אושר עד – המרענן הרשמי של חגי תשרי תשע”ח

מאת: מנחם ורדי

אם מישהו היה אומר לי שהפרסומות של אושר עד הן דבר מרענן, הייתי בטוח שההבנה שלו בקריאייטיב ופרסום לא גדולה במיוחד. התרגלנו ל’בלי טריקים ובלי שטיקים’ על שלל הוריאציות. אפשר להגיד הרבה דברים על הפרסום של אושר עד ולתת ציון גבוה במדד הזכירות, אבל מרענן הוא בוודאי לא.

מטבע הדברים – ויודעי דבר שגם מכירים את הנפשות הפועלות (ג.נ. אני לא) מסכימים – הפרסום לחגים היה אמור להסתכם במודעות “מרגישים חג באושר עד” ואולי גם צנצנת דבש וגרגירי רימון בתפזורת. אבל התפנית הגיעה דווקא מכיוון הדיגיטל.

הנוהג המקובל במחוזותינו, יושבים טובי המוחות לפני הקמפיין, חושבים על קריאייטיב מוצלח ועושים לו אופטימיזציה לרדיו ולדיגיטל. אחד מסתפק בבאנר שמוביל לקובץ PDF והשני מנגיש את הקריאייטיב בצורה יותר אינטראקטיבית ומוצלחת לעולמות הדיגיטל, אבל בדרך כלל (ויש יוצאים מן הכלל), כאן זה מסתיים. קריאייטיב אחד לכל הפלטפורמות עם עדכונים מוצלחים יותר או מוצלחים פחות.

ואז מגיעים הסרטונים של אושר עד, ושלא על פי הנוהג המקובל, יוצרים פרסום חדש לגמרי. לא התאמה ולא אופטימיזציה, מקורי.
הסרטונים שהופקו עבור המדיה החברתית של אושר עד (דף פייסבוק עם קרוב ל-22 אלף עוקבים), הם בהחלט הדבר המרענן והתקווה של הפרסום החרדי בדיגיטל.

סוף סוף מישהו מצליח להבין שאפשר להעביר מסר חד וברור גם בסרטון של 22 שניות, בלי משחקי מילים, בלי לטרחן עם קלישאות ובלי ליפול למלכודות של סטיגמות נדושות. לקלוע בבחירת הרפרנסים והפרזנטור, ולהבין שמה שלא בהכרח מתאים לפרינט, יכול להיות בינגו לקהל החרדי בדיגיטל.

גם בדיונים בקבוצת הווטסאפ של פאשקעוויל, לא זכור לי קונצנזוס כזה על פרסומת. בקרדיטים שמוצגים בתחילת הסרטונים, מופיע שת”פ בין מנהל הדיגיטל אברהם מאיה לחברת ההפקות עולם ומלאו של האחים אוריאן. מה נשאר להגיד? אם הם עושים את זה כל כך טוב, הלוואי שנראה עוד תוצרים שלהם.