שוקי סלומון שלא הכרתם: קבלו את ה’סטורי’ האמיתי, ללא מסכות ובלי פילטרים

לפני שאנחנו מתחילים את הריאיון, שוקי סלומון מתיישב, מניח את צרור המפתחות ואת “הגנרטור” על השולחן, מתחיל בצילום סלפי ומשדר לעשרות אלפי האנשים שעוקבים אחריו באינסטגרם: “מי יקרא על החיים שלי? אנחנו נמצאים פה כרגע במשרדים המפוארים יש לומר, אלפי מטרים מרובעים, של פאשקעוויל. הולכים לעשות פה כתבה על החיים שלי. מה יש להגיד על החיים שאתם לא יודעים? הם לא יודעים. אתם יודעים”.

אם שאלתם את עצמכם מה זה “הגנרטור” שהניח על השולחן בכניסתו לחדר, מדובר במטען נייד המחובר לסמארטפון דרך קבע. מאוחר יותר הוא יסביר לנו שהטלפון הנייד הפך להיות חלק ממנו ובהחלט מעדיף אותו על פני מכנסיו – אם היה צריך לבחור באחד מהם – אך בל נקדים את המאוחר.

שוקי, בפסח עקבתי אחריך באדיקות ונחשפתי לחייך הפרטיים מבוקר עד לילה וכן להיפך. חשבתי לעשות איתך ראיון שטרם נעשה כמותו ולהשיב על כל השאלות במקומך. אתה כאן כדי לאשר או להכחיש.

נשמע מעניין.

אבל עזוב. זמנך קצוב וחבל לבזבז אותו על ניסיונות מורכבים. ספר לי מי אתה, מה אתה, איפה גדלת, מאיזה רקע אתה מגיע.

“ילד טוב בני ברק”, אומר שוקי בקצרה. “זה מי שאני וזה גם מי שהייתי”.

ובהרחבה?

“גדלתי בבני ברק להורים חרדים, אבא הונגרי קלאסי עם כובע עגול וחליפה קצרה, מתפלל בנוסח ספרד, אדם תמים וישר דרך. גם אמא חרדית קלאסית, אישה טובה ומשפחה נהדרת. סביבה חרדית, חיידר, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה. חתונה מוקדמת, תפסו אותי בגיל צעיר מאוד, בגיל עשרים כבר הייתי נשוי”.

הטלפון של שוקי מצלצל. הוא עונה ומנהל את ענייניו עם אחד הספקים שלו. כשהוא מנתק הוא מבהיר: “ככה אני תמיד. מדבר עם רמקול. שכולם ישמעו. אין אצלי סודות.  שתדע, אם אתה מתקשר אליי, כל מי שנמצא איתי שומע אותך”.

רותי גפני יושבת בחדר, מקשיבה לשיחה ולא יכולה שלא להתערב. גם כשאשתך מתקשרת?

“גם אשתי. היא יודעת. אין אצלי סודות. הכל פתוח. זה מסרטֵן! את יודעת כמה זמן אני מדבר בטלפון ביום? אני כל היום בשיחות, זה לא בריא בכלל, אני משתדל לא לקרב את זה לאוזן שלי יותר מדי”.

אני מנצל את ההזדמנות כדי להתייחס לזוגיות המתוקשרת שהוא מנהל עם תמי. למי שלא עוקב אחרי שוקי, תמי זאת אשתו. אבישג זו הבת הגדולה והיא בת 16. יש לו שתי בנות יותר קטנות וכמה דמויות קבועות שהוא מרבה לצלם: מנחם הלפרט, מיכאל כפלין, אריק דביר, “סבאלה”, צביקה גרוניך ועוד.

בוא נדבר רגע על תמי. לא מפריע לה שאתה מצלם אותה?

“זה לא אתה שפנית אליה וביקשת לראיין אותה?”

מודה באשמה. חשבתי שיהיה יותר מעניין לראיין אותה. רציתי לשמוע מהזווית שלה איך זה לחיות לצד כוכב רשת כמוך, אבל אמרה שהיא לא אוהבת את החשיפה ומעדיפה להישאר מאחורי הקלעים.

“אם ביקשת ממנה, סימן שאתה לא מכיר אותה. היא לא אוהבת את החשיפה הזאת. בחיים לא הייתה מסכימה להיחשף ככה”.

אז למה אתה מצלם וחושף אותה בפני עשרות אלפי אנשים?

“הזוגיות שלנו מאוד פתוחה. אצלנו יש כלל בבית – חיה ותן לחיות. כל אחד עושה מה שטוב לו. פעם זה הפריע לה יותר אבל התרגלה והיום אין לה בעיה עם זה. תיעוד החיים שלי הפך להיות חלק בלתי נפרד ממני. אני מנצל כל הזדמנות כדי לצלם ולהעביר את המסרים שלי לאנשים שעוקבים אחריי”.

אנחנו עדיין בתחילת השיחה ואני מרגיש שהלב המצולם והמתועד לרסיסים טרם נפתח לרווחה. שוקי ניחן בפה מפיק מרגליות והוא מיטיב להשיב נפלאות. התשובות שלו נשלפות בזו אחר זו והן רכות, חתוכות ומיוצרות במפעל שומר שבת.

אתה חרדי?

“אני חרדי, בני ברקי, אוהב תורה ולומדיה, מחובר לקישקע של בני ברק, לרבנים, לחצרות חסידים, לישיבות ליטאיות. אני לומד דף היומי ומתפלל וזה מרגש אותי. מוזיקה חסידית מרגשת אותי. אני יכול לבכות בימים נוראים כשאני מתפלל. אני יכול להיות בטיש ולהתרפק על מנגינה חסידית מרוממת”.

בלי להיכנס לשאלות אישיות מדי, אני מתעניין לגבי מקום הלימוד של אבישג, הבת הגדולה.

“אין עדיין פתרון אמיתי לאנשים מהסוג שלי”, אומר שוקי. “היא לומדת באולפנה, אחר כך היא תמשיך לתואר ותבחר איך היא רוצה לנהל את החיים שלה”.

אתם לא משפחה חרדית קלאסית. היא לא תכיר את בעלה לעתיד בשידוך, כנראה

“למה לא? אין שום סיבה שלא. אני לא יכול לפסול או לשלול אפשרות אחרת, אבל האופציה של שידוך רגיל זה מה שעומד על הפרק”.

הטלפון שוב מצלצל. שוקי עונה וצולל לתוך שיחה עסקית. רותי עוד זוכרת את מה ששוקי סיפר בתחילת השיחה, מצביעה עליו ואומרת לי: אתה רואה? לפעמים הוא כן מדבר בפרטיות.

כן, שוקי, מה זה?

“זה היה רואה החשבון שלי”, הוא אומר בחיוך. “יש גבול לדברים שאני יכול לחשוף בפני כל העולם”.

אנחנו מנסים להבין איפה הגבול הזה נמצא בדיוק ובינתיים שוקי שוב מצלם את עצמו ומשתף את עוקביו: “שימו לב לשניים שצולבים אותי תחת אש כבדה ביותר כבר למעלה משעה, אני רואה פה אלפי מילים שנכתבות עליי ללא צנזור, כדאי לכם להציץ”.

הוא מתייג את פאשקעוויל באינסטגרם ואני מקבל התראה. אחרי כמה שניות אני מקבל התראה נוספת, ועוד אחת. אנשים עשו לייק לסרטון של שוקי והתחילו לעקוב אחרי החשבון שלנו.

תיכף נחזור לאינסטגרם. בוא נחזור רגע אחורה לימיך בישיבה. איך היית כבחור ישיבה?

“בעטרס הייתי אחד הבחורים הכי טובים במשך שלוש שנים, תמיד הייתי עצמאי אבל הייתי בחור מצוין, עשיתי שטייגען כל היום וחלק גדול מהלילה. הייתי מונח בלימוד בצורה הכי רצינית ומשם יש לי את כל הגרסא דינקותא. עד שנשבר לי, אבל מהר מאוד ‘נתפסתי’ והתחתנתי. מצאתי את עצמי נשוי בגיל 20”.

ממש ילד

“עד עכשיו אני ילד, אבל כן, צעיר מאוד. קנו לי דירה בבית שמש. התחלתי ללמוד הנדסת בניין ואדריכלות והיה לי כישרון גדול בעיצוב דירות. אחרי הלימודים התחלתי לעסוק בעיצוב דירות ובתיווך נדל”ן והייתי מייעץ לחברים איך לעשות עסקים, הרבה מהם עשו חבילות יפות”.

מתי הגיע הסוויטש?

“הגעתי לבני ברק וראיתי שאין שם מישהו שמתעסק בזה בצורה רצינית. התחלתי לתווך דירות וההצלחה האירה פנים. הבאתי את אחי וחברים נוספים והתחלנו למכור מלא דירות, בעיקר במערב בני ברק שאז היה זול, עדיין אזור חילוני, אנשים התחילו לזלוג לכיוון. התחלתי להיות חזק ואחרי חצי שנה בערך פתחתי משרד תיווך”.

שוקי אומר שאם לא היה מתעסק בנדל”ן, סביר להניח שהיה בוחר בתחום הפרסום. הוא אוהב את התחום, מאמין בכוחו וסבור שיש לו את הכלים הנכונים כדי להצליח בתחום. “אני יודע מה מעניין אנשים, מה תופס אותם, איך לקחת דברים מורכבים ולפשט אותם, אני יודע בעיקר מה תופס את הציבור החרדי אבל לא רק”. הוא מסיים את המשפט, חושב עליו ושואל אם זה היה ברור או מורכב מדי. אל תדאג, שוקי, אני כבר אכתוב את זה בצורה פשוטה.

ותכל’ס, מה אתה עושה היום?

“תיווך, נדל”ן, בנייה, גם אינסטגרם תופס לי חלק מהיום”.

אתה עושה כסף מהאינסטגרם?

“אני לא לוקח כסף על סטורי. לפעמים אני מקבל טובת הנאה כלשהי אבל זה לא משהו שאני עושה במחשבה תחילה”.

אם יבקשו ממך לעשות משהו בתשלום לא תעשה?

“מה זה אם יבקשו? מבקשים כל הזמן, משגעים אותי, אבל אני עושה את זה רק בשביל הכיף שלי, אם אני לא נהנה – אני לא עושה”.

כשאנחנו שואלים את שוקי על העבודה שלו הוא מתחמק ואומר שהוא לא מפרסם את העסקים שלו. כאן הקליפה נסדקת מעט ואנחנו מבינים שהאינסטגרם חושף טפח מחייו אך מכסה טפחיים.

מי שעוקב אחריך באינסטגרם רואה שאתה מנהל אורח חיים לא זולים בכלל אבל לא ממש מבינים במה אתה עובד, או מתי, מבחינתם אתה עובד באינסטגרם…

“נכון, המון אנשים חושבים שאני מובטל וליצן, אבל אינסטגרם לחוד ומציאות לחוד: האמת היא שאני ברוך ה’ לא מובטל ובעבודה אני מאוד רציני. אני עושה המון דברים אבל אני לא רוצה ‘להכניס את הקהל’ לעסקים שלי”.

מתי נכנסת בסערה לאינסטגרם? איך זה קרה? למה?

“זה התחיל לפני שלוש שנים, בנסיעה שלי לארצות הברית. הבת שלי ביקשה שאעלה תמונות ואמרתי לה שאני מדי פעם מעלה משהו, אז היא אמרה שאני מעלה תמונה פעם בחצי שנה בערך וזה לא מספיק, ויש דבר כזה שאתה יכול לפרסם כמה תמונות שאתה רוצה וקוראים לזה סטוריז”.

מאז הכל היסטוריה

“שם זה התחיל, אבל היו לי רק 150 עוקבים. התחלתי לשתף פה ושם תמונות ואנשים התחילו לעקוב ולאט לאט זה צבר עוד עוקבים. בהתחלה היו מצטרפים 2-3 ביום ואחרי תקופה מסוימת זה התפתח למימדים אחרים לגמרי ובקצב אחר לגמרי”.

אתה זוכר מתי זה היה? אירוע דרמטי כלשהו?

“אלקנה בישיץ עליו השלום. היינו עושים סטוריז ביחד כל היום, ביום שהוא נהרג הצטלמנו כמה פעמים ובמהלך היום הלכתי לזהות אותו באבו כביר ותיעדתי את זה, נפרדתי ממנו בבכי, ותיעדתי גם את הלוויה, זה נתן בובמה, אנשים צפו בסטורי שלי ברצף וראו אותו צוחק איתי ומספר בדיחות ואחר כך ראו אותי בוכה באבו כביר. זה היה האירוע הכי דרמטי שתיעדתי”.

רותי יושבת ומחזיקה את הראש בשתי ידיה. “אמאלה”, היא אומרת, “אני זוכרת שראיתי את זה וזה היה מטורף לגמרי, אני זוכרת. איך יכולת מבחינה נפשית להסריט סיטואציה כזאת?”. אני בשוק. שומע את התיאורים שלו, מנסה להפנים, אבל לא מצליח להבין איך מישהו יכול לעבור אירוע טראומטי בסדר גודל שכזה ובמקביל לחשוב על העוקבים באינסטגרם, לצלם, לשתף.

“אני מעלה הכל”, הוא מנסה להסביר. “זה הפך להיות חלק ממני. כמו שאני לובש מכנסיים בבוקר, גם זה חלק ממני. הרי לא תשאל אותי איך אני יכול ללבוש מכנסיים בזמן שחבר שלי מת בתאונה, נכון? אז גם זה חלק ממני ממש כמו לבישת מכנסיים או חבישת כיפה”.

אבל ראיתי אותך אשכרה מצלם סלפי באבו כביר

“נכון. בוכה. נפרד מחבר שלי. זה עוזר לי להתמודד עם הכאב”.

אני שואל את שוקי אם גם הוא רוכב על אופנוע והוא אומר שהפסיק באותו יום. “הפסקתי באותו יום לרכוב על אופנוע. התחייבתי לשנתיים והתאריך מתקרב”.

וכשיגיע התאריך תחזור לרכוב על אופנוע?

“כן”.

מה? למה?

“החיים ממשיכים וזה חלק מהצורך שלי בחיים”.

אבל החיים עצמם עדיפים, לא?

“נכון, עדיף לאבד רגע בחיים מאשר את החיים ברגע ועוד כמה משפטים קלישאתיים שאולי נכונים בחלקם אבל זה בלתי אפשרי לנסוע באוטו בארץ. זה לא שהאפשרות היא לחיות או למות. האפשרות היא לרכוב בזהירות”.

אגב זהירות בדרכים, אתה מצלם הרבה ברכב

“אני לא מצלם תוך כדי נהיגה, אני עוצר בצד ומצלם. לפעמים זה נראה שאני נוסע אבל זו תנועה שלמדתי לעשות עם הטלפון. אני אפילו לא מסתכל על הודעות וכשאני נוהג – אני נוהג. לא מסתכל בטלפון”.

למה שלא תעשה קמפיין לעידוד זהירות בדרכים?

“למה אני לא עושה קמפיינים אחרים? אני עושה מה שאני אוהב, אני לא נמצא שם כדי לחנך את העולם”.

לשון הרע לא מדבר אליו

אנחנו מדברים על פרסום באינסטגרם ואי אפשר להתעלם מהקמפיין הענק שהוא מקדם במסגרת הפעילות של דוד הלפרין “לשון הרע לא מדבר אליי”. שוקי מזוהה עם המותג בצורה מוחלטת, הוא משקיע מזמנו, מרצו והונו למען המטרה הזאת וחשוב לנו לשמוע מה הקשר שלו לסיפור הזה.

תגיד, שוקי, מה הקשר שלך למותג ‘לשון הרע לא מדבר אלי’, זו יוזמה של דוד הלפרין, לא?

“זו צוואה של רפאל הלפרין ואכן דוד הלפרין לקח את זה עליו. דוד הוא חבר טוב שלי ואני מאוד התחברתי לזה. עם כל הציניות שבחיים, זה לא עניין של מצווה או עבירה. אני נפגעתי מאוד מלשון הרע בחיים, גם בעסקים. מדברים עליי הרבה. באופן אישי לי אין בעיה, אבל חוויתי דברים שאנשים אחרים שאין להם מספיק כוח לא יכולים להתמודד איתם. ראיתי את הרשעות שבלשון הרע, אין בלשון הרע שום דבר חוץ מרשעות וצביעות. לשון הרע זו דרך חיים היום. אנשים מרגישים שאין להם מה לדבר עם אחרים בלי לשון הרע. אני בז לזה. אני נלחם בזה. אני מפיץ את זה. אני מחובר לפרויקט הזה חמש שנים והשקעתי גם כסף והמון אנרגיה”.

אני לא רוצה להלשין, אבל ראיתי אנשים עם צמידים שמדברים לשון הרע חופשי

“נכון. אבל יש ביקוש אדיר ועצם זה שנהיה מותג כל כך חזק… אם הצלחתי לגרום אפילו לעשרה אנשים בארץ להימנע מלשון הרע, והיה זה שכרי”.

אתם צריכים להמציא צמיד שכל פעם שמדברים לשון הרע, הוא רוטט או מתחשמל

“אנחנו נעבוד על זה”.

פרויקט אחר שלך הוא תיעוד אמירת מזמור לתודה מדי יום. זה גם קשור להלפרין?

“עברתי בחיים הרבה דברים ואני חושב שאחד הדברים הכי חשובים עבורנו, כבני אדם, זה לדעת להודות על מה שיש. לא בשביל מישהו אחר, בשביל עצמך. להודות. זה עושה טוב קודם כל לעצמך”.

אשכרה תיקון עולם באינסטגרם

“אפשר לתקן את העולם. פתחנו כוללים לעילוי נשמת חבר שנפטר (נרו יאיר), כתבנו ספר תורה, המון נזקקים נהנים מזה, חולים לפני ניתוחים צופים בי ומתחזקים, אני מקבל בין אלף חמש מאות לאלפיים הודעות ביום, לא על כולם אני עובר אבל המון הודעות זה מאנשים שמודים לי על מה שאני עושה ומספרים לי כמה זה מחזק אותם”.

אתה מרגיש שיש לך אחריות על הכתפיים של הסטורי?

“היום אני עושה את זה נטו בשבילי, תכתוב את זה כי זאת האמת. גם בלי עוקבים הייתי מצלם ומפרסם ככה כל יום. אני לא מחפש עוקבים. גם לי יש ימים קשים, תקופות קשות, הכל אני משתף. דאגה בלב איש ישיחנה, אמרו חז”ל. ואני שח דאגות אבל גם הרבה דברים טובים. זה בשבילי, זה עושה לי טוב על הנשמה. משמח אותי גם לשמוע מאנשים שהצלחתי לעזור להם ולשמח אותם בימים פחות מוצלחים”.

תבחר, מכנסיים או אינסטגרם?

“אינסטגרם. החרדה הכי גדולה שלי היום זה שיום אחד יקרה משהו והטלפון שלי יפסיק לעבוד”.

יש לך מכשיר חלופי לכל צרה שלא תבוא?

“כמו לכל אורגניסט, גם לי יש אורגן שני”.

דבר הכותב: שוקי, אחרי הראיון הזה, העוקבים שלך יראו אותך באור אחר לגמרי. בתחילת הריאיון אמרת שהם יודעים עליך הכל ומה כבר אוכל לחדש להם. נראה שהפגישה הזאת הוציאה ממך עוד הרבה דברים טובים שלא היו ידועים לכולם. תמשיך לנגן ולשיר ולחזק את עשרות אלפי העוקבים – ולעשות לנו רק טוב. הגיע זמן ספירת העומר.