בעוד שבעולם הכללי המילה המודפסת מפנה את מקומה בהדרגה למילה הדיגיטלית, הרי שבמגזר החרדי המודעות המודפסות עדיין תופסות נתח ניכר מהפרסום ומספקות מידע על מגוון נושאים באמצעות תוכן ופרסום במגוון צורות וצבעים.
ההיסטוריה של מודעות הקיר בריכוזים החרדיים הינה עתיקת יומין. בדיחה עממית המיוחסת ליואליש קרויס, לחיים קלצקין ולעוד כמה צ’אלמערס מזדמנים, מספרת שקירות מאה שערים היו אמורים ליפול מזמן אלמלא הדבק הרב שנצבר עליהם מהמודעות והפשקווילים במאה שנות קיומה.
את ההווי המיוחד של השטיבל ואת הצורך הייחודי של צריכת מידע באמצעות גיליונות נייר מודבקים על קירות השכונה, מנצלת בכישרון רב חברת נתיב מדיה, שזיהתה את הנישה ואת הפוטנציאל להפוך את תרבות צריכת המידע המגזרית למוקד פרסומי רב עוצמה.
בשנתיים האחרונות, מתפרסם מדי שבוע לוח בגודל גיליון הבנוי בצורה ייחודית אשר מאגד בתוכו את כל סוגי המודעות לכדי גליון מרתק אחד. סביב הלוגו הפיקנטי ‘שטיבל’, מפורסמים ריבועי תוכן המכילים מידע אקטואלי לשבוע הקרוב אודות המתרחש בחצרות חסידים ובעולם הישיבות. אחד מריבועי התוכן הפופולריים בלוח נושא את הכותרת ‘מבי דינא’ ובו מתפרסמים פסקי דין מעוררי עניין מבתי הדין השונים. מסביב לריבועי התוכן תוכלו לראות פרסומות, מודעות שיווקיות וכתבות יח”צ שונות.
‘שטיבל’ מופץ בכל ריכוזי הציבור החרדי בארץ, כשנתיב מדיה דואגת (באופן אישי ?) לתלות אותם במקומות מרכזיים שבהם הציבור מתאסף, כמו בחדרי כניסה של בתי כנסת ובסמוך למקוואות. כמו כן, הלוח מודבק לקראת שבת קודש, יום בו הציבור נוהר בהמוניו לבתי הכנסת וזה הזמן הפנוי להתעדכן בנחת בכל המידע.
הלוח זוכה לפופולריות אדירה וההצלחה בס”ד גדולה. מסתבר שהשילוב בין תוכן מגוון ופרסומות רלוונטיות לקהל היעד, מהווה מוקד משיכה מעניין, ויחד עם העובדה שהלוח מתפרסם בתפוצה רחבה כל כך, הוא הופך לפלטפורמת מדיה ייחודית עבור המפרסמים ומבוקש מאוד.
שרה לנציצקי, מנהלת קשרי לקוחות בנתיב מדיה, אומרת לנו כי הלוח כל כך פופולרי שאנשים קוראים שם כל תג וכל פסיק. “אנחנו מקבלים תגובות על קוצו של יוד, הנייעס והתוכן מרתקים אנשים וזה מדהים לקבל את הפידבקים באותנטיות האופיינית היישר מהשטיבל”.
אנחנו שואלים את נתי קרויזר, מייסד ומנכ”ל נתיב מדיה, האם הוא לא חושש מתחרות. גם לנו יש רעיון לתוכן ייחודי עבור גיליון כזה. לפני שהוא מסביר למה לדעתו לא משתלם לנו, הוא מציע את שירותי ההפצה וההדבקה שלו. רק אחרי ששכנענו אותו שזה עדיין לא רלוונטי וכנראה שאנחנו יורדים מהרעיון, הוא מסביר שלהפצה הרחבה של ‘השטיבל’ אין אח ורע במגזר. לטענתו, “רמת החשיפה של הלוח רחבה אף יותר משל עיתון יתד נאמן ביום שלישי”.
סוד ההצלחה, לדבריו, הוא הפלטפורמה ומערכת ההפצה הרחבה שיש לנתיב מדיה. “רק חברה שמתעסקת באופן קבוע בהפצה בכל הארץ יכולה לשווק לוח כזה”, אומר קרויזר, “בהיעדר הפלטפורמה הזאת, הניסיון והיכולות הלוגיסטיות, לא משתלם לשווק את זה גם עם תוכן דומה”.
יצויין שלוח דומה ואף ותיק יותר בשם ‘הלכה ומעשה’ גם מופץ על ידי נתיב מדיה בריכוזים החרדיים. “הלכה למעשה הוא מעט תורני יותר וההפצה שלו מצומצמת יותר לעומת ההפצה של ‘שטיבל’ שמופץ בכמות כפולה, ומכאן הפופולריות שלו”, מסבירה לנציצקי.
כמובן שפרסום במגזר לא יכול לעבור בשקט ללא שאלה הלכתית. כבוגר ישיבות שגדל על הלוח הוותיק ‘הלכה ומעשה’, לא התאפקתי מלשתף את קרויזר באפיזודה הזכורה לי מימי לימודי בישיבה: מידי יום שישי כשהלוח נתלה בכניסה לישיבה, היה מגיע בחור עם גיליון לבן ענק וריק, מכסה את כל השטחים הפירסומיים שבלוח ומשאיר ריבוע גזור לקריאת התוכן בלבד. את המעשה הוא נימק באיסור ההלכתי לעסוק בדברי חול בשבת, ולכן הפירסומים השיווקיים אסורים לקריאה בשבת.
אני שואל אותו האם לא מקבלים הערות לגבי הבעיה ההלכתית לקרוא פרסומות בשבת וקרויזר עונה: “נכון, יש אנשים שגוזרים את ריבוע התוכן בגיליון של הלכה ומעשה, אך ב’שטיבל’ משום מה זה לא קורה”. לטענתו, משום שכיום נוהג הפרסומות בבתי כנסת נפוץ מאוד, ‘שטיבל’ לא מוסיף בכך מימד שונה.
אז אם אתם רוצים לקבל סקירה מקיפה על כל הנייעס שהיה במהלך השבוע, חפשו את הלוח בבית הכנסת הקרוב לביתכם, העמידו פנים שאתם קוראים ‘בבי דינא’ ותתעדכנו.
תגובה אחת
אין על לוח שטיבל ובפרט על נתיב מדיה ונתי קרוזיר