המדורים הקבועים: על קצה המקלדת – הפאשקעוויל של פרסיל ג’על, אוסם, פיירי ויטרקלין יעקאב חשמל. טור אורח מאת רוני רימון, ‘מזווית אישית’ ו’ללא הרדמה’ – ניתוח קמפיין שבועי והפעם: הקמפיין האמריקאי של media-otg.
לחצו כאן למדור המלא
כל הזכויות שמורות © פאשקעוויל בע"מ
10 תגובות
‘ללא הרדמה’ – ניתוח קמפיין שבועי והפעם: הקמפיין האמריקאי של media-otg.
והפעם הניתוח בהרדמה מלאה, לא ברור מה שלום החולה אבל הניתוח כשל לפי כל קנה מידה, גיווווווווועלד.
לדעתי הניתוחים במדור רזולוציה בעיתון המבשר הם בית ספר לפרסום
פשוט בושה לאינטליגנציה הניתוחים שלו.
מילא עד עכשיו הוא התחנף למפרסמים שלו, אבל סתם לאיזו מודעה פשוטה ובינונית מארה”ב?
(הביקורת לא (רק) בגלל שזה המבשר 🙂 )
יפה שהוספת את הסוגריים עם ה(רק) זה מראה אולי על כנות אבל וודאי גם על חוסר אובייקטיביות.
אני עמוק בתחום ובהחלט אני יכול לומר שהניתוחים ברזולוציה מקצועים ויסודיים
הקץ לפאטאמטריות!!!!!!!!!!!!!
לא הוא לא עבר מעודו ליד משהוא שקשור לפרסום!!
אבל קצת הגיון ושכל ישר,
כולם עושים שטויות אבל לא בכל מילה אפשרית
כאילו אין פוזות צילומיות בעולם?
גליציינע פלפול בלי התחלת יסוד
=======
ציטוט:
קהל שבוי
במדור זה אנו מקפידים לבקר אך ורק מודעות המתפרסמות בעיתוננ׀, הפעם נחרוג ממנהגנו וננתח מודעה שכלל לא התפרסמה בארץ אך לדעתנו שוה ניתוח מעמיק.
אחד האתגרים שעומדים בפני מפרסם הוא להגיע לקהל שבוי, כשאתה מצליח להושיב קבוצת אנשים ולמכור להם רעיון או מוצר בזמן שהם שבויים בידיך, זה אחד ההישגים הגדולים ביותר של המפרסם.
במודעה שלפנינו הושיבו בכיתת לימודים ילדים העומדים לפני גיל בר מצוה ועל לוח הכיתה רשמו את רשימת הקניות שכל ילד בר מצוה רואה אותה לנגד עיניו בחודשי ההתארגנות לקראת יומו הגדול. המלמד עומד עליהם ובעצם מסביר להם את הכדאיות שברכישת החבילה המוצעת. והם, כולם כמו תלמידים צייתנים מצביעים בהתאם לציפיות של המורה. יש כאן באיזשהו מקום גם שימוש במרות של המלמד כלפי חניכיו, משהו שהוא לא בדיוק הכי חינוכי כשמדובר בשידול לרכישה של מוצרים אבל כנראה שהוא עובד. הדבר שמעט מפריע במודעה הוא ניצול של ילדים תמימים שאין להם את הכלים להעריך את איכות המוצר והטיב שלו אל מול המחיר שלו.
אין ספק כי משרד הפרסום שעבד על המודעה הזו ידע לגעת בדברים הנכונים ביותר על מנת למכור את המוצרים שהתבקש למכור עבור העסק אותו הוא מפרסם. 1. המכירה היא ישר בחבילות. 2. אין מדי הרבה מוצרים. 3. ההצעה כוללת ישר מבצעים והנחות. 5. כמובן שלא שכחו את המתנה לילד הבר מצוה. היה מעניין לבחון בפרספקטיבה של זמן כמה מתוך אותם ילדים שישבו בכיתה, למרות שהיו רק דוגמנים למודעה, אכן רכשו את המוצרים עליהם “המליץ” המלמד. תוצאות הבדיקה הזו יכולים ללמד שיעור חשוב בשיווק ובפרסום לקהל שבוי.
אני אתחיל בזה שאני מנוי על 2 עיתונים יומיים, המודיע והמבשר.
המודיע בגלל העוצמה – המבשר לצערי בגלל אידיאולוגיה מהבית.
אני חושב שטוב יעשה עיתון המבשר ויבקש מקליגר להעלות ולו במעט את הרמה ששואפת לאפס במדורו, הניתוחים שלו הם של רופא מנתח מתחיל. חיים קליגר איש מבריק ומקסים, אבל אין מצב שהוא יהפוך מדור שלם ומעניין לפולחן אישיות.
א. חיים קליגר לא המציא את הגלגל של חלוקת שוברים ותווי קניה, עוד הרבה לפני שהמבשר חשב להיוולד כבר חולקו תלושי ותווי קניה, כעת תבין ר’ חיים, הרי הציבור אינו טיפש, ציבור המנויים בשעתו שהצטרף להמבשר וביטל את המודיע, הרי כבר יודע שקיימים מבצעים דומים לזה בכל העיתונים, אז למה לך להוציא את העיתון כטיפש.
ב. קהל שבוי, איך תקרא לילד שמפרסם את שוקולית, מטרנה, אוסם, יופלה, מרכך כביסה, וכו’. הרי הבסיס הפרסומי לשיווק מוצר נעשית באמצעות ילדים חמודים, הקהל הספציפי שצולם אינו קהל שבוי. מדובר בסך הכל בילד אחד, ותנתח את זה לעומק, אם התכוונת לרעיון, אני לא הבנתי את זה ככה, וכמוני כל האנשים ששוחחתי איתם אודות מדור זה
ג. מה שכתבת לגבי טרקלין יאקאב חשמל – לא כ”כ נראה לי, למה? כיון שאת העיתון על שלל מוספיו קוראים גם אנשים רציניים שההומר הם מהם והלאה, כך שההומר השזור בכך שיוכלו לייבש את המגבות לא היה רעיון מבריק איי איי איי, מה אתה רוצה שייבשו את המגבות בלי כיבוס? משהו שם לא מסתדר.
חיים ידידי, זה ממש ממש לא אישי, אבל גם לי מותר לנתח אותך קצת.
פרומער נכבד.
כאחת שעמוק בתחום, אני חולקת על הניתוח שלך.
וכאחת שמבינה מעט בפוליטיקה אייעץ לך, אם אתה באמת רק רוצה לנתח מישהו, אל תכתוב רק שלילי, תכתוב לפחות מילה אחת חיובית, ככה לפחות תוכל לשוות אמינות כלשהי להגיגיך…
רחלי,
המצב קשה. אהה?
במקרה אני מכיר את פרומער, מדובר בחסיד שרוף (עד כדי השתטות לפעמים) של המבשר, אבל לצערינו/כם הוא כתב ביקורת בצורה ברורה ונכונה, אם יש לך איך להתמודד עם הביקורת כתבי זאת.
אני ממש מקצר כדי לא להיכנס לויכוח המודיע&מבשר, אבל אין ספק שהוא ביטא טוב את תחושותי ותחושת רבים על המדור הספציפי הזה ועל העיתון בכללותו.
גילוי נאות,
א. פרומער לא מכיר אותי. (אישי כן, וירטואלי לא – כלומר הוא לא יודע מי כותב את התגובה כאן).
ב. אני מנוי המודיע בגלל העוצמה, איני מנוי המבשר בגלל שאין לי אידואלוגיה לגביו.
והכי חשוב, איני מגיב באף מקום ובפרט לא כאן במדור רזולוציה במבשר כדי לא לערב רגשות ועניינים זרים בגופם של דברים על המדור, אבל כשאני רואה מישהו מבפנים במבשר שכותב ביקורת בונה ובמקום לקבל זאת בהבנה ובתקווה לשיפור כותבים בשורה אחת נגד הביקורת, אני מרשה לעצמי להגיב ולהסביר מה זה אומר על ‘חולקי הביקורת’.
בהצלחה.
אגב,
ה’עמוק בתחום’ של שי ורחלי קשור אחד לשני?
והתגובות של שלום רק במדורי רזולוציה מדי שבוע גם קשור או שכל קשר בין המגיבים והתגובות מקרי בהחלט?
לא יודע עד כמה את עמוק בתחום, אני בכל אופן עם עיתון המבשר מיום היוולדו, כגרפיקאי ליוויתי את העיתון ואף עיצבתי ללא תשלום כלשהו את הפלאיירים הראשוניים אחרי ההלם של ההפסד בבחירות בירושלים, ישבנו וניתחנו את כל העינינם מסביב, בסופו של דבר לא השתלבתי בעיתון מסיבות אישיות בלבד, (אני רוצה להיות בעל לאשה ולא להתמכר לעבודה בעיתון).
בכל אופן, חיים קליגר הוא איש שאני מאוד מעריך, אך המדור מבחינתי מיותר מאוד מאוד! למרות שהוא מבין דבר או שניים בפרסום, הכתיבה והניתוח לוקה בחסר משמעותי מאוד. לכן מה שכתבתי הוא לא אישי נגד חיים ח”ו, אלא כפי שאני רואה את זה בעיניי.