סיפור הצלחה: ראיון חגיגי עם מנחם הלפרט לרגל שלוש שנים לחבורת תריג

לפני כמה ימים שלחתי הודעה למנחם הלפרט, מנכ”ל ‘ברמן-הלפרט’, בזה הלשון: אני רוצה לראיין אותך לפאשקעוויל על ‘חבורת תריג’, תבדוק ביומן מתי נוח לך.

הסיבה הרשמית היא יום הולדת שלוש לחבורה והשקת המהדורה האמריקנית בשפת האידיש. חתיכת ציון דרך. הסיבה האמיתית היא שבני בכורי נחשף לפני כשבועיים, לראשונה, לתקליטור של תריג, ומאז הוא לא מפסיק לזמזם את השיר של תנחום רובי ישראל וגדי.

בימים שלאחר מכן, עברנו יחד על אלבום המשימות, פתרנו כמה אתגרים והדבקנו מלאנתאלפים מדבקות. ואז, בשעות הערב של אחד מהימים ההם, אחרי שבני חביבי נפל שדוד במיטתו, התכנסתי בהרהורים מותרים ושאלתי את עצמי לאן נעלמה סבתא אזולאי, מדוע ג’אמיל ועיסא רוצים לנקום ב’חבורת תריג’ ומה סוד ההצלחה של ברמן-הלפרט, האבות המייסדים.

במסגרת הראיונות הנהדרים הנערכים כאן לאחרונה, החלטתי ליטול חלק במשימה, אזרתי כוחות במותניי ושמתי את פעמיי – על כל המשתמע מכך – לעבר רחוב כנרת 8 בבני ברק, שם שוכן לו אחר כבוד הבוטקה הסודי של מנחם הלפרט וחבורתו.

אריאל ברמן, השותף האגדי, המפקד העליון של כותבי התוכן והעורך הראשי של חבורת תריג, הבריז ברגע האחרון מהראיון המשותף באמתלה טובה, כנראה, והשאיר אותי לבד במערכה. משום גישתי הפייסנית והמלטפת הידועה לשמצה, עוד לפני תחילת הראיון אמר לי מנחם שהוא בא מוכן לקרב.

“אני מקווה שתשאל אותי שאלות קשות; שהראיון יהיה נשכני”, הוא אמר בחיוך בזמן שפינה מקום בשולחנו העמוס כדי שאוכל להניח עליו את כלי העבודה שלי. כשלעצמי, לא תכננתי לעשות לו חיים קלים. פתחתי את המחשב, התיישבתי על הכיסא הצהוב והתחלתי את הראיון הלוחמני בסערה.

תגיד, מנחם, איך הכל התחיל? מי אתם, מה אתם?

“לפני קצת יותר משמונה שנים חזרתי לארץ אחרי שהייה של כמה שנים בארה”ב וחיפשתי את עצמי בתחום המקצועי”, מתחיל לשחזר הלפרט. “את אריאל ברמן הכרתי בשיעור תורה משותף שלנו. הוא שאל אותי מה אני עושה וסיפרתי לו שאני מחפש ויש לי כמה אפשרויות על הפרק. באותה תקופה הוא שידר תוכנית פופולארית אחה”צ והיה אחראי גם על תחום ההפקות והקד”מ של רדיו ‘קול חי’. אחרי כמה שיחות שגלגלנו הבנו שזה מה שאנחנו רוצים לעשות ויצאנו לדרך עם חברת קד”מ ייחודית: ברמן-הלפרט”.

אני זוכר את הפעילות הראשונה שלכם לפני שמונה שנים. תאמין או לא, היא סוקרה בפאשקעוויל: העמדתם בקבוקי שמן זית ענקיים של טעמן במרכזים חרדים ועשיתם באזז גדול. אני זוכר גם את באלעבוסטע ומאמילנד.

“בוא הנה”, צוחק הלפרט, “יש לך זיכרון טוב”.

איזה זיכרון, הכל מתועד בפאשקעוויל. איכשהו זכיתם לסיקור והארכיון של פאשקעוויל לא מעלה אבק.

“תכל’ס, טוב להיזכר בזה. העלנו את עולם הקד”מ מדרגה אחת למעלה והכנסנו אותו לערנות במגזר החרדי”.

אם הפסקתם, כנראה שזאת לא הייתה הצלחה מסחררת…

“האירועים הצליחו בטירוף. הפסקנו בגלל האתגר הגדול של ניהול משרד בצורה שוטפת. אתה עובד על אירוע אחד במשך שלושה או ארבעה חודשים ואין לך פנאי לעבודה השוטפת של המשרד. לא זאת אף זאת, לא היה לנו את האלמנט של הפגנת כוח כמו שיש למדיות שמפיקות אירועים מהסוג הזה. כשהמודיע או המבשר או משפחה עושים אירוע – האינטרס העליון הוא הפגנת כוח. יש לנו ציבור. אנחנו מסוגלים להניע קהל של אלפים. לנו לא היה את האלמנט הזה – ולכן הפסקנו והתמקדנו בפעילות השוטפת”.

עכשיו תסביר מה זה פעילות שוטפת

“היינו יושבים עם לקוחות ומשרטטים תוכנית שיווקית שנתית מבוססת פעילויות קד”מ ונגיעות בלקוח, כאשר בסוף היינו גם מבצעים את זה”.

התחלתם עם לקוח ענק כמו כללית, ספר לי על זה

“לפני 8 שנים, כשפתחנו את המשרד והתחלנו לעבוד עם כללית, בדיוק השיקו את ‘חמודי’ וחיפשו דרך להטמיע אותו במגזר החרדי. בנינו גאנט פעילות שנתי ועשינו המון פעילויות סביב הדמות של חמודי. השיא נרשם לאחר שהוצאנו תסכית שמע (בעברית: דיסק סיפורים כמו של תריג, אבל של חמודי).

“במשך חמש שנים הפקנו בכל שנה דיסק של חמודי. הרגשנו שיש לנו מוצר מנצח ביד. עשינו המון דברים פורצי דרך עם הרבה לקוחות, אבל הרגשנו שאנחנו משפיעים הכי הרבה באמצעות הדיסקים של חמודי.

“לפני ארבע שנים מצאנו את עצמנו עם כמה תובנות בדוקות ומנוסות: הבנו שהדיסקים של חמודי פורצי דרך וההצלחה מסחררת, חשבנו איך אנחנו יכולים לעשות משהו משלנו וחיפשנו לפתח את המותג שלנו מתוך חזון ברור: ליצור דיסני חרדי”, אומר הלפרט בעיניים נוצצות.

הלפרט חולם בגדול. תיכף אשאל אותו כמה מוצרים הוא מנפיק בשנה וכדי לעמוד בקצב הדיבור שלו אצטרך לצרף לשיחתנו עורך דין, רואה חשבון או מישהו שמבין במספרים. אך בל נקדים את המאוחר, אנחנו עדיין שומעים איך נולד המותג תריג.

“עשינו המון מחקרים, סקרים, קבוצות מיקוד”, ממשיך לספר הלפרט, “כדי להבין מה הצרכים של השוק. עבדנו על הפיתוח של חבורת תריג כמעט שנה. התלבטנו למשל האם לעשות דמות של גיבור-על כמו סופרמן, או ללכת על משפחה כמו סימפסון, או חבורת ילדים כמו חבורת ילדים. הגענו להחלטה שהמותג הראשון יהיה חבורת תריג”.

מתי חיים ולדר נכנס לתמונה?

“בדיוק בשלב הזה. פנינו אליו עם הרעיון, והוא – בדיוק כמונו – התחבר מיד לחבורת הילדים שכולנו היינו רוצים להיות חלק ממנה. הניסיון ארוך השנים שלו בחינוך וההבנה המיוחדת שיש לו בנפשם של הילדים, מוכיחים את עצמם בהֲוַי של חבורת תריג וביכולת ההתמודדות של ילדי החבורה עם המצבים המורכבים אליהם הם נקלעים”.

אמרת שחבורת תריג זה המותג הראשון, עוד לא סיימתם למצות את הפוטנציאל של תריג ונשמע כאילו בעוד שבועיים אתה משיק מותג חדש. לאן אתה ממהר?

“אנחנו עובדים לפי אסטרטגיה מדויקת ולא זזים ממנה. יש לנו המון פיתויים בדרך, המון הצעות נדיבות, אך אנחנו דבקים במטרה ונצמדים לתוכנית. בסופו של דבר, החזון הוא לבנות עולם שלם של מותגים”.

במקביל לחבורת תריג?

“כן, להפוך את חבורת תריג לפעמיים בחודש זה לא נכון. המותג הזה נשאר בקונספט חודשי. הרעיון הוא לעשות באמצע החודש מותג מקביל, מתחרה”.

מה עם קצת סרטי ילדים?

“סרטים לצפייה בבית לא יהיה כל עוד זה לא יהיה במיינסטרים. המיינסטרים החרדי לא צופה בסרטים בבית ואנחנו לא שם”.

אז הצגות, תעשו הצגות!

“זו בעיה אחרת. כמו כל דבר שאנחנו עושים, חשוב לנו שההפקה תהיה ברמה הגבוהה ביותר. כלומר, השקעה ראשונית של מאות אלפי שקלים בהקמת ההצגה. מכיוון שבשכונות החרדיות אין אולמות של עשרת אלפים משתתפים, אם נעשה הצגות, נצטרך להופיע באולמות עם קיבולת מקסימלית של אלף ילדים. אתה לא יכול להרוויח מזה. מה גם שאתה לא יכול לקחת 80 שקל לכרטיס ואז משפחה ממוצעת תצא בנזק של 600 שקל להצגה. בדקנו את הנושא הזה לעומק והוא לא משתלם. יתכן ובעתיד נמצא גורם מממן ואז נוכל להפיק הצגה ברמה המצופה מאיתנו ועדיין לאפשר מחיר סביר שכל משפחה חרדית ממוצעת תוכל לעמוד בו. ככלל, אנחנו משקיעים מאוד הרבה כדי לייצר מוצרים ברמה הגבוהה ביותר, ועדיין, אנחנו מקפידים לשמור על מחיר סביר לצרכן”.

נו, אז תעשו שירים. למה רק סיפורים? אני רוצה שירי ילדים

“זו כבר תוכנית שיש לנו במגירה, יום אחד היא גם תצא לפועל”.

אריאל הבריז לנו. ספר לי עליו קצת, הוא לא שומע

“אריאל חריף ומוכשר וגאון תוכן”, אומר הלפרט, “הוא יוצר התוכן הכי גדול היום במגזר החרדי”.

עד כדי כך?

“אומרים שאנחנו המדיה הכי נמכרת היום בשוק, יותר מכל העיתונים והמגזינים. אומרים שהחיינו את עולם הדיסקים ועובדתית, אנחנו מדפיסים הכי הרבה דיסקים בחודש יותר מכל מדפיסי הדיסקים בישראל. יש לנו צוות תוכן שאריאל אחראי עליו, הרבה יותר ממה שאנחנו מפרסמים – אנחנו גונזים. ואנחנו מפרסמים המון”.

מה הסיפור של מגזין ההורים?

“לפני שבעה חודשים יצאנו עם מגזין ‘הורים’. גם כאן ניסינו לבדל וליצור מוצר שלא קיים בשוק. לא מדובר במוסף לאימהות אלא להורים בכלל, בתחומי עניין שלא מספיק מסוקרים בעיתונות. הרי יש לנו קהל צרכנים גדול של ילדים שמקבלים מדי חודש את תריג, ולילדים האלה, יש הורים, אז שאלנו את עצמנו למה לא לייצר משהו גם להורים, תוכן ממוקד שמעניין כל הורה שיש לו ילדים בגיל של תריג. הבנו שאם ניגע בשכבה מסוימת שמעניינת אותם הורות וחינוך זה יכול להצליח, ואכן זה מוצר ברמה גבוהה מאוד”.

וזה מצליח?

“יחסית לזמן המועט שקיים בשוק הוא מצליח מאוד. מדי יום יש לנו פניות של אנשים שרוצים לעשות מנוי בנפרד. בינתיים אנחנו לא עושים את זה והמוצר הוא חלק מהחבילה הכוללת”.

ועכשיו יש גם באידיש. תרחיב טיפה בנושא הזה, למה דווקא אידיש ולא אנגלית?

“החל מהחודש אנחנו מפיקים גם מהדורה באידיש לקהל בארה”ב, בשותפות עם חברת קינדר שפיל, שזו החברה הגדולה בארה”ב של משחקים ותוכן יהודי מתורגם. שכפלנו את כל המערך שלנו כאן לארה”ב – מנויים, מוקד שירות לקוחות וכו’. בארץ אנחנו משווקים את המהדורה הזאת רק למנויים, לא מוכרים בחנויות”.

ומי עושה מנוי למהדורה באידיש?

“האמת שהופתעתי, היו כמה מנויים ותיקים שביקשו לבטל את המנוי בעברית ולעבור לאידיש”.

למה לא אנגלית?

“הייתי באמריקה כמה פעמים רק בנושא הזה, עשינו מחקרים וגילינו שהפוטנציאל של האידיש יותר גדול מהאנגלית. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשחק במספרים נמוכים כדי לא להפסיד כסף”.

אז שפות אחרות לא באות בחשבון כרגע?

“לא שווה את זה. נכון להיום תריג מופץ בכל העולם. יש מנויים בעשרות מדינות. גם בארץ, יש מנויים במקומות שלא חשבנו שנגיע אליהם”.

תפתיע אותי

“רק באילת יש לנו יותר ממאה מנויים. גם בגבעת שמואל. זה תפס חזק בשוק הדתי-לאומי”.

כמה עשרות מנויים בגבעת שמואל אומר לך שתפס חזק בשוק הדתי?

“מתחיל הקטע הלוחמני של הראיון?”, שואל הלפרט ופותח את תוכנת המנויים החדשה שהוא מריץ בימים אלו. “קח עוד כמה מקומות שיש בהם המון מנויים, מוטי. מרכז שפירא, בית דגן, אזור, נחושה, נחליאל, נס ציונה, פסגות, עזריה, סעד, מצליח, יבנה, בני דקלים, גבר בנימין, ברקת, עופרה, אשתאול, תלמון, רבבה, נווה, זוהר, נר עקיבא, נטעים, חולתה, עוצם, מחניים, בית רימון…”

טוב, טוב, הבנתי, תירגע, תעצור רגע, אני לא מצליח לכתוב במהירות כזאת

“בקיצור, הפעילות השיווקית שלנו מתמקדת היום מחוץ לשבע הערים החרדיות. בערים החרדיות הגענו לרוויה, ברוך ה’, ואנחנו מתרחבים למקומות אחרים. השקנו לא מזמן את תוכנית השגרירים שלנו”.

שגרירים נשמע טוב. מקבלים תעודת דיפלומט?

“הרעיון הוא להגיע למנויים במקומות נידחים ולהציע להם לחלק לחברים בשכונה ממוצרי תריג כדי להגיע לחשיפה יותר גדולה ולביקוש במקומות שעדיין לא הגענו אליהם. זה תופס תאוצה ואנחנו מתרחבים כל הזמן”.

בוא נדבר רגע על מוצרי תריג. אני רואה פה יותר מדי דברים מול העיניים וזה מבלבל אותי. תעשה לי סדר: כמה פריטים הוצאת בשלוש שנות השובע האלה?

“זה פשוט מאוד”, אומר הלפרט ומתחיל לירות צרורות של מילים ממותגות.

חכה רגע, תן לרשום. אני פותח אקסל כי זה יותר מדי חישובים לכותבי מילים

“תרשום תרשום”, הוא אומר ומתחיל לפרט על אודות מוצרי תריג בסלואו מושן. “כל חודש יוצא דיסק + חוברת קומיקס + מגזין להורים. פעם בשנה יוצא אלבום משימות ענק, אני מאוהב במוצר הזה, הוא פשוט מדהים. פעמיים בשנה יוצאת חוברת מורחבת עם קומיקס של כל העונה ומצורף אליו נגן MP3 ובו כל חלקי העונה. פעמיים בשנה יוצא ספר עלילתי עב-כרס עם הסיפור של העונה בתוספת עלילתית מורחבת, פעמיים בשנה יוצא ספר קומיקס הנמכר באושר-עד, פעמיים בשנה אנחנו משיקים משחק קופסה הנמכר באושר-עד, מדי פעם יש פרויקטים שיווקיים מיוחדים כמו תקליטור מיוחד של עיריית ירושלים, עיריית בני ברק, שילה הקדומה, אושר עד, תנובה, איחוד הצלה, בנק הפועלים ועוד”.

היי, אמרת את המילה שיווקי. נפסלת!

“אתה מראיין מצחיק. התוכן השיווקי מהווה חלק משמעותי ביציבות הכלכלית של המותג תריג. בכל חוברת, הפרק האחרון הוא פרק שיווקי. אנחנו מקפידים שהתוכן ישתלב במסרים החינוכיים שאנחנו מעבירים. אנחנו לא מפרסמים כל דבר. יש לנו הצעות שאנחנו מסרבים להן”.

תוך כדי שאתה מדבר, אני מנסה לעשות בראש חשבון. שלוש שנים: כל חודש – תקליטורים, מגזינים. כל שנה – שני נגנים, ארבעה ספרים, ארבעה משחקים, איפה משיגים את כל זה?

“את התקליטורים החודשיים ניתן להשיג במאות חנויות ברחבי הארץ, כולל ברשתות הספרים ‘אור החיים’ ו’יפה נוף פלדהיים’. את המוצרים שאנחנו עושים בשיתוף ‘אושר עד’ ניתן להשיג כמובן ב’אושר עד’ (בדרך כלל המלאי אוזל בתוך שלושה חודשים). אבל כבר בתחילת הדרך הבנו שנצטרך חנויות קונספט בהן ניתן יהיה לרכוש את כל מוצרי תריג. פילחנו במהלך השנים האלה את האזורים הפוטנציאלים ברחבי הארץ, ויצרנו רשת של ‘נקודות תריג’. בחרנו חנויות מעולם המשחקים והספרים והצבנו בהן עמדה עם כל המוצרים של תריג. בנוסף, השקנו קו מוצרים ייחודי של תריג שניתן להשיג רק ברשת ‘נקודות תריג’. דיסני, כבר אמרנו?”.

דבר איתי על כשלונות, או על הצלחות שפחות הצליחו

“אתה נוגע בנקודה רגישה. ניסינו לחשוב על מוצר למבוגרים שלא הבשיל כדי צורכו. אנחנו עובדים על המון פרויקטים במשך זמן רב, ואם אנחנו מבינים שזה לא מושלם אנחנו גונזים את זה”.

אני רוצה דוגמה טובה

“היה מותג שבנינו מהמסד ועד הטפחות, הוא היה מוכן להפצה. המותג נקרא משפחת שפיץ. צוות שלם עבד עליו במשך חצי שנה. אפיינו דמויות, כתבו תסריטים והקליטו תסכיתים. רגע לפני ההוצאה לאור – אריאל החליט לגנוז את הפרויקט ואני רציתי לבכות. לקחתי את זה מאוד קשה. התחברתי מאוד למוצר והייתי בטוח שזה יהיה מוצלח מאוד. אבל אריאל – גאון התוכן האמיתי, כבר אמרנו – התעקש לגנוז את זה ולא הסכים לפרסם. למפרע אני מבין שהוא צדק, אבל לא התייאשתי. אנחנו ממשיכים לעבוד על זה”.

זה לא מצחיק

“אוקיי”, מתגונן הלפרט, “הומור זה עניין סובייקטיבי”.

למה אנחנו מדברים על הומור עכשיו?

“כי משפחת שפיץ הביאה משהו אחר. זה היה אמור להיות סיטקום קומי, משהו באווירה קלילה ומשעשעת לכל המשפחה. אבל הומור לא עובר אצל כולם באותה צורה, ויש גם את עניין הליצנות שהוא נושא רגיש מאוד בכמה מקומות, ויש גם אנשים שיכולים להיעלב מבדיחה מאוד מצחיקה וכאלה שלא יצחקו בכלל כי הם במתח ולא מבינים איך אפשר לצחוק בזמן שסבתא אזולאי חטופה במרוקו וילדי תריג עדיין לא פתרו את התעלומה”.

עכשיו אתה מערבב בין נושאים

“אתה עושה את זה, אני לא אמרתי את הדברים האלה. אתה ממציא תשובות לכל המרואיינים?”

לא, אבל כאן זה נראה לי מתאים

“אז בוא, לפחות תן גילוי נאות מתי אתה ממציא ומתי זו תשובה אמיתית”.

אוקיי, מקבל. מעכשיו אני מצטט רק אותך

“משפחת שפיץ מבחינתי הייתה פלטפורמה שיווקית מטורפת. מה אוכלים בבית משפחת שפיץ, באיזה רכב נוסעים, איפה הם עורכים קניות, באיזה אולמות הם חוגגים ובאיזה בית קברות מעדיפים לקנות חלקה. זו לא חבורת ילדים קלאסית אלא עלילה של משפחה שעם הזמן מתקדמת ומתפתחת”.

אגב מתקדמת ומתפתחת, בני כמה חבורת תריג?

“הם בכיתה ו’-ז’ בערך”.

עכשיו או לפני שלוש שנים?

“תמיד, הם לא גדלים”.

למה לא?

“הם לא ילדים אמיתיים, מוטי, זה מותג לילדים בשכבת גילאים מסוימת”.

להיות ראשון זה מחייב

הראיון המרתק עם מנחם מתארך מעבר למצופה והילדים מחכים בבית להדלקת נרות חנוכה. אני עובר ברפרוף על הראיון שנכתב תוך כדי דיבור ובודק שלא פספסתי משהו חשוב. לא היה משעמם בכלל.

בנקודה הזאת נכנס למשרד משה ארלנגר, חבר טוב וגולש פאשקעוויל משכבר הימים. הוא מרכיב חלק בפסיפס צוות התוכן של תריג ואני שואל אותו מה הוא יכול להוסיף על מה שכבר נאמר.

ארלנגר מסתכל על הלפרט ועליי לסירוגין ותוהה האם הוא יכול לדבר בחופשיות. שלושתנו מכירים כבר שנים רבות והלפרט אומר לו בכיף, תניח הכל על השולחן.

“יש פה אגו מקצועי לא קטן שנובע מהון אנושי מדהים שאין באף מקום אחר”, אומר ארלנגר בכנות, “יש כאן יכולת של כולם להתכוונן לדרך המלך ולהוציא מוצרים ברמה הכי גבוהה שיש. רמת הביקורת העצמית מאוד גבוהה והיכולת לחתוך כל הזמן בבשר החי לא מובנת מאליה.

“התהליך שלנו הוא כזה: לבדוק, לחקור, ליצור, לכתוב – ולגנוז. אנחנו כל הזמן משנים ומשפרים ומחדדים תוכן כדי שהוא יהיה אוניברסלי במאה האחוזים. יש לנו אחריות מאוד גבוהה”.

ובכל זאת, מן הסתם, אתם מקבלים ביקורת

הלפרט מתערב: “מקבלים ביקורת ואנחנו קשובים לכל הערה והארה. האצבע על הדופק והביקורת חשובה”.

תנו לי דוגמאות של ביקורת

הלפרט שוב נכנס לתוכנה החדשה לניהול מנויים ופותח הקלטה שהתקבלה לפני שעה קלה: “רציתי לומר שיש לכם חוסר דיוק בסיפור של החתם סופר עם המטבע של בית שני. רבי יהודה אסאד שהחזיק אף הוא במטבע מבית שני מדבר בסיפור במבטא מזרחי. ככל הידוע לי הוא היה הונגרי”.

ארלנגר קופץ כנשוך נחש. “כן, זו פדיחה! מיד כששמעתי את זה הבנתי את הפדיחה אבל זה היה מאוחר מדי. אני חושב שאני צריך להיות נוכח גם בהקלטות כדי שזה לא יקרה שוב”. ארלנגר מסביר שמתוקף תפקידו ככותב תוכן, הוא עורך מחקר מעמיק על כל פרט ופרט בסיפורים. הוא ידע את העובדה שהרב אסאד הונגרי, ואם היה נוכח בהקלטות, הטעות הזאת הייתה נמנעת. בהמשך הוא מרחיב בחשיבות הדיוק, השימוש במילים גבוהות ועוד כהנה וכהנה סודות מקצועיים שאין כאן המקום להאריך בהם.

הלפרט מספר על תלונה נוספת: “כמה הורים התקשרו ואמרו שהעלילות גורמות לילדים להיות במתח ולחלקם יש סיוטים”.

ומה אתם עושים לגבי זה?

“חיים ולדר טוען שאנחנו לא צריכים לשנות את המוצר שלנו בגלל זה, תמיד יהיו ילדים שיש להם מתח וחרדות בגלל דברים כאלה ואחרים”.

יאללה, מנחם, תיכף תשקע השמש והיום יפנה. מה התוכניות לעתיד?

“להדליק נרות ולהודות על הנס”.

חנוכה שמח!