דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
מילר פוינט
משרד פרסום
WebDuck
בניית אתרים
מרכז העניינים
חינמון ארצי
הפרסום בהיבט הרוחני הוא שליחות, והוא כל כך נעלה שהצליח לבטל כליה של עם שלם
PARASHAT HASHAVUA
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

השקט של המדבר מטעה. האווירה במחנה כבדה, מהולה בחשש וציפייה מורטת עצבים. אנחנו מסתובבים בשממה כבר זמן מה, פננו אל חלקת האדמה שהובטחה לנו. אך בזמן האחרון הריגוש הגדול של השחרור התחלף בספק.

אני יושבת בפתח האוהל בשעת ערב, אוחזת בצלחת המן ומטה אוזן לשיחות המבוגרים.

הם תוהים, אם לא נפול כזבובים במלחמה מול יושבי הארץ. מי יודע כיצד הם נערכים לקראתנו, כולם שמעו על הבריחה באישון לילה מהאימפריה הגדולה ועל טביעת הרודפים אותנו בים סוף. מבינים שכוח עליון מלווה את העם הזה, שלא מזמן היה עם עבדים והם מצחצחים את נשקיהם, מבצרים את עריהם ועומדים דרוכים לקראתנו.

העם דורש ריגול, משה נעתר וקוטף מכל שבט את המנהיג לסיור של מעל לחודש ימים בחלקת האדמה המובטחת, מנחה אותם לבחון ולחוש את האווירה בקרב יושבי הארץ, את פוריות האדמה ומצב הערים.

אני שומטת את קערת המן, המרגלים חזרו.

עיני נפערות כשאני מבחינה בגודלם העצום של הפירות, ואני חשה את החרדה באוויר- אם זה גודל הפירות, מהו גודל האנשים בארץ הזו, ומהו כוחם?

קול היללות מהדהד בלילה, בין לבין אפשר לשמוע את התלונות. הם מעדיפים למות פה בשממה, אפילו במצרים. בשביל מה הגענו עד לפה? הם מלינים. בכדי להאכיל את הבז בגופתנו בארץ הזו?

שניים מן השלוחים מנסים להסות את העם האבל, אך הם משמשים כמטרה נוחה לפריקת התסכול. בזווית עיני אני רואה את האבנים שנאספות בכדי לרגום אותם ולהשתיקם.

אני מפנה את תשומת ליבי אל האוהל המרכזי, אוהל מועד. התגלות נבואית מפציעה לעיני העם ואלוקים פונה אל משה, מבקש להשמיד את העם כפוי הטובה ולטפח עם חדש מיוצאי חלציו של משה.

ומשה אוסף כוחות ועונה לו: בחרת את העם הזה לפרסם את שמך בעולם. מינית אותו לשגריר בעולמך. במפגן מרהיב שחררת אותו מן האומה החזקה והובלת אותו במדבר. ועתה, אם יושמדו, דברי המרגלים יקבלו תוקף ויאמרו הגויים: אין בכוחו של אלוקיהם להביס את העם היושב בארץ וכילם במדבר. אך אם תכבוש כעסך ותכניסם לארץ, מה רב יהיה פרסום שמך, כמה שלוחים יהיו בעולמך לגדל את שמך.

דממה בעם.

סלחתי כדבריך.

• • •

הפרסום בהיבט הרוחני הוא שליחות, והוא כ”כ נעלה שהצליח לבטל כליה של עם שלם.

כולנו פרסומאים. אנחנו מפרסמים ומייצגים ללא הפסקה את המגזר שלנו, את המדינה שלנו ואת כל מה שמובנה בכל אחד מאיתנו.

לפרסום יש כוח אדיר, ויש לו גם אחריות גדולה. משה משמש כדובר עבור העם ומזכיר לנו את מטרתנו ותפקידנו.

בהיבט הפשוט, המקצועי, הפרסום נועד לשכנע ולרכוש. אבל הוא גם משפיע ומעצב חברה. כשאנחנו ניגשים לפרסם משהו כדאי שנזכור את ההשלכות, את הדיבור שיעורר ואת המסרים שייקלטו. אם אנחנו מאמינים בפרסום, אנחנו צריכים לכבד אותו.


הגיבו ואולי תזכו בארוחה זוגית 🙂


 

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

9 תגובות

  1. בהחלט אנונימית מוכשרת!
    כתיבה אכותית ורעיון מקסים!

  2. יפה מאד. לקח אותי להיות בתקופה ההיא ממש.
    רק היה חסר לי את ה”רבנו” ליד ה”משה”.
    בכל זאת, לא מדברים על איזה “ביבי, בוג’י” ודומיו…

  3. ל-mami,
    סופסוף מדברים על פרסומאים, ורבנו משה לא היה פרסומאי במובן המקובל של המלה. הוא נתן לנו את תורתנו הקדושה והוא פרסם את שמו של הי”ת בכל הארץ. אבל הוא לא היה פרסומאי.
    לכן חני לא נקטה בשמו המפורש של “משה רבנו”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן