חבל שהמאבק על השבת, אינו מלווה במערכת הסברה מקיפה. לא די במאמרים משכנעים בעיתונות החרדית. בוודאי שנאומים בכנסת – שאיש כמעט אינו שומע אותם – אינם משכנעים איש. היה צריך ללוות את החקיקה, בקמפיין הסברתי רחב היקף, שישלב בין ערך השבת לעם היהודי, וגם – מה לעשות כצורך השעה – הפגיעה הקשה שפוגע המצב הנוכחי, ביהודים המבקשים לנוח ביום השבת ולהיות בחיק משפחתם.
“מאויבי תחכמני”. צריך היה ללמוד מכל הגופים האנטי-ישראלים, כיצד מנהלים מערכת הסברה יעילה, כמו הקמפיין המוצלח נגד גירוש מבקשי העבודה. יש רבים המשוכנעים כי אכן מדינת ישראל גוזרת על המסתננים הללו גזר דין מוות, כאשר היא שולחת אותם לרואנדה או לאוגנדה, גם אם בתי המשפט – שערך זכויות האדם הוא ראשון במעלה אצלם – קבעו שאין כל יסוד לטענות הללו. אבל כאשר מחתימים טייסים, פרופסורים, רופאים או סופרים נגד הגירוש, זוכים לתהודה ואהדה.
האם לא ניתן לארגן בקרב הציבור הכללי עצומות מעין אלו, בעד סגירת בתי-עסק ומרכזי קניות בשבת? האם לא יימצאו בעלי תואר אקדמי, רופאים, סופרים ודומיהם, שיחתמו על עצומה נגד כפיית עבודה בשבת על יהודים המבקשים יום מנוחה? דומה כי התחום ההסברתי שיעילותו מוכחת, הוא מחוץ לתחום במאבק על שמירת השבת.
יש יחידים הפועלים בקרב מעצבי דעת-קהל, כדי להראות להם את יופיה של היהדות בתחומים שונים, ולקרב אותם קצת להבנת הציבור החרדי, אבל פעולות של יחידים אינן תחליף לקמפיין הסברתי, שיזים אחת ולתמיד את השקר על “כפייה דתית”.
פורסם ביתד נאמן כ”א בשבט תשע”ח
