סמנכ”ל קבוצת ווטסאפ: ריאיון מיוחד עם העסקן הבכיר אפרים סקקובסקי

אפרים סקקובסקי, המכונה בפי כל ‘אפי’, הוא לא מנהל נורמטיבי. הוא עוסק בשיווק רק בהזדמנויות נדירות ואת מירב שעותיו הוא מקדיש ללימוד. ביקשנו לשוחח איתו לרגל הקמפיין הגדול של ישיבת רש”י, בה הוא זוכה ליטול חלק ונחלה, אך המשימה התגלתה כמסורבלת במיוחד. ראשית, היינו צריכים למצוא זמן פנוי ביומן הצפוף ובסדר יומו העמוס. שנית, הוא הביע סלידה מהחשיפה המתוכננת וסבר כי אין הברכה שורה אלא על הדבר הסמוי מן העין.

לאחר מסע שכנועים ארוך ומתיש ומכבש לחצים שהפעלנו עליו, באמצעות גורמים עסקיים ופוליטיים, הוא נאות לשוחח עימנו, אך לא לפני שווידא כי הדברים יהיו לתועלת ולכל הפחות אחד מבין קוראי הריאיון המיוחד הזה יוכל להשתכנע ולהוזיל מהונו מכיסו ומממונו לטובת הצלחת הקמפיין המדובר. סקקובסקי הסכים לגולל את משנתו הסדורה בנושאים העומדים ברומו של עולם העסקנות, בלי לוותר על אף קלישאה שחוקה.

תנאים נוספים היו למפגש המיוחד. מסתבר שהמרואיין המבוקש חושד במניעים נסתרים ואפלים והוא לא משאיר מקום לספק. ראשית, התבקשנו לערוך את הפגישה במקום ניטרלי וכן נדרשנו להכניס צוות צילום מטעמו שיתעד את הריאיון. “היום אי אפשר לדעת מה יגידו בשמך”, אמר בשיחה המקדימה שלנו.

במהלך הריאיון גיליתי עסקן כישרוני, מבריק ומסור, שהחליט לאחרונה לפנות לתחום היזמות החברתית. סקקובסקי פותח לפנינו צוהר חדש ומרשים של עיקשות והתמדה.

אפי, מסתבר שלא כולם מכירים אותך עדיין. ספר לנו קצת, מי אתה?

“אני מייסד ומנכ”ל מספר קבוצות ווטסאפ, ביניהן קבוצת ‘בשבילו 101’ המובילה, סמנכ”ל בקבוצה המשפחתית ‘סקקובסקי אימפריה’ ויו”ר ועד הבית בצפניה 55 בירושלים. במשך שנתיים רצופות ניהלתי את הת”ת בישיבה בה למדתי ועוד. לאחרונה פניתי לעולם היזמות החברתית”.

אתה יכול להצביע על נקודת זמן ולומר: שם הכל התחיל?

“בגדול, מאז שאני זוכר את עצמי, הייתי איש של ניהול ועשייה. עוד בשחר ילדותי כאשר אח אחד היה שר באמבטיה והשני היה מארגן תיאטרון בובות, אני ניהלתי את האירועים ולקחתי אותם תחת חסותי. כמו כן ניהלתי את המדורה המרכזית בל”ג בעומר של מינץ 3 כניסה ב’ ואם זה לא מספיק יש באמתחתי דוגמאות נוספות”.

זה מוביל אותי לשאלה הבאה: עם כזה כישרון בניהול, מה גורם לך לרצות להשתלב בעולם היזמות?

“אני מרגיש שהיזמות מוציאה ממני את האני שבתוכי. מרגשת אותי התחושה שאני מביא לעולם חדשנות אישית שלי. זה בעצם לברוא בריאה. זה ליצור יש מאין. וכמובן, לא לשכוח מאיפה באתי ולזכור תמיד שגם כיזם – אני יכול להיות מנהל”.

סקקובסקי מכחכח בגרונו, לוגם קולה חמה ולא מוגזת מכוס שמפניה יוקרתית ומהדק את קשר העניבה לצווארו.

מאיזו דמות אתה שואב השראה?

צ’רצ’יל.

מעניין. ומה המוטו שמלווה אותך בחיים?

“הצלחה לא קונים בצרכניה”.

לפני שאני מספיק לשאול את השאלה הבאה, סקקובסקי מבקש להבהיר: “תראה, מה שהכי חשוב לי זה לעשות את הדברים שאני אוהב. את הדברים שמוציאים ממני את המיטב. לקום בבוקר ולהגיד לבורא עולם תודה שיש לי אפשרות לעשות את מה שאני אוהב”.

לאהוב זה בסדר, השאלה היא מאיפה מגיע הכסף. בסופו של דבר יש לך את הקמפיין של הישיבה לנהל…

“לאט לאט. כדי לשאוף אוויר פסגות צריך לנשום אבק סלעים”.

אתה ממליץ לחבר’ה צעירים שמרגישים שיש להם אופי ניהולי ללכת ללמוד את זה?

“מה פתאום ללמוד את זה? אני למדתי את זה? לא! איך אמר הרב אורי זוהר? מי שהולך ללמוד משחק, יהיה מנהל בית ספר למשחק. בחור שמרגיש שיש לו את זה, שיתחיל כמוני, בעבודה קשה: יפתח קבוצה ועוד קבוצה ועוד קבוצה. בסוף משהו יתפוס. אתה יודע כמה קבוצות פתחתי בחיי? אנשים התלוננו, קיללו, חסמו, ואז מה, התייאשתי? מה פתאום! להיפך. והנה התוצאה: אני מנהל כמה קבוצות ווטסאפ ממש חשובות”.

סקקובסקי לא מסתפק בזאת ומוסיף להציג את הצלחותיו. “גם כאשר נבחרתי בבחירות דמוקרטיות לוועד הבית, כשהשכנים אמרו לי שאין לי סיכוי להיבחר נגד גברת שוורץ, בסוף מה קרה? הפתעתי את כולם ועליתי לסיבוב שני שבסופו ניצחתי”.

בלי לזלזל בהישגך הרבים, היכן העשייה שלך באה לידי ביטוי במרחב הציבורי? כלומר, עדיין האזרח הפשוט לא מכיר אותך.

“נכון, אומנם האזרח הפשוט לא מכיר אותי וטוב שכך, אבל כשיש בעיות או משברים מיוחדים, אנשים יודעים להשיג אותי. לדוגמה, לא מזמן פנה אליי ידידי הרב הלפרין, ראש מועצת מירון, וביקש ממני לתקן עוול היסטורי שנעשה על ידי תושבי אור הגנוז שפולשים אט-אט לכיוון מירון. התבקשתי לבלום את גל ההגירה. פניתי במכתב חריף לראש מועצת אור הגנוז והבהרתי חד משמעית ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי היות ותושבי אור הגנוז לא יודעים גבול מהו, אני דורש לבנות חומה. לא זאת אף זאת, החלטתי להטיל את כל הוצאות הבניה עליהם. הבהרתי שכללי המשחק השתנו”.

וואו. אני תוהה מאיפה מקבלים כאלה עוצמות ותעצומות נפש

סקקובסקי מחייך. “האמת היא שבאופי שלי אני חסר ביטחון, אך מורי ורבי הרב חייקל מילצקי, ראש ישיבת רש”י, ידע להרים אותי, פה עם מילה טובה, פה עם הערה בונה, ובעיקר התחושה שמאמינים בי, שאני קיים, זה מה שבנה אותי”.

בנקודה הזו של הריאיון סקקובסקי מבקש להבהיר את הסיבה בגינה הוא הסכים להתראיין ולחשוף חלק מהצלחותיו. “חשוב להבהיר לקוראים שהסכמתי להתראיין רק בגלל הקמפיין הגדול שהישיבה מקיימת בימים אלו. הרי זה לא סוד שכבר שנים רבות שאתה רודף אחריי ומבקש ממני להתראיין, ורק עכשיו נעתרתי. מדוע? בגלל שהבטחת שמישהו מבין קוראי האתר שלך ישכיל לעיין בנבכי חדרי לבי וישמע את זעקתי וצעקתי האדירה לטובת הצלחת הקמפיין של הישיבה”.

אני חושב שהבהרת היטב את הנקודה.

“לא מספיק להבהיר את הנקודה. צריך גם לדבר עליה. הרי קיבלנו על עצמנו לסייע בעול ולנסות לגייס בכל דרך אפשרית עוד כמה שקלים לטובת הישיבה. ראית פעם יזם בכיר כמוני שמוכן להתראיין ולעמוד כעני בפתח בפני פרסומאים ואנשי שיווק? כמובן שלא. ידידיי, רעיי ואהוביי, כלום חיסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבין זה את זה, ותהיו מכבדין זה את זה ותהיו תורמים פעם אחת לקמפיין של ישיבת רש”י”.

דבר העורך: הריאיון נכתב על ידי הבחור החשוב אפרים סקקובסקי, מלומדי ישיבת רש”י, כפארודיה לראיונות הנערכים כאן עם בכירים בתעשייה, בתקווה שקוראי האתר יחייכו, יפתחו את לבם ויירתמו להצלחת הקמפיין בתרומת כמה שקלים (אפשר לתרום במשרד או בבית). “גם אם זה לא יצליח, לפחות אדע שניסיתי”, אמר לנו אחרי שסיים לכתוב את הריאיון הנהדר עם עצמו. אנחנו תרמנו, עכשיו תורכם.

אם אהבתם מאוד, לחצו על הקישור הזה ותרמו כמה שקלים