חיים קליגר וקיוי הס הם שני אנשי אסטרטגיה מוכרים במגזר החרדי, המייעצים בימים אלו למספר מועמדים שונים, במקביל, ברחבי הארץ. קליגר הוא איש אסטרטגיה עצמאי ותיק קרבות ולמוד ניסיון, הס הוא שותף במשרד האסטרטגיה והפרסום ‘שחור ולבן’ ומלווה אנשי ציבור בשנים האחרונות. שבועות אחדים לפני יום הבחירות ברשויות המקומיות, שאלנו אותם לגבי הקמפיינים שהם מנהלים בימים אלו בריכוזים החרדים. התשובות מרתקות.
האם המסרים בכל הערים זהים? אם לא, במה הם שונים?
קיוי הס: “חד משמעית לא. בכל מקום יש אסטרטגיה אחרת ומסרים שונים. לכל עיר יש את הצרכים והמאפיינים שלה. האתגר הגדול הוא לבנות את האסטרטגיה הנכונה לכל עיר. בכל מקום האינטרסים שונים, ניהול מערכת בחירות ברשות מקומית יותר מסובך ממערכת ארצית. בבחירות הארציות מדברים עם מסרים אחידים לכולם, יש ‘אויבים’ משותפים וידועים והישגים או יתרונות או סכנות בולטים שאיתם רצים. ברשות המקומית זה אחרת לגמרי: אתה מדבר עם הציבור, מטפל בכאבי הבטן של כל עסקן וכל קהילה ויורד לרזולוציות של תלונות של תושב בודד. היום אנחנו לא מכירים מקום עם אוכלוסיה הומוגנית, אתה לא יכול לדבר מעל הראש של האוכלוסיה אלא לדבר איתה בגובה העיניים ולהתמודד עם השאלות הקשות.
“הציבור השתנה, המציאות השתנתה, אנשים שואלים יותר שאלות. הציבור החרדי גדל. לדוגמה נציין את העיר בני ברק: העיר התמודדה בעבר עם קואליציה לא הומוגנית, היה את הבית היהודי, הליכוד ועוד. היום יש 98% חרדים. גם באלעד, השאלה היא לא האם העיר תהיה ‘שלנו’ או לא, אלא של מי היא תהיה. במקומות כאלה הירידה לפרטים לא אידיאולוגיים נורא בולטת, לעתים מקוממת. למה הוא כן ואני לא. סוג של קטנוניות שקיימת במקומות שאין לנו ‘אויב’ מבחוץ”.
חיים קליגר: “המסרים שונים לגמרי. האסטרטגיה שונה בכל מקום, בהתאם לנסיבות ולצרכים של כל עיר, ולתמונה הרחבה, מול מי מתמודדים. אם אקח את זה לעולם המותגים, כל עיר מהווה סביבת מוצר שונה ועלינו לתת מענה לכל מותג בהתאם לסביבת המוצר שלו. לא דומה מועמד שרץ בפעם הראשונה (דייטש בירושלים) למועמד שרץ בפעם השנייה (פרוש באלעד) או ראש עיר שרץ בפעם השלישית (רובינשטיין בביתר). הכל שונה בתכלית. אני עובד בפיצול אישיות מוחלט בין מספר מועמדים שונים. המענה אחר לגמרי”.
מדוע הקמפיינים שלהם מקומיים ולא עוברים לכל הערים החרדיות?
קיוי הס: “זה לא מתאים. אנחנו תופרים נעל לכל מועמד לפי המידה שלו. מפלגת-האם לא תורמת הרבה לבחירות של המועמד ברשות המקומית, היא רק מספקת נקודת מוצא יותר טובה. לדוגמה, בגבעת זאב, יש רשימה מאוחדת של דגל התורה עם נציגי חב”ד. מפלגת-האם בסך הכל נותנת לך נקודת פתיחה ידועה ומוכרת, אבל הצרכים לא מותאמים למקום אחר, המסרים לא אותם מסרים והאסטרטגיה שונה לחלוטין”.
חיים קליגר: “בגלל הייחודיות בכל מקום ומקום. אפילו הקמפיין של הרשימה – אגודת ישראל – שנציגיה רצים גם בירושלים גם בביתר וגם באלעד, שונה ממקום למקום. גם פה אתה מתמודד מול צרכים אחרים, מול מתמודדים אחרים. בכל מקום זה סיפור אחר לגמרי. יש 24 שעות ביממה ועובדים בפיצול מסביב לשעון, ישנים לפני הבחירות 3 שעות בלילה, בערך. אם היו מציעים לי לעבוד עבור מערכת נוספת, בעיר אחרת, לא יכולתי לקחת על עצמי”.
האם הפירוד בין דגל התורה לאגודת ישראל בחלק מן הערים החרדיות משפיע על הקמפיינים בערים בהן שתי הסיעות רצות ביחד?
קיוי הס: “התשובה היא קודם כל לא, וקצת כן. במקומות שעובדים ביחד מרגישים את האחדות ואת האמון בין הצדדים. כן – קיימת זהירות מסוימת, כל אחד רוצה לוודא שמשקיעים את כל הכוחות כאן ולא בעיר אחרת. אנחנו לא מעבירים מסרים מעיר לעיר, יש יותר דיסקרטיות, השיח יותר זהיר. האם זה בסדר שאני עובד איתו וזה עם ההוא? זה לא יורד לרזולוציות כאלה. אני משתדל להיות מאוד שקוף, מספר מראש מה המעורבות שלי עם כל המועמדים, ברגע שאני שקוף והכל מוגדר וכפוף לחוזה, הכל רגוע. יש בגרות. חשוב להדגיש את הנושא הזה: יש בגרות ובגדול אפשר לומר שברמה הארצית המערכת מתנהלת ברגיעה”.
חיים קליגר: “אך טבעי שיהדות התורה המאוחדת הולכת באיחוד. זה הטבע, לא צריך להתאמץ. הבעיה נוצרה במקומות שנאלצו להתפצל, ההשפעה היא הפוכה. המקום הטבעי שלנו כחרדים לדבר ה’ וקשורים בנימי נפשנו ליהדות התורה, הוא ללכת ביחד. המאמץ הנדרש ממני כאסטרטג שמלווה את הקמפיין של אגודת ישראל בנפרד, היא למצות מצד אחד את הפוטנציאל של הרשימה ולהביא כמה שיותר נציגים בכל אחת מהערים האלה, ולזכור שיום אחרי הבחירות – אנשים אחים אנחנו, ואין לנו מקום להתכתש ולריב ולהעצים מחלוקת. נכון, יש לנו את האתגר להוכיח את הכוח ואת הגודל שלנו, אך מצד שני עלינו להוכיח אחריות, לשמור על הכבוד של המתמודדים מולנו, לא להגיע למחוזות שאסור להגיע. בבחירות יש יצר הרע מיוחד לנגח קצת, לתת עקיצה מתחת לחגורה, ולפעמים מעבר לכך, אבל אנחנו מחויבים לשמור על כללי ההלכה ועל כבוד הדדי לפני הקמפיין ואחרי הקמפיין. אחרי הבחירות, כולנו נשב יחד בבית הכנסת, במועצות בעירייה ונלמד יחד את הדף היומי – כי אנשים אחים אנחנו”.
