ביקורת עיתונים • פרשת משפטים

רמת המאקרו

(בן) גל טרור: הפיגוע הקשה באריאל בו נרצח הרב איתמר בן גל הי”ד, העסיק את שבועונינו, יחד עם סקירות ופרשנויות על המצב הביטחוני ביו”ש, בדרום ובעיקר בצפון. משפחה הקדישו לכך את שלושת העמודים הפותחים בעדויות מרגשות על דמותו של הנרצח (יחד עם זאת, להגדיר בשער את המשפט של יעל שבח אלמנתו של הרב רזיאל שבח הי”ד, כ”ראיון משותף”, זה קצת מוגזם, מה שגם שדבריה של שבח פורסמו בכלי תקשורת נוספים). הדרך הסתפקו בעמוד אחד, וגם שם הבליטו את דבריה של יעל שבח (כמעט אותם דברים שנכתבו בשמה במשפחה). כך גם בבקהילה וכל ישראל, ורק ביום ליום משום מה לא שמעו על כך.

ויבא יעקב שלם: בעיתונים ציינו שנה לפטירתו של רבה של רמת השרון הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ”ל. בקהילה הקדישו לכך כתבת זיכרונות ופנינים של צביקה יעקבזון, שראיין כמה ממקורביו ובהם נכדו ר’ דב וויסקי. אותו נכד רואיין באריכות לכתבה ב’כל ישראל’, שתחילתה עסקה באריכות יתרה בתולדות חייו של הגר”י (קצת מיותר בכתבת זיכרון ביארצייט טקסט שיותר מתאים לכתבה מיד לאחר הפטירה). ב’הדרך’ הכתבה הייתה לקט מהספר ‘תתן אמת ליעקב’. במשפחה וביום ליום לא ציינו זאת.

דניאל איש חמודות: רק משפחה ובקהילה עסקו בפטירת הרבנית הינדא רחל אלתר, רעיית הג”ר דניאל חיים אלתר, בנו של הפני מנחם מגור. שני העיתונים הגיעו לבית האבלים ושוחחו עם הבעל הגדול והמנחמים, משפחה הקדיש לכך את שער המגזין, בקהילה הסתפקו בחלק התחתון של השער. את ההבדלים בין כתיבתו של גרובייס הגערר לפלדמן הליטאי, נשאיר למתעמקים והמדקדקים.

רמת המיקרו

משפחה

סטמפה גדולה שחורה-אדומה של “פרסום ראשון” עיטרה את הידיעה של שרה פרדס על חוק יסוד לימוד תורה, שהגישו במפלגות החרדיות, כפתרון לסוגיית הגיוס. כבר הערנו כאן בעבר, לאחר שאותה פרדס פרסמה את עצם הרעיון של החוק הזה והגדירה זאת כחשיפה, בזמן שזה פורסם קודם לכן ב’קו עיתונות’. הפעם כלל לא היה ברור איזה פרט בכתבה הוא פרסום ראשון, אחרי שטיוטת החוק נחשפה באתר וואלה!, ונוסחה נחשף בשבוע שעבר בטורו של יעקב ריבלין בבקהילה.

כתבה נוספת של פרדס עסקה בנושא פתיחת קברי ילדי תימן ואישור הפרקליטות, לראשונה, לפתוח 17 קברים. רק שאישור הפרקליטות ניתן כבר לפני שלושה שבועות, ולא ברור מה נזכרו בזה עכשיו. לא זו אף זו, 5 עמודים אח”כ הודפסה בטעות שוב אותה כתבה. אפרופו חדשות-ישנות, בעיתון פורסמה גם כתבה על גזירת החינוך בבריטניה, גם זה סיפור מלפני כשבועיים פלוס וכבר בשבוע שעבר זכה לכתבה נרחבת בבקהילה.

ברייטקופף הביא בטורו הישג נאה בדמות ציטוטים מעניינים של מנדלבליט. מוזר שהפרסום לא הגיע לתקשורת ו/או טוויטר, שהיו מוצאים בזה שלל רב. אליטוב לעומת זאת, שוב נעדר.

שוב, מגזין משפחה בכתבה חשובה עם דיין, הרב פנחס וינד, שמעורר את נושא הריבית. כתבה נוספת במגזין סיפרה את סיפורו של הרב גבריאל פרידמן, נראה כי היא תורגמה מהמדורה האנגלית, וכמה ביטוים אבדו בתרגום. טורו של משה גרילק, עבר מעט שינוי עיצוב.

בקהילה

יצחק המכונה איצ’ו פלדמן, עסק בטורו בנושא נפיץ, שכמעט ולא נוגעים בו בתקשורת החרדית – פמיניזם, תוך שימוש נרחב בציטוטים ומבואות מהספרות הפילוסופית.

למקרה שלא שמעתם, בשבועות האחרונים סוער עולם הכשרות סביב בד”ץ קהילות. לא ניכנס לפרטים, אבל כנראה שבבד”ץ החליטו לרכוש כתבת יח”צ שמציגה את גרסתם על פני עמוד שלם בבקהילה.

אליעזר גרינצוויג, מלבד שהוא “מגיש” במגזין, יש לו טור בעמודי החדשות. השבוע הוא ציטט שם מהרצאתו של העיתונאי אורי רוזן ודילמת האסיר. זה המקום לפרגן לרוזן ולספרו “העורך העירום”, שמספר על עולם התקשורת בראי תורת המשחקים, בשילוב סיפורים רבים מאחורי הקלעים של התקשורת הישראלית. בשבתנו כמבקרי תקשורת, נציין כי זהו ספר חובה לכל עיתונאי ועורך.

הקריקטורה השבועית של אוריאל פלד, הציגה ברנש מדושן עונג היושב לצד וילתו המפוארת מוקפת הגדר עם שלט “די לגירוש המסתננים”, כשלמטה המוני אפריקאים וביניהם כמה “לבנים” מבוהלים. הקריקטורה עוררה סערה גדולה בטוויטר, כשחלק אף בחרו במילים בוטות וקשות נגד המאייר. הרעיון עצמו נכון ומכה בדיוק במקום הנכון של צביעות אנשי השמאל בקמפיין נגד גירוש המסתננים, אך האיור של המסתננים בעייתי מאוד, בלשון המעטה.

שער המגזין הוקדש לכתבת יח”צ, לכאורה, על ספרי התורה של זאבי וקסברגר ממלכות וקסברגר.

הדרך

כתבה ארוכה עסקה בהרחקתו של אורן חזן, בנימה של חצי טור דעה. קבלו חלק מכותרת המשנה: “אורן חזן קנה את המשטמה כלפיו ככל הנראה בזכות ולא בחסד, אבל עדיין זה לא מתיר את ה’עליהום’ הקולקטיבי נגדו; היו גרועים ממנו ובוטים הימנו שלא זכו לכזו רדיפה”. רק נזכיר, שיו”ר ועדת האתיקה שהרחיקה את חזן הוא יצחק וקנין מש”ס ואחד מעימותיו המכוערים של חזן היה עם סגן השר איציק כהן, גם הוא מש”ס.

כותרת בחדשות הכריזה כי “המאבק על קדושת השבת מתעצמת ומגיעה לשכונות החרדיות”. אבל מאבק זה זכר והוא מתעצם ומגיע.

כתבת השער במגזין הוקדשה לביוגרפיה של בן כספית על נתניהו. אחרי שכספית התראיין לכל כלי תקשורת במדינה בנושא, קצת מאכזב למצוא לקט אנקדוטות מהספר, אפילו בלי ראיון של הסופר עצמו. אותה בעיה גם בכתבה על הגר”י אדלשטיין.

לאחר שבשבוע שעבר מגזין הנשים ‘אם הדרך’, יצא לאור במהדורה נפרדת ומורחבת, השבוע הוא חזר לתוך המגזין הרגיל.

יום ליום

כבר במהלך סוף השבוע רחשו השמועות סביב העלמות שמו של מי שהוגדר ה”עורך הראשי” שלמה בניזרי, משורת הקרדיטים. העיתונאי איתי גדסי צייץ כי בניזרי “התפוטר”, בעקבות פרשת עורך הצללים יוסי בן אבו, שלפי הנטען בכתב תביעה נגד העיתון הוא אברהם פרסטר. יחד עם זאת יש לציין, כי בקרדיטים בפתח המוסף התורני, שמו של בניזרי עדיין נמצא, אולי שכחו? אולי ירד לדפוס לפני העזיבה?

עמודי החדשות התחדשו במדור דעות חדש, תחת הם המתאים “יחוה דעת”. עורך המגזין החדש, יהודה יוסף, מפרסם טור בראש המגזין (שוב הברקה בשם: “מס עורך מוסף”), בו נכתב “ברוכים הבאים לעולם התוכן היהודי היחיד בעולם וכו’ וכו'”, אז רק יום ליום הוא עולם תוכן יהודי? ושאר העיתונים מה? נו, נו.

במדור המוניציפאלי סיפרו על שלומי מלכה שהחליט לא להתמודד לראשות העיר קרית מלאכי, אבל במשנה נכתב בטעות “קרית אתא”.

כתבה נוספת עוסקת ב’סיור מצולם’ על רקע מצוקת החניה בבני ברק. יפה.

טעות גרפית גרמה לכך שכותרת המשנה בכתבת המגזין “מכורים ללא מחיר”, כמעט ולא נראית על הרקע השחור.

כתבה נוספת, שכיכבה על שער העיתון, עסקה באדריכל בית הכנסת ‘החורבה’. העיתוי, כך נטען במשנה, הוא לרגל “שמונה שנים לסיום כינונו ההיסטורי” של בית הכנסת. אותה כותרת גם מודה בכך שמדובר בראיון ממוחזר שכבר פורסם בזמנו בעיתון.

כותרת הכתבה אחריה, שעוסקת במאבק על צביונה היהודי של יפו וערי הסביבה, היא “יפו – מרכז”, מה פשר הביטוי? אולי מי שנוסע ברכבת הקלה הירושלמית, ובאוזניו מצלצלת שם התחנה “יפו מרכז”, ידע. בסוף כותרת המשנה נכתב הציטוט “אין כמו יפו בלילות”. יפה שבעיתון חרדי משתמשים במילים משירו של חיים חפר.

כל ישראל

ארי קלמן בכתבת סיכום נחמדת על החשדות נגד השרים וחברי הכנסת. אגב חשדות, גם השבוע ממשיכה להתפרסם המודעה של “לא ימין לא שמאל – ישר”, והשבוע אפילו פעמיים, גם בחדשות וגם במגזין. כבר תהינו מי עומד מאחריה ומה מטרתה ומדוע זה מתפרסם רק בכל ישראל ולא בשאר העיתונים החרדים, תשובות טרם מצאנו.

במגזין, היינו יכולים לחשוב על כותרת יותר מתאימה מ”אלקטרוני שרולי”, אבל כתבה נחמדה. כתבה נוספת על חוקי יסוד, היא למעשה סיכום קצרצר, של תכנים מוכרים וידועים.