תגידו, מה הבידול שלכם? יש לי יום יום טוסט, עם פס זהב, מותג גנרי וטעם אחיד

גוי חכם שלח פעם שרשור משעמם במייל. משעמם אמנם אבל הייתה בו את הפנינה הבאה: ”קראט של איכות שווה יותר מהרבה קראט של פרסום”.

האם באנו להרהר אחרי משרדי הפרסום ונחיצותם? האם ערערנו מוסכמות שמנהלי שיווק טורחים כבר 200 שנה לטבוע וגם לתבוע? לא. ועדיין.

בזמן האחרון החליטה מחלבה ישראלית בשליטה סינית להעלות קמפיין להגברת המודעות לטוסט. במודעות מעוצבות להפליא מביט בך בביישנות טוסט פריך, נוטף גבנ”צ כמו שצריך, מה שגורם לקורא להזיל ריר ולאלו ששומרים על בריאותם – מסוכר, לקטוז וגלוטן – להרים עיניים לשמיים ולשאול, למה?

משפטים שמאלציים של חבר’המנים משנות ה-90 מלווים את הקמפיין. חוץ מ”וליהודים היה טוסט מאוד” במנגינה שלימדה אותנו שירימירי הגננת, ראינו הכל.

למטה, כנהוג בקהילותינו, ניתן קרדיט לחסות: בחסות גבינה צהובה עמק של תנובה. אחד מתוך חמישה מותגים של גבינה צהובה שההבדל הברור והבוטה ביניהם מתבטא במחיר.

יפה מצד ‘עמק’ להחדיר לנו את המודעות לטוסט, חשבתי לעצמי. פתחתי את המקרר, הוצאתי גבינה צהובה (28% שומן, מחלבה מוכרת, מה שהיה הכי זול על המדף באותו שבוע), הפעלתי את הטוסטר והריח החל לנשוב בבית.

הכל טוב לו היינו בחברה אוטופית שחברות מסחריות היו תורמות עמודים פרו-בונו. אבל אנחנו לא שם, בוודאי לא בתקופה מדממת שכזו.

תוך כדי שוטטות במנוע החיפוש, מצאתי פוסט מהעבר הרחוק דפה [עמק של אי בידול] ומתברר שכבר לפני 5 שנים לא מצא הכותב בידול והסבר אחד אמיתי ומהלב, למה לקנות דווקא עמק. בשל מה?

אז מה למען ה’ חשבתם שם?