בשבוע שעבר שמתי את פעמיי לעבר מתחם אקספו במרכז הירידים התל אביבי כדי להשתתף באירוע חדשני ופורץ דרך שיוחצן בקול רעש-קמפיין גדול, אירוע שהושקעו בו מיטב המוחות והמאמצים להביא אליו אלפי נשים דתיות וחרדיות מהפייסבוק או האינסטגרם.
כמי שמסקרת תהליכים מעין אלו עבור אתר ‘פאשקעוויל’ ומנסה להביא את הסיפורים הכי טובים בענף הפרסום המתחדש, ובכלל זה הפרסום הדיגיטלי, הלכתי לסקר את האירוע (ולתעד בשידור חי בעמוד האינסטגרם המתוק שלנו) וחזרתי עם כמה תובנות שאשתדל להעלות על הכתב בשורות הבאות.
תחילה ביקרתי בפאנל מיוחד שאירח נשים מעוררות השראה, בהנחיית יונת קפלן (יועצת תקשורת ובעלת קבוצת הנשים ‘עכשיו תורך’) והניה שוחט (סטנדאפיסטית מחוננת). בין “המרואיינות” שריגשו את הקהל (באמת) בסיפור חייהן ובעוצמה הפנימית שלהן בלטו בעיקר פסקל ברקוביץ, ספורטאית פראלימפית ומדליקת משואה; פדות רוטנמר, נמוכת קומה כריזמטית ומלאת חן שלא מפסיקה לשאוף גבוה ומכנה את עצמה “גמדה שמחוללת שינוי”; עו”ד צילית יעקבסון, יו”ר ‘בת מלך’ ועו”ד צפית דיבון, מומחית לענייני משפחה. כולן ריתקו את הצופות בעובדות חיים מרגשות ויומיומיות שמראות שאפשר לחיות אחרת.
בהמשך התקיימה תצוגת אופנה צנועה וייחודית מסוגה של מיטב המעצבות במגזר הדתי והחרדי בהפקת המעצבת והסטייליסטית שרי יהל. בין המציגות מצאנו את המעצבות המפורסמות נרקיס, טלי שורין, חני ויצמן, שרי טאובר, רייצ’ל H, חנה בן סימון ורחלי זילברליכט.
לאחר מכן, סיון רהב מאיר כבשה את הנשים בפשטותה ובחכמת החיים שלה, שיתפה מניסיון החיים שלה כאישה עובדת ועסוקה במיוחד וכאם בישראל, ונתנה הרבה כוח. סיון הייתה המדויקת ביותר בהגשמת מטרת ההפקה כולה: העצמת האישה החרדית כפשוטה.
אחד הרגעים המרגשים של היום התרחש דווקא בחדר צדדי וסגור שאירח מפגש חי של חברות קבוצת הפייסבוק ‘עכשיו תורך’. יונת אירחה את הקבוצה ביד רמה עם מטעמים מעשה ידיה של חברת הקבוצה, והנחתה דיון וחידון לגבי המתרחש בקבוצה. המשתתפות שמחו והתרגשו לפגוש פנים אל פנים את חברותיהן הוירטואליות משכבר, ויצאו עם תיק איפור במיתוג החדש שהשיקה הנהלת הקבוצה באירוע.
הערב הסתיים בחוויית ‘קולולן’ מרגשת לכל הדעות, מיזם שירת המונים ייחודי מסוגו לנשים בלבד, כמובן. בחורה אחת, חברת הצוות המקורי של ‘קולולם’, ניצחה ביד רמה על כשלוש מאות נשים ולימדה אותן הרמוניות מופלאות לשיר ‘מתנות קטנות’ של רמי קליינשטיין. השירה הסוחפת הצליחה מעל למשוער ושלחה את המשתתפות הביתה עם טעם טוב בלב וסרטוני סטורי’ס לרוב.
האירוע עורר הדים רבים ודיונים בלתי פוסקים בקבוצות הווטסאפ השונות שעסקו בעיקר בשאלת זהותו החרדית של האירוע וזהות המשתתפות בו. האירוע היה יפה, מכובד ומופק בטוב-טעם, אבל “החרדיות” היוותה עניין של הגדרה סוציולוגית בלבד וחסרת כל השתייכות דתית או קווי אופי תורניים.
כצפוי, ‘יתד נאמן’ פרסם למחרת מאמר תחת הכותרת “כישלון ידוע מראש” וכינה את האירוע “דמיוני והזוי”. לדברי כותב המאמר “לאישה החרדית האמיתית, אין שום עסק עם השיח ברשתות החברתיות ולא יכול להיות. האישה החרדית גם אינה זקוקה להעצמה, כי עוצמתה כאישה יהודית אדירה”.
אנחנו, לעומת זאת, משתדלים להיות יצירתיים במידת האפשר ולהגיש לכם סיקור אובייקטיבי ונטול פניות, כדי שתצליבו את הסיקור עם המידע שיש ברשותכם ותגיעו למסקנות שלכם – בכוחות עצמכם.
תגובות של חרדיות מפאשקעוויל תתקבלנה בברכה.
11 תגובות
אהבתי את האוביקטיביות שלך אפרת
סיקור לטעמי
מה שמעניין הוא שכרגע גם הכתבת מדגישה את עניין הזווית החרדית (צניעות בשירה) וכו’.
העניין הוא שבאמת פנימה, גם הכותבת יודעת שעוד 20 שנה,
היא וחברותיה יראו את האירוע הזה כאירוע “חניוקי מידי” בעוד 10-15-20 שנה,
הציבור החרדי – הזה שמופיע באירועים אלו (גברים או נשים – זה היינו הך), כבר לא יהיה חרדי (לפחות לא כמו שהוא מגדיר את עצמו היום) (לחיצת ידים בין נשים וגברים יהיו עניין שבשיגרה) הכשרות בבית, והתכנים הטלויזיונים שבוודאי יכנסו לאותם בתים יהיו המייצגים את צורת “חרדתיותם”.
כך שכל הדברים שכרגע נכתבים ונראים מקודשים בעיניה ובעיני החבר’ה שם, יהיו כאמור קצת מיושנים להם, דהיינו מה שקורה עכשיו הוא כבר סוג של התחלנות עתידית מדורגת כמובן – וכמובן לא באופן כוללני (לא בפעם אחת – זה לוקח זמן). בקיצור המגמה מוכחת ע”י אירועים נוצצים כאלו.
אני לא רואה את עצמי כמוכיח בשער לאנשים / נשים ובטח לא להטיף מוסר איך להתנהל ובטח לא יועץ השקפה.
אבל דבר אחד אני בוודאי (שונא) צביעות.
אני לא חרדי כפי שהייתי
אבל ההבדל הוא שמעולם לא ניסיתי להכשיר אותו ובטח לא הייתי מספר אותו לציבור החרדי בגאווה, אני יותר בבחינת “חוטא” אבל מעולם לא הייתי “מחטיא”
יש מגמה גרועה בציבור המודרני (חסידי / ליטאי / ספרדי כל הציבור החרדי)
שברגע שהוא עושה מעשה באופן פרטי – הוא מתיר את המעשה ומתרעם אם מישהו אומר שלא נוהגים כך ע”פ ההלכה, ויותר מזה בכדי לא להרגיש לבד (חלק מההרגל החרדי – קהילה) הוא חייב להביא חברותות שיאחזו בדעתו ולהפוך את הביעבד ללכתחילה, וכך באופן מדורג כל בדיעבד רחוק יותר נעשה אט אט לכתחילה.
וזו ההגדרה הפשוטה של “חוטא ומחטיא”
בקיצור נסו להעתיק ממני. חוטא – בלי להחטיא!
תכלס. כמה וויבערס היו שם?
בהמשך לתגובתי:
אגב אני ממש לא חושב שיתד צודק בהחלטיות שהוא קובע שזה לא ישפיע על הציבור החרדי, יתד סתם עיתון עם תפיסה קומוניסטית שעיקרה “ראש בקיר” והתעקשות עיוורת על עקרונותיו מבלי לראות שהעולם זז.
הציבור החרדי כן יפסיד מכוחותיו, ודווקא הציבור של אותם נשים וגברים מודרנים (שכאמור בעיני הם צבועים) למרות שאני נוהג כמותם, אך לא מתגאה ובטח לא הופך את התנהגותי הנהנתנית למצווה לרבים, אני עושה מה שאני רוצה ואתמודד עם התוצאות.
אין לי עניין לגרום לאנשים נוספים לעשן בגלל שאני מעשן.
אבל העיוורון של יתד לומר שהם לא יצליחו, הוא עיוורון שמעצבן באותה מידה, זה עיוורון של שקרנים. הם מודעים שהם מפסידים ויפסידו ועדיין במקום לפעול בצורה חכמה לראות למרחוק ולפעול, הם תוקפים בשקרים.
בעצם אין פלא הציבור החרדי – הרבה פעמים בהשקפותיו – בטח בדור האחרון, הוכיח שאינו אמיתי בפנימיות, אולי בגלל זה יש גם את הציבור המודרני שאינו אמיתי בתוכו ומוכר את השקר שלו בפאנטיות כמו מחנכיו מגודלי הזקן ומפיצי השקר.. מי יודע?
צחי אתה חופר
אחת הביקורות הרדודות והצבועות שקראתי אי פעם.
נראה שלכותבת הנכבדת יש ביקורת על האירוע, אבל היא מסתירה אותה, ומנופפת בפשקוויל התוקף של יתד.
ממה את חוששת? ביקורת מטרתה לבקר.
האירוע היה משעמם? לא מכבד? נוגד את ההלכה? תכנים לא ראויים?
בבקשה, זה המקום לפתוח את זה (או לא לכתוב ביקורת בכלל. רוסיה זה לא כאן).
אם הביקורת היא על קהל היעד ועל עצם זכות קיומן של נשים שרחמנא ליצלן פעילות ברשתות החברתיות (ואני משער שכותבת השורות נכנסת לאותה קטגוריה אסורה ו’לא חרדית’), זה מהלך יתד קלאסי, שכל מי שלא אברך / מורה הוא לא חרדי, ואין לו זכות קיום או הכרה.
כשהביקורת שלכם מסתכמת בחיבוק של מסרים מיתד, שבשגרה לא ממש מסתדרים עם האתר ועם מגמותיו וקוראיו, אתם עושים צחוק מעצמכם.
פרומר – 300 נשים.
צחי – זה ברור שיתד חייב להקצין לצד השני, אין פה שום שאלה.
השאלה שלי, יתד ידוע כמתעלם סידרתי מאירועים כאלו ואחרים… מה ראה לסקר בדיוק את האירוע הזה?
פרומר / אנונימית,
כמי שהיתה שם רוב היום, ונהנתה מיום עמוס, חוויתי ומעשיר, היו שם לפחות 1,500 נשים, ולדעתי הרבה יותר. כי הבנתי שלאירוע ערב הגיעו עוד הרבה נשים נוספות.
(ובינינו, עד לרגע זה לא הבנתי על מה בדיוק הביקורת: מה הבעיה באירוע לנשים דתיות וחרדיות בהפרדה מלאה? העובדה שזה מיועד לנשים ׳מודרניות׳ יותר ממה שהבני ברקים יכולים לסבול?)
תגובות כמו אלו ביתד… מקורן לדעתי בצמצום וחוסר פרגון, לנשים שמעיזות לעשות עוד משהו עם עצמן ועם החיים שלהן מלבד החלפת טיטולים והכנת הטשולנט הטעים בשכונה. מי הם שיחליטו מי הוא חרדי? יש להם בעלות על החרדיות? זו כלל לא סתירה שאשה תשמור ותקפיד על הלכות קלות כבחמורות, ועם זאת תגשים את עצמה ותעשה דברים שמביאים לה סיפוק וגם פרנסה, ולא רק בתור “להטות שכמה לסבול”. היא לא חייבת “לסבול”, זכותה להנות מהעבודה שלה. זכותה לצאת ולפגוש נשים שנהנות גם הן כמוה. שום דבר באירוע הזה לא פרץ גדר. נשים עפו על עצמן, טפחו לעצמן על השכם והעצימו על הדרך נשים אחרות. למה זה רע?
טלי
הביקורת היא על אפיון קהל היעד.
קשה לקרוא חרדית למי שחרדה מלהיות חרדית בני ברקית..
מכאן והלאה, שכל אחד יהנה איך שמתאים לו.
אני חושבת שהפעם צדקו ביתד נאמן הרי גם אם אשה חרדית צריכה לעשות לביתה לפרנסתה ולצאת לממשק עם העולם החילוני הרי היא הולכת בדרך עם גדרים וסייגים כמו לוליין שהולך על גשר צר…. שמעידה אחת יכולה להביא להתרסקות .
מה שנראה שבכנסים הללו יש נשים שמחכות לזה לפרוק עול .אולי כצד זכות שאפשר ללמד עליהם הוא לומר שכנראה לא זכו בילדותן לטעום מטוב ה בדרך נעימה …..
כותבת שורות אלו יכולה להעיד כמי שמכירה חלק מהנפשות הפועלות בעניין זה מקטנותן>> שכבר אז התיצבו על דרך לא טובה ובסוף שילמו עלזה אף בחיי המשפחתיות והזוגיות…… ואכמ”ל.
ולכל הטוענות מה רע בכנס הזה הרי הכל היה בהפרדה וכו” מה שרע זה המסר שהכנסים הללו משדרים מסר של מרדנות של “שיחרור” של ליצנות וכו.