אמא אומרת שלסעודת שבת יש טעם מיוחד. האמת שהמאכלים שהיא מכינה לשבת הם הכי הכי טעימים, גם האורז, גם העוף הממולא וגם הפשטידה הכתומה. אמא תמיד אומרת שזה בגלל שלכל מאכל היא מוסיפה שני תבלינים, תבלין של שבת ואבקת מרק של אסם… אמא שלי עובדת בפלאפון. אמא אומרת שבגלל שבפלאפון שעות העבודה גמישות, יש לה זמן להיות גם אמא שלי… עובדה, כשהיא עובדת במשמרת ערב, אז בבוקר יש לה הרבה זמן להיות איתי וכשהיא עובדת במשמרת בוקר, יש לה הרבה זמן לשחק איתי אחר הצהריים.
עד כאן עיקרי הדברים במודעות שלפניכם. אפיקים אימצו כמה ילדים לאחרונה ונותנים להם לדבר חופשי. תשעה קבין של שיחה ירדו לעולם. ואמא שלי אומרת, בניגוד לפרסומים, שאבקת מרק זה לא ממש תבלין וכי הוא מאוד-מאוד לא בריא. חשבתי להתייחס לילד העצוב (יש לך משהו עצוב בעיניים…) של אבקת מרק בפוסט נפרד, ולא היה לי זמן. מיד כשראיתי את הכיפה של הילד בן-פלאפון, ידעתי שאני הולך לעשות את זה. לכתוב על שניהם בפוסט אחד. וכתבתי. באמא שלי.
19 תגובות
על המודעה הראשונה נדבר פעם אחרת . . .
אבל המודעה השניה חברה תשמעו חבל על הזמן.
מודעה מקצועית ראשונה במעלה. ונתחיל בצלחת שימו לב לאוכל – ממש אוכל יהודי בייתי.
איך אמרתי לאשתי אפי’ לא שמו על העוף איזשהוא תבלין ירוק. זה הצלחת האוטנטית שכולנו מכירים מהבית (היהודי האשכנזי).
הילד נראה העתק מדויק של ילד חרדי מבית טוב באמצע לא מודרני במיוחד וגם לא חניוק.
המלל והכל נראה ממש מהבית שלנו עם טעם של אמא.
אני מוריד את הכובע בפני החברה של אפיקים.
ציון : 10
הילד שלא אסם באמת נראה כמו אחד, שמה שאמא אומרת לו – מקובל עליו…
אהבתי את (יש לו משהו עצוב בעיניים…)
לילד של פלאפון הביאו את הכיפה של הילדמ מאסם רק ששכחו שלא כל הראשים הם אותו גודל. בדרך כלל.
הילד של פלאפון נראה כמו אחד שכשאמא שלו עובדת משמרת אחה”צ הוא משתולל על האופניים ברבי עקיבא.
מה איכפת לכם יש לילד הזה עיינים כחולות!
עבדו קשה מאוד ב’אפיקים’ על אסם.
לא היה יותר קל למרוח דאבל עם טקסט צהוב גדול-
‘אסם – יהדות התורה, האמא והשבת’
???
יצמח
אתה על ציניות. נכון?
ו.. הטיפוגרפיה וחלוקת השורות בכותרת, במודעה של ‘אוסם’ פשוט מזעזעים.
אוסם.
מכירים את אבא, אמא, במבה.
מהמודעה הזאת היה יוצא הסלוגן הבא-
אבא, אמא, למה???????????????
אם הוא לא גומר את המרק אמא שלו מפליקה לו… רק מה הוא צריך לעשות את זה אם חיוך אז יצא להם משהו באמצע..
פלאפון.
יש לה זמן להיות אמא שלו, ולאפיקים אין זמן לקנות כיפה שמתאימה לילד בן 6??
נעלמה היצירתיות..
יש קיצוצים? שמו את אותו כיפה לשני הילדים.
רק את הפוני של הילד הרוסי הזה שכחו להוריד משום מה.
זה אותה חברה שעושה את הפרסומת לאחוזת יערים? גם הם שם אוהבים ‘ילדים מספרים על עצמם’…
רק פה הם לא תקעו איזה מילה לועזית, ואחר כך: “אני לא יודע מה זה…. אבל העיקר ש….
מגזרים ואפיקים
צווי דינים.
אתה יודע חוצניק. אני קורא אותך וחושב לעצמי, כמה זמן יש לו לחוצניק הזה? הרבה יותר מהאמא של פלאפון. נכון? תגיד את האמת.
טוב, את חטאיי אני מזכיר היום. הכיפה של אפיקים בערה לי על המקלדת. אבל במודעה של שבת עוד היה איכשהו אפשר לאכול אותה, זווית הצילום, הרקע הכהה, היה איכשהו סביל.
במודעה של פלאפון? הגזימו בגדול. כאילו דה. מה נסגר איתכם? איפה הסטייליסטית שתסתובב עם ערימה של כיפות? ומי הצלם? מה? אתה עיוור? אתה לא רואה? זו כיפה וזו שכרה. פשוט מסחרה.
וחוצ’מזה, חוצניק, הכל בסדר.
אני הולך להיות ממש גס רוח. הקטע הבא לא מיועד לבעלי/ות קיבה רגישה.
אני מציע לכם לנתח את המודעות הללו מזווית ראיה אחרת. בואו נניח לרגע בצד את הגדרות העיצוב, הטיפוגרפיה, תורת הצבעים ושאר כל המרכיבים הוויזואליים ונתמקד ברעיון שעומד מאחורי המודעה, נחפש את הסאבטקסט ובעיקר את הדפים המעצבנים האלה עם המצגת של המשעממים מהפלנינג.
עכשיו שימו לב לדמות המספר, שימו לב להבדל בין שני המספרים. העובדה שאחד לבוש בגדי חול ואחד שבת היא הגיונית, היא חלק מרכזי בסיפור. עבודה אל מול שבת מנוחה. אוקיי. אבל, בואו נסתכל קצת יותר לעומק. מי נבחר לספר את הסיפור בכל אחד מהמקרים. אתם רואים את מה שאני רואה?
אמא של אוסם אליטיסטית, נקרא לה אולי אשכנזית מודרנית? שימו לב לסטיילינג ושימו לב לילד שנבחר לספר את הסיפור. עכשיו תסתכלו על הילד השני, אמא שלו נעבאח, חייבת לצאת לעבוד, צווארון כחול אפשר לקרוא לזה, תראו מה היא תקעה לו על הראש, ומה היא עושה כשהיא בבית בבוקר? יש לה זמן להיות איתו. אין בית ספר? יש, אבל הלאה ההשכלה, היא כאמור שייכת למעמד הפועלים, מה היא מבינה בהשכלה? נשמה, מאמי, כאפרה עליך, אל תחליף ת’כיפה, היא מזה יושבת עליך טוב.
מישהו אמר סטיגמות ולא קיבל?
אויש, חיים.
זה ממש “לאזה”
הילד של פלאפון הוא ילד שאמא שלו עובדת… ולא משנה במה, הוא לא מרגיש את מה שאמא שלו אומרת הוא לא מאמין בזה, הוא רק אומר מה שהיא אומרת, כדוגמת “אבא אמר לומר שהוא לא בבית”…
הילד של אוסם עם הרבה עצב בעיניים. הרבה עד כדי כך שאפי’ אבקת מרק והסיפורים של אמא שלו, לא מחקו את העצב. וחבל.
עזבו אותכם מגודל כיפה או מבט בעיניים, לא שזה לא חשוב אבל זה לא העיקר, מילא במודעה של פלאפון כפי שכתב קודמי זה מתחבר לילד שאמו נאלצת לצאת לעבוד והלוק שלו בהתאם אבל בסך הכל המודעה ברורה ומשדרת אחידות ובלי להתעמק מדי קולטים שהיא מסדרת הפרסומות של פלאפון,
אבל המודעה של אבקות המרק, סליחה מה זה?
כבר בשבת כאשר ראיתי את זה בעיתון לא מצאתי ידים ורגלים, לקח זמן עד שקלטתי שהם בעצם מפרסמים אבקת מרק שאיכשהו קשור לשבת, בהתחלה עוד חשבתי שהם מודיעים שמהיום האבקה עומדת תחת הועדה למען השבת אבל הכי גרוע זה הצלחת אוכל,
או שלא שמים או ששמים מנה שתגרום לי לרצות לנגוס בה!!!!
המנה הזו מזכירה לי חדר אוכל של ישיבה שהאוכל לא הצד החזק בה ובטח שלא עושה חשק,
נזכרתי בפרסומות של אבקת מרק בטלויזיה, איזה אוכל איזה צבעים ממש מריחים דרך המרקע,
ושוב גם ילד גם המון מלל גם פרחים, חנוכיה המוצר עצמו איפשהו בקטן וצלחת שהצלם צריך ללמוד לצלם אוכל וההוא מהפוטושופ צריך לשלב אותה טוב יותר,
ועוד דאבלללללל
ובשורה התחתונה, אתה לא מפרט את המנה לפרטי פרטים ובסוף מצלם משהוא אחר, אם כתוב עוף ממולא ופשטידה כתומה אל תצלם לי ירקות מיובשים
יש כאן כמה נקודות למחשבה.
1. ממתי משרד פרסום עושה חלטורה ללקוח שני ? הלו, תשקיעו !
2. ממתי משקיעים כל כך הרבה כסף ומחשבה יצירתית על מודעת דרושים ?
3. מה הפספוס הזה ? הילד נשאר בבית בבוקר כי יש לו חסכים ממשמרת הערב של אמא ?
4. בעידן הנוכחי שעל כל קמפיין צריך הכשר מאיזה ועדת רבנים כזו או אחרת, לא מסתדר לי קמפיין לעבודה מעורבת ברמת גן…
5. הכיפה בפלאפון…. אמרו את זה קודם ואומר זאת שוב- עדיף ילד ללא כיפה מאשר ילד עם כיפה מאולצת.
6. אינני יודע על איזה מבט עצוב בעיניים אתם מדברים- הילד הזה מווווווושלם !!!!
7. אם הטיפוגרפיה באוסם היתה מוצלחת לפחות כמו זו של פלאפון- הייתי מוריד את הכובע בפני רווח ושות’
לדעתי צריך להוציא 2 עיתונים עיתון אחד לכל אנשי הפרסום באשר הם, ועיתון שני לשאר העם.
למה ? כי כל מודעה שיוצאת אתם לא מסתכלים על הפשטות של המודעה מה משהיא מקרינה, אלא על הדברים הויזואלים שמסביב.
לא תמיד כללי המקצוע הם אלו שקובעים אלא מה שבסופו של דבר האדם הפשוט (שממש לא מבין בגרפיקה ובעיצוב) רואה.
ושוב לי המודעה עשתה את זה !
שכחתם את המודעה הראשונה בסדרת האמא של אפיקים במודעה של ויטמינציק של עסיס שוב אנו רואים מלל בפרונט”כאמא את דואגת למשפחה שלך…..” וענין נוסף הרעיון של האינסרט עם המד מדידה מעולה בעיני אבל למה להתחיל ב40 סמ? לתומי ניגשתי למדוד את גובה ילדתי החמודה וגיליתי שהיא עברה אותי בכמה סמ טובים…..? למה? למה?כולה 40 סמ והיינו מאושרים
זה לא עצב,
פשוט השיניים שלו חלשות…
טוב נו, זה רק בטעם עוף…
לפני הכל, לא הבנתי את הקשר לשבת. למה לקחת מוצר שמתאים לכל ימות השבוע ולמתג אותו כמוצר לשדרוג תבשילי השבת? לא חבל על הירידה במכירות? וקצת אמת בפירסום, איזה ילד מוטרד מסודות הבישול של אמא…