מפרסמים עושי מצווה

מאת: ר. אבני

נכנסתי בשערי מקדש הפרסום כאשר ציפיה ושאריות התרגשות מגרדות לי את תחתית הבטן. למרות הסופרלטיבים השונים (אבריימלים / קאליברים) שתפקידם היה להכין אותי למעמד רב ההוד, נעצרתי לרגע כאשר גיליתי בין הפופים והמגזינים גם מספר זקנים מכובדים, חליפות שחורות, משקפיים עבים ומבטא יידשאי משו.

אך השיא היה כאשר אברך משי עניין אותי בפעילות קד”מ חביבה. ביודעי עד כמה דיילי השירות צמאים למתנדבים שיקנו את מרכולותם הקראייטיבית נענתי ברצון, וכאן ציפתה לי ההפתעה הגדולה. המשחקון לווה בחוות דעת רבנית צמודה. התמונות כולן גוירו, פרסים לא חולקו בעקבות חשש שוחד, והצהרה על אי החלוקה ניתנה מראש כדי לא לגרום לגזילת דעת חס ושלום.

כך, במקום לצאת עם תובנות לגבי הקמפיין יוצא הדופן, חוויתי דיון פנימי נוקב בנושא “הפרסום החרדי מהו”: כמה אחוזים מתוך המקצוע מופנה לפרסום וכמה ממנו זוכה להתהדר בזוית החרדי. איזה מקום יש לכיפה שמתהדר בה נשוא הקפיין ואם לא היתה לו כזו האם היה נזרק בבושת פנים מההגדרה “פרסום חרדי”. האם ההלכה הדייקנית והשקולה מוצאת את עצמה בתוך עולם הפרסום בעל המעוף והבלתי שגרתי.

לא אלאה אתכם במהלכי חשיבתה המבריקים של הפקולטה לחקר הפרסום החרדי. אציג לכם בברור את מסקנותיה: קריאת קודש לגיא, תרצה וכל העוסקים במלאכת הקודש – פתחו במהירות הרשמה לקורס נוסף העונה לתואר “פרסום חרדי” כי מעמד מרגש, מפתיע ומעורר השראה כמו שהיה ביום שלישי האחרון סותם את הגולל על האפשרות לעצור את הזרם המדהים הזה באיבו.

נ.ב. דרושים עכברי מעבדה למחקרים שונים בנושא פרסום חרדי, הבודדים שעדיין לא השתלבו במשרדי הפרסום, מוזמנים.