו הוא בוחר להיחשף לקהל יעד מסוים – במקרה הזה הציבור החרדי, שהוא בעל קודים מיוחדים ושונים בתור קהילה נפרדת מהציבור הכללי – עד לרמת הטמעת המסרים: ניתוח חוזקות וחולשות, סקרי שוק ומחקר, בניית אסטרטגיות, העמקת נוכחות על ידי מגוון דרכים, כמו מבצעים, קשר קהילתי, השגת ראיונות בעיתונות הכתובה ובכלל, ניהול משברים וקיום מסיבות עיתונאים.

“וכן, בהחלט גם הודעות לעיתונות, עם חשיבה רבה כיצד להפוך אותן למעניינות ול’אייטמיות’ עבור ציבור הקוראים האינטליגנט”.

ומה בדבר מחלקת הקריאייטיב והפרסום הישיר?

“אם נלך לעולם יחסי הציבור המקצועי, נמצא כי לעולם, אבל לעולם, לא יהיו בתוך משרדי פרסום מחלקות יח”צ. הן פשוט לא קשורות. ענף היח”צ פותח לעצמו משרדים ומנהל מתוכם את לקוחותיו. בציבור החרדי המצב שונה, אולם בכל הקשור אלינו אני יכולה לומר בפירוש ש’גדר חשמלית’ מבדילה בין מחלקת יחסי הציבור לשאר מחלקות המשרד. אין עובדים משותפים, ומלבד סינכרוניזציה הכרחית אין שום קשר בין המחלקות”.

10:30: שקט, כאן חושבים

אנחנו עדיין בחדר הישיבות של המשרד. הנוכחים יוצאים להפסקת התאווררות קלה, ואני מנצל את הזמן לקלוט רשמים מהמשרד העמוס ולהעביר אותם אלי מחברתי.

עד מהרה לקוח כבוד בפתח. אלה נציגי חברת ‘שניב’, המייצרת מוצרי טואלטיקה איכותיים. לקראת השקת מוצר חדש של החברה, התכנסה כל החבריא בכדי לבנות אסטרטגיה להטמעת המוצר, ולחשוב כיצד מעבירים את הצורך בשימוש המוצר וביתרונותיו.

אלו מפשילים שרוולים, מקמרים את גבות העיניים, מוכנים לצאת לדרך החתחתים. ריקי מזכירה לכולם להדמים את הניידים סופית ולדאוג, באופן ברור, שהם לא יצלצלו באמצע סיעור המוחות.

לא לעולם חוסן. אני נרמז לצאת ולהמתין בחוץ, לא לפני הבטחה ברורה כי יסופר לי כל מה שמותר – און דה רקורד.

בינתיים, עד שהקולות ההולכים וגוברים מחדר הישיבות ייתמו, אני עושה סיור קצר מאחורי ה’גדר החשמלית’, באזור מחלקת הפרסום.

כנראה שמשפטים קריאייטיביים מתנסחים תוך כדי הליכה מהירה על פני המסדרון וגמיאת קילומטראז’ מואצת, כיוון שהמבואה הרחבה מלאה בשברי מילים וברעיונות פורחים באוויר דרך פומיות ניידים לוהטים-לואטים.

הניסיון להגיע לעמק השווה מול הפרטנר האלחוטי מתרקם אט-אט, בעוד אחת מן התקציבאיות מטפלת בלקוח שמנסה לדחוף ים אינסופי של שורות כתובות במודעת פרסומת אחת נורמטיבית. אלו ואלו, מועברים למנהל הקריאייטיב ומשם למחלקת הסטודיו, לעיצוב סופי ומושלם.

נראה פשוט וקל, אולם הדיונים, שבנות קול מהם נשמעות מעם החדר העמוס באדי עשן סיגריות המערפלים את עיני הנוכחים ושואבים אותם אל תוך פלנינג, נראות, מיצוב ושפה תקשורתית – מזכירים לי כי כאן הם האבניים.

פה הכל מתחיל ולא נגמר.

עד כדי כך חשוב עניין יחסי הציבור ומשקל כה רב ניתן לו?

“היום, העולם מנותב על פי השפה התקשורתית”, טוענת ריקי איצקוביץ’. “הכל תלוי באיך אתה מציג את עצמך ועד כמה נחשפת לציבור. כל זה נעשה אחרי עבודת צוות לא מבוטלת, כמו שאתה רואה.

“המותגים הגדולים של היום באים לעולם באמצעות חשיפה תקשורתית ותוכן שיווקי. המטרה שלנו היא להפוך את הלקוחות שלנו למותגים. יחסי ציבור הם חלק קריטי ביצירה, הם המסבים את תשומת הלב למוצר, הם אלה המייחדים את המסר והמבליטים את תכונות המתמודד הרוצה שיבחרו בו.

“הם גם אלה שבונים את התוכן. המשמעות היא לבדל את המותג, וליצור לו תוכן שימשוך את לב המדיה והציבור. כמו שאתה דואג לכרטיס הביקור האישי שלך שיהיה מוקפד, כך אתה צריך להקפיד על התדמית האישית, שנעשית רק על ידי יחסי הציבור.

“קח, למשל, את המוצר הקודם שהפיקו ב’שניב’ – מארזי גלילי הטואלט בצורה הקובייתית המיוחדת. אינספור מחקרי שוק וסקרים נעשו לפני ההשקה.

“לא פעם, אנו עושים קבוצות מיקוד ללימוד הדעה הציבורית. בעצם, אנו לוקחים את המוצר המוצע ומפרקים אותו לגורמים, מנתחים את האופי שלו ומנסים ללמוד מה הוא יכול להציע, בניגוד למתחרים. לפעמים, נחשוף את המוצר שוב ונדגיש יתרונות מסוימים, לאחר שמתחרה הציב מוצר דומה או השיק קמפיין חדש.

“במקרה של ‘שניב’, הצטרפנו לפלנינג של מחלקת הפרסום, עלינו לבתים ברוכי ילדים, כאלו שהציבור שלנו גאה בהם, וצילמנו היכן מאכסנים במקומות כאלו את מארזי גלילי נייר הטואלט. מצאנו שאנשים מפתחים פתרונות מאולתרים בכדי להצליח לאכסן אותם: מתחת לכיור בשעה שהם חשופים לסכנת הירטבות ובלאי, דוחסים אותם במדפים צרים או קשים ולא נגישים. רק אז הבנו איזה בשורה אנו מחזיקים ביד, וכמה זה יוכל ‘לתפוס’ בשוק הצרכנות”.

12:30: נותנים גז

נראה שהגיעו בחדר הישיבות לידי החלטה סופית, והמוצר מונח עתה על קו ההתחלה, ממתין לפתיחת המרוץ. הלקוח יוצא, לוחץ את ידי המחלקה ונבלע במסדרון הארוך.

אם חשבתי כי אצליח ‘לתפוס’ את איצקוביץ’ לרגע, טעיתי. עורך של אחד מעיתוני הכלכלה הגדולים בארץ על המפתן. הסיבה: הרצון להכיר את הציבור החרדי, את נטיותיו הנדל”ניות ואת נתוני הצריכה שלו, השונים מהותית מן הציבור הכללי.

בשלב זה, יש לאיצקוביץ’ הזדמנות פז להציב את לקוחותיה שוב על דפי העיתונות. בין ההסברים הקולחים על חשיבות הדיור בציבור החרדי עד כדי שבירת חסכונות לשם קניית קורת גג, לבין ההבנה כי הקהילה היא חלק בלתי נפרד מחיי הדייר, הזקוק לבתי כנסת צמודים, מוסדות חינוך קרובים לילדיו, תחנות אוטובוסים זמינים ותדירים וכמובן, שכנים ראויים – היא נותנת את מיטב דוגמאות הנדל”ן: ‘גבעת זאב’, ‘צ. לנדאו’, ‘מרום שיר’, ‘ברכפלד’ ושמות נוספים משתלבים בשיחה המקצועית, ונותנים ממד מציאותי לכל הסיפור.

“את זה אני מכנה ‘ניצול הזדמנויות'”, מסבירה ריקי איצקוביץ’. “לא פעם, מחפש עולם העיתונות חומרים לכתבות, והחיבור שאני עושה בינם לבין לקוחות שלי נכלל בגדר ‘זה נהנה וזה נהנה’.

“קח, למשל, את הסיפור שהתרחש בעבר הלא רחוק, בו נשרפה כליל קומת מגורים בשכונת ‘מאה שערים’ הירושלמית בשל פיצוץ בלון גז. עד מהרה התברר, כי חברת הגז שחיברה את בלוני הגז היתה ‘חאפרית’ ולא עמדה בתנאי התקן, כך שגם ביטוח לא היה לאיש, שהפסיד את כל ביתו.

“מאוד פשוט היה לי להציע לעורכי העיתונים שחיפשו דמות מקצועית בעולם הגז, את מר תני גבע – סמנכ”ל שיווק ב’פז גז’, ולקבוע איתו ראיון.

“למעשה, פיצוץ הגז אירע ביום שישי, ואני תפסתי את תני באמצע פעילות ספורטיבית במוצאי השבת שלאחר מכן, לקראת סגירת עיתוני יום ראשון. תני לא הבין מה אני רוצה ממנו, והייתי צריכה להסביר לו כי יש לנו הזדמנות לחשיפה תקשורתית-מקצועית, ולהבהיר לציבור עד כמה חשוב לבחור בחברת גז מקצועית, אמינה ומוכרת.

“אחר כך, נוצר מכל הסיפור קשר בין ארגוני ההצלה ל’פז גז’, זיקה שקיבלה גם היא סיקור של כבוד בעיתונות החרדית.

“הזמינות הזו והשעות הבלתי שגרתיות, הן ליבת יחסי הציבור. הטלפון הנייד שלי פתוח עבור לקוחותיי 24 שעות ביממה, ואני מסבירה להם כי עתה אנו ממש ‘שותפים’ במניות החברה, כך שאל להם לדאוג. זה מה שנותן את הביטוי בחשיבה עקבית ורציפה על צרכי הלקוח וזיהוי הזדמנויות בלתי חוזרות עבורו”.

14:00: החלונות הגבוהים

שעת צהריים. לי זה הספיק. בהחלט. חילוף החומרים האנושיים במשרד הדינאמי מתרחש במהירות מסחררת, שיכולה להפיל למשכב רץ אולימפי מיומן. אני תוהה בקול אולי כדאי לצאת להפסקת צהריים יזומה.

בתגובה, אני מקבל כמה טפיחות מצח מבוהלות. מסתבר, שריקי נזכרה במשהו חשוב. “הטיסה של ‘טעמן'”, היא אומרת במהירות ומפזרת הוראות מהירות למזכירה, שמהנהנת בראשה.

“אנחנו מארגנים הכל לסיום המבצע של ‘טעמן'”, היא מסבירה לי מאוחר יותר. “לילדים הזוכים הובטחה טיסה בשמי הארץ – רעיון שהיה כמובן שלנו, והמשרד אחראי על כל הצד הלוגיסטי, מאל”ף ועד תי”ו, על כל המשתמע: הזמנת הטיסות, קביעת שעות, גיוס כלי תקשורת שילוו את האירוע, ערכה מיוחדת שהילדים יקבלו ועוד. הלקוח יכול לשבת בשקט ורק לשלוח נציג מטעמו לטיסה”.

מה, גם אמרגנות נכללת בתחום היח”צ?

“כן, גם זה יחסי ציבור, תת-ענף בתחום המכונה קד”ם – קידום מכירות”, היא אומרת למול עיניי, שנפתחות בהשתאות. “שוב, זה ללוות את הלקוח בכל מה שצריך.

“קד”מ יכול להתבטא בווריאציות רבות. לפני תקופה לא ארוכה יצאנו בפעילות מיוחדת, שהקדימה את פתיחתו של ‘מרכז רייסדור’ באלעד. המרכז היווה חידוש בתחומו, וליוה את פתיחתו ‘רייסדורלנד’ – לונה-פארק חווייתי לילדים.

“ביום הפתיחה, הוזמנו למקום רבני העיר וראש המועצה, שבא לברך את היזם, יקי רייסנר, ביום חגו. הבאנו למקום קייטריינג, שילטנו את האזור ודאגנו לחשיפה נרחבת, במקביל, בדפי העיתונות החרדית”.

לא מעייף לחשוב כל כך הרבה על הלקוח?

“כל לקוח קשור אלינו בקשר הדוק ובשל כך, לא אוותר על שום הזדמנות ליצור עבורו חשיפה מותאמת.

“קח את אירועי ל”ג בעומר, בהם העולים מירונה זקוקים למזון ולמיני מתיקה. דאגנו ש’מנעמים’ – יצרנית הופלים הותיקה תשלח טונות ממוצריה (!) לקהל העולים ותחלק אותם בנקודת מזון ייעודית, ששולטה בשלטים מהירי עיניים על מהות הדוכן ובלוגו החברה.

“גם ‘טעמן’ השתתפה במירון, ותרמה את כל הכריכים המשביעים בהכנסת האורחים של קרליבך.

“בהתאם, החברות קיבלו חשיפה עיתונאית על המיזמים, ונוצרו עבורן שעות חשיפה קהילתית, בשעה שהן מהנות את הציבור ותורמות לו מזון איכותי.

“יש תחומים נוספים שעדיין לא נחשפת להם. נניח שמתרחש משבר מסוים בשוק, שחשוף אליו לקוח שלנו. זה יכול לקרות כמעט לכל החברות, והתפקיד שלנו הוא להוציא אותו מהמשבר.

“קח, לדוגמה, את ‘גבעת זאב החדשה’, עיר שקמה בתוך שנתיים וחצי ועימה בא לידי ביטוי תחום היח”צ בצורה ברורה מאוד. הלקוח השכיל לצרוך את היח”צ מאיתנו מתחילה, והתוצאות מדברות בעד עצמן: עוד חודשיים מתחילות דירות הפרויקט להתאכלס.

“אולם, בתחילת הדרך הוכרזה הקפאה ממשלתית על כל פרויקטי הבינוי בעוטף ירושלים, שנחתה על הלקוח כרעם ביום בהיר. כאן נכנסה מחלקת היח”צ שלי לעובי הקורה ולעבודה סביב השעון. באותו שבוע עוררנו את כל העיתונות החרדית לכתוב על הנושא, בכדי ליצור הד ציבורי משכנע ולהעלות למודעות הציבור את גזירות הממשלה, הנוגעות לכל אחד ואחד מאיתנו.

“כמו כן, ביצענו ‘לובינג’ יעיל ותכליתי במסדרונות הכנסת, ואכן כל העיתונאים הפוליטיים הקדישו חלק נרחב במאמריהם לעבודה שעשינו וייחסו לנו את הבאת הפתרון.

“בל נשכח שפרויקט ‘גבעת זאב החדשה’ הוא חדשני, לא כהרחבה של מקום קיים, ועל אף ההקפאה המוחלטת שעצרה כל בנייה בעוטף ירושלים – ‘גבעת זאב החדשה’ היא היחידה שממשיכה לבנות. זה לא מעט בזכות יחסי הציבור שלנו והקשרים במקומות הנכונים, כולל במשרדי הממשלה”.

כאילו בכדי לאשר את הדברים, מתנגן הנייד המלווה את איצקוביץ’ בנאמנות. על הקו, אחד מהעסקנים החרדיים הבולטים, המעוניין להתייעץ בקשר לאחד מפתרונות הדיור המתהווים בירושלים.

“השיחות הללו נעשו רווחות לאחרונה”, היא מספרת בסיום הדיאלוג עם העסקן. “אנו דואגים לחבר אותם ללקוחות שלנו, והם לומדים דרכנו על שוק הנדל”ן החרדי, שאת רובו אנחנו מייצגים”.

16:00: קשה מנוחת העובד

ארוחת הצהריים שבסוף נאכלה בחופזה, היתה בסגנון איטלקי.

קשים חייו של יחצ”ן. גם ההפסקה ההכרחית שהוא נטל לעצמו באומץ, נקטעת על ידי טלפון ‘מייד אין איטליה’. על הקו, חברה ששמעה את שמעו של המשרד ומעוניינת להיחשף דרכו לציבור החרדי ולהציע את מוצריה – מוצרי קוסמטיקה. ריקי מדפדפת באלפון הטלפון הנייד שלה, וחושבת בקול אלו עיתונאיות תתאמנה לקידום המוצר.

בין לבין, מתקשר עורך עיתון חרדי ומבקש חומר לכתבה על הענף הפיננסי ותנודות השוק. “הוא פונה למשרד היח”צ של ‘תוצאות אפקטיביות’, כי הוא יודע שאני מייצגת את קרנות הפנסיה ‘הדס מלכות’ ו’מגדל'”.

בה בעת, מחברת ‘פרפקט’ (“חברת ‘פרפקט’ היא חברה ענקית למשקאות חריפים שמייצאת למדינות רבות. משהו ענק, שלאחרונה החל לעבוד דרכנו בנישה של הציבור החרדי”), מבררים מה קורה עם חנות יין מקצועית נוספת שפונה לציבור החרדי.

ריקי ממהרת לפגישה קצרה, בכדי לקשר את הלקוח עם רשת חנויות יין מתאימה. “זה גם חלק מתמהיל היח”צ מבחינתי”, מסבירה ריקי כשהיא חוזרת.

17:00: בכפוף לתנאים

החמה נוטה לערוב. בני ברק ממהרת לבתי הכנסיות לתפילת המנחה, ואימהות מזרזות עוללים לעלות הביתה ולסיים את הלחם והחביתה. מעם קומותיו של מגדלי ‘שקל’, נדמות הקדחתנות הבני-ברקית והריצות המהירות של עוברי האורח, כפרטים קטנים ובלתי משמעותיים.

אלא שהסוד טמון בפרטים הקטנים. גם במשרד שבין כתליו אני שוהה, ניכרת תכונה קדחתנית השואלת לפרטים הקטנים. בעוד מספר שעות מפיקה מחלקת היח”צ את פתיחתו של סניף חדש ברשת ‘פשוטזול’ של ‘קו אופ ישראל’ בבית שמש, וההכנות הרבות ממלאות את סדר יומם של מספר אנשים טרודים.

איצקוביץ’ מתכוננת ליציאה. “אני, למעשה, מגיעה כ’מחותנת’ למקום. עובדי המשרד הם אלו שדואגים כי האורחים הכבודים – ראש העיר, רבניה ועסקניה – עושים את דרכם למקום, הצלם עומד על משמרתו והכלייזמרים מכוונים את המיתרים”.

רגע לפני שזורקים אותי סופית, אני מנצל הזדמנות של שקט נדיר ומנסה ‘להשתחל’ לכיוון היציאה.

“רק אל תשכח שכל מה שנעשה פה, מובל בעזרת המון חשיבה ועבודת צוות נהדר”, קוראת מעם הפתח איצקוביץ’. “שעות הבדיקות החוזרות והנשנות מה טוב ללקוח וסיעור המוחות התמידי הנערך ללא הפסקה – מוציאים את המיטב בסייעתא דשמיא”.

לא שכחתי.

ויותר ממה שכתבתי כאן, כלול הוא בכללי אתיקה עיתונאיים נוקשים ובאזהרות אוף דה רקורד מתרות.

אני יורד במעלית, יוצא לרחובות בני ברק ומגלה כי היא לא השתנתה. הרבה מכוניות, הרבה אנשים, הרבה ילדים ושוב מכוניות.

ספק עם מישהו מהם יודע עד כמה משפיעה עבודת יחסי הציבור על חייהם.