קמפיין “בואו נעשה פה מתוק” של שטראוס-עלית עם דמויות הפלסטלינה הגיע השבוע גם למגזר החרדי. המודעה הראשונה פורסמה ביתד יום ג’ ועוררה תהיות רבות. במודעה נראה אברך שחום עור (להלן: ספרדי) לומד עם ילד חסידי, כשמתחת מופיע הכיתוב “איזה מתוק זה לראות אברך שלומד עם הבן של השכנים”.
ובכן, בנושא הגזענות המובנית בעולם הפרסום, ניכר שהשקיעו כאן מחשבה טרם בניית הדמויות ונתנו מקום של כבוד למגוון הזרמים המרכיבים את הפסיפס החרדי: “שכן מבוגר” ספרדי, ילד חסידי מסולסל פאות, “ההוא שעוזר לחצות את הכביש” ליטאי וכו’.
אבל, וכאן מגיע אבל גדול, בנושא אחר הם לא נתנו את הדעת. הסגיר של המודעה “בואו נעשה פה מתוק”, ממש לא מעודד לצריכת שוקולד בצורה נבונה.
ביקורת בין קולגות בענף הפרסום לא תמיד לגיטימית, אך הפעם היא הייתה מוצדקת ומתבקשת. בקבוצת הווטסאפ של פאשקעוויל, ובקבוצות נוספות, התנהל שיח ערני בנושא ולא היה מי שנחשף למודעה ולא תהה כיצד אישרו את פרסומה, במיוחד לנוכח גל הסיפורים הטרגיים שהתפרסמו בשנתיים האחרונות והשיח המניעתי על אודות “מבוגרים טובים ומתוקים שעוזרים לילדים זרים”.
המודעה הנ”ל הוגדרה על ידי חלק מחברי הקבוצה כ”מטרידה” ולא ראויה לפרסום. אם לשפוט על פי התגובות בענף וברחוב החרדי, הקונוטציה המתקבלת מהמודעה איננה מוסיפה נקודות זכות למותג האהוב והמתוק. בתקופה בה עולה המודעות לשמירה על הילדים מ”מבוגרים נחמדים שמחלקים ממתקים”, לא מובן כיצד המודעה הזאת, שעושה טעם חמוץ מאוד, אושרה לפרסום.
היום פורסמו מודעות המשך של הקמפיין. במודעה שפורסמה במגזין ‘משפחה’ נראה ילד שפותח דלת לקשיש, והכיתוב הפעם הוא “איזה מתוק הילד שמחזיק את הדלת פתוחה לקשיש”. המודעה הזו אכן משאירה טעם מתוק בפה וראויה לפרגון גדול.
בתקווה שהמודעה הראשונה תיגנז ולא יעשו בה שימוש חוזר,
המעוררים.
נ.ב. במשרדי הפרסום נוהגים להשיב לביקורות המושמעות כנגדם באכסניה זו, כי מכלול השיקולים לא עומדים לנגד עינינו ואם היינו יודעים הכול, לא היינו כותבים את הביקורת. במקביל לפרסום הביקורת הזאת, נבקש מאנשי “בולטון פוטנציאל” לנמק את הבחירה בקריאייטיב ולהסביר מדוע הקמפיין לא אמור לשדר קונוטציה כה שלילית. נפרסם כאן את ההסבר המלא לכשיגיע.
