מילר פוינט
משרד פרסום
מרכז העניינים
חינמון ארצי
WebDuck
בניית אתרים
כלל גלגלי פרסום
שילוט חוצות ועוד
מקס דיגיטל
סוכנות דיגיטל
דטה פרינט
דפוס דיגיטלי
מפעילי קווי הנייעס פועלים מאחורי הקלעים ומקדמים את הלחץ הציבורי על הפוליטיקאים החרדים כדי שיצאו להגנתם וישמרו להם על מקור הכח וההכנסה בלי לתת דין וחשבון לאף אחד
nayes
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

בימים האחרונים קידם את פני החרדים קמפיין חדש שטוען שמשרד התקשרות נכנע לגורמים מסחריים ומאיים לסגור את מוקדי השירות. מדובר במאבק של גורמים עלומים על שליטה וכסף באיצטלה של ערכים חרדים וחופש הדיבור, והמילים היפות מסתירות מלחמה גדולה על ליבם, כספם ואוזנם של החרדים.

במשך שנים רבות המגזר החרדי הצליח להתבדל כמעט באופן מלא. אני לא אשכח את דפיקות הלב המואצות שחוויתי כשהייתי בכיתה י’ והלכתי לקניון יחד עם קבוצת בנות מהסמינר בשעה שהיה איסור חמור להגיע למתחם. היו לכך הרבה סיבות, אחת החשובות שבהן היתה שלא נחשף למידע שאינו מתאים לעולם החרדי. “העיניים לא צריכות לראות את הפריצות שחוגגת שם” היה אחד ממשפטי המפתח בוריאציות שונות.

באותה תקופה עדיין לא היו סמארטפונים והאינטרנט לא היה כל כך גדול בהיקפי המידע שבו. אפילו רדיו קול חי היה אסור לשמוע, ומי שרצה לספר על פיגוע או תאונת דרכים שאירעו בבוקר הרגיש צורך לעדכן שהוא שמע את זה באוטובוס, מה שגרם לנו לצחוק ולומר שיש לו אוטובוס (רדיו) על המקרר.

אז איך מספקים את יצר הסקרנות והרצון להיות בעניינים בשעה שאסור להאזין לרדיו ולצפות בחדשות בטלוויזיה? מקימים קווי נייעס.

נייעס באידיש זה חדשות.

אם מותר לדבר בטלפון אז אפשר גם להציג חדשות בטלפון. הגיון בריא. לא?

כך התפתחו להם לא מעט קווי נייעס, שהתחילו עם חדשות, המשיכו עם ראיונות ובשנים האחרונות מדובר במקור בלתי נדלה של כח וכסף, של הנעת ציבור המאזינים לפעולה מיידית ואפילו של מערכת כשרות מיוחדת. הוועדה לענייני תקשורת היא החלוצה בתחום. הוועדה מאשרת או לא מאשרת להתקשר טלפונים כשרים למספרי טלפון מסויימים וכל ‘הרגולציה’ הזו חומקת מתחת לאף של הרגולציה המקורית. זה נכון שמשרד התקשורת או רשות השידור אינם אחראים לתוכן הקיים בשיטת התקשורת הזו שהחרדים אימצו אבל יש מקום לפיקוח.

עשרות אלפי בחורי ישיבה ואברכים המקפידים לשמור על העיניים ואין להם יכולת כלכלית לעשות מנוי לעיתון מתקשרים מספר פעמים ביום להתעדכן. בקווי הנייעס הם יכולים לשמוע מה אמר רב זה, איך כינה פוליטיקאי אחד את האחר ואפילו מה ההוראה החדשה לגבי ההפגנות (זו התשובה למי שתהה איך הצליחו להביא את המפגינים למקום המדויק ובזמן הנכון, כך גם הגדירו למפגינים על מה ‘מוסרים את הנפש’ ועוד).

האם המידע שם הוא אמיתי? לא תמיד. כי מי יצליח לעקוב ולאמת את הדברים?! אפילו אין מאגר מידע מסודר שאוסף את כלל המידעים ואנשים שנפגעו ממידע שגוי שנאמר עליהם אפילו לא יכולים להוכיח משפטית שהוא נאמר.

בהמשך התפתח “ווטסאפון”.

לפני כ-4 שנים מנהלת הסמינר של ביתי, אספה את כלל האימהות והזהירה אותנו מטכניקה חדשה ומסוכנת. בדיוק כמו שיש קבוצות ווטסאפ בסמארטפון, המוקדים שהמציאו את קווי הנייעס המציאו את הווטסאפון שזה בדיוק כמו קבוצת ווטסאפ אבל בטלפון.

כל אחד יכול להקים קבוצה ללא תשלום, הוא מחבר את החברים שלו ומתחיל להקליט הודעות. בסיום ההקלטה כל החברים המצורפים קבלו צינתוק (צלצול – ניתוק) כדי שידעו שיש להם הודעה חדשה ויתמכרו לכניסה לקבוצות הווטסאפון.

כהורים – בעלי ואני חשנו שנאה עזה לווטסאפון שמעז לצנתק כל היום ומפריע, אז העברנו את הטלפון למצב השתק, אבל אז לא הצלחנו לשמוע כשצלצלו אלינו… אבל זו היתה הבעיה הקטנה.

גיליתי את הבעיה האמיתית כשהבת שלי הגיעה אלי חיוורת והושיטה לי את הטלפון. הקשבתי והתחלחלתי. מישהו סוטה הצטרף לקבוצת הווטסאפ הכיתתית של הילדות והוא הקליט הודעות מטרידות על גבול הפליליות. באותו הרגע הודעתי לכל הילדים בבית שפרט לקבוצת הווטספון המשפחתית חל איסור חמור לצרף את הטלפונים שלנו לקבוצות. ומאז – השקט חזר לשרור בבית.

ועכשיו, אחרי שעשרות אלפי חרדים מכורים (!) להאזנה טלפונית משרד התקשורת רוצה לעשות שינוי. בעלי קווי הנייעס המובילים כבר שילמו פרוטקשן למי שצריך, שכנעו אנשים שכדאי להם להקשיב, התאמצו להביא תכנים, למסד את השידורים ולהצליח להשאר אנונימיים. עכשיו זה קצת מאוחר מידי מצד משרד התקשורת. המתנגדים יתאמצו, יכפישו, יוציאו מודעות, יגייסו רבנים ואפילו את התקשורת החרדית שתיישר קו לטובת המאבק במשרד התקשורת שעלול להרוס להם את הפרנסה ואת השליטה בציבור (ללא אגרות והיטלים, לעיתים בניגוד לחוק ואף ללא ביקורת ציבורית או משפטית).

אז מי מוציאים למערכה באופן גלוי? את המערכת שעליה קווי הנייעס מושתתים – מערכת ‘ימות המשיח’. המפעילים החזקים נשארים אנונימיים, הם מנהלים את המאבק מאחורי הקלעים. הם לא חתומים על המודעה, הם רק שולחים אנשים אחרים לחזית המשפטית, הם גם עושים קצת יח”צ כדי לקדם את הלחץ הציבורי על הפוליטיקאים החרדים כדי שיצאו להגנתם וישמרו להם על מקור הכח וההכנסה בלי לתת דין וחשבון לאף אחד.

כלי התקשורת הסודיים של החרדים נלחמים על חייהם החתרניים / דעה 1

הכותבת היא מו”ל עיתון ‘יום ליום’. המאמר פורסם לראשונה בקבוצת PRguru – הגורו של יחסי הציבור

שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp

אולי יעניין אותך גם:

3 תגובות

  1. נעמה חבל.
    את משמיצה מעט את קווי הנעייס, אולי מתוך הפחד שבמקום לקרוא את העיתון שלך, אנשים יעברו להאזין לנעייס.
    הדרך להאדיר את עיתון יום ליום איננו על ידי השמצה של כלי תקשורת אלטרנטיביים.
    קווי הנעייס מואזנים, פופולאריים, משפיעים ואיכותיים הרבה יותר מאשר עיתון יום ליום.
    כפי שלא היית רוצה שיאסרו עלייך להדפיס את יום ליום ויחייבו אותך בסגירתו, כך לא ראוי להשמיץ ולפגוע בכלי תקשורת שנאבקים היום ברגוצליה שמנסה להשתיק אותם.

  2. חחח
    כתבת יח”צ מקצועית
    מטעם ועדת הרבנים לענייני תקשורת,
    עמותה המיועדת לפירוק בגלל גזילת הציבור והחשד לגניבת כספי העמותה לגופים פרטיים

    הגיוני שגם עסקני הוועדה הם ששכנעו (מעניין איך 🙂 ) את משרד התקשורת להוציא את השימוע.

  3. “הכותבת היא מו”ל עיתון ‘יום ליום’.”

    חבל שזה לא כתוב בתחילת הכתבה,

    הרי העיתונות הכתובה תמיד רוצה בלעדיות על המידע,
    קוי המידע לוקחים מהמינויים שלה
    הציבור מקבל בקוים בחינם את מה שהיא מוכרת יום אחרי החדשות בכסף מלא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן