בשבוע שעבר יצא לאור הספר ‘קילר אינסטינקט‘, ספרם של איל ארד, משה גאון וד”ר ארז יעקובי, המתיימר להיות “המדריך המלא למועמד ולמנהל הקמפיין”, כלשונם של מחברי הספר. “זהו ספר חובה וכלי עבודה לכל מי שמתכוון לנהל קמפיין פוליטי, זהו גם ספר קריאה מרתק עבור כל מי שמעוניין להבין לעומק את דרכי הפעולה ושיטות העבודה של מערכת ההסברה הפוליטית וכיצד היא מתנהלת ומשפיעה על דעת הקהל, ועבור כל מי שמסוקרן מהפרקטיקה של יועצי הספין ומעורבותם בקבלת ההחלטות”.
איל, הספר מתאים גם למנהלי קמפיינים במגזר החרדי?
“בסופו של דבר, למרות שאנו באים מרקעים ומציבורים שונים, כולנו אנשים עם אותו מבנה פסיכולוגי, וכולנו ניתנים להשפעה”, אומר ארד בשיחה עם ‘פאשקעוויל’.
קריאת הספר בעיון יכול להיות תחליף לייעוץ אסטרטגי מקצועי?
“הספר נועד לאנשים שרוצים להיות מועמדים או לנהל קמפיינים. הוא נועד גם לסטודנטים או אנשים שמתעניינים בפוליטיקה. הספר בא לענות על דבר בסיסי: איך בעצם בונים קמפיין בחירות פוליטי? נכון להיום יש ספרות כזו בעברית, אבל לא היה שום ספר כזה בעברית שבא מתוך התרבות הפוליטית הישראלית”.
עוד מוסיף ארד: “הספר מעניק לקורא מושגי יסוד והדרכה איך בונים קמפיין פוליטי. אם קראת את הספר, ולמדת אותו, ואתה חושב שזה מספיק לך לנהל קמפיין, זה מבורך. אבל אם אחרי קריאת הספר יש לך שיח מקצועי עם מנהל הקמפיין, ואתה מבין מה הוא עושה ולמה הוא עושה את מה שהוא עושה, זה גם מבורך. כמו שאדם שלמד את כל הש”ס עדיין צריך ללכת לרב ולשאול אותו כיצד לנהוג להלכה”.
מה אתה יכול לומר על הקמפיינים הפוליטיים למגזר הדתי והחרדי?
“החברה החרדית מאופיינת בהצבעה שבטית, מה שקרוי הצבעה סקטוריאלית. במדינת ישראל אנשים מצביעים מ-3 מניעים והיבטים עיקריים: האחד הוא הזדהות עם האידיאולוגיה של המפלגה, המימד השני הוא המימד האישי – הערצה של האדם המועמד, ואילו ההיבט השלישי הוא הצבעה שבטית. אנו מצביעים כמו שהסביבה שלנו מצביעה. המבנה המיוחד של החברה הישראלית גרם לכך שיש מפלגות סקטוריאליות, כמו הבית היהודי, אגודת ישראל, דגל התורה וש”ס. בחברה החרדית יש לכידות חברתית חזקה עם מנהיגות רוחנית ברורה, ולכן יש נטיה להצביע למועמד שההנהגה הרוחנית מורה להצביע לו, מה שקרוי ‘ועשית ככל אשר יורוך'”.
“עם זאת”, מטעים ארד, “בשנים האחרונות ראינו שהדבר הזה מתחיל להתערער וככל שזה קורה, הפניה לציבור החרדי היא יותר בכלים של קמפיין רגיל. למשל בבחירות בחיפה, יש לנו את קהילת סערט וי’זניץ ואת קהילת בעלזא ואם רוצים להריץ מועמד מסוים, צריך ללכת לרבנים ולשכנע אותם שיורו להצביע עבור המועמד. אבל למרות ההוראה הזו, לא בטוח שכולם אכן יצביעו לו, כיוון שהם לא רוצים אותו.
“גם בחברה הליטאית, הפילוג נתן את אותותיו, ויש יותר זרמים ותתי-זרמים בתוך החברה. יש היום את הפלג הירושלמי, אצל החסידים יש את גור, בעלזא, ויז’ניץ, ערלוי וסדיגורא, ראינו את זה בבחירות בירושלים שההצבעה החרדית התפלגה בשתי מערכות הבחירות האחרונות”.
מועמד חרדי הפונה לקהל חילוני, או מועמד חילוני הפונה לקהל חרדי, יהיה לו מה למצוא בספר החדש שלך?
“ודאי, כמעט כל מועמד צריך לפרוץ מעבר לקבוצת התמיכה הבסיסית שלו. אפילו מועמד הליכוד צריך לפרוץ לקבוצות כמו הדתיים הלאומיים או הקהל הרוסי, שאינו הקהל הטבעי שלו. כמו ניר ברקת בירושלים שאינו דתי ולכן היה צריך לרכוש את אמונם של הציבור הדתי. ראינו את זה גם אצל אורי לופוליאנסקי קודם לכן בירושלים, שקיבל הרבה קולות חילוניים והצליח לפרוץ את גבולות ה’בייס’ שלו, כמוהו עשה זאת גם רחמים מלול ברחובות שנבחר מטעם ש”ס למרות שהציבור הדתי והחרדי בכללותו אינו רוב בעיר רחובות. בסופו של דבר, למרות שאנו באים מרקעים ומציבורים שונים, כולנו אנשים עם אותו מבנה פסיכולוגי, וכולנו ניתנים להשפעה”.
טיפ קטן ממך לאלו שעוד לא קראו את הספר?
“אני מציע להימנע מהחלטות שהן הדבר הראשון שעובר לך בראש. כתוב ‘סוף מעשה במחשבה תחילה’, ולכן צריך לחשוב פעמיים לפני כל החלטה חשובה. את הספר כתבנו שלושה, אני יחד עם משה גאון שבא אף הוא מעולם הקמפיינים ויחד עם ד”ר ארז יעקובי, שמרצה לפסיכולוגיה ותקשורת במרכז האקדמי אונו. הוא הוסיף את המימד האקדמי בספר, שהוא הפרק ‘הכבד’ יותר. אתה יכול ללמוד רק איך מנהלים את הקמפיין, אבל אם אתה רוצה להעמיק ולדעת את הפסיכולוגיה, ולמה אנשים מקבלים את ההחלטות כפי שהם מקבלים, אז יש לך את הפרק האקדמי כלימוד נוסף”.
