פוסט אורחטלגרם, מורי ורבותיי. כן, האפליקציה ההיא שכבר שנים לא מתקדמת כל כך, ורק לאחרונה זכתה לעדנה בנסיבות מפוקפקות, הפכה בפחות מחודש לדבר החם באזורי הברנז’ה והפוליטיקה.
זה התחיל בערך בנפתלי בנט שפתח ערוץ עדכונים. ראש הממשלה נתניהו, שלא יכול להשאיר אף זירה פנויה ליריב הפנים-ימני, מיהר להצטרף גם הוא, ובזה נתן את האות.
בזה אחר זה החלו להצטרף לאפליקציה פוליטיקאים ועיתונאים, או במילים אחרות ‘אומת הטוויטר’, אותה בועה ברנז’אית-ישראלית, שמתמקדת באפליקציית הציוצים, גילתה את הטלגרם, והחלה לעבור אליו.
אחת הסיבות למעבר, היא העובדה שגם טוויטר “התקלקלה” מפייסבוק, והחלה במשחקי אלגוריתם בהצגת הפיד שלנו. אם פעם היינו מקבלים את כל הציוצים בסדר כרונולוגי ללא יוצא מן הכלל, בחודשים האחרונים טוויטר החלה להתעלל במשתמשים ולשבש את סדר הצגת הציוצים בצורה לא ברורה.
סיבה נוספת נוגעת לנוחות העלאת הקבצים לטלגרם, כולל אפשרות לקבצי אודיו וPDF-, הנפוצים מאוד בקרב אנשי תקשורת ופוליטיקאים, אפשרות שלא קיימת בטוויטר. בנוסף לכך, גם קבצי וידאו ניתן להעלות לטלגרם בקלות יותר, וללא הגבלת משקל ואורך.
אבל קשה להתעלם מסיבה לא פחות משמעותית. האופציה הייחודית של טלגרם על פני וואטסאפ, היא האפשרות לפתוח ‘ערוץ’, שבו מנהל או מנהלי הערוץ, מפרסמים הודעות, וכל החפץ בכך יכול לעקוב ולצפות בהן. האופציה הזאת, מנטרלת את אחד הדברים המשמעותיים ברשתות החברתיות וזו האינטראקציה בין אנשים, שהייתה חשובה עוד יותר, כשמדובר בפוליטיקאים ומפורסמים, שאינם נגישים בדרך כלל לאזרח הקטן, והרשתות החברתיות אפשרו לכל אדם, להתכתב עם מי שיחפוץ ולהביע את דעתו על דבריו (במידה והוא לא חסם אותו, כמובן).
השאלה הגדולה כעת היא, האם הטלגרם יצליח כעת “לתפוס” בישראל, לאחר שבשנים האחרונות נדחק לשוליים, או שגם הטרנד הזה יגווע בקול ענות חלושה.
השאלה השנייה היא, מה יהיה ה’קונספט’ של טלגרם. היום אנחנו כבר יודעים להבדיל בין הסגנון של פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם, ולהתאים את התוכן לכל פלטפורמה. מה הסגנון של טלגרם? זו עדיין חידה.
אבל אם יורשה לנו, הנה ניסיון הפיצוח: אחד הערוצים הפופולאריים שהוקמו לאחרונה, הוא ערוץ משותף לשלושה עיתונאים חברים, חיים לוינסון, עקיבא נוביק ועמיחי אתאלי. הקונספט שלהם הוא סוג של קבוצת וואטסאפ לשלושתם, שבה הם מהגגים את הגיגיהם, מעירים את הערותיהם, בציניות המשובחת הידועה שלהם, והקהל פשוט צופה במחזה.
ערוץ פופולארי אחר, שככל הנראה הוא בעל מספר העוקבים הגדול ביותר בזירת פוליטיקה ותקשורת, הוא של פרשן ‘החדשות’ עמית סגל. שם יש בעיקר דיווחים, אבל מתובלים בציניות.
הקונספט המצליח, אם כן, הוא שילוב בין אקטואליה לדעה אישית, מתובלת בהומור, ציניות וכל מה שיש להציע. כלומר, סוג של טוויטר (בכל זאת כפי שאמרנו, הנהירה עכשיו מגיעה מאומת הטוויטר), אבל עם תוספת של קבוצת וואטסאפ.
יאללה, בואו.
הצטרפו לערוץ הטלגרם של פאשקעוויל וקבלו עדכונים על פוסטים חדשים באתר >> לחצו כאן